פרשת תולדות – תוכן הפרשה

הקראת כתבה
יום רביעי א׳ כסלו ה׳תשע״ז
פרשת תולדות עוסקת בלדתם של יעקוב ועשיו, בסיפור המורכב של הברכה שברך יצחק את יעקוב ועוד.
השבוע (17)_6

 

 

לֵדַת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו וּתְכוּנוֹתֵיהֶם

עֶשְׂרִים שְׁנוֹת נִשּׂוּאִין חָלְפוּ וַעֲדַיִן לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה אֵין יְלָדִים. בְּנֵי הַזּוּג מַעְתִּירִים בִּתְפִלָּה זֶה לְנֹכַח זוֹ, אוּלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲנָה לִתְפִלַּת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, וְלֹא לִתְפִלַּת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל צַדֶּקֶת בַּת רָשָׁע. וְהִנֵּה רִבְקָה בְּהֵרָיוֹן לֹא קַל, בְּעִצָּבוֹן לֹא רָגִיל וּמוּזָר… הַבָּנִים מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבָּהּ! בְּכָל פַּעַם שֶׁעוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי בָּתֵּי מִדְרָשׁ, יַעֲקֹב מְפַרְכֵּס לָצֵאת, וּבְכָל פַּעַם שֶׁעוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. צַעַר עִבּוּר גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא, עַד כְּדֵי תְּמִיהָה: "אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?! לָמָּה הִתְפַּלַּלְתִּי עַל זֶה כָּל כָּךְ?!" רִבְקָה אֵינָהּ מְשַׁתֶּפֶת אֶת בַּעֲלָהּ בִּתְחוּשׁוֹתֶיהָ, אֶלָּא פּוֹנֶה לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וְעֵבֶר, רְצוֹנָהּ לְדַעַת, מַה יֹּאמַר נְבִיא הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מוֹדִיעַ לָהּ, שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת תְּאוֹמִים, אָבוֹת לִשְׁנֵי לְאֻמִּים, שֶׁתָּמִיד יֵלְכוּ זֶה כְּנֶגֶד זֶה, תְּחוּשׁוֹת הַהֵרָיוֹן הֵן רַק הַתְחָלָה לְמַאֲבַק אֵיתָנִים נִצְחִי.

יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה. מַגִּיעָה עֵת הַלֵּדָה. וְהִנֵּה יוֹצֵא עֵשָׂו אַדְמוֹנִי וְשָׂעִיר, וְאַחֲרָיו יַעֲקֹב הָאוֹחֵז בַּעֲקֵבוֹ.

הַתְּאוֹמִים גְּדֵלִים וְהוֹפְכִים לִנְעָרִים, עֵשָׂו אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד – עַרְמוּמִי וְגַס רוּחַ, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים – תָּמִים וִירֵא-שָׁמַיִם. יִצְחָק אוֹהֵב אֶת עֵשָׂו, וּמְקַוֶּה שֶׁיּוּכַל לְחַנְּכוֹ, כִּי בַּעַל נְשָׁמָה גְּדוֹלָה הוּא, וּבְעַרְמִימוּתוֹ צָד אֶת אָבִיו בְּדִבְרֵי נֹעַם וּמַנְעִים לוֹ מִמַּטְעַמָּיו. רִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת הַתְּמִימוּת וְהַזַּכּוּת שֶׁל יַעֲקֹב.

 

עֵשָׂו מוֹכֵר לְיַעֲקֹב אֶת הַבְּכוֹרָה

בְּיוֹם מוֹתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בִּשֵּׁל יַעֲקֹב עֲדָשִׁים אֲדֻמּוֹת לְהַבְרוֹת אֶת הָאָבֵל, וְהִנֵּה מַגִּיעַ עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה עָיֵף וְרָעֵב. רָאָה עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עוֹסֵק בַּהֲכָנַת תַּבְשִׁיל, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַלְעִיט אוֹתוֹ מִן הַנָּזִיד שֶׁלְּפָנָיו. יַעֲקֹב נִצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת עִם אָחִיו עִסְקָה. הוּא הִסְכִּים לָתֵת לוֹ מִן הַתַּבְשִׁיל תְּמוּרַת קַבָּלַת הַבְּכוֹרָה, שֶׁעַד אָז הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְעֵשָׂו. עֵשָׂו הֶעָיֵף וְהָרָעֵב חָשַׁב לְעַצְמוֹ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עָתִיד שֵׁבֶט לֵוִי לִטֹּל אֶת הָעֲבוֹדָה מֵהַבְּכוֹרוֹת. חוּץ מִזֶּה, הַרְבֵּה אַזְהָרוֹת וָעֳנָשִׁים וּמִיתוֹת תְּלוּיִים בַּעֲבוֹדָה זוֹ… בָּז לַבְּכוֹרָה, וּמִהֵר לְקַבֵּל אֶת הָעִסְקָה בִּשְׁבוּעָה. יַעֲקֹב קִבֵּל בְּשִׂמְחָה אֶת הַבְּכוֹרָה וְנָתַן לְעֵשָׂו תְּמוּרַת זֶה לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים. עֵשָׂו אָכַל שָׁתָה קָם וְהָלַךְ.

 

יִצְחָק יוֹשֵׁב בִּגְרַר אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו

כְּבִימֵי אַבְרָהָם גַּם בִּימֵי יִצְחָק הָיָה רָעָב בָּאָרֶץ. גַּם יִצְחָק כְּאָבִיו רָצָה לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. וְהוּא מַגִּיעַ  לִגְרָר וְהוֹלֵךְ אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים. שָׁם מִתְגַּלֶּה אֵלָיו הַשֵּׁם וְאוֹסֵר עָלָיו אֶת הַיְּרִידָה לְמִצְרַיִם. יִצְחָק 'עוֹלָה תְּמִימָה' אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲזֹב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְטִיחַ לוֹ, שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁהֻבְטְחוּ לְאַבְרָהָם אָבִיו, יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ וַהֲקָמַת עַם מִזַּרְעוֹ, יִתְקַיְּמוּ בּוֹ.

יִצְחָק מִתְיַשֵּׁב בִּגְרָר. אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם מַבְחִינִים בְּיָפְיָהּ שֶׁל רִבְקָה וְשׁוֹאֲלִים אוֹדוֹתֶיהָ. כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶם יִצְחָק מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּתַּחְבּוּלָה שֶׁל אָבִיו וְאוֹמֵר עַל רִבְקָה שֶׁאֲחוֹתוֹ הִיא.

עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וַיִּצְחָק כְּבָר לֹא נִזְהַר לִהְיוֹת נִשְׁמָר מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בִּגְלַל רִבְקָה. וְהִנֵּה הִשְׁקִיף אֲבִימֶלֶךְ מֵחַלּוֹנוֹ לְכִוּוּן אֹהֶל בֵּיתוֹ שֶׁל יִצְחָק, וְרָאָה שֶׁיִּצְחָק וְרִבְקָה מִתְנַהֲגִים כְּזוּג נָשׂוּי. הוּא קָרָא לְיִצְחָק וְכָעַס עַל שֶׁהִצִּיג אֶת רִבְקָה כַּאֲחוֹתוֹ, בְּעוֹד אֲבִימֶלֶךְ רָצָה לְשֵׂאתָהּ לָאִשָּׁה, וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא שֶׁהֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אִישׁ. יִצְחָק מַסְבִּיר שֶׁעָשָׂה זֹאת מִפַּחַד שֶׁיַּהַרְגוּ אוֹתוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהּ. אֲבִימֶלֶךְ, שֶׁסִּפּוּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה בְּבֵית אֲבִימֶלֶךְ, עָמַד לְנֶגֶד עֵינָיו, הִזְהִיר אֶת הָעָם שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּיִצְחָק וּבְרִבְקָה.

 

הַמַּאֲבָק עַל בְּאֵרוֹת הַמַּיִם בְּחֶבֶל נַחַל גְּרָר

יִצְחָק מִתְיַשֵּׁב בִּגְרָר בִּירַת אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַשֵּׁם מְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּעֹשֶׁר רַב – צֹאן וּבָקָר וּשְׂדוֹת זֶרַע. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבִּרְכַּת הַשֵּׁם מוֹסִיפָה עַל גְּדֻלָּתוֹ וְעָשְׁרוֹ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. אַף שֶׁיָּשַׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, הַמְּנֻגֶּבֶת מִכָּל טוֹבָה, וְאַף שֶׁהָיְתָה זוֹ שְׁנַת רָעָב, הֵנִיבָה תְּבוּאַת שָׂדֵהוּ פִּי מֵאָה מִמַּה שֶּׁאֲמָדוּהָ.

אֲבִימֶלֶךְ רוֹאֶה שֶׁגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל יִצְחָק מְעוֹרֶרֶת אֶת קִנְאַת פְּלִשְׁתִּים, וְהֵם סוֹתְמִים אֶת כָּל הַבְּאֵרוֹת שֶׁחָפְרוּ עַבְדֵי אַבְרָהָם, חוֹשֵׁשׁ שֶׁדָּבָר זֶה יָבִיא לִמְרִיבוֹת. וְהוּא מְבַקֵּשׁ מִיִּצְחָק לָצֵאת מֵהָעִיר. יִצְחָק עוֹזֵב אֶת גְּרָר וְחוֹנֶה בְּנַחַל גְּרָר. בְּכָל זֹאת אַנְשֵׁי פְּלִשְׁתִּים רוֹדְפִים אוֹתוֹ בְּקִנְאָתָם. וְכָל פַּעַם שֶׁעַבְדֵי יִצְחָק חוֹפְרִים בְּאֵרוֹת, הַפְּלִשְׁתִּים דּוֹאֲגִים לִסְתֹּם אוֹתָן. כָּךְ הָיָה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ "עֵשֶׂק" וְ"שִׂטְנָה" עַל שֵׁם הָרִיב וְהַשִּׂנְאָה. רַק בַּמָּקוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָפְרוּ בְּאֵרוֹת, לֹא סָתְמוּ אוֹתָם הַפְּלִשְׁתִּים, וְלָכֵן קָרְאוּ לַמָּקוֹם: "רְחוֹבוֹת".

יִצְחָק הִמְשִׁיךְ לְהִתְרַחֵק מִן הַפְּלִשְׁתִּים עַד שֶׁהִגִּיעַ לִבְאֵר שֶׁבַע וְשֵׁם הִתְיַשֵּׁב עִם כָּל מַחֲנֵהוּ.

 

יִצְחָק וַאֲבִימֶלֶךְ כּוֹרְתִים בְּרִית

לְאַחַר שֶׁהִתְיַשֵּׁב יִצְחָק בִּבְאֵר שֶׁבַע, הַשֵּׁם מִתְגַּלֶּה אֵלָיו וּמַבְטִיחַ לוֹ שֶׁיָּגֵן עָלָיו וִיבָרֵךְ אוֹתוֹ. יִצְחָק מוֹדֶה לְהַשֵּׁם וּמֵקִים מִזְבֵּחַ, וְקוֹרֵא לְבָאֵי עוֹלָם לִקְרֹא בְּשֵׁם הַשֵּׁם. עֲבָדָיו כּוֹרִים שָׁם בְּאֵר.

וְהִנֵּה מְלֻוֵּה בִּגְדוֹלֵי הַמַּלְכוּת וּבְשַׂר צְבָאוֹ הוֹלֵךְ אֲבִימֶלֶךְ לִכְרוֹת עִם יִצְחָק בְּרִית, כִּי בִּרְכַּת הַשֵּׁם עָלָיו. יִצְחָק רוֹאֶה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו וְשׁוֹאֵל: "מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם?" וְהֵם עוֹנִים: "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה הַשֵּׁם עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ… וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ". יִצְחָק מִתְפַּיֵּס וְעוֹרֵךְ לָהֶם מִשְׁתֶּה. הֵם כּוֹרְתִים בְּרִית לְדוֹרוֹת, וְיִצְחָק מְלַוֶּה אוֹתָם לְדַרְכָּם. וְהִנֵּה עַבְדֵי יִצְחָק מָצְאוּ מַיִם וְקָרְאוּ לַמָּקוֹם בְּאֵר שֶׁבַע עַל שֵׁם הַבְּרִית וְהַשְּׁבוּעָה, וְעַל שֵׁם שִׁבְעָה בְּאֵרוֹת שֶׁנֶּחְפְּרוּ מִיְּמוֹת אַבְרָהָם.

 

עֵשָׂו נוֹשֵׂא נָשִׁים מִבְּנוֹת כְּנַעַן

בְּהַגִּיעַ עֵשָׂו לְגִיל אַרְבָּעִים הֶחְלִיט לָשֵׂאת שְׁתֵּי נָשִׁים. בְּכָךְ הִתְכַּוֵּן לְהַרְאוֹת לְאָבִיו שֶׁהוֹלֵךְ הוּא בְּדַרְכּוֹ, שֶׁהֲרֵי אַף יִצְחָק נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת רִבְקָה בְּגִיל אַרְבָּעִים. אִם כִּי כְּבָר קֹדֶם לָכֵן רָדַף נָשִׁים נְשׂוּאוֹת וְעִנָּה אוֹתָן. וְאַף נָשִׁים אֵלֶּה שֶׁהֵבִיא עֵשָׂו הַבַּיְתָה הֶעֱצִיבוּ וְהִרְגִּיזוּ אֶת יִצְחָק וְרִבְקָה.

 

יַעֲקֹב זוֹכֶה לְבִרְכַּת יִצְחָק בְּעָרְמָה

בִּהְיוֹת יִצְחָק זָקֵן כָּהוּ עֵינָיו – מִדִּמְעוֹת הַמַּלְאָכִים שֶׁנָּשְׁרוּ עַל עֵינָיו בִּשְׁעַת הָעֲקֵדָה, וּמֵעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת שֶׁהִקְטִירוּ נְשׁוֹת עֵשָׂו לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּכְדֵי שֶׁיָּבוֹא יַעֲקֹב וְיִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת.

יִצְחָק, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה, חוֹשֵׁשׁ שֶׁיּוֹם מוֹתוֹ קָרוֹב, וְלִפְנֵי מוֹתוֹ הוּא חָפֵץ לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיַּעֲקֹב צַדִּיק וּבִרְכַּת אַבְרָהָם מֻבְטַחַת לוֹ, לָכֵן אֵינוֹ זָקוּק לַבְּרָכָה, אוּלָם עֵשָׂו רָשָׁע,  וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁקַע בַּחֲטָאָיו וְתֵקַל עָלָיו הַדֶּרֶךְ לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, חוֹבָה לְבָרְכוֹ. בָּחַר יִצְחָק בְּלֵיל פֶּסַח, יוֹם זַכַּאי, יוֹם שֶׁל שִׂמְחָה, שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בּוֹ. קָרָא לִבְנוֹ עֵשָׂו וְאָמַר: "הַלַּיְלָה כָּל הָעוֹלָם אוֹמֵר הַלֵּל וְאוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתָּחִים בּוֹ, צוּדָה לִּי צָיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, כְּדֵי שֶׁאֲבָרֵךְ אוֹתְךָ בִּבְרָכָה שֶׁתָּחוּל עָלֶיךָ וְעַל זַרְעֲךָ לְעוֹלָם.

עֵשָׂו שֶׁלֹּא שָׁעָה לְאַזְהָרוֹת אָבִיו, הֶאֱמִין לְבִרְכוֹתָיו. וְעוֹד זְכוּת עָמְדָה לוֹ שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו. הָיוּ לוֹ בְּגָדִים יְקָרִים וּמְקֻשָּׁטִים שֶׁגָּזַל מִנִּמְרוֹד, אוֹתָם הָיָה לוֹבֵשׁ כְּשֶׁשֵּׁרַת אֶת אָבִיו, וְכַאֲשֶׁר הָיָה יוֹצֵא לָצוּד צַיִד, הָיוּ חַיּוֹת נִמְשָׁכוֹת לַצִּיּוּרִים שֶׁעַל בְּגָדָיו וְהָיָה קַל לוֹ לְצוּדָן. בְּגָדִים אֵלֶּה הִפְקִיד עֵשָׂו בְּבֵית אִמּוֹ כִּי לֹא נָתַן אֵמוּן בְּנָשָׁיו, עַכְשָׁו שֶׁמִּהֵר לָלֶכֶת בְּמִצְוַת אָבִיו לֹא לָבַשׁ בְּגָדִים אֵלֶּה. 

כִּשְׁמֹעַ רִבְקָה אֶת דִּבְרֵי יִצְחָק לְעֵשָׂו, הִתְחַכְּמָה לְהָפֵר אֶת עֲצַת יִצְחָק. הִזְדָּרְזָה וְקָרְאָה לְיַעֲקֹב כְּדֵי שֶׁהוּא יְקַבֵּל אֶת הַבְּרָכוֹת וְלֹא שִׁתְּפָה אֶת יִצְחָק בְּכָךְ. אָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב: "בְּנִי, הַלַּיְלָה נִפְתָּחִים אוֹצְרוֹת טְלָלִים, וְעֶלְיוֹנִים אוֹמְרִים שִׁירָה, עֲשֵׂה מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתְךָ. לְשֵׁם כָּךְ בִּקְּשָׁה מִיַּעֲקֹב שֶׁיָּבִיא לָהּ שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים כְּדֵי שֶׁתָּכִין לְיִצְחָק אֶת הַמַּטְעַמִּים שֶׁהוּא אוֹהֵב. יַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים פָּחַד שֶׁאִם יַעֲשֶׂה זֹאת הוּא עָשׂוּי לְקַבֵּל קְלָלָה וְלֹא בְּרָכָה. אוּלָם רִבְקָה לֹא קִבְּלָה אֶת דְּבָרָיו וְאָמְרָה: "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי". בְּלִבָּהּ יָדְעָה שֶׁיַּעֲקֹב יְקַבֵּל בְּרָכָה. הָלַךְ יַעֲקֹב בְּמִצְוַת אִמּוֹ בְּפַחַד וְהֵבִיא לָהּ שְׁנֵי גְּדָיִים, אֶחָד לְקָרְבַּן פֶּסַח וְאֶחָד לְקָרְבַּן חֲגִיגָה. חָשַׁשׁ יַעֲקֹב שֶׁאָבִיו יְמַשֵּׁשׁ אוֹתוֹ וְיַרְגִּישׁ שֶׁהוּא יַעֲקֹב, שֶׁבְּנִגּוּד לְעֵשָׂו הַשָּׂעִיר, הֲרֵי הוּא חָלָק. לָכֵן הִלְבִּישָׁה אִמּוֹ עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארוֹ אֶת עוֹרוֹת הַגְּדָיִים, וְאַחַר כָּךְ הִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו הַחֲמֻדֹת. מָסְרָה לוֹ אֶת הַמַּאֲכָלִים וְלִוְּתָה אוֹתוֹ בִּבְרָכָה.

נִכְנַס יַעֲקֹב לְאָבִיו וְעִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן. שָׁאַל יִצְחָק: "מִי אַתָּה בְּנִי?" עָנָה יַעֲקֹב: "אָנוֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ, עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ". וּבִקֵּשׁ מֵאָבִיו בְּלָשׁוֹן רַכָּה לֶאֱכֹל. הִתְפַּלֵּא יִצְחָק עַל הַלָּשׁוֹן הָרַכָּה הַזֹּאת, שֶׁעֵשָׂו אֵינוֹ רָגִיל לָהּ, עוֹד יוֹתֵר הִתְפַּלֵּא כַּאֲשֶׁר שָׁאַל אֶת יַעֲקֹב: "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי?" וְעָנָה יַעֲקֹב: "כִּי הִקְרָה הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ לְפָנַי". כִּי שֵׁם שָׁמַיִם הָיָה רָגִיל רַק בְּיַעֲקֹב וְלֹא בְּעֵשָׂו. בִּקֵּשׁ יִצְחָק מִיַּעֲקֹב לָמוּשׁ אוֹתוֹ, וּלְאַחַר שֶׁמִּשְּׁשׁוֹ אָמַר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו"… אָכַל יִצְחָק מִן הַמַּאֲכָלִים שֶׁעָרְבוּ לוֹ מְאוֹד, וּבֵרֵךְ אֶת יַעֲקֹב בְּרָכוֹת נֶאֱצָלוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת – בִּרְכַּת טַל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְכֵן שִׁלְטוֹן וּשְׂרָרָה עַל פְּנֵי אֶחָיו – בְּרָכָה לוֹ וּלְבָנָיו אַחֲרָיו.

יַעֲקֹב יוֹצֵא מִלִּפְנֵי אָבִיו עָטוּר בִּבְרָכוֹת וּמְחֻזָּק בְּטַל שֶׁל תְּחִיָּה. וּמִיַּד מַגִּיעַ עֵשָׂו וְאוֹמֵר לְאָבִיו: "יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ", מִתּוֹךְ צִפִּיָּה לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת. יִצְחָק חָרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה, כִּי רָאָה אֵשׁ גֵּיהִנֹּם. וְשָׁאַל בְּבֶהָלָה: "מִי אַתָּה?" עָנָה עֵשָׂו: "אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו". חֶרְדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק גָּדְלָה, וְהוּא שָׁאַל: "אָז מִי הֵבִיא לִי צַיִד וְאָכַלְתִּי וּבֵרַכְתִּי אוֹתוֹ? גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה".

יִצְחָק רָצָה מְאוֹד לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו, אַךְ הַשֵּׁם מָנַע זֹאת מִמֶּנּוּ, כִּי עֵשָׂו לֹא הָיָה רָאוּי לַבְּרָכוֹת, וְהַדָּבָר צִעֵר אֶת יִצְחָק.

זָעַק עֵשָׂו זַעֲקַת שֶׁבֶר. זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁיַּעֲקֹב מִתְנַהֵג אִתּוֹ בְּעָרְמָה. פַּעַם לָקַח אֶת בְּכוֹרָתוֹ וְעַכְשָׁו אֶת בִּרְכָתוֹ. "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי". הִתְחַנֵּן עֵשָׂו: "הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה". בִּקֵּשׁ יִצְחָק מֵהַשֵּׁם לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו, וְהַשֵּׁם לֹא הִסְכִּים בִּגְלַל רִשְׁעוֹ. בִּקֵּשׁ יִצְחָק לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, וְאָמַר: "עֵשָׂו מְכַבְּדֵנִי". עָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "לָכֵן יִחְיֶה עַל חַרְבּוֹ וְיַצְלִיחַ בְּמִלְחֲמוֹתָיו עִם יַעֲקֹב וְגַם יַחְרִיב לָהֶם אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבְכָל אֹפֶן יִהְיֶה מְשֻׁעְבָּד לְאָחִיו. אוּלָם אִם יַעֲזֹב אֶת אַרְצוֹ, יִהְיֶה מְשֻׁחְרָר מֵעַבְדוּת זוֹ. הוֹסִיף יִצְחָק וּבִקֵּשׁ לָתֵת לְעֵשָׂו אֶת תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַשֵּׁם נֶעֱתַר לְבָרְכוֹ בְּטַל מִשָּׁמַיִם, בְּטוּב הָאָרֶץ וּבְמִשְׁמַנֶּיהָ.

מִשֶּׁרָאָה עֵשָׂו שֶׁלֹּא קִבֵּל אֶת הַבְּרָכָה הָעִקָּרִית וְקִבֵּל רַק בִּרְכַּת תַּנְחוּמִים, כָּעַס וְשָׂנָא אֶת יַעֲקֹב בְּכָל נַפְשׁוֹ. וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּבְּרָכָה "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב. וְאָכֵן הֶחְלִיט עֵשָׂו לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו וְסִפֵּר זֹאת רַק לִמְקֹרָבָיו.

 

יַעֲקֹב בּוֹרֵחַ מִבֵּיתוֹ לְפַדַּן אֲרָם

רִבְקָה שֶׁיָּדְעָה מַה מִּתְכַּוֵּן עֵשָׂו לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב, צֻוְּתָה עַל יַעֲקֹב לִבְרֹחַ לְמִשְׁפַּחְתָּהּ בְּפַדַּן אֲרָם. עִם זֹאת   פָּנְתָה לְיִצְחָק וְתֵאֲרָה לְפָנָיו כַּמָּה סֵבֶל גּוֹרְמוֹת לָהּ נְשֵׁי עֵשָׂו בְּנוֹת הָאָרֶץ, וְהֶעֶלְתָה אֶת הַחֲשָׁשׁ שֶׁגַּם יַעֲקֹב יִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ. יִצְחָק קוֹרֵא לְיַעֲקֹב וּמְצַוֶּה עָלָיו לָלֶכֶת לְפַדַּן אֲרָם וְלִמְצֹא לוֹ שָׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל אֲחִי רִבְקָה, וּמְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת אַבְרָהָם – בִּרְכַּת הַזֶּרַע, שֶׁיִּהְיֶה לִקְהַל עַמִּים, וּבִרְכַּת הָאָרֶץ – אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

 

עֵשָׂו נוֹשֵׂא לְאִשָּׁה אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל

עֵשָׂו הָעַרְמוּמִי שֶׁרָאָה שֶׁאָבִיו וְאִמּוֹ סוֹלְדִים מִבְּנוֹת כְּנַעַן, הֶחְלִיט לָקַחַת לְאִשָּׁה אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ נוֹסָף עַל נָשָׁיו. אוּלָם בְּכָךְ הוֹסִיף רֶשַׁע עַל רִשְׁעוֹ, שֶׁלֹּא זוֹ בִּלְבַד שֶׁנִּשְׁאַר עִם נְשׁוֹתָיו הַרְשָׁעוֹת אֶלָּא נָשָׂא עוֹד אֵשֶׁת רֶשַׁע.

 

פרסום תגובה חדשה

test email