פרשת ויצא – תוכן הפרשה

הקראת כתבה
יום חמישי ט׳ כסלו ה׳תשע״ז
עיקר תוכנה של פרשת ויצא הוא נישואי יעקב ולידת שבטי ישראל. לשם כך יצא יעקב מחרן והגיע לבית לבן ולאחר העמדת השבטים חזר לבית אביו.

 

 

יַעֲקֹב בְּדַרְכּוֹ לְחָרָן

לְאַחַר שֶׁהֵבִינָה רִבְקָה שֶׁעֵשָׂו זוֹמֵם לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב, קָרְאָה לוֹ וְיָעֲצָה לוֹ לִבְרֹחַ אֶל אָחִיהָ לְחָרָן, וְאַף יִצְחָק בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא לָקַחַת אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן אֶלָּא מִבְּנוֹת לָבָן וְשׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְפַדַּן אֲרָם בִּבְרָכָה. כָּךְ יוֹצֵא יַעֲקֹב, כְּשֶׁהוּא בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים, בַּעֲצַת אִמּוֹ וּבְבִרְכַּת אָבִיו מִבְּאֵר שֶׁבַע בְּדַרְכּוֹ לְחָרָן. בַּדֶּרֶךְ פּוֹגְשׁוֹ אֱלִיפָז בֶּן עֵשָׂו מְלֻוֶּה עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים עַל מְנַת לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב כְּפִי שֶׁצִּוָּהוּ אָבִיו. בִּגְבוּל אֶרֶץ כְּנַעַן פּוֹגֵשׁ אֱלִיפָז אֶת יַעֲקֹב. יַעֲקֹב יָדַע מַהִי כַּוָּנַת אֱלִיפָז, אוּלָם חָס עָלָיו, וְלֹא רָצָה לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגְדּוֹ, כִּי לֹא רָצָה לְהָרְגוֹ. גַּם אֱלִיפָז שֶׁזָּכָה לִלְמֹד תּוֹרָה מִיִּצְחָק וּמִיַּעֲקֹב לֹא רָצָה לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב. יָשַׁב אֱלִיפָז אַרְבַּע אַמּוֹת קָרוֹב לְיַעֲקֹב וּבָכָה, שָׁאַל אוֹתוֹ יַעֲקֹב: לָמָּה תִּבְכֶּה? עָנָה לוֹ אֱלִיפָז: אָבִי צִוָּהּ אוֹתִי לַהֲרוֹג אוֹתְךָ וּלְהָבִיא לְפָנָיו אֶת רֹאשְׁךָ, וְאִם לֹא אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרָיו, יַחְתֹּךְ אֶת רֹאשִׁי. אֵיךְ אוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת לְךָ, אַחֲרֵי שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתִי אֶת תּוֹרַת הַשֵּׁם?!… יָעַץ לוֹ יַעֲקֹב: קַח מִמֶּנִּי אֶת כָּל רְכוּשִׁי, וְעָנִי חָשׁוּב כְּמֵת. נָתַן יַעֲקֹב לֶאֱלִיפָז אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, וְהִנֵּה קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ מַהֲלָךְ שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם בְּפָחוֹת מִיּוֹם אֶחָד. 

 

חֲלוֹם יַעֲקֹב 

בְּהַגִּיעוֹ לְהַר הַמּוֹרִיָּה הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב תְּפִלַּת עַרְבִית. הַשֶּׁמֶשׁ מִהֲרָה לִשְׁקֹעַ, וְהוּא נֶאֱלַץ לְהִשָּׁאֵר לָלוּן שָׁם, כְּשֶׁהוּא לוֹקֵחַ מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וְשָׂם אוֹתָן סְבִיבוֹ כַּהֲגָנָה מֵחַיּוֹת רָעוֹת. אֶת הָאֲבָנִים הַנּוֹתָרוֹת הִנִּיחַ מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ, וּמִשֶּׁהֵחֵלּוּ לָרִיב בֵּינֵיהֶן כִּי כָּל אַחַת רָצְתָה שֶׁעָלֶיהָ יַנִּיחַ הַצַּדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ, הֲפָכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֶבֶן אַחַת וְנֶעֶשְׂתָה כְּכָרִית רַכָּה מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ. גַּם אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קִפֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לְהִכָּבֵשׁ בְּיַד בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכּוֹבְשִׁים אַרְבַּע אַמּוֹת.

מִפְּאַת חֲבִיבוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לִפְנֵי הַשֵּׁם, פָּתַח לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וְגִלָּה לוֹ רָזֵי עוֹלָם. כְּשֶׁנִּרְדַּם יַעֲקֹב רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, וּמַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ. הַמַּלְאָכִים הַיּוֹרְדִים הֵם מַלְאֲכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁעֲתִידִים לִנְחֹל מַפָּלוֹת, וְהַמַּלְאָכִים הָעוֹלִים הֵם שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם וּלְהַצִּיל אֶת לוֹט. מֵאַחַר שֶׁגִּלּוּ לְלוֹט מֵרֹאשׁ עַל הַשְׁחָתַת סְדוֹם נִדְּחוּ מִפְּנֵי הַשֵּׁם מֵאָה שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. עַכְשָׁו לְאַחַר שֶׁלִּוּוּ אֶת יַעֲקֹב בְּצֵאתוֹ לְחוּץ לָאָרֶץ סִיְּמוּ שְׁלִיחוּתָם וְחָזְרוּ לַשָּׁמַיִם.

וְהִנֵּה הַשֵּׁם מִתְגַּלֶּה אֶל יַעֲקֹב וְאוֹמֵר לוֹ: "אֲנִי הַשֵּׁם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק. הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ". עוֹד הִבְטִיחַ לוֹ הַשֵּׁם שֶׁיִּשְׁמֹר עָלָיו תָּמִיד, וְשֶׁזַּרְעוֹ יִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ. גַּם הֶרְאָה לוֹ אֶת מַעֲמַד הַר סִינַי וְהוֹדִיעוֹ שֶׁבָּנָיו יִתְבָּרְכוּ בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. אָמְנָם עֲתִידִים הֵם לַחְטֹא וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יֵחָרֵב, אוּלָם הֶרְאָהוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי לְתִפְאֶרֶת כְּפִי שֶׁיֵּרָאֶה לֶעָתִיד לָבוֹא. הִתְעוֹרֵר יַעֲקֹב בְּבֶהָלָה! הֵבִין שֶׁהוּא נִמְצָא בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם בּוֹ שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. לֹא הִצְלִיחַ יַעֲקֹב לַחְזֹר לִשְׁנָתוֹ וּבְמָקוֹם זֶה עָסַק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד אוֹר הַבֹּקֶר. בַּבֹּקֶר נָטַל אֶת הָאֶבֶן שֶׁיָּשַׁן עָלֶיהָ, הִנִּיחַ אוֹתָהּ כְּמַצֵּבָה, יָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְקָרָא לַמָּקוֹם "בֵּית אֵל". שָׁם נָדַר שֶׁאִם הַשֵּׁם יַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ וְיַצִּילֵהוּ מִן הַחֵטְא וְיַחְזִירֵהוּ שָׁלֵם בְּמִצְווֹת לְבֵית אָבִיו (כְּפִי שֶׁהִבְטִיחוֹ הַשֵּׁם), יִתֵּן מַעֲשֵׂר מִכָּל מַה שֶּׁיִּתֵּן לוֹ. בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב עַל בָּנָיו שֶׁתִּשָּׁמֵר נַפְשָׁם וְלֹא יֶחְטְאוּ.    

 

יַעֲקֹב מַגִּיעַ לְחָרָן

יַעֲקֹב מַגִּיעַ לְחָרָן וּפוֹגֵשׁ רוֹעֵי צֹאן הַיּוֹשְׁבִים עַל עֶדְרֵיהֶם סְבִיב בְּאֵר מַיִם, כְּשֶׁאֶבֶן גְּדוֹלָה מְכַסָּה אוֹתָהּ. יַעֲקֹב רוֹאֶה אֶת הָרוֹעִים וְשׁוֹאֵל אוֹתָם: אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם?  וְהֵם עוֹנִים: מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וְהוּא מַמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל: הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר? וְהֵם עוֹנִים: יָדָעְנוּ. וְהוּא שׁוֹאֵל עוֹד: הֲשָׁלוֹם לוֹ? וְהֵם עוֹנִים: שָׁלוֹם.

יַעֲקֹב מִתְפַּלֵּא שֶׁהָרוֹעִים יוֹשְׁבִים עִם עֶדְרֵיהֶם וְלֹא יוֹצְאִים אִתָּם לְמִרְעֶה. וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתָם לְפֵשֶׁר הַדָּבָר. וְהֵם מַסְבִּירִים לוֹ שֶׁמִּפְּנֵי כֹּבֶד הָאֶבֶן, רַק כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים כָּל הָרוֹעִים עִם עֶדְרֵיהֶם, הֵם גּוֹלְלִים אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וּמַשְׁקִים אֶת הַצֹּאן.

עוֹדָם מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה מַגִּיעָה רָחֵל עִם הַצֹּאן שֶׁל אָבִיהָ. בִּרְאוֹת יַעֲקֹב אֶת רָחֵל קִבֵּל כּוֹחוֹת עַל אֱנוֹשִׁיִּים וְגוֹלֵל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר לְבַדּוֹ וְהִשְׁקָה אֶת צֹאן לָבָן דּוֹדוֹ.

יַעֲקֹב הוֹדִיעַ לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְהִיא מִהֲרָה לְבַשֵּׂר לְאָבִיהָ שֶׁיַּעֲקֹב בֶּן אֲחוֹתוֹ הִגִּיעַ. לָבָן רָץ לְהַקְבִּיל פָּנָיו, חִבֵּק וְנִשֵּׁק אוֹתוֹ וְהִזְמִינוֹ לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵיתוֹ.

 

יַעֲקֹב בְּבֵית לָבָן

לָבָן רוֹאֶה שֶׁאֵין לְיַעֲקֹב דָּבָר, וְהוּא מוּכָן לֶאֱסֹף אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ לְחֹדֶשׁ יָמִים בִּגְלַל הַקִּרְבָה שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְאַף גַּם זֹאת לֹא לְחִנָּם אֶלָּא עַל מְנַת שֶׁיִּרְעֶה צֹאנוֹ. לְאַחַר חֹדֶשׁ מְבַקֵּשׁ  לָבָן לְשַׁלֵּם לְיַעֲקֹב שְׂכַר עֲבוֹדָה. יַעֲקֹב מְבַקֵּשׁ כְּשָׂכָר עַל שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה לָשֵׂאת אֶת רָחֵל לָאִשָּׁה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְרַמֶּה אוֹתוֹ הוּא מַדְגִּישׁ וְאוֹמֵר: אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.

שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה שֶׁל יַעֲקֹב חוֹלְפוֹת מַהֵר בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ הַגְּדוֹלָה לְרָחֵל, עַתָּה מַגִּיעַ הַזְּמַן לְשֵׂאתָהּ לְאִשָּׁה. לָבָן עוֹרֵךְ חֲתֻנָּה גְּדוֹלָה, אוּלָם בִּמְקוֹם לָתֵת לוֹ אֶת רָחֵל, הוּא נוֹתֵן לוֹ אֶת לֵאָה, לְאַחַר שֶׁרָחֵל בְּרֹב צִדְקוּתָהּ נָתְנָה אֶת הַסִּימָנִים לְלֵאָה.

רַק בַּבֹּקֶר גִּלָּה יַעֲקֹב שֶׁנָּשָׂא לְאִשָּׁה אֶת לֵאָה וְלֹא אֶת רָחֵל וְהוּא פּוֹנֶה לְלָבָן וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ: לָמָּה רִמִּיתָנִי? לָבָן מִצְטַדֵּק וּמַסְבִּיר: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. אוּלָם הוּא מַסְכִּים לָתֵת לוֹ גַּם אֶת רָחֵל מִיָּד תְּמוּרַת עֲבוֹדָה שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים נוֹסָפוֹת.

כָּךְ זוֹכֶה יַעֲקֹב לָשֵׂאת גַּם אֶת רָחֵל וְגַם אֶת לֵאָה, וְכָךְ נַעֲשׂוּ רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁיָּלְדוּ אֶת שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים, שֻׁתָּפוֹת לְמַעֲשֵׂה הַשֵּׁם לִבְנוֹת אֶת בֵּית יַעֲקֹב, בֵּית יִשְׂרָאֵל, עַם סְגֻלָּה.

 

לֵדַת הַשְּׁבָטִים

לֵאָה יוֹלֶדֶת אֶת רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. רָחֵל שֶׁהִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ זָכְתָה לָלֶדֶת אֶת יוֹסֵף וְאֶת בִּנְיָמִין. זִלְּפָה שִׁפְחַת לֵאָה יָלְדָה אֶת גָּד וְאָשֵׁר, וּבִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל יָלְדָה אֶת דָּן וְאֶת נַפְתָּלִי.

וְכָךְ הָיָה סֵדֶר הַדְּבָרִים:

לְאַחַר שֶׁיָּלְדָה לֵאָה אַרְבָּעָה בָּנִים, קִנְאָה רָחֵל בְּלֵאָה, וּבְצַעֲרָהּ פָּנְתָה לְיַעֲקֹב וְאָמְרָה לוֹ: הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. יַעֲקֹב עוֹנֶה בְּכַעַס: הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?! וְהִיא מַצִּיעָה אֶת שִׁפְחָתָהּ בִּלְהָה לְיַעֲקֹב, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ תַּגִּיעַ הַבְּרָכָה גַּם אֵלֶיהָ. בִּלְהָה יוֹלֶדֶת אֶת דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְעִקְבוֹתֶיהָ גַּם לֵאָה, שֶׁפָּסְקָה אַף הִיא לָלֶדֶת בֵּינְתַיִם, מוֹסֶרֶת אֶת שִׁפְחָתָהּ זִלְּפָה לְיַעֲקֹב שֶׁיּוֹלֶדֶת לְיַעֲקֹב אֶת גָּד וְאָשֵׁר.

וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד חוֹזֵר רְאוּבֵן מִן הַשָּׂדֶה וּמֵבִיא דּוּדָאִים לְלֵאָה אִמּוֹ. הִתְאַוְּתָה רָחֵל לַדּוּדָאִים וּבִקְּשָׁה מִלֵּאָה לָתֵת לָהּ מֵהֶם. לֵאָה עוֹנָה לָהּ: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?… אוּלָם רָחֵל מְקַבֶּלֶת מֵהַדּוּדָאִים תְּמוּרַת הַבְטָחָה שֶׁיַּעֲקֹב יִהְיֶה עִם לֵאָה בַּזְּמַן שֶׁהָיָה אָמוּר לִהְיוֹת עִם רָחֵל.

כָּךְ זָכְתָה לֵאָה שֶׁנִּפְקְדָה וְיָלְדָה גַּם אֶת יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן וְגַם אֶת דִּינָהּ.

וּלְבַסּוֹף גַּם רָחֵל זוֹכָה לָלֶדֶת אֶת יוֹסֵף.

 

יַעֲקֹב עוֹשֶׂה עִסְקָה חֲדָשָׁה עִם לָבָן

כְּבָר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה יַעֲקֹב בְּחָרָן, וּלְאַחַר שֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף הוּא רוֹצֶה לָשׁוּב לְבֵית אָבִיו. אוּלָם לָבָן רוֹאֶה שֶׁבִּזְכוּת יַעֲקֹב שׁוֹרָה הַבְּרָכָה בְּבֵיתוֹ, וְהוּא מְבַקֵּשׁ מִיַּעֲקֹב לְהִשָּׁאֵר עוֹד זְמַן מָה אֶצְלוֹ. הוּא אַף מַצִּיעַ לְיַעֲקֹב שָׂכָר עַל כָּךְ. יַעֲקֹב נַעֲנָה לְהַפְצָרוֹת לָבָן, אוּלָם אֵין הוּא חָפֵץ בְּשָׂכָר, הוּא מַעֲדִיף בְּרָכָה מִשָּׁמַיִם. וְהוּא עוֹשָׂה עִסְקָה חֲדָשָׁה עִם לָבָן. לְפִי עִסְקָה זוֹ, יַעֲקֹב יְקַבֵּל אֶת כָּל הַכְּבָשִׂים הַחוּמִים וְהָעִזִּים הַנְּקֻדִּים וְהַטְּלוּאִים שֶׁיִּוָּלְדוּ לֶעָתִיד.

יַעֲקֹב קִבֵּל לְבַקָּשָׁתוֹ מְעַט מִן הַצֹּאן, כַּאֲשֶׁר לָבָן נוֹתֵן לוֹ אֶת הַצֹּאן הָרְעוּעוֹת וְהַחוֹלוֹת שֶׁאֵינָן אֶלָּא שְׁיָרִים. נוֹטֵל מִמֶּנּוּ בְּלֹא רְשׁוּת אֶת כָּל הַצֹּאן הָעֲקוּדִים הַנְּקֻדִּים וְהַבְּרֻדִּים וּמַשְׁאִיר לוֹ רַק צֹאן לְבָנוֹת. וּבְכָל זֹאת, יַעֲקֹב עוֹבֵד בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּשֶׁבַּיּוֹם אוֹחֵז אוֹתוֹ הַשָּׁרָב וּבַלַּיְלָה צִנַּת הַקָּרָה, וּבִזְכוּת צִדְקוּתוֹ וּבְעֶזְרַת מַעֲשֵׂה הַמַּקְּלוֹת הַשֵּׁם מְבָרֵךְ אוֹתוֹ, וְצֹאן יַעֲקֹב מִתְמַלֵּא בִּכְבָשִׂים חוּמִים וְעִזִּים נְקֻדִּים וּטְלוּאִים. עַד שֶׁיַּעֲקֹב הוֹפֵךְ לְעָשִׁיר בַּעַל נְכָסִים.

 

אֲוִירָה עֲכוּרָה בְּבַיִת לָבָן

לְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁבְּנֵי לָבָן אוֹמְרִים, שֶׁכָּל הָעֹשֶׁר שֶׁל יַעֲקֹב בָּא לוֹ מִלָּבָן. גַּם פְּנֵי לָבָן לֹא הָיוּ עִם יַעֲקֹב כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. קִנְאַת לָבָן גּוֹבֶרֶת וּמַעֲכִירָה אֶת הָאֲוִירָה.

יַעֲקֹב שׁוֹלֵחַ אֶת נַפְתָּלִי לִקְרֹא לְנָשָׁיו, רָחֵל וְלֵאָה, אֶל הַשָּׂדֶה, וְהוּא מְשַׁתֵּף אוֹתָם בְּצָרוֹתָיו בְּבֵית לָבָן. מְסַפֵּר לָהֶן עַל רַמָּאֻיּוֹתָיו הַחוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת. וְגַם עַל צִוּוּי הַשֵּׁם שֶׁיָּשׁוּב לְבֵית אֲבוֹתָיו.

רָחֵל וְלֵאָה מַסְכִּימוֹת עִמּוֹ. גַּם הֵן מַרְגִּישׁוֹת נָכְרִיּוֹת בְּבֵית אֲבִיהֶן וּמְזָרְזוֹת אוֹתוֹ לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַשֵּׁם וְלִבְרֹחַ.

 

יַעֲקֹב בּוֹרֵחַ מֵחָרָן

יַעֲקֹב לוֹקֵחַ אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ – נָשָׁיו וִילָדָיו, וְאֶת כָּל רְכוּשׁוֹ וּבוֹרֵחַ מֵחָרָן, וְרָחֵל גּוֹנֶבֶת אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. רַק לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים הֵבִין לָבָן שֶׁיַּעֲקֹב בָּרַח עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. לָבָן לוֹקֵחַ אֶת בָּנָיו וְיוֹצֵא לְמִרְדָּף אַחֲרֵי יַעֲקֹב. הַשֵּׁם מִתְגַּלֶּה לְלָבָן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וּמַזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּיַעֲקֹב.

 

הַפְּגִישָׁה בֵּין יַעֲקֹב וְלָבָן וּכְרִיתַת הַבְּרִית

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מַגִּיעַ לָבָן לְהַר הַגִּלְעָד וּפוֹגֵשׁ אֶת יַעֲקֹב עַל כָּל מַחֲנֵהוּ. הוּא פּוֹנֶה לְיַעֲקֹב וּמְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת עַל שֶׁבָּרַח בְּלִי לְהוֹדִיעַ לוֹ, וּבְלִי לְאַפְשֵׁר לוֹ לְהִפָּרֵד מִבְּנוֹתָיו וּמִנְּכָדָיו בְּכָבוֹד וּבְשִׂמְחָה. לָבָן גַּם טָעַן שֶׁפְּסָלָיו נִגְנְבוּ. לִדְבָרָיו, הוּא יָכֹל לְהָרַע לְיַעֲקֹב, אֶלָּא שֶׁהַשֵּׁם הִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת זֹאת.

יַעֲקֹב הִסְבִּיר לְלָבָן שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁמָּא יִמְנַע מִבְּנוֹתָיו לָלֶכֶת עִמּוֹ לָכֵן בָּרַח. וּבַאֲשֶׁר לַפְּסָלִים, אָמַר, מִי שֶׁלָּקַח אוֹתָם לֹא יִחְיֶה, כִּי לֹא יָדַע שֶׁרָחֵל גָּנְבָה אוֹתָם. הוּא מַצִּיעַ לְלָבָן לַעֲרֹךְ חִפּוּשׂ. לָבָן מְחַפֵּשׂ וְאֵינוֹ מוֹצֵא. יַעֲקֹב כּוֹעֵס עַל לָבָן וְאוֹמֵר לוֹ: מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי… זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי… וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים. לוּלֵי אֱלֹקֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי. אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹקִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ… עָנָה לוֹ לָבָן: הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא… וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאֶרְצֶה לְהָרַע לָהֶן?!…  

לְבַסּוֹף מַצִּיעַ לָבָן לִכְרֹת בְּרִית עִם יַעֲקֹב. לְשֵׁם כָּךְ הֵם מְקִימִים גַּלְעֵד מֵאֲבָנִים, שֶׁיְּהֵא לְאוֹת וּלְעֵד לַבְּרִית שֶׁבֵּינֵיהֶם.

לָבָן שָׁב לְבֵיתוֹ וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. בַּדֶּרֶךְ פָּגַשׁ יַעֲקֹב מַלְאָכִים שֶׁבָּאוּ לְלַוּוֹתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן הוּא קוֹרֵא לַמָּקוֹם "מַחֲנַיִם", שְׁתֵּי מַחֲנוֹת: שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ עִמּוֹ עַד כָּאן, וְשֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לִקְרָאתוֹ.

פרסום תגובה חדשה

test email