פרשת נצבים וילך – לקראת בנין המלכות

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ג אלול ה׳תשע״ג
בכל ראש השנה נמשכת המלכות על כל השנה – מתחדש בניין המלכות. ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך", בו מתחדשים מעשי בראשית וגם העולם חוגג את יום הולדתו, היינו, העולמות מתהוים מחדש ממידת מלכותו כמו בפעם הראשונה.
מאת שולמית שמידע
פרחים

 

לעולם קוראים "פרשת ניצבים" קודם ראש השנה.

ובשבת זו כשנקרא "פרשת נצבים וילך" כבר נחוש את היום הגדול,

בו נכתיר את הקב"ה למלך ונעמוד ניצבים לפניו באחדות.

עשר דרגות בישראל "מראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך"…

ראש רגל יד ציפורן גוף… יחדו באחדות שאין בה ראש וסוף,

איש איש ומעלתו כשכולנו צריכים זה את זה,

נתחבר יחדיו ונתכלל זה בזה באחדות אחת,

בהרגשת שויון מוחלט מתוך הכרה שאין לאף אחד יתרון על רעהו.

*   *   *

וכשנעמוד ניצבים לפני המלך וניזכר שבשורשנו כולנו אחד,

ומי יודע גדולתן ומעלתן (של הנשמות),

בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה.

נזכור גם את הברית שכרת איתנו מלכנו,

"למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים".

שבועה שנהיה בערכו – עם ישראל ואלוקיו במציאות אחת.

נזכור את יחודו של ראש השנה בו אנו שבים אל ה' ומתעלים לבחינת "לפני ה' אלוקיכם".

ושוב מתאחדים אתו ית' כאחד שהרי אנו עמו והוא אלוקינו,

וזה מסייע לנו שגם בינינו לבין עצמנו נהיה מציאות אחת.

*   *   *

ראש השנה – היום הששי למעשה בראשית,

"זכרון ליום ראשון", יום בריאת העולם (כ"ה אלול) –

"יום הרת עולם" – בו היה הריון אדם הראשון ולידתו,

יום שנפח ה' באפיו מתוכיותו ופנימיות נשמת חיים בגוף חומרי,

כדי שתתעלה למעלה משורשה –

הוא יום הולדת של כל אדם.

ומעשה אדם הראשון שנברא ביום זה,

שמיד המליך עליו את הקב"ה ואמר:

"הוי' מלך גאות לבש",

ופעל המשכת אלוקות בכל הבריאה כולה,

בקוראו לנבראים: "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו",

ממשיך להדהד באוזנינו…

וגם אנו כמותו מבקשים ומתחננים לה' שיהיה מלך עלינו ועל העולם:

"מלוך על כל העולם כולו בכבודך" ומקיימים רצונו "שתמליכוני עליכם",

*   *   *

בכל ראש השנה נמשכת המלכות על כל השנה – מתחדש בניין המלכות.

ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך",

בו מתחדשים מעשי בראשית וגם העולם חוגג את יום הולדתו,

היינו, העולמות מתהוים מחדש ממידת מלכותו כמו בפעם הראשונה.

וכיצד?…

בערב ראש השנה עם חשיכה

חוזרת פנימיות המלכות להתכלל במקורה,

וכל הדברים חוזרים לקדמותם.

העולם במצב של עילפון בחיות רפה.

זהו יום "הרת עולם", בו העולם רועד,

כי המלכות מסתלקת ונכללת בשורשה ומקורה,

בגלל הסתלקות פנימיות הרצון ,הסתלקות התענוג,

ומציאות העולם עומדת בספק ותלויה בעבודת עם ישראל.

והקב"ה בטובו הגדול וברוב חסדיו מבקש:

אנא עוררו בי את הרצון והתענוג למלוכה,

"אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם".

ובשמחה אנו נוטלים את המשימה

לעורר רצון חדש מהעצמות ולהמשיכו למטה,

לפעול את "בנין המלכות" מחדש.

וכילדים קטנים "בנים למקום" אנו צועקים: אבא!… אבא!…

ומעוררים את אבינו שבשמים להתקרב אלינו בחיבה ולמלא רצוננו.

"ובמה בתשובה?" ותשובה "בשופר דוקא".

*   *   *

על ידי תקיעת שופר מתגלה שורש הנשמה

כמו שהיא במחשבה העצמית – "בנים אתם לה' אלוקיכם",

ונעשה בניין המלכות.

מעוצמת הביטול הפנימי הנובע מעצם הנשמה המושרשת בעצמות ה',

מתגלה עצם הנשמה וממשיך את עצמות ה',

ואנו זוכים לפעול את בניין המלכות שבו מתהוים כל העולמות מחדש.

*   *   *

ובעזרת ה' אנו סמוכים ובטוחים שניתנו לנו הכוחות לפעול דבר נעלה שכזה,

בזכות השבועה והברית שכרת אתנו ה' להיות עמו ובערכו.

ובזכות מצות תקיעת שופר – "בחינת קלא פנימאה דלא אשתמע".

קול השופר מגיע לפנימיות הלב בו שורה בית המקדש הפנימי שלנו,

ומעורר אותנו לשוב אל ה' וממשיך את פנימיות התענוג שלמעלה.

זהו כוחה של תשובה המשפיע על מעשינו שיהיו טובים ומאירים,

ומעלה אותנו לשורש ומקור נשמותינו,

ומאפשר לנו להמשיך מלמעלה משרשא ומקורא דכולא למטה מטה ביותר.

להעלות את הניצוצות ולקושרם בשורשם ומקורם.

*   *   *

ואכן לאחר שהתכוננו כל חודש אלול חודש הרחמים לראש השנה,

והתמדנו בתקיעת שופר בכל יום,

נזכה בראש השנה לתקוע בשופר ולהגיע עד עצמות אור אין סוף שלמעלה ממלך.

ולהמשיך מעצמות אור אין סוף ולפעול את בניין המלכות.

כי "מלכות פה" שהיא דבר המלך היא כוח הגילוי כמו כל מלכות שבכל ספירה.

ואם מלכות שבכל ספירה הוא כוח הגילוי שבעולם האצילות,

הרי שבבניין המלכות שבראש השנה יהיה גילוי,

לא רק לנבראים הרוחניים שבעולמות: בריאה, יצירה ועשיה,

אלא גם לנבראים בעשיה הגשמית ואף במדרגה התחתונה ביותר בדומם,

עד ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו".

*   *   *

לכן נאמר "מלכויות" בשמחה כדי להמליך את מלכנו,

ונמשיך בשופרות כדי להמשיך את המלכות בעשיה על ידי מעשה,

דוקא בשופר מבהמה כדי שיהיה גילוי בבהמה שבנו ובדברים הגשמיים שלנו.

וקרן השופר שצריך להיות מן התלוש ולא מן המחובר יתגלה גם בדומם.

שכידוע, ככל שההמשכה היא למטה יותר שורשה גבוה יותר.

*   *   *

והעיקר שנזכור את הקשר המיוחד שיש בינינו לבין הקב"ה,

נזכור שאנו מושרשים בעצמותו ונשמח ביותר.

שהרי גם קודם שברא ה' את העולם,

נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים,

ועלה ברצונו "אנא אמלוך" –

ומרצון המוחלט בעצמותו הגיע לרצון נעלם הגלוי רק לעצמו,

וכשזה היה עדיין רק בבחינת מחשבה ורצון בכח ולא בפועל,

כבר אז היינו עמו בכח, שהרי "אין מלך בלא עם".

ומכיון שאנו מושרשים בעצמותו,

נמלך בנו כמו אדם הנמלך בחבירו הקשור לענין ומעוניין בו.

שכידוע, נמלך בנשמותיהם של צדיקים, "ועמך כולם צדיקים",

וראה הקב"ה בצדיקים שיתבטלו אליו ויעבדוהו ברצון ובמסירות נפש,

וזה עורר אצלו רצון למלוכה.

וכמשל המגיד ממעזריטש על אב שאוהב את בנו,

ומצייר את דמות בנו לנגד עיניו מרוב אהבתו אליו.

והקב"ה שלא כבשר ודם המצייר את בנו רק לאחר שנולד,

רק לאחר שיש מציאות שיכול לצייר.

הקב"ה שמעל הזמן, ועבר ועתיד שווים אצלו,

יכול לצייר את עבודת הצדיקים שיהיו בעולם קודם שנבראו,

ומראש כבר ראה את הנחת רוח ממעשיהם,

בחינת העלאת מיין נוקבין מיניה וביה.

*   *   *

אשרינו מה טוב חלקנו שאנו "בנים למקום" ומושרשים בעצמותו.

לכן נקבל החלטה טובה לקבל עלינו מלכותו ברצון,

לא רק בראש השנה אלא בכל יום.

נקרא קריאת "שמע" ונקבל עול מלכות שמים באמת.

נקרא פרשת "והיה אם שמוע" ונקבל עול מצוות ברצון.

נקבל מלכותו וגזרותיו מתוך שמחה גלויה.

ונתפלל להתגלות ה' בכל הדרו בביאת משיח צדקנו מיד ממש,

שאז כל עבודתתנו תהיה בשלימות.

*   *   *

יהי רצון שנזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה,

בה נזכה לכל היעודים והגילויים שהובטחנו,

נגלה את אור האין סוף ונהיה חד ממש עם קוב"ה.

(על פי מאמר הרבי ש"פ נצבים וילך תשד"מ)

פרסום תגובה חדשה

test email