פרשת וישלח – עם לבן גרתי

הקראת כתבה
יום שני י״ט טבת ה׳תשע״ז
עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי. עשיו בא עם ארבע מאות איש כדי להלחם נגד יעקב, ואצל עשיו לא היה חשוב קיום המצוות, אז למה יעקב מודיע לו ששמר תרי״ג מצוות?
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
השבוע (17)_8

בס״ד. ש״פ וישלח, ט״ז כסלו ה׳תשמ״ב

עם לבן גרתי ואחר עד עתה[1], ופרש״י עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי. וידוע הדיוק בזה[2], הלא מדובר כאן (בפשטות) אודות עשו כפשוטו, ועשו כפי שבא עם ארבע מאות איש כדי להלחם נגד יעקב כו׳[3], ומזה מובן שאצל עשו לא הי׳ חשוב כל כך ענין קיום המצוות, וא״כ על מה מודיע לו ששמר התרי״ג מצוות.

ומבואר ע״ז באוה״ת[4] [שכפי הנראה הוא מאמר כ״ק אדמו״ר הזקן עם הגהות והערות מכ״ק אדמו״ר הצ״צ[5]], דפירוש הפנימי דעם לבן גרתי הוא שגר עם בחי׳ לובן העליון, וזהו עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי, כי תרי״ג מצוות נמשכין מבחי׳ לובן העליון. ועי״ז שיעקב גר עם בחי׳ לובן העליון תיקן את עצמו, שהוא בחי׳ עולם התיקון[6], כי זאת התורה אדם[7], וכשם שבתורה ישנם תרי״ג מצוות הנמשכין מלובן העליון, כן הוא באדם העליון שישנם בו רמ״ח אברים (דמלכא)[8] ושס״ה גידים, ועד״ז הוא באדם התחתון שישנם בו תרי״ג כחות ואברים. וזהו[9] מה שיעקב הודיע לעשו עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי, כי לאחרי שהמשיך מבחי׳ לובן העליון בתרי״ג מצוות, שעי״ז תיקן את עצמו, הי׳ אז בכחו לברר גם בחי׳ הרע שבעשו, וע״ד קשוט עצמך ואח״כ קשוט אחרים[10].

והנה ע״י שיעקב מברר את עשו, עי״ז הוא מקבל גם מאורות המקיפים דעשו. דהנה ידוע[11] דעשו שרשו בעולם התהו, ויעקב הוא בחי׳ עולם התיקון. וזהו ג״כ מה שעשו הוא הבכור, שהוא לא רק קדימה בזמן, שנולד קודם, אלא גם קדימה במעלה, ששרשו מעולם התהו שקדם (במעלה) לעולם התיקון. ואדרבא, מצד זה שעולם התהו (עשו) הוא למעלה מעולם התיקון (יעקב), לכן גם בזמן הי׳ עשו הבכור. וטעם הדבר מה שעולם התהו הוא למעלה מעולם התיקון הוא, מפני שבעולם התהו היו אורות מרובים וכלים מועטים[12], היינו שבערך האורות מקיפים דתהו, גם כלים הכי רחבים, באיזה דרגא שיהיו, הם רק כלים מועטים. וזהו ג״כ מה שיעקב הודיע לעשו עם לבן גרתי, היינו שלאחרי שגמר הבירור דעולם התיקון, הלך לברר גם את עשו, והמשיך גם בחי׳ האורות מקיפים דתהו.

והנה ע״פ הנ״ל, דמה שיעקב הלך לברר את הרע דעשו (לאחרי שבירר את עצמו, עולם התיקון) מדובר בעשו כמו שהוא למטה, צריך לומר, דגם מה שכתוב עם לבן גרתי אין הפירוש בזה רק שגר עם בחי׳ לובן העליון, כנ״ל, בחי׳ לבן כמו שהוא בשרשו, אלא גם כפשוטו, שבירר בחי׳ לבן שלמטה. ויש לומר, דזהו גם הטעם לזה שלאחרי שמבאר באוה״ת שם שהכח לברר את עשו הוא מבחי׳ לובן העליון, ממשיך[13], דכל זה הוא לפי הפירוש דלבן הוא בחי׳ לובן העליון, דלכן אתי שפיר שלאחר שעם לבן גרתי ונתקן בחי׳ יעקב, אזי דוקא בא לברר את עשו, אבל לפי הפירוש דלבן הוא ג״כ בקליפת נוגה (לבן כפשוטו), ויעקב בירר את הניצוצות שבלבן (קליפת נוגה), אינו מובן, למה לאחר שבירר את בחי׳ לבן בא לברר את עשו.

ומבאר ע״ז באוה״ת שם (בחצאי עיגול, שכנראה החצאי עיגול הם מכ״ק אדמו״ר הצ״צ), שגם בענין הבירורים ישנו סדר, שהולכים מלמעלה למטה בסדר והדרגה, שמתחילה נתברר ונתקן עולם הקרוב יותר, ואח״כ עולם הרחוק יותר, ולכן, תחילה הוא ענין בירור צאן לבן, בירור נפש האלקית, שהוא ע״י תרי״ג מצוות התורה, ואח״כ בירור עשו, נפש הבהמית, שהוא ע״י בחי׳ הנהג בהן מנהג דרך ארץ[14]. ויש לומר, דכשם שבעבודת האדם צריך להיות תחילה הבירור דנפש האלקית ואח״כ הבירור דנפש הבהמית, עד״ז הוא בלבן ועשו, דתחילה צריך להיות הבירור דלבן שהוא בחי׳ קליפת נוגה, ואח״כ הבירור דעשו, הבירור דג׳ קליפות הטמאות.

אמנם ביאור זה אינו מספיק עדיין, שהרי לבן הוא ג״כ בחי׳ ג׳ קליפות הטמאות[15], וכמ״ש[16] ארמי אובד אבי, ונאמר ג״כ[17] עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור גו׳ לרעה, וגם כאשר הי׳ הגל הרי לבן בעצמו לא נשתנה, שכל זה הוא בחי׳ ג׳ קליפות הטמאות, ע״ד עשו שהוא בחי׳ ג׳ קליפות הטמאות כנ״ל, וא״כ למה צריך להיות תחילה הבירור דלבן ואח״כ הבירור דעשו, והרי שניהם הם בחי׳ ג׳ קליפות הטמאות. ויש לומר בזה, דהנה מבואר באוה״ת שם, דלבן הוא בחי׳ כתר דקליפת נוגה, ועשו הוא בחי׳ ז״א דקליפת נוגה, ועפ״ז יש לומר, דכשם שלבן ועשו כמו שהם בקליפת נוגה הרי לבן הוא כתר דקליפה ועשו הוא ז״א דקליפה, עד״ז הוא גם בלבן ועשו כמו שהם למטה יותר, בג׳ קליפות הטמאות לגמרי, דלבן הוא בחי׳ כתר דג׳ קליפות הטמאות דקליפה ועשו הוא בחי׳ ז״א דג׳ קליפות הטמאות דקליפה, ולכן צריך להיות תחילה הבירור דלבן, בחי׳ הראש דקליפה, ואח״כ הבירור דעשו, בחי׳ הגוף דקליפה. והחילוק בין הקליפה דלבן להקליפה דעשו בעבודת האדם הוא, דקליפת לבן הוא, דהגם שאינו כדבעי, בכל זאת אינו מרמה את עצמו, משא״כ קליפת עשו הוא למטה מזה, שמרמה את עצמו שאין לו כח וכו׳, ויש לו אמתלאות וכו׳, דזה אינו רוצה וזה אינו מונח אצלו (און דאָס לייגט זיך ניט ביי אים) וכו׳, אשר בירור קליפה זו הוא קשה יותר מבירור הקליפה דלבן, כי בקליפת לבן אינו מתערב בזה הענין דעמלק, בגימטריא ספק[18], משא״כ בהקליפה דעשו הרי התערב בזה הענין דעמלק בגימטריא ספק, שיש לו ספק אם הוא צריך להתעסק בזה כו׳, אשר בירור קליפה זו הוא קשה ביותר, כמבואר בכמה שיחות ומאמרים. וזהו ג״כ הטעם על אריכות גלות זו שהיא גלות אדום[19].

והנה מבואר באוה״ת שם[20], דכללות הענין מה שיעקב הלך לעשו הו״ע החיבור דמ״ה וב״ן. והענין הוא, דהנה אמרו רז״ל[21] האי עלמא דאזלינן מיני׳ כבי׳ הילולא דמי׳, היינו שבהאי עלמא דוקא נעשה הענין דאזלינן מיני׳, בחי׳ הליכה. והטעם לזה הוא, כבי׳ הילולא דמי׳, כי ענין המצוות הוא ענין יחוד קוב״ה ושכינתי׳, בחי׳ היחוד דמ״ה וב״ן, כמו שנת״ל[22]. אמנם בזה גופא (בהיחוד דמ״ה וב״ן) ישנם ב׳ בחינות. דהנה מבואר בד״ה מהרה ה׳ אלקינו ישמע תרנ״ב [שנאמר (לפני תשעים שנה) על חתונת אחותו של כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע (כמ״ש בהכותרת, שכנראה גם היא נכתבה ע״י כ״ק אדמו״ר נ״ע, כדמוכח ממ״ש שם ״חתונת אחותי״), ונדפס זה עתה[23]], דצריך להבין השינוי בהנוסח דברכה זו נגד ברכה דשמח תשמח, דבברכת שמח תשמח מסיים משמח חתן וכלה, וכאן מסיים משמח חתן עם הכלה. ומבאר בזה שישנן ב׳ בחינות כלה. ישנה בחי׳ הכלה דעכשיו, שהיא טפלה להחתן, וכמו שאנו רואים בענין הקידושין שאומר לה הרי את מקודשת כו׳ והיא שותקת ובזה מקודשת לו, כי עכשיו אין להכלה מצד עצמה כלום רק מה שמקבלת מהחתן. אבל לעתיד לבוא יהי׳ ג״כ בחי׳ קול כלה, שיהי׳ לה קול בפני עצמה, ואדרבא, משמח חתן עם הכלה, דהעיקר לעתיד לבוא הוא הכלה, דנקבה תסובב גבר[24]. וזהו ג״כ מה שבהברכה שאומרים בה משמח חתן וכלה אומרים שמח תשמח, לשון הוה, כי זוהי העבודה דעכשיו. משא״כ בהברכה שאומרים בה משמח חתן עם הכלה אומר מהרה ה׳ אלקינו ישמע, כי ענין זה שייך ללעתיד לבוא. וזהו גם מה שהאבות היו טפלים אל האמהות בנבואה[25], כי האבות הטעימן הקב״ה מעין עולם הבא[26].

והנה ענין הנישואין בתכלית השלימות יהי׳ דוקא לעתיד לבוא, שאז יהי׳ שוש תשיש בשלימות, כמ״ש[27] והי׳ ביום ההוא גו׳ תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, ועד שלעתיד לבוא נקבה תסובב גבר, ולפני הגאולה צריך לטעום מכל תבשיל ותבשיל[28], שיהי׳ לא רק ישמח הוי׳ במעשיו[29] אלא גם ישמח ישראל בעושיו[30], אז ימלא שחוק פינו[31], ועד שמהרה ה׳ אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, בגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו.

מקורות והערות


[1]פרשתנו (וישלח) ל, ה.

[2]ראה רד״ה וישלח תרע״ג (המשך תער״ב ח״א ע׳ רח).

[3]ראה פרשתנו שם, ז. ב״ר פע״ה, ז. פרש״י עה״פ.

[4]ד״ה זה – רכז, א ואילך. ראה שם רכט, א. וראה בהבא להלן – תו״א פרשתנו ד״ה וישלח (כד, ג). ד״ה הנ״ל בתו״ח פרשתנו פ״ה-ו (מא [קפב], ג ואילך).

[5]ראה ״הערות וציונים״ באוה״ת שם (תסב, סע״א). רשימת המאמרים דשנת תקס״ד – מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ שמה הערה 16.

[6]ראה הנסמן בהערה 11.

[7]חוקת יט, יד.

[8]ראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. ועוד.

[9]אוה״ת שם רל, ב. וראה גם תו״א שם. תו״ח שם רפ״א. שם פ״ה ואילך.

[10]ב״מ קז, סע״ב (וש״נ). איכ״ר פ״ג, נ.

[11]אוה״ת שם ואילך. תו״א שם כד, סע״א. שם, ד ואילך. תו״ח שם רפ״ה. פ״ו. פי״א. ד״ה ויקח מן הבא בידו מנחה פ״ב (מח [קפט], א ואילך).

[12]ראה ע״ח שער (י) התיקון פ״ה. שער (יא) המלכים פ״א-ב. סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנו. וש״נ.

[13]אוה״ת שם רלא, א.

[14]ברכות לה, ב.

[15]ראה גם תו״ח ויצא ד״ה וישכם לבן רפ״ו (לז [קעח], א).

[16]תבוא כו, ה.

[17]ויצא לא, נב.

[18]כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן צג (צג, ב). סה״מ עטר״ת ע׳ רצד. קונטרסים ח״ב רפז, סע״א. תש״ט ס״ע 40 (השני). שם ע׳ 65. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ רעט. ובכ״מ.

[19]ראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תנב-ג. שיחת ש״פ ויצא תש״מ סמ״ט (שיחות קודש תש״מ ח״א ע׳ 512).

[20]רלב, סע״א ואילך.

[21]עירובין נד, א (ע״פ גירסת הע״י). וראה אוה״ת ויחי תטז, ב.

[22]ד״ה אמר ר׳ אחא דש״פ חיי שרה שנה זו (לעיל ח״א ע׳ שסח ואילך).

[23]קונטרס דרושי חתונה תרנ״ב (קה״ת, תשמ״ב) ע׳ ה ואילך (נדפס אח״כ בסה״מ תרנ״ב ע׳ עו ואילך).

[24]ירמי׳ לא, כב.

[25]פרש״י עה״פ וירא כא, יב.

[26]ב״ב טז, סע״ב.

[27]הושע ב, יח.

[28]ראה לקו״ש ח״א ע׳ 59. חט״ו ע׳ 282. ועוד.

[29]תהלים קד, לא.

[30]שם קמט, ב. וראה לקו״ת שמע״צ פח, ד ואילך.

[31]תהלים קכו, ב. וראה ברכות לא, א.

 

פרסום תגובה חדשה

test email