פרשת וישלח – וישלח יעקב מלאכים לפניו

יום שני י״ט טבת ה׳תשע״ז
וישלח יעקב מלאכים לפניו, פירושו, ששלח לעשיו כפי שהוא בשרשו הנעלה בחינת המקיפים של עולם התוהו, שקדם לעולם התיקון. כי יעקב כבר היה שלם בעבודתו בבחינת עולם התיקון. לכן שלח יעקב מלאכים לפניו לעורר העלאת מיין נוקבין בעולם התוהו.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

בס״ד. ש״פ וישלח, ח״י כסלו ה׳תשמ״ז

 

וישלח יעקב מלאכים לפניו גו׳ ארצה שעיר שדה אדום וגו׳[1], ומבואר בזה בדרושי רבותינו נשיאינו בתורה אור[2] ובתורת חיים[3] ובאור התורה[4] [בדרוש המבאר כל פרטי פסוקי הפרשה, פסוק אחר פסוק, ענין שאינו רגיל בתו״א ובתו״ח ובדרושי חסידות בכלל[5] (משא״כ באוה״ת אין זה פלא כל כך כי כן רגיל בכמה מקומות באוה״ת)], דמ״ש וישלח יעקב מלאכים לפניו גו׳ פירושו ששלח לעשו כפי שהוא בשרשו הנעלה בחי׳ המקיפים דתהו כו׳ (דזהו מה שעשו הוא הבכור כו׳), כי יעקב כבר הי׳ שלם בעבודתו כמו שיהי׳ לעתיד לבוא גם למטה (שאז יתברר עשו כמ״ש[6] ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו גו׳), ולכן שלח מלאכים לפניו כו׳, דיעקב הוא בחי׳ עולם התיקון, משא״כ שרש עשו הוא בחי׳ עולם התהו הקדום לעולם התיקון, ולכן שלח יעקב מלאכים לפניו לעורר העלאת מ״ן בעולם התהו, ולהמשיך גם ענין נעלה זה שבתהו. וזהו גם ענין המתנות ששלח יעקב לעשו, שזהו ענין הקרבנות השייכים לעולם התהו, שלכן שלח גם גמלים מניקות שהם היפך הטהרה וכו׳, כי בקרבנות דתהו אפשר להיות קרבנות גם מחיות אלו, כמבואר בהדרושים פרטי המתנות ששלח ופירושם וכו׳. ומטעם זה גם קרבנות אלו היו דברים חיים דוקא, דלא כקרבנות בפשטות, שעיקר ענינם הוא לאחר שחיטה, דשחיטה כשרה בזר[7] ומקבלה ואילך מצות כהונה[8], כי קרבנות דתהו אופנם הוא באופן אחר מקרבנות דתיקון.

 

וזהו מה שבאו המלאכים ואמרו ליעקב[9] באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, ששרש[10] שרשן של ד׳ מאות איש הנ״ל נתהוה מן ד׳ מאות שקל כסף שנתן אברהם לעפרון[11] שהם ת׳ עלמין דכסופין[12] והם ד׳ מאות שקל כסף ונקרא עובר לסוחר11כי כתר נקרא סוחר[13] מלשון סחור סחור[14] שהוא המקיף לכל ההשתלשלות, ות׳ עלמין דכסופין הם עובר לסוחר, שהם למעלה גם מבחי׳ הכתר. ומזה נעשו (ע״י ירידה וכו׳) ד׳ מאות איש הנ״ל כו׳.

 

אבל מ״מ הרי עשו כפי שהוא למטה הרי הוא הולך לקראתך, להלחם נגדו, וארבע מאות איש עמו שהם דינין קשים הנמשכים מן ת׳ בתי דינין כו׳13. וזהו מה שדייקו המלאכים לומר וארבע מאות איש עמו, עמו דייקא, דכמו שהוא למטה בעולם הזה יש עמו ד׳ מאות איש הנ״ל. והעצה לזה הוא מה שממשיך אח״כ[15] ויחץ גו׳ לשני מחנות גו׳, וזהו גם מה ששלח יעקב אח״כ מתנות, כי עי״ז נהי׳ הבירור של עשו כפי שהוא למטה. ויתירה מזו, שגם ענין ויחץ שייך לענין שרש עשו שמעולם התהו. וכמבואר בהדרושים[16], שההפרש בין עולם התהו לעולם התיקון הוא, שבעולם התהו חלוקת הספירות היא לב׳ קוין, משא״כ בתיקון החלוקה היא לג׳ קוין. ולכן, הגם שאז כבר ידע שעשו כמו שהוא למטה הרי הוא הולך נגדו למלחמה וכו׳, וכמו שאמר[17] אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והי׳ המחנה הנשאר לפליטה, מ״מ, הרי עצם מלחמה זו היא ענין של בירור התהו ע״י התיקון, שרצה לברר את עשו, ולכן ויחץ גו׳ לשני מחנות, משום שרצה לפעול בו בירור וכו׳.

 

וזהו מה שממשיך הכתוב[18] ויחבקהו גו׳ וישקהו, שגם כמו שעשו הי׳ למטה הי׳ בזה ענין של ויחבקהו וישקהו, שפעל בו ענין של בירור. ועוד זאת, דבתיבת ויחבקהו לא נקוד עלי׳, והיינו שהחיבוק הי׳ בכל לבו לכל הדעות, ונמצא שהי׳ חיבוק דיעקב ועשו כו׳. וגם במ״ש אח״כ וישקהו נקוד, הרי לפי פירוש אחד[19] נקוד משום שנשקו בכל לבו, ואפילו לפי הפירוש19שלא נשקו בכל לבו, מ״מ הי׳ ענין של נשיקה גם אם לא בכל לבו. ונמצא, שהי׳ ענין המשכת המקיף דתהו, ויחבקהו, ועד באופן דוישקהו כו׳. היינו שנמשכו אורות דתהו בתיקון, עד שאמר עשו ליעקב נסעה ונלכה גו׳[20], שיבוא לשעיר, באופן דועלו מושיעים בהר ציון גו׳, ויעקב הסכים לזה, אלא שאמר[21] כי הילדים רכים וגו׳, ולכן צריך לחכות כו׳.

 

והנה בכללות ענין זה (שיעקב הי׳ כבר מוכן אז אל הגאולה וחשב שעשו כבר נתברר וכו׳) יש שאלה כללית[22], שהרי הי׳ אז השטר חוב[23] דועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה[24], ועוד זאת שהיו אז ע׳ אומות העולם, ועד שהי׳ אז ארץ מצרים שהוא שרש כל הגליות כמאמר[25] כל המלכיות נקראו על שם מצרים על שם שהן מצירות לישראל. וכמבואר בכתבי האריז״ל[26] שמצרים היא הראש ומקור לכל הגליות [וזהו גם מ״ש[27] ומשם יפרד והי׳ לארבעה ראשים שם האחד פישון דקאי על הנילוס[28], שהוא נהר מצרים, והיינו שנהר מצרים הוא הנהר הראשון, משום שמצרים הוא מקור הפירוד וכו׳], וא״כ איך חשב אז יעקב שכבר הגיע זמן הגאולה וכו׳.

 

אך הביאור בזה יש לומר, דהנה יש ב׳ סוגי חלוקות דאומות העולם, דיש חלוקה אחת דע׳ אומות ויש חלוקה דע״ב אומות[29]. ומבואר במ״א29דענין ע״ב אומות היינו ע׳ האומות וב׳ האומות שהם מקורם ושרשם, דהיינו ישמעאל ועשו שהם חסד וגבורה. ויש לומר דזהו ענין מה שחשב יעקב שכבר הגיע עת הגאולה, כי לאחר שגמר בירורו של לבן, חסד[30], וחשב שכבר נתברר עשו, גבורה, הרי כבר נתבררו כל האומות.

 

והנה בהמשך הכתוב נאמר[31] ויאבק איש עמו, ואמרו רז״ל[32] שהעלו עפר עד כסא הכבוד. ומבואר בהדרושים[33] דענין ויאבק איש עמו שהעלו אבק קאי על עבודת התשובה, שעבודת התשובה היא נעלית יותר מעבודת הצדיקים, כי עבודת הצדיקים היא באופן דתמידין כסדרן, משא״כ עבודת התשובה היא באופן דויאבק, יגיעה, ולמעלה מסדר, שלכן התשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא[34]. וזהו גם מה שאז הי׳ מוכן להגאולה, כי ענין התשובה הוא החידוש דלעתיד לבוא, כמאמר[35] משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא. ומזה בא אח״כ למ״ש לאחרי זה[36] ויבוא יעקב שלם גו׳, שלם בכל הענינים, ועד שבאים לפרשה שלאחרי זה וישב יעקב בארץ מגורי אביו[37] (עם ב׳ הפירושים שבזה[38]), עד שבאים בקרוב ממש לקיום היעוד דועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה׳ המלוכה, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

 

 

מקורות והערות

[1]ריש פרשתנו (וישלח לב, ד).

[2]כד, א ואילך.

[3]מא [קפב], ג ואילך.

[4]ראה אוה״ת פרשתנו (כרך ה) תתעב, ב ואילך. ועוד.

[5]ראה גם ד״ה זה תשמ״ג בתחלתו (לעיל ע׳ קו).

[6]עובדי׳ א, כא. וראה פרש״י פרשתנו לג, יד.

[7]ברכות לא, ב.

[8]יומא כז, א.

[9]פרשתנו לב, ז.

[10]ראה תו״א שם (כד, ג). תו״ח שם. ובכ״מ.

[11]חיי שרה כג, טז.

[12]ראה זהר ח״ג קכה, ב. ח״א קכג, ב.

[13]ראה תו״א ותו״ח שם.

[14]ל׳ חז״ל – שבת יג, א.

[15]פרשתנו שם, ח.

[16]תו״א ותו״ח שם. ובכ״מ.

[17]פרשתנו שם, ט.

[18]שם לג, ד.

[19]פרש״י עה״פ (מב״ר).

[20]שם לג, יב.

[21]שם, יג.

[22]ראה גם שיחות שלפני המאמר (לקו״ש חכ״ה ס״ע 368 ואילך).

[23]ראה פרש״י פרשתנו לו, ז.

[24]לך לך טו, יג.

[25]ב״ר פט״ז, ד.

[26]ל״ת להאריז״ל ר״פ תצא. ועוד.

[27]בראשית ב, יא.

[28]פרש״י שם.

[29]ראה בכ״ז ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אוה״ע סי״ב סק״ד (ע׳ שכח-ט). וש״נ.

[30]ראה תו״א ויצא כג, א. ובכ״מ.

[31]פרשתנו לב, כה.

[32]חולין צא, א. ועוד.

[33]תו״א סוף פרשתנו. ובכ״מ.

[34]ראה זח״א קכט, א-ב.

[35]לקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב (רע״מ).

[36]פרשתנו לג, יח ובפרש״י שם.

[37]ר״פ וישב (לז, א).

[38]ראה תו״א ר״פ וישב (כז, ב). ובכ״מ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email