פרשת ויגש – ויגש אליו יהודה הוא ענין סמיכת גאולה לתפילה

יום שלישי י״ט טבת ה׳תשע״ז
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני – יש בזה הוראה עיקרית בעבודת כל אחד במשך כל ימי חייו. על פי הזהר הגשת יהודה ליוסף הוא עניין סמיכת גאולה לתפילה. יהודה הוא מלשון הודאה – תפילה, ויוסף – גאולה.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

בס״ד. ש״פ ויגש, ד׳ טבת ה׳תשל״ד

 

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני[1], הנה מזה שמספר כאן כל הפרטים, וגם ההקדמה שהביאה לזה, מובן שזהו פרשה כללית, ויש בזה הוראה עיקרית בעבודת כל אחד במשך כל ימי חייו[2]. וז״ש בזהר[3] דהגשת יהודה ליוסף הו״ע סמיכת גאולה לתפילה, דיהודה הוא מלשון הודאה שהו״ע התפילה, וכמ״ש בקריאת שמו של יהודה הפעם אודה את הוי׳[4], ויוסף הו״ע גאולה, וכדכתיב[5] אם יגאלך טוב, ויוסף ענינו טוב, דבפשטות הוא המשביר לכל עם הארץ[6], וכן הוא גם ע״פ הקבלה, דיוסף הוא ספירת היסוד שהיא המשפעת כל עניני השפעה וטוב בספירת המלכות, וע״י המלכות נמשך אח״כ לכל סדר ההשתלשלות שלאחרי זה בעולמות בי״ע, הרי שיוסף ענינו גאולה. ומ״ש ויגש אליו יהודה הו״ע סמיכת גאולה לתפילה. והנה מזה שיהודה ניגש ליוסף מובן שגאולה היא למעלה מענין התפילה, שהרי יוסף (שענינו גאולה) הי׳ למעלה מיהודה (שענינו תפילה). אמנם מדייקים בזה[7] שמהלשון סמיכת גאולה לתפילה משמע שיש יתרון מעלה בענין התפילה לגבי ענין הגאולה, שבתחילה בא ענין הגאולה, ולאחרי זה באים לענין התפילה שלמעלה מזה (גאולה לתפילה), וזהו שלאחר גאל ישראל אומרים אדנ-י שפתי תפתח שהוא תפילה אריכתא[8], והו״ע ההודאה דאדנ-י מלשון הודאה, וא״כ איך אומרים כאן ויגש אליו יהודה, שיוסף הוא למעלה יותר מיהודה כנ״ל.

 

והנה מזה שקוראים פרשה זו בסמיכות לחנוכה מובן שכללות ענין המבואר כאן שייך לחנוכה. והענין הוא, דהנה נר חנוכה מצוה להניחה כו׳ כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל[9], דימין הו״ע ההשפעה והחסד, המשכה מלמעלה למטה, ושמאל הו״ע העלאה מלמטה למעלה, וכהלשון[10] שמאלו תחת לראשי, שמעלה את הראש. וזהו מזוזה מימין, דמזוזה הו״ע תורה ומצוות, דתורה הו״ע המשכה מלמעלה, הלוא כה דברי כאש[11], דבר הוי׳, וכן הוא גם בענין המצוות, דכללות המצוות הוא מצות הצדקה שענינה השפעת חיים וחסד, אותיות ח״ס דלי״ת, למאן דלית לי׳ מגרמי׳ כלום[12], דכל זה הוא בקו הימין דימין מקרבת[13]. משא״כ נר חנוכה משמאל, שענינה העלאה. וב׳ ענינים אלו הם שני אופני ההילוך, דתורה ומצוות הוא ההילוך מלמעלה למטה, ותפילה היא ההילוך מלמטה למעלה, דסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה[14], וכל אחד מהם יש לו זמנו המיוחד לו.

 

והנה בקדושה ישנו כל ענין איך שהוא בכללות, וגם איך שהוא נחלק לפרטים. והיינו דבענין התורה גופא יש ענין ההמשכה מלמעלה למטה ויש גם ענין ההעלאה מלמטה למעלה, ובענין התפילה גופא יש ענין ההעלאה מלמטה למעלה וגם ענין ההמשכה מלמעלה למטה. וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, דבכללות הרי זהו ענין התפילה כנ״ל, ומ״מ יש כאן ב׳ ענינים, הא׳ ויגש אליו יהודה, שהו״ע העלאה מלמטה למעלה, והב׳ ויאמר בי אדוני שהו״ע ההמשכה מלמעלה למטה. וכמו שביאר הצ״צ באוה״ת [וכבר נדפס לאחרונה[15]] דויגש אליו יהודה זהו ג׳ ראשונות דשמונה עשרה, שהוא סידור שבחיו של מקום[16], ויאמר בי אדוני הוא מה שע״י התפילה פועלים שתהי׳ ההמשכה מלמעלה למטה והו״ע הי״ב אמצעיות שהם בגימטריא בי. והנה בדרך כלל ההמשכה שע״י התפילה הוא ע״י מלאכים וממוצעים כו׳ דגפיף לון ומנשק לון וכו׳[17], אמנם כאן ע״י ויגש אליו יהודה [דיהודה בכלל הו״ע הביטול, וכדכתיב4ותעמוד מלדת שהו״ע תפילת העמידה, ובפרט כאן שהי׳ ויגש אליו גו׳, דהיינו שהי׳ בתכלית הביטול], הנה עי״ז הוא באופן דבי אדוני, היינו שההמשכה הוא מאדוני לבי בלי ממוצעים, והיינו לפי שאת דכא ושפל רוח הנה דוקא אז מרום וקדוש אשכון[18]. וזהו גם מ״ש בספרי[19] בכל קראינו אליו[20], אליו ולא למדותיו. והיינו ויגש אליו גו׳, ע״י שהקריאה היא אליו ממש, עי״ז גם ההמשכה מלמעלה היא מאדוני לבי בלי ממוצעים.

 

והנה כללות שני ההילוכים דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה נחלק לשני זמנים כנ״ל, דעכשיו עיקר העבודה הוא ההמשכה מלמעלה, משא״כ לעתיד לבוא תהי׳ עיקר העבודה בההעלאה מלמטה, כמבואר בתו״א ד״ה ויגש אליו[21] בענין קורות בתינו ארזים[22]. וזהו דלגבי השאלה אם תלמוד גדול או מעשה גדול, נמנו וגמרו דגדול תלמוד[23], דהנה גם בענין התורה ומצוות גופא ישנם שני הענינים הנ״ל (בתפילה), המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה, דזה כללות החילוק בין תורה למצוות, דתורה ענינה המשכה מלמעלה למטה, דלימוד התורה צריך להיות באופן דואתהלכה ברחבה[24], בלהט (מיט אַ קאָך) כו׳. וכלשון הזהר[25] לאפשא לה, משא״כ מעשה המצוות הוא מלשון מעשין על הצדקה[26], באופן של כפי׳ דוקא מלמטה למעלה. וזהו אשר קדשנו במצוותיו וצונו, ומבואר בעטרת ראש[27] דבמצוות יש כוונה כללית וכוונה פרטית, והעיקר הוא לא הכוונה פרטית והסגולה שבמצוות, כי אם הכוונה כללית שהו״ע אשר קדשנו במצוותיו וצונו, והיינו דכל מציאותו הוא זה שהוא מקיים את ציווי הקב״ה, שצונו. דעד״ז הוא גם בתפילה, שישנה הכוונה כללית בזה שהו״ע דע לפני מי אתה עומד[28], ובלי כוונה כללית זו תפילתו בטילה כמבואר ברמב״ם[29], ויש בזה גם כוונה פרטית, שבזה יש חילוק בין ג׳ ראשונות לשאר הברכות. ועכשיו אין אנו חוזרים בתפילה בשביל חסרון כוונה אף בג׳ ראשונות[30]. אבל מ״מ צ״ל הכוונה כללית שהוא ענין דע לפני מי אתה עומד, הרי דעיקר העבודה בתפילה ובמצוות הוא ענין ההודאה והביטול. והנה זהו ג״כ ענין יוסף ויהודה, כי יוסף לשון תוספות כדכתיב[31] יוסף הוי׳ לי בן אחר, שהוא בחי׳ צומח, משא״כ ביהודה שהוא בעמידה וביטול כמ״ש ותעמוד מלדת וכנ״ל. דזהו ג״כ החילוק בין המשכן לבית המקדש, דבית המקדש הי׳ מאבנים שהם בחי׳ דומם, ואפילו הגג הי׳ מהן, וכל שכן הקירות, משא״כ המשכן שהוא קורות בתינו ארזים שהו״ע הצומח, והמכסה הי׳ מיריעות עזים כו׳. שהוא ע״ד החילוק בין יוסף ליהודה, ולכן הי׳ בית המקדש בחלקו של יהודה[32], ומשכן שילה בחלקו של יוסף[33].

 

וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, כי עתה העלי׳ דיהודה הוא אל יוסף. אמנם אעפ״כ אומרים מי הקדימני ואשלם[34], שצ״ל אתערותא דלעילא לעורר את האתערותא דלתתא, וכידוע[35] בענין לכה דודי לקראת כלה, דבכדי שיהי׳ לקראת כלה ופני שבת נקבלה, הוא ע״י ההארה שמאירה תחילה מדודי, שתפילה הוא למעלה מגאולה, האתערותא דלעילא שמעורר את האתערותא דלתתא, וזהו ענין סמיכת גאולה לתפילה. אמנם כל זה הוא עתה, בזמן הגלות, משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ מעשה גדול, וכמבואר[36] בענין ודוד עבדי נשיא להם לעולם[37], דהיינו שיהי׳ בלי שינויים יהודה, ותעמוד מלדת[38].

 

 

מקורות והערות


[1]ריש פרשתנו (מד, יח). לכללות המאמר – ראה ד״ה זה תרל״ד (סה״מ תרל״ד ע׳ פו ואילך). תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קיט ואילך). וראה גם אוה״ת ריש פרשתנו (שמח, ב).

[2]ראה גם רד״ה זה תשכ״ט (לעיל ע׳ קצ).

[3]עה״פ (ח״א רו, ב).

[4]ויצא כט, לה. וראה תו״א ר״פ ויחי. ובכ״מ.

[5]רות ג, יג. ראה ד״ה זה תשכ״ט (לעיל ע׳ קצא). וש״נ.

[6]מקץ מב, ו.

[7]רד״ה זה תרס״ו. תרס״ח (המשך תרס״ו ע׳ קיט. ס״ע תפז-ח).

[8]ברכות ד, ב.

[9]שבת כב, א. וראה לקו״ש ח״ה ע׳ 223 ואילך. וש״נ.

[10]שה״ש ב, ו. ח, ג.

[11]ירמי׳ כג, כט. וראה ברכות כב, א.

[12]תקו״ז תכ״ב (סז, ריש ע״ב). וראה אגה״ק ס״י (קטו, ב). ובכ״מ.

[13]סוטה מז, א. וש״נ.

[14]ויצא כח, יב. וראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.

[15]אוה״ת פרשתנו שמט, סע״א.

[16]ברכות לד, א.

[17]ראה זהר ח״א כג, ב. ח״ב רא, ב.

[18]ישעי׳ נז, טו.

[19]הובא ונת׳ בפרדס שער (לב) הכוונה רפ״ב בשם הספרי.

[20]ואתחנן ד, ז.

[21]מג, ג ואילך. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 263. וש״נ.

[22]שה״ש א, יז.

[23]קידושין מ, ב. וש״נ.

[24]תהלים קיט, מה.

[25]ח״א יב, ב.

[26]ב״י לטור יו״ד סרמ״ח. וראה סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רפט. תרצ״ט ע׳ 191. לקו״ש חי״ב ע׳ 238. ובכ״מ.

[27]דרוש לעשי״ת נח, סע״ב ואילך.

[28]ראה ברכות כח, ב.

[29]הל׳ תפלה פ״ד הט״ו-ז. וראה חידושי הגר״ח שם.

[30]טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח ר״ס קא.

[31]ויצא ל, כד.

[32]ראה יומא יב, א. וש״נ.

[33]מגילה טז, ב. פרש״י פרשתנו מה, יד.

[34]איוב מא, ג. וראה תנחומא אמור ז. ויק״ר פכ״ז, ב.

[35]ראה ד״ה זה תשכ״ט (לעיל ס״ע קצא-ב). וש״נ.

[36]סד״ה ויגש תרע״ח. וראה לקו״ש שבהערה 21. וש״נ. ד״ה ושננתם תקס״ז (מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ דש ואילך).

[37]יחזקאל לז, כה.

[38]חסר הסיום. המו״ל.

 

פרסום תגובה חדשה

test email