פרשת ויגש – ועבדי דוד מלך עליהם

הקראת כתבה
יום שלישי כ׳ טבת ה׳תשע״ז
בהפטרת פרשת ויגש נאמר: "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם" – למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך עליו השלום וקוראים אותו בשם דוד?
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
השבוע (18)_2

 

בס״ד. ש״פ ויגש, ט׳ טבת ה׳תשמ״ז

 

ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהי׳ לכולם[1] (בהפטרת פ׳ ויגש), וידוע מאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו על הפסוק[2] [שכבר נדפס בלשונו באותיות הרב[3], ואותיות מחכימות[4]], שמתחיל בשאלה, למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך עליו השלום וקוראים אותו בשם דוד. [ויש לבאר זה שמתחיל המאמר בשאלה (ועד״ז בכו״כ דרושי חסידות שמתחילים בשאלות), משום שכשיש שאלה אזי הביאור שלאחרי זה יש בו יותר תענוג וחיות (געשמאַקער), ועוד זאת, שיש בביאור גם מעלת יתרון האור הבא מן החושך[5], מעלת אור חוזר[6], המעלה דלמעשה ידיך תכסוף[7] וכו׳]. וממשיך שם, דמ״ש ורועה אחד יהי׳ לכולם הכוונה בזה היא שלא יחצו עוד לשני ממלכות. וכמ״ש בפסוקי ההפטרה שלפני זה[8], קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חביריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו, הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי. דזהו גם א׳ מהביאורים[9] בהשייכות דהפטרה זו עם פ׳ ויגש, כי בפ׳ ויגש כתיב[10] ויגש אליו יהודה, הגשת יהודה ליוסף, כמבואר בזהר[11] הענין בזה, ועד״ז בהפטרה כתיב ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, חיבור יהודה עם יוסף. אמנם בזה גופא יש ב׳ אופנים (כמבואר שם2), דאפשר שיוסף יהי׳ למעלה מיהודה, כמו בפ׳ ויגש שיהודה ניגש ליוסף והיינו שיוסף הוא למעלה מיהודה, ועוד אופן שיהודה הוא למעלה מיוסף, דזהו מה שהחיבור דיוסף ויהודה לעתיד לבוא יהי׳ באופן דועבדי דוד מלך עליהם, שמלך המשיח יהי׳ מיהודה ולא מיוסף.

 

ולהבין זה מבאר ענין יוסף ויהודה בעבודת האדם. כי היות שתכלית הכל היא עבודת האדם, לכן מבאר הענין כפי שהוא בעבודת האדם, שמזה משתלשל ענינם בכל סדר ההשתלשלות. ומבאר שם, דיוסף ויהודה הם תלמוד ומעשה. תלמוד זה יוסף, כמובן ממ״ש[12] ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גושנה לתקן לו בית תלמוד, שמקום התלמוד הוא בגושן ארצו של יוסף (אף שאת יהודה שלח גו׳). דזהו גם מה שיוסף הוא לשון הוספה, שזהו גם עיקר ענין התורה, לאפשא לה[13], להוסיף בלימוד התורה. כי הגם שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני[14], מ״מ צ״ל החידוש וההוספה של התלמיד ותיק. ויהודה הו״ע המעשה, כי כח המעשה באדם הוא הכח הכי תחתון, הן בסוג המדבר בכלל וכל שכן וקל וחומר בבנ״י, אתם קרויים אדם[15], ולכן כח זה הוא ענין של ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא[16], שבשביל זה צ״ל ענין ההודאה והכפי׳[17] וכו׳.

 

והנה בענין תלמוד ומעשה אפליגו בזה בגמרא[18], חד אמר תלמוד גדול וחד אמר מעשה גדול. והגם שלבסוף נמנו וגמרו דתלמוד גדול, מ״מ הרי אלו ואלו דברי אלקים חיים[19], ונמצא שיש מקום לב׳ הדיעות ושניהם דברי אלקים, אלא שלהלכה למעשה נמנו וגמרו תלמוד גדול. והנה הטעם שתלמוד גדול הוא משום שמביא לידי מעשה, והיינו דעיקר מעלת המעשה הוא משום שענין מעשה המצוות הוא עבודת הבירורים, ובשביל עבודת הבירורים צ״ל הנתינת כח מהתורה [וכמו בפשטות, שבשביל שיוכל האדם לקיים המעשה צ״ל בשביל זה לימוד התורה לידע את המעשה אשר יעשה וכו׳]. ולכן יש בתורה גם מעלת עבודת הבירורים, ולפיכך גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. וכן הוא ברוחניות. אבל כל זה הוא רק עכשיו בזמן עבודת הבירורים, משא״כ לעתיד לבוא שאז יהי׳ גמר הבירורים, כמ״ש[20] ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, הרי אז ענין המעשה לא יהי׳ בעבודת הבירורים, ובמילא לא יצטרך המעשה אל התלמוד, וא״כ אין התלמוד מביא לידי מעשה, ולכן יהי׳ אז מעשה גדול. ויש לומר, שאופן שינוי פסק ההלכה לעתיד לבוא יהי׳ ע״י שלעתיד לבוא יהי׳ עוד פעם נמנו וגמרו, ואז יותן הפסק שמעשה גדול. והרי כן הוא להלכה[21], שיש אפשרות דשינוי פסקי הלכה מסנהדרין אחד לחבירו, ע״י שנמנו וגמרו באופן אחר, ועוד זאת, שגם באותו הדור עצמו מצינו[22] שפעם אחת נמנו וגמרו באופן אחד ואח״כ שוב נמנו וגמרו באופן אחר, וכל שכן וקל וחומר בסנהדרין דלעתיד לבוא לגבי סנהדרין שלפני זה שאפשר שיהי׳ שינוי בפסק הדין[23].

 

והנה מזה מובן רק הטעם מה שלעתיד לא יהי׳ תלמוד גדול. אמנם הטעם שאז יהי׳ מעשה גדול הוא משום שאז תתגלה מעלת ענין הכפי׳ שבמעשה דהיינו ענין הביטול והעניוות. וזהו ועבדי דוד מלך עליהם, שהגם שאז יהיו גם כל הגילויים, כולל תלמוד גדול, מ״מ עיקר החידוש יהי׳ בענין המעשה, ענין הכפי׳, ולפיכך נקרא בשם ועבדי דייקא, דענין העבדות הו״ע הכפי׳. ומטעם זה נקרא משיח בשם דוד, כי מעלתו העצמית דדוד היא הענוה, וכמובא בהמאמר[24], דהגם שהי׳ מלך בישראל קרא עצמו עני ואביון (כמ״ש[25] כי עני ואביון אני) והי׳ בתכלית הביטול, ולכן נקרא חסיד[26], וזו היא מעלת המשיח שיהי׳ עניו.

 

וזהו ועבדי דוד מלך עליהם גו׳, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת המעשה, ויהי׳ בנין בית המקדש השלישי, העומד בנוי למעלה וירד ויתגלה לעתיד לבוא[27], שזהו תכלית שלימות בריאת עולם הזה וכל סדר ההשתלשלות[28], כולל כל נ׳ אלפים יובלות, שכל זה תלוי במעשינו ועבודתנו בזמן הגלות[29], עוד בהיותנו במצרים, והשלימות דלעתיד לבוא תהי׳ גדולה יותר מהשלימות דיום השלישי שהוכפל בו כי טוב, כמדובר בהתוועדות האחרונה[30] מ״ש[31] כי לגוי גדול אשימך שם דייקא, שהשלימות דישראל נעשית דוקא ע״י העבודה בגלות, ואח״כ באים לבנין בית המקדש השלישי, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו[32], קהל גדול ישובו הנה[33], במהרה בימינו ממש.

 

 

מקורות והערות


[1]יחזקאל לג, כד.

[2]סה״מ תרצ״ט ע׳ 191 ואילך. וראה גם ד״ה ויגש תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קיט ואילך). ובכ״מ.

[3]ראה סה״מ תש״ח ע׳ 296 ואילך. ובכ״מ.

[4]ראה של״ה קצא, ב. מגדל עוז הל׳ אישות פ״ד ה״ט.

[5]ע״פ קהלת ב, יג.

[6]ראה בכ״ז שערי אורה שער החנוכה כב, ב ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 122 ואילך. ובכ״מ.

[7]איוב יד, טו.

[8]יחזקאל שם, טז ואילך.

[9]ראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 258. וש״נ.

[10]מד, יח.

[11]ראה זח״א רו, א. ב״ר פצ״ג, ב. ובכ״מ.

[12]פרשתנו (ויגש) מו, כח ובפרש״י.

[13]ראה זח״א יא, ב.

[14]ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. ובכ״מ. וראה לקו״ש חי״ט ע׳ 252. וש״נ.

[15]יבמות סא, א.

[16]ע״פ חגיגה ד, ב.

[17]ראה גם אוה״ת תשא ע׳ א׳תתצג.

[18]קידושין מ, ב.

[19]עירובין יג, ב.

[20]זכרי׳ יג, ב.

[21]ראה רמב״ם הל׳ ממרים פ״ב ה״ב.

[22]ראה פרה פ״ז מ״ו. חולין מו, רע״א.

[23]בכ״ז ראה גם שיחת ש״פ בלק תשמ״ג (התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1767). שיחת יום ב׳ דחג השבועות תשד״מ (התוועדויות תשד״מ ח״ג ע׳ 1911). תנש״א (סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 571-2 ובהערות).

[24]סה״מ תרצ״ט שם ע׳ 194.

[25]תהלים פו, א.

[26]שם, ב.

[27]פרש״י סוכה מא, א. וראה לקו״ש חי״א ע׳ 185. וש״נ.

[28]ראה תניא פל״ו.

[29]תניא רפל״ז.

[30]שיחת אור לח׳ טבת (התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 185).

[31]פרשתנו מו, ג.

[32]בא י, ט.

[33]ירמי׳ לא, ז.

 

פרסום תגובה חדשה

test email