בס״ד. ש״פ שמות, כ״ג טבת, מבה״ח שבט ה׳תשמ״ז

הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה[1], ומבואר במפרשים[2] דמ״ש הבאים ישרש גו׳ הנה תיבת הבאים קאי על תיבת הבאים שבריש פ׳ שמות, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, והיינו דפסוק זה מדבר בביאת בני ישראל למצרים. וידוע הדיוק בזה במאמר אדמו״ר הזקן (בעל ההילולא) בספרו תורה אור[3] [שיש שם גם ביאור על הדרוש ואח״כ עוד תוספת ביאור], ובארוכה בדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה[4], דצריך להבין שייכות הענינים זה לזה, היינו השייכות דהבאים (הביאה למצרים) לענין ההשרשה (ישרש יעקב). גם צריך להבין ג׳ הפרטים שבפסוק זה, שמשמע שיש כאן ג׳ דרגות, בתחילה ישרש יעקב, ואח״כ יציץ ופרח ישראל, ואח״כ ומלאו פני תבל תנובה. גם צריך להבין מה שגבי ישרש נאמר יעקב וגבי יציץ ופרח נאמר ישראל.

אך הענין הוא, דהנה פסוק זה קאי בכללות על ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא[5], ועד שהירידה היא ממקום כזה שלמעלה מגדר איגרא, ולמקום כזה שלמטה מגדר בירא, והיינו ירידה גדולה שלא בערך. ותכלית ירידה זו היא לצורך עלי׳, כי דוקא עולם הזה התחתון קשור עם עצמותו ומהותו ית׳ שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח״ו, כמבואר בכמה מקומות[6]. וזהו ענין הבאים ישרש, שדוקא במצרים, בתחתון שאין למטה ממנו, נמצא השרש והעיקר, ובלשון הזהר[7] עיקרא ושרשא דכולא. דיש לומר שבזה ב׳ ענינים, א׳ שהוא שורש הכל, ב׳ שגם לאחר שהכל נמצא הרי הוא עיקר הכל.

והנה ענין זה ישנו גם בפרטיות בעבודת הנשמה למטה, שעיקר מעלת העבודה היא בעבודה הכי תחתונה, בחי׳ יראה תתאה וקבלת עול, וכמבואר בתניא[8] שיראה וקבלת עול היא ראשית העבודה ועיקרה ושרשה. דיש לומר שגם בזה ב׳ הענינים הנ״ל, שמלבד זאת שהיא השורש והמקור שמזה נמשכים כל הפרטים, הנה גם אח״כ כשישנם כבר כל פרטי העבודה, היראה היא העיקר דכל הענינים. ובלשון הזהר הנ״ל עיקרא ושרשא דכולא, לא רק שרשא דכולא אלא גם עיקרא דכולא. ולכן ע״י עבודה זו ממשיכים עצמותו ומהותו ית׳. וזה נרמז גם בשם יעקב שהוא אותיות יו״ד עקב[9], היינו היו״ד שלמטה מטה, היו״ד שבבחי׳ עקב. ויש לומר הביאור בזה שדוקא היראה התחתונה היא שורש ועיקר הכל, כי נוסף לזה שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר[10], הרי ידוע[11] שכל הדרגות שביראה קשורות זו בזו, ונמצא שהנקודה הפנימית שביראה תתאה, יו״ד תתאה, היא בחי׳ יו״ד עילאה, יראה עילאה.

והנה אף שהיו״ד (היראה) היא עיקרא ושרשא דכולא, מ״מ, בכדי שתושלם הכוונה דנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים[12], דענין הדירה הוא בכל הפרטים, אינו מספיק ענין השרש והעיקר, אלא צ״ל גם העבודה בפרטי הענינים. וזהו מה שממשיך יציץ ופרח ישראל, שמהשרש נעשה אח״כ פריחה וצמיחה של הפרטים. וזהו גם ענין ישראל, שמהיו״ד נמשך לא רק יעקב יו״ד עקב אלא גם ישראל אותיות לי ראש[13], וגם מלשון[14] כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שיהי׳ שרית (בעל הבית) באלקים ואנשים וכו׳, שכובש אותם ועושה אותם לדירה לו ית׳.

אמנם גם ענין זה אינו מספיק, כי אפשר שעבודה זו תהי׳ בד׳ אמות של תפילה או בארץ ישראל, ותכלית הכוונה היא לעשות את העולם כולו לדירה לו ית׳. וזהו מה שממשיך אח״כ ומלאו פני תבל תנובה, שענין זה נמשך בכל העולם, תבל, ובאופן דומלאו, ובאופן דתנובה, כמבואר בהדרושים[15] דתנובה אותיות תבונה וקאי על ספירת הבינה, וגם תנובה אותיות תנו בה, מלשון נתינה, דכל הנותן בעין יפה הוא נותן[16], דהיינו שלימות ההמשכה.

ויש לקשר כל זה עם התחלת הפרשה, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, דאיתא במדרש[17] על שם גאולתן נקראו כו׳. כלומר, שכבר בעת שבאו למצרים, בתחילת הירידה, כבר אז ישנה תכלית הכוונה, ירידה צורך עלי׳, גאולתן של ישראל. ועד שגאולה זו היא באופן המבואר בפרשה שלאחרי זה, וארא גו׳[18], גילוי בבחי׳ ראי׳[19], דאינה דומה ראי׳ לשמיעה[20], שזהו תוכן הגילוי דלעתיד, כמ״ש[21] ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו. ומכיון שזהו באופן דראי׳, לפיכך הגילוי הוא לכולם בשוה, יחדיו דייקא. דזהו גם מ״ש[22] אז ישיר משה ובני ישראל גו׳, ששירה זו נאמרה ע״י משה וכל ישראל עד אפילו עוברין שבמעי אימן[23], וכולם אמרו השירה ביחד (ובנוסח אחד) עד שנאמר אז ישיר לשון יחיד. ועד״ז יהי׳ לעתיד לבוא בשירה העשירית²³, שגם ע״ז נאמר אז ישיר משה ובני ישראל כמארז״ל[24] שר לא נאמר אלא ישיר, דקאי על השירה דלעתיד, שגם אז יהי׳ זה בלשון יחיד דהיינו כולם בשוה. ובפרט שאומרים זה בכל יום בתפילת שחרית לאחרי פסוקי דזמרה [ויש אומרים שזהו הסיום והסך הכל דפסוקי דזמרה], והיינו לפני הירידה לעולם לעסוק בעניני העולם, הנהג בהם מנהג דרך ארץ[25], ואפילו לפני לימוד התורה, מבית הכנסת לבית המדרש[26], ואח״כ מסיימים התפילה אך[27] צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ויהי רצון שיקויים זה בפועל, שיהי׳ אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך במהרה בימינו ממש, בבנין בית המקדש השלישי, ובמהרה בימינו ממש.

מקורות והערות