הבריאה היא השתלשלות מלמעלה למטה, כדי שתהיה אחר כך עליה מלמטה למעלה.

מאז נגמרה הבריאה (הירידה) התחילה העליה. ובאופן גלוי – בנשמות בגן עדן. ובצדיקים – גם בעולם הזה, שאין להם מנוחה "ילכו מחיל אל חיל". גם הנפילות (הירידות) הן עליות "שבע יפול צדיק וקם" – הנפילה היא בשביל הקימה והעליה שלאחרי זה.

הבעל שם טוב אמר, שהיה יכול לעלות בסערה השמימה כמו אליהו הנביא, אבל רצה לעבור את הירידה התחתונה "ואל עפר תשוב" שהיא הכנה למדרגה נעלית יותר מאשר עליה בסערה השמימה.

אם כן, מכיון שהירידה הכרחית בשביל העליה למדרגה עליונה יותר, הרי שהיא חלק מן העלייה. בדרגות גבוהות מאד מרגישים בפועל בעת הירידה, שהירידה אינה אלא הכנה הכרחית לעליה למדרגה גבוהה יותר.

וכמו שנשמה ירדה לעולם הזה ממקום כבודה מתחת כסא הכבוד, שם עבדה את ה' באהבה ויראה בתענוג נפלא שאין דוגמתו בעולם הזה – ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, גלות של ממש. כך כל הירידות בעולם הזה הן צורך עליה וחלק מן העליה. אשרנו מה טוב חלקנו, שאנו עולים כל הזמן ומתקדמים לקראת הגאולה האמיתית והשלימה.