שמחת רבי זושא מאניפולי ורבי אלימלך מליז'נסק בכלא הרוסי

יום שני ד׳ אדר א׳ ה׳תשע״ד
טבעה של שמחה שהיא פורצת את כל הגדרים וההגבלות הן ההגבלות שבטבע ונפש האדם והן הגבלות העולם. על ידי שאדם מפזז ומרקד בכל עוז הוא מגלה את כוחותיו הנעלמים. ועד שאם הוא חלש הוא מתגלה כחזק יותר ובעל תוקף יותר, ואם הוא קמצן הוא מתגלה כנדיב, ואם הוא אכזר הוא מתגלה כרחמן. כי על ידי השמחה הוא מוציא מן הכח אל הפועל את כל הטוב הגנוז בו בעומק ועד שמתגלה כגיבור.
מאת שולמית שמידע

 

כמו הרבה יהודים טובים ברוסיה גם האחים הצדיקים,

רבי זושא מאניפולי ורבי אלימלך מליז'נסק

מצאו את עצמם יום אחד מושלכים לבית הכלא העירוני,

כמובן על לא עוול בכפם אלא מתוך עלילת רשע.

 

בתא מצחין בבית הכלא ישבו השנים במצוקה נוראה,

כשבתאם ישבו וחברו פושעים גויים.

לא די בכך אלא שהסוהרים הוסיפו שמן למדורה

והניחו באמצע תא מגוריהם דלי של שירותים!…

כך שהאחים לא יכלו ללמוד תורה ולא להתפלל.

 

כשהגיע זמן מנחה החל אחד האחים לבכות,

הביט אליו אחיו בפנים שוחקות ואמר לו:

גם כשאינך יכול להתפלל בגלל הצחנה אתה מקיים מצוה,

ומצוות יש לקיים מתוך שמחה…

אם כן, יש לנו סיבה לשמוח ולרקוד,

מה לך עצוב?… קום לרקוד!…

 

החלו שני האחים לרקוד כשאליהם מצטרפים כל היהודים שבבית הסוהר.

השירה והריקודים הרקיעו שחקים עד שהאסירים הגויים התפלאו:

לשמחה זו מה עושה?…

ובמסדרונות בית הסוהר נשמעו קולות:

היהודים שמחים!… היהודים שמחים!…

הגויים שואלים על מה ולמה ותשובה אין!…

היהודים עסוקים בשירה וריקודים ואינם עונים,

רק הצביעו על הדלי.

 

זמרת החסידים וקולות הריקודים הגיעו למנהל בית הכלא,

וכששאל לסיבת הרעש והריקודים,

ענו לו שבגלל איזה דלי שנמצא באחד התאים היהודים שמחים. 

צעק המנהל: הוציאו את הדלי משם תיכף ומיד.

מיד נענו הסוהרים לפקודתו והוציאו את הדלי.

לפתע פתאום נפסק הרעש פסקו הריקודים,

והיהודים החלו בהתרגשות את תפילת המנחה…

 

סיפור זה מלמדנו משהו על טבעה של שמחה הפורצת את כל הגדרים וההגבלות הן ההגבלות שבטבע ונפש האדם והן הגבלות העולם. על ידי שאדם מפזז ומרקד בכל עוז הוא מגלה את כוחותיו הנעלמים. ועד שאם הוא חלש הוא מתגלה כחזק יותר ובעל תוקף יותר, ואם הוא קמצן הוא מתגלה כנדיב, ואם הוא אכזר הוא מתגלה כרחמן. כי על ידי השמחה הוא מוציא מן הכח אל הפועל את כל הטוב הגנוז בו בעומק ועד שמתגלה כגיבור הכובש את יצרו.

לשמחה יש כח אדיר לשחרר את האדם מכבלי העצבות הדיכאון והעצלות.

ואפילו כאשר הוא רק מעמיד פני שמח וגם כשמתאמץ לחייך לקפץ ולרקוד, הרי שהוא נפעל לפי פעולותיו, שעל ידי המעשים נמשכים הלבבות.

וכשהוא מגלה את כוחותיו הצפונים בקרבו הוא פורץ את הגבולות. ויש לו כח ותעוזה לצאת מגדרו ולפעול פעולות טובות למען עצמו ולמען זולתו.

הוא מעז לצאת מרגילותו ומגלה יכולות כשרונות ומסירות נפש שלא כהרגלו. הוא הופך לאיש חדש והוא משפיע על סביבתו ועל גורלו וזוהי גאולתו.

ובעיקר עלינו לזכור שלשמחה שלנו מצטרף הקב"ה. כי "כגונא תתאה גונא עילאה". וכשאדם מחייך למטה מחייכים אליו גם מלמעלה, ואז הוא ניצול ונגאל מקבל את כל השפע מתוך שמחה וחדוה. 

פרסום תגובה חדשה

test email