פרשת יתרו – הודאת יתרו הכנה למתן תורה

הקראת כתבה
יום רביעי י״ד שבט ה׳תשע״ד
פרשת יתרו מספרת על הודאת יתרו שאמר: "עתה ידעתי כי ה' הוא האלקים"… לאחר שעבד יתרו כל עבודה זרה שבעולם – "חכמה דקליפה", נעשה יתרון בחכמה דקדושה, עד לגילוי מתן תורה, בחינת "ישת חושך סתרו". כי כשהאור בא מן החושך, והחושך נהפך לאור, נעשה יתרון באור, שנמשך מן החושך של בחינת "ישת חושך סתרו".
מאת שולמית שמידע

מקריעת ים סוף למתן תורה

בצאתנו מ"שבת שירה" פרשת בשלח החותמת את פרשת יציאת מצרים,

לאחר ההתפעלות מכל הניסים שנלוו לגאולת עם ישראל בצאתו ממצרים –

הניסים והנפלאות בקריעת ים סוף וטביעת פרעה וחילו בים!…

ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים!…

והעולם רועש וגועש!…

"שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת

אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד"…

ולא עוד אלא שעם ישראל נלחם בעמלק החזק שבעמים ומנצחו בניסי ניסים…

עכשיו אנו עוברים לפרשת יתרו,

בה נותנת התורה מקום מיוחד ונכבד ליתרו חותן משה.

 

הקשר המיוחד של יתרו למתן תורה

"וישמע יתרו כהן מדין חֹתן משה… ויבא יתרו חֹתן משה ובניו ואשתו אל משה",

שואלת הגמרא (מסכת זבחים קט"ז ע"א): "מה שמועה שמע ובא?"

"רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע ובא…

רבי אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא…

רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא".

וכפשוטו של מקרא: "וישמע יתרו… את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו"…

 

ומה מיוחד בכך ששמועה שמע יתרו… וכי מי לא שמע?…

כל העולם שמע וידע "שמעו עמים ירגזון"…

אז למה מייחדת התורה את יתרו מכולם ומספרת על השמועה ששמע,

הרי בסופו של דבר יתרו היה כהן מדין (=כומר לעבודה זרה).

ובמה זכה יתרו כהן מדין לכבוד כזה שהתורה מספרת דוקא עליו,

ולא עוד אלא שהפרשה נקראת על שמו,

פרשה שיחודה במעמד הר סיני ומתן תורה?…

 

המדרש מדגיש שיתרו כהן מדין חותן משה,

"יתרו ששבעה שמות נקראו לו:

יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קיני.

שלא כשאר גויים, שמע שמועה ונשכר.

יתרו בא ונדבק למשה ונכנס תחת כנפי השכינה.

עד שזכה ליתר את פרשת הדיינין לישראל בעצתו הידועה למשה.

ייתר במעשים טובים והיה חביב למקום וכו'.

לכן גם זכה שפרשת מעמד הר סיני ומתן תורה נקראת על שמו.

 

כל העמים שמעו וידעו מה ששמע וידע יתרו, אך איש מהם לא בא.

כולם שמעו על נס קריעת הים שכנגד כל חוקי הטבע,

כולם ראו שה' נלחם לישראל עמו ועשה להם ניסי ניסים,

אולם רק יתרו רצה להתחבר לעם ישראל ולתורתם.

ומיד כששמע עזב את ארצו, את מולדתו ואת כהונתו ויצא אל המדבר,

להצטרף לעם ישראל שזה עתה יצא מעבדות לחירות כדי לשמוע דברי תורה.

אמר הקב"ה למשה – אני שאמרתי והיה העולם, אני המקרב ואני המרחק.

אני קרבתי ליתרו ולא ריחקתיו.

אדם כזה שבא אצלי, לא בא אלא לשם שמים.

אף אתה קרבהו ואל תרחיקהו.

מיד יצא משה לפני חותנו" (מדרש רבה שמות כ"ז י"ב).

כיון שיצא משה לקראתו יצאו גם אהרון נדב ואביהו,

ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא?

 

למה מספרת התורה שיתרו "כהן מדין" לאחר שנתעלה כל כך?

נשאלת השאלה אם יתרו מצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם,

ובהיותו חתן משה משמע מעלתו גדולה משל משה,

ואנו רואים שכבוד גדול נתכבד באותה שעה,

אז למה התורה מספרת לנו שהיה כהן מדין,

היינו, כומר לעבודה זרה?…

 

על פי פנימיות התורה עם ישראל זכה למתן תורה בגלל הודאת יתרו דוקא,

וכשאמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים",

"כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקרי' עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא".

וצריך להבין מהו ענין מתן תורה שבשבילו היינו צריכים את יתרו.

 

מתן תורה לא התחיל במעמד הר סיני.

תורה קדמה לעולם אלפיים שנה, לכן יש לה ערך ושייכות לעולם,

וכבר עם בריאת העולם היתה תורה בעולם.

כבר אדם הראשון התחיל בלימוד התורה (סוד העיבור)

ומסרה לדורות הבאים (פדר"א).

גם האבות למדו תורה –

אברהם זקן ויושב בישיבה… ויצחק זקן ויושב בישיבה… ויעקב זקן ויושב בישיבה…

ומעולם לא פרשה ישיבה מאבותינו אפילו במצרים.

גם עמרם אבי משה למד תורה שהרי נצטוה במצרים מצוות יתירות (רמב"ם).

וכמובן משה רבינו לא רק בהיותו בן עמרם אלא בתור מנהיג ישראל,

למד תורה לא רק שבעים שנה אלא גם "אם בגבורות שמונים שנה" (קודם מתן תורה),

שהרי בשעת מתן תורה היה משה בן שמונים שנה.

 

אז מהו החידוש של מתן תורה,

שבשבילו צריך להקדים את ענין הודאת יתרו?…

במתן תורה נתבטלה הגזירה,

שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים.

ואם לפני מתן תורה היו רק הגילויים שבתורה ("ותורה אור"),

החידוש של מתן תורה הוא שנמשך העצם שלמעלה מגילויים,

בחינת "ישת חושך סתרו" עד למהותו ועצמותו ממש.

 

ואכן כל סדר ההשתלשלות התחיל בצמצום,

ולא עוד אלא שגם בשביל האור שלפני הצמצום היה צריך להיות צמצום,

ועד שגם הענין הכי ראשון מיד לאחרי עצמות ומהות ה' ית' כביכול,

(כמה שאפשר לומר דבר זה לגבי עצמות ומהות),

נמשך על ידי צמצום.

ומה שאמרו רז"ל "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד",

הרי שגם כדי שיהיה "הוא ושמו בלבד" צריך היה להיות קודם לכן צמצום.

ואחרי כל הצמצומים הרבים והעצומים שהיו בדרך לבריאת העולם,

נמשך במתן תורה הענין שלפני הצמצום עד לבחינת "ישת חושך סתרו"

כאן למטה בעולם הזה.

זהו דרכו של הקב"ה "הגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור",

שלא רק שגולל האור אין סוף שלפני הצמצום מפני חושך הצמצום,

וחושך הצמצום מפני אור הקו,

אלא שממשיך את האור מבחינת החושך שלמעלה מאור,

מבחינת "ישת חושך סתרו".

 

ועל פי זה יובן למה היה צריך את הודאת יתרו לפני מתן תורה,

כי החידוש של מתן תורה היה גילוי אור נעלה ביותר בחינת "ישת חושך סתרו".

ויתרון האור הוא מן החושך דוקא ועל ידי בירור החושך,

כיתרון החכמה מן הסכלות, שדוקא מן הסכלות נעשה יתרון בחכמה,

כדברי שלמה: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך".

לא סכלות כפשוטו אלא סכלות שבערך החכמה דקדושה.

סכלות במובן "חכמות חיצוניות", שנקראת סכלות ביחס לחכמה דקדושה.

כי אם "חכמה דקדושה" היא ביטול, הרי ש"חכמה דקליפה" היא תכלית הישות,

ומכיון ש"חכמה דקליפה" מביאה לישות לכן נקראת "סכלות".

על ידי בירור הסכלות – "חכמה דקליפה" נעשה יתרון ב"חכמה דקדושה",

כך על ידי הודאת יתרו שאמר: "עתה ידעתי כי ה' הוא האלקים"…

לאחר שעבד כל עבודה זרה שבעולם – "חכמה דקליפה",

נעשה יתרון בחכמה דקדושה ובאור הקדושה.

כך נעשה הגילוי של מתן תורה שהוא בבחינת "ישת חושך סתרו".

כשהאור בא מן החושך כפשוטו והחושך נהפך לאור, נעשה יתרון באור,

שנמשך מן החושך של בחינת "ישת חושך סתרו".

 

לכן מיד בראשית הפרשה התורה מספרת על "כהן מדין חותן משה",

שני תארים אלה של יתרו רומזים על יתרון האור מן החושך והחכמה מן הסכלות.

"כהן מדין" – הוא בחינת חכמה דקליפה ובחינת ישות,

"מדין" לשון "מדון ומריבה", תכלית הישות, נהפך לתכלית העילוי "חותן משה".

"חותן" לשון "חות דרגא" פועל ירידה ("חות דרגה") בענינו של משה,

וכשעליונים יורדים למטה יכול להיות מתן תורה.

משה מצד עצמו הוא למעלה מעלה ("כי מן המים משיתיהו").

משה הוא הממוצע המחבר בין ישראל לקב"ה (או בין ישראל לתורה),

וכדי שמשה יהיה בבחינת "חות דרגא" היה זה על ידי יתרו,

שעוד בהיותו במדין ביטל את העבודה זרה (על ידי משה).

משה ירד בדרגתו כדי לפעול אצל יתרו את הביטול של עבודה זרה,

ואחר כך זה פעל במשה גם שיהיה הממוצע המחבר בין עליונים לתחתונים במתן תורה.

וכיתרון האור מן החושך וכיתרון החכמה מן הסכלות,

הופך יתרו מכהן מדין לחותן משה.

 

התוכן הפנימי של קריעת ים סוף הוא בקיעת הצמצומים

ועל כך מרמזים דברי רש"י: מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף!…

התוכן הפנימי של קריעת ים סוף הוא קריעת ובקיעת כל הצמצומים.

אמנם ים סוף מקביל לספירת המלכות "סופא דכל דרגין" ("ים סוף" לשון "סוף וקץ").

אולם בקריעת ים סוף נבקעו כל המימות שבעולם בכל סדר ההשתלשלות.

בקריעת ים סוף נבקעו כל הצמצומים והמסכים והפרסאות,

גם אלה שלמעלה מן הצמצום וגם אלה שלמעלה מבחינת אור אין סוף,

למעלה מעלה עד אין קץ.

ועל ידי זה נתגלה בחינת האור בעצם שלמעלה מן הכלים.

עד שיתרו "חכמה דקליפה" (תכלית הישות המעלים ומסתיר) נהפך לאור.

 

והתורה היא נצחית ומה שהיה במתן תורה ישנו בכל יום ויום.

מעמד הר סיני ומתן תורה זה דבר נצחי.

מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן…

אלא שעכשיו זה בהעלם ולעתיד לבוא יתגלה בהבנה והשגה,

וככתוב: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ומתוך שמחה וטוב לבב.

 

(על פי מאמר הרבי ש"פ בשלח תשמ"ה)

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email