מאמרים

"עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תְּהִלִּים פט,ג). הַשֵּׁם בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַחֶסֶד. וּפְנִימִיּוּת הַחֶסֶד הִיא הָאַהֲבָה, וּמִכָּאן שֶׁהָאַהֲבָה הִיא יְסוֹד הַחַיִּים.

הרבי ניבא שכל אנשי החוק לא רק שלא יפריעו את חינוך הילדים ברוח היהדות, אלא ישמרו אותם ויעזרו להם.

הרבי ניבא שכאשר מאות אלפי יהודים יצאו מרוסיה וייפתחו השערים ליציאת כל הנמצאים שם במיצר ובשביה ומלכות הרשעה תעקר. כאשר דבר זה יתקיים – אמר הרבי – ידעו שמי שלחם נגדם ופעל כל זאת הוא המשיח וזה יהיה סימן שעומדים על סף הגאולה!

נקודת השיא של פרשת ויגש היא ההתוודעות של יוסף אל אחיו והזריזות להביא את יעקוב וכל בני ביתו למצריים, שאז נפגשים יעקוב ויוסף לאחר פרידה ארוכה.

פרשת וישב מספרת על הקנאה שקינאו אחי יוסף ביוסף עד שמכרוהו לישמעאלים. כך הורד יוסף למצרים, ישב בבית פוטיפר ואחר כך בבית האסורים עד שפתר לשרי פרעה שר המשקים ושר האופים את חלומותיהם.

אם יוכלו לשאול את הרב זמרוני: מה עושים כעת? בטוחני שהיה אומר: להמשיך לפעול בחיות ובשמחה לקבלת פני הרבי שליט"א משיח צדקנו ביתר שאת ויתר עז.

פרשת מצורע עוסקת בדיני טומאה וטהרה, לכן היא נקראת "פרשת טהרות". לרוב היא נקראת עם פרשת תזריע, העוסקת אף היא בדיני טומאה וטהרה.

כמה דוגמאות קטנות מאלפי אלפי השלוחים הפזורים בכל פינה על פני הגלובוס, שבכל מקום דואגים גם לגשמיות של כל יהודי (וגם לגוים, בקשר לשבע מצוות בני נח) לכל מה שהוא צריך.

הרבי מנבא ופועל את סיום משבר קובה ואף מונע מלחמה אטומית.

הרבי מלך המשיח הוא שדוחף ומניע את כל המהפכות העולמיות ואת הכנת העולם לעידן החדש של הגאולה, לעולם שכולו טוב.

הרבי: הלוואי שיתלו בי כל המאורעות הטובים בגשמיות וברוחניות והשי"ת יצליחו שגם הוא יהיה בין אלו…

פרשת ויקרא עוסקת בקרבנות המובאים בנדבה או כחובה. ואלה הם הקרבנות: עולה, מנחה, שלמים, חטאת ואשם.

עד אז התפלל מסידור אל מי שלא האמין במציאותו וקרא בספר תורה כעושה טובה לשולחיו. המאורע עם המיסיונרית הנביט בתוכו את מה שזרעו בו האותיות הקדושות של הסידור והתורה.

פרשת תצווה היא המשך ישיר לפרשת תרומה. פרשת תרומה מתארת את הקמת המשכן, ואילו פרשת תצווה עוסקת בבגדי כהונה, בקורבנות, ובעוד פריטים שהיו במשכן.

מדרש "ילקוט שמעוני" מתאר את ההתרחשויות של מלחמת המפרץ: "שנה שמלך המשיח נגלה בה מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס (עיראק היושבת בשטחה של פרס הקדמונית) מתגרה במלך ערבי (כוויית ו/או סעודיה)…

לאחר מתן תורה מצווים בני ישראל לבנות מקדש. וקודם הכניסה לארץ וההתיישבות בה, עליהם לבנות משכן ארעי העשוי בעיקרו מקרשים ויריעות מעורות בעלי חיים הניתנים לפירוק.

הנס הגדול של מלחמת יום הכיפורים היה שלמרות שבאה בהפתעה הצליח צה"ל להדוף את הכוחות שתקפו בשתי החזיתות, וגם להסב לאויב מכות קשות ולכבוש שטחים חדשים.

במלחמת ששת הימים הגיעו למסקנה שאין להתחשב בדעת הגויים, וצריך לצאת למלחמה, בה היה ניצחון ניסי, ואפילו השמאלנים אמרו, שמאת השם הייתה זו!

נבואת חז"ל ש"עתידים גלות יהודה ובנימין ללכת לעשרת השבטים להביאם כדי שיזכו עמהם לימות המשיח ולחיי עולם הבא" מתגשמת.

בזמן האחרון חל אצל הגויים מהפך גדול של התגברות תודעת החסד, שניתן לראותה בעובדות רבות כדלקמן.

עם ישראל שסבל מגזירות ורדיפות מאז היותו לעם, באופן ניסי ופלאי זכה שבמלחמת המפרץ היה העולם לטובתנו.

פרשת משפטים עוסקת בעיקר בדיני נזיקין וממונות, ובשאר מצוות שבין אדם לחברו. שם הפרשה 'משפטים' מלמד שאלה מצוות הכרחיות גם בשכל אנושי, אם כי אנו מקיימים אותן, ראשית כל, כי כך ציוותה התורה.

עיקר עניינה של פרשת בוא הוא היציאה בחיפזון ממצריים לאחר מכת בכורות. ליציאת מצריים נלוות מצוות רבות הן בפסח מצריים והן בפסח דורות.

פרשת יתרו שעיקר עניינה הוא מעמד הר סיני ועשרת הדברות מתארת גם את המפגש של יתרו עם משה ואת תגובת העם למעמד המרגש של מתן תורה.

הג'לטין מכיל קרטין, חלבון הבריא לעצמות, למפרקים, לשיער, לציפורניים, לשיניים ולעור. הוא מונע שחיקה והיחלשות של הסחוס במפרקים.

מתפלה למשה, תפילת עשיר, נמשיך בתפלה לדוד, עד לתפלה לעני, על כל אחד ואחד ההולך בדרכיו ואורחותיו, ושומר התקנות שלו מתוך שמחה וטוב לבב, ומתוך הרחבה אמיתית.

פעילות טבעית של עלייה וירידה במדרגות, שאינה דורשת ציוד או החלפת בגדים, מלבד היותה חסכונית בכסף וזמן, השפעתה על הבריאות עצומה, לכן היא עדיפה וכדאית.

שלושה מקובלים: הרב עדס, הרב בניהו שמואלי ועוד מקובל אשכנזי שהיו בכותל, ראו שלושה סימנים שהגאולה קרובה ממש.

על הניסים ונפלאות אומרים שירה חדשה, ועל הניסים והנפלאות שיהיו לעתיד יאמרו שיר חדש. אין הכוונה שהם שני אופני שירה שאינם קשורים זה בזה, אלא שהשירה חדשה מביאה את השיר החדש שנשיר לעתיד לבוא.

במאמר הרבי לפרשת פינחס מסביר הרבי שלא די במסירות נפש, כי תכלית ה"רצוא" היא, שלא יהיה באופן של יציאת האור מהכלי, אלא אדרבה, שה"רצוא" יביא ל"שוב".

מצוות צדקה היא מצווה חשובה ששקולה כנגד כל המצוות. היא מגינה על האדם. אכן, היא חברת הביטוח הטובה ביותר!…

במאמר הרבי באחרון של פסח מסביר הרבי, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת שורש הגוף שלמעלה משורש הנשמה, ודוקא ע״י קיום תורה ומצוות בזמן הגלות באופן של אתכפיא ואתהפכא מגלים את מעלת שורש הגוף.

במאמר הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, שתכלית הכוונה היא לעשות להשם יתברך דירה בתחתונים. וזהו מה שמסיים "ואולך אתכם קוממיות", שהיא ברכה הכי נעלית ותכלית השלימות שנעשה ע״י עשיית הדירה בתחתונים דוקא.

במאמר הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי שכללות פרשה בהר מדברת על כללות עבודת האדם. שתכלית העבודה היא – "ושבתה הארץ שבת להשם", ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים

לעתיד לבוא "ומלאה הארץ דעה את השם". ארץ כוללת את כל הנבראים, שהכל מן העפר אפילו גלגל החמה כך שבארץ הגשמית עם כל הנבראים הגשמיים שבה, תהיה ידיעת השם, גילוי אור הסובב.

קדושים תהיו כי קדוש אני – יכול כמוני? תלמוד לומר: כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם! אולם הקדושה שלמעלה היא על ידי קדושתכם. אם אתם מקדישים עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי, היינו שישראל ממשיכים קדושה למעלה, כביכול.

בד, דבר העולה מן הקרקע בד בבד – קנה יחידי מכל גרעין שלא כמו שאר צמחים, שענין הבד הוא היותו יחיד. ובעבודת השם הוא מה שחבקוק העמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה, שכל המדריגות צריכות להיות על יסוד האמונה.

אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, משמע, שבתחלה (לפני שנתגלה ה״פנימיות״ דעבודת ישראל), העבודה דכנסת ישראל וההמשכה מלמעלה הם שני דברים, ובמילא ההמשכה שבאה על ידה היא מהאור השייך לעולמות (שהאתערותא דלתתא מגעת לשם), והמעלה בהעבודה דישראל אז היא שהעבודה היא סיבה שהאתערותא דלעילא הנמשכת על ידה תהי׳ מפנימיות האור…

יש מועדים של שבעה ימים ויש של שמונה ימים, שבעת ימים הם ימי ההיקף, ומספר שמונה הוא השומר את ההיקף ולמעלה ממנו.

"היינו כחולמים" – ענין החלום הוא שנראים שני ענינים הפכיים ביחד, והוא על דרך משל אשר ברגע אחד נראה שהוא מת וברגע אחד הוא חי, וכן ברגע אחד נראה שהוא כאן וברגע אחד הוא באספמיא…

ויולך הויה את הים – והנה במאמר ד״ה זה מלפני ששים שנה (שבת בשלח תרס״ו) מדבר גם כן אודות הענין דלמעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית…

צדקת פרזונו בישראל – אמרו רז״ל, אמר רבי אושעיא [מלשון ישועה ] מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל? צדקה עשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות, ופירש רש״י שאין יכולין לכלותם יחד.

"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" – מהי משמעות יתור הלשון מה שכתוב: "את עמי", מאחר שמסיים אחר כך: "את העני עמך"?

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם – ואמרו רבותינו: כל מקום שנאמר "לי" אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא…

מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו׳. ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. מדוע במזבח אדמה כתוב סתם מזבח אדמה תעשה לי, ובמזבח אבנים כתוב לשון תנאי, ואם מזבח אבנים תעשה לי?

"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" – מהו ענין הקולות הללו, והלא כל הדברים שנצטוו במתן תורה הם דברים פשוטים כמו לא תרצח לא תענה כו׳ שהם דברים פשוטים שגם אם לא נצטוו עליהם היה מהראוי לעשותם?

"וישמע יתרו", פירש רש״י, מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף… עניין קריעת ים סוף הוא בקיעת וקריעת כל הפרסאות והמסכים וכו׳, ועל ידי זה היה גילוי "עתיק" למטה, ויתרו ראה את זה בבחינת שמיעה על כל פנים…

עשרת הדברות שהם כללות כל התרי״ג מצוות, זהו ע״י שם "אלקים" שמורה על צמצום דוקא, שעל ידו נמשך מלמעלה ביותר עד לעשרת הדברות, שהיא ירידה גדולה…

"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" – מה פירוש "לאמר"? הפירוש הרגיל של "לאמר" הוא, שהשם מדבר עם משה, ועל משה לחזור ולומר את הדברים לישראל, אולם כאן הרי כל ישראל היו במעמד הר סיני?

פרשת יתרו עוסקת במעמד הר סיני, בהכנות לקבלת התורה, בעשרת הדברות, בעצת יתרו בארגון הסדר השלטוני, ובמצוות נוספות אותן קיבלו בני ישראל לאחר מתן תורה.

פרשת בשלח שעוסקת ביציאת מצריים מגיעה לשיאה בקריעת ים סוף ובשירת הים, שהיא הבעת שבח והודאה להשם על הניסים הגדולים שהתרחשו בים בעקבות יציאת מצריים.

פרשת בשלח עוסקת ביציאת בני ישראל ממצריים, בקריעת ים סוף ובשירת הים, בתלונות בני ישראל במדבר, בפרשת המן, במלחמת עמלק ועוד.

פרשת בא עוסקת בשלוש המכות האחרונות שניתנו לפרעה: ארבה חושך ומכת בכורות. מכת בכורות הביאה ליציאת מצריים. בני ישראל מקבלים מצוות ראשונות.

ישראל נקראים "צבאות" בשלושת הפירושים של המילה "צבא": חיל, זמן, צביון. ומה שנקראים בשם "צבאות השם", "צבאות" בחירי״ק ש"צבאות" נטפל להשם הוא מפני שכל שלושת הענינים ב"צבא" קשורים בעבודת ישראל, שהם טפלים וסמוכים ונכללים בשם השם.

מהו יציאת מצרים בעבודה הרוחנית בגוף ונפש האדם בכל יום? יציאת מהמיצרים לא רק של הלעומת זה אלא מהמיצרים שבקדושה. הכיצד?…

"ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות השם מארץ מצרים". מהו ענין צבאות השם? כתוב במסכת ברכות: "מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שיקראו להקדוש ברוך הוא צבאות, עד שבאת חנה", ואמר הקדוש ברוך הוא: עתיד בן שלך לפתוח בנבואה בשם זה, כמו שכתוב: "ויאמר שמואל כה אמר השם צבאות"…

התורה היתה צריכה להתחיל ב"החודש הזה לכם" מצד החכמה והשכל, ומכל מקום פתחה ב"בראשית" מצד התאחדותה (של התורה) בנותן התורה שלמעלה מבחינת הגילויים.

נוֹשְׂאֵי פָּרָשַׁת וָאֵרָא א. חִדּוּשׁ שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהַבְטָחַת הַשֵּׁם לְקַיֵּם אֶת בְּרִית הָאָבוֹת ב. יִחוּסָם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמִשְׁפַּחַת בְּנֵי לֵוִי וּבִרְשִׁימַת הַיַּחַס שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל ג. הַשְּׁלִיחוּת הַמְּשֻׁתֶּפֶת שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּשֶׁלְּכָל אֶחָד תַּפְקִיד מִשֶּׁלּוֹ…

פרשת וארא עוסקת בשליחות משה ואהרן להוציא את בני ישראל ממצרים, ולאחר מופת התנין מקבל פרעה מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד (יתר המכות בפרשה הבאה) ובכל זאת אינו מוכן לשלח את עם ישראל ממצריים.

"הוא אהרן ומשה אשר אמר השם להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים" – מדוע בענין הוצאת בני ישראל ממצרים מקדים אהרן למשה ובענין הדיבור לפרעה מקדים משה לאהרן?

נשאלת השאלה: הלא עולם הבא הוא השכר על העבודה על תורה ומצוות, והשכר על עבודה צריך להיות יותר מהעבודה, אז איך יתכן שתשלום הגמול על העבודה הוא פחות מן העבודה, עד ש"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"?

"ושמי הוי׳ לא נודעתי להם". יש שם הוי׳ דלתתא ושם הוי׳ דלעילא , הוי׳ דלתתא הוא האור שנמשך ע״י הכלים, ושם הוי׳ דלעילא הוא האור שלמעלה מהכלים לגמרי, שהוא למעלה מהאור שהכלים יכולים להמשיך אותו, ובאבות הי׳ רק גילוי שם הוי׳ דלתתא, וע״י שעבוד מצרים נתגלה גם בחינת שם הוי׳ דלעילא.

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". כתוב במדרש – על שם גאולתן נקראו… כלומר, שכבר בעת שבאו למצרים, בתחילת הירידה, כבר אז ישנה תכלית הכוונה, ירידה צורך עליה, גאולתן של ישראל. ועל זה מרמז הפסוק בהפטרה: "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל".

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו". נשאלת השאלה: הרי כבר סופר בפרשת ויגש על דבר ביאת יעקב ובניו למצרים, אז למה זה נזכר כאן שוב?

פרשת שמות עוסקת בתחילת השעבוד של עם ישראל למצריים, בהתגלות השם למשה ומינויו לגאול את עם ישראל, ובהתייצבות משה ואהרון לפני פרעה כדי להוציא את בני ישראל ממצריים.

פרשת שמות עוסקת בעיקרה בשליחות משה להושיע את בני ישראל ממצריים, לאחר שקם עליהם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ועינה אותם בעבודת פרך והרבה עליהם מסים.

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" – מכאן שעיקר שנותיו חי יעקב במצרים. נשאלת השאלה: הרי גם לפני זה היו בחיי יעקב ענינים נעלים, ועד שנאמר: לפני זה: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" כלומר, בהתיישבות ובמנוחה?…

"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". נשאלת השאלה: וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר: "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני"?…

"יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך" – למה נאמר "אתה", מה שלא נאמר בשאר השבטים, ובפרט שמדבר בנוכח: "יודוך אחיך" אז ברור שמדובר ב"אתה", וגם ממשיך: "ידך בעורף אויביך" מכאן שיש לו אויבים, האם לא כל אחיו מודים לו?…

"ויגש אליו יהודה" – תוכן ענין הגשת יהודה ליוסף הוא יחוד יהודה ויוסף. וכמו שמבואר בהפטרת הפרשה, שלעתיד לבוא יהיו שני עצים, עץ יהודה ועץ אפרים, ומלך אחד יהיה לכולם שהוא דוד. ככתוב: "ועבדי דוד מלך עליהם… ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

בהפטרת פרשת ויגש נאמר: "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם" – למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך עליו השלום וקוראים אותו בשם דוד?

ויגש אליו יהודה – מזה שיהודה היה צריך לגשת אל יוסף מוכח שיהודה הוא למטה מיוסף, כי עניינו של יהודה הוא ענין הביטול, יהודה מלשון הודאה וביטול ודומם, ואילו יוסף הוא לשון תוספת וריבוי וצמיחה.

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני – יש בזה הוראה עיקרית בעבודת כל אחד במשך כל ימי חייו. על פי הזהר הגשת יהודה ליוסף הוא עניין סמיכת גאולה לתפילה. יהודה הוא מלשון הודאה – תפילה, ויוסף – גאולה.

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור – מדוע מדגישה התורה שחלום פרעה היה "מקץ שנתיים ימים"? ומדוע משתמש בלשון "שנתיים" ולא "שתי שנים", ומה מוסיפה המילה "ימים"?…

ובגפן שלשה שריגים – מאחד שבחלום שר המשקים ראה ענבים לבנים, לכן ידע יוסף שהוא חלום טוב.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען – רבינו הזקן מקשה על פסוק זה. למה כפל הלשון: בארץ מגורי אביו בארץ כנען, ללמדנו, שכנען פירושו סוחר. וכמו שסוחר מפזר ממונו כדי להרויח, כך תכלית ירידת הנשמה למטה היא בשביל העליה לבחינה עליונה יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה.

כיצד אפשר להבין חלומות שאדם חולם מה שלא ראה ולא חשב מעולם, ועוד שבחלום רואים אמת ושקר. אלא שענין החלום הוא בדוגמת ענין הנס שהוא למעלה מהשכל.

וישלח יעקב מלאכים לפניו, פירושו, ששלח לעשיו כפי שהוא בשרשו הנעלה בחינת המקיפים של עולם התוהו, שקדם לעולם התיקון. כי יעקב כבר היה שלם בעבודתו בבחינת עולם התיקון. לכן שלח יעקב מלאכים לפניו לעורר העלאת מיין נוקבין בעולם התוהו.

על הפסוק: ויאבק איש עמו, אמרו חז"ל, שהעלו אבק עד כסא הכבוד. כי שמעלים את אבק הבירורים עד למעלה מעלה מגיעים לתכלית הבירור. ואופן הבירור הוא כמו ענין ויאבק כפשוטו, התאבקות והתדבקות.

עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי. עשיו בא עם ארבע מאות איש כדי להלחם נגד יעקב, ואצל עשיו לא היה חשוב קיום המצוות, אז למה יעקב מודיע לו ששמר תרי״ג מצוות?

פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית עוסקת בברכות יעקב לבניו קודם מותו, בצוואתו לקוברו במערת המכפלה, בצוואת יוסף ועוד.

"וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו"… מבואר בחסידות, שהתורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים, ומה שכתוב: "וישכם לבן בבוקר" מרמז על בחינת הלובן העליון שלמעלה…

עבודת יעקב בעניין "ושבתי בשלום", נמשכת בעבודת כל אחד מישראל, כחלק וכהכנה לשלום שיהיה בביאת משיח צדקנו, שלום בפמליא שלמעלה ושלום בפמליא שלמטה.

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" – יעקב יוצא מבאר שבע לחרן, מקום שגורם חרון אף, כדי לעשות את עבודת הבירורים ולהעלות את הניצוצות, דבר שמעלה את העולמות מעלה מעלה עד לגאולה.

"ואברהם זקן בא בימים והשם ברך את אברהם בכל" – לכאורה אינו מובן מה שנאמר "בכל" ואינו מפרש במה ברכו. מהו, אם כן, "בכל"?

נאמר במדרש: אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים וג׳ דפים היא אמורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה…

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". הרי כבר נאמר "ויהיו חיי שרה", ולמה נכפל עוד פעם "שני חיי שרה"?

פרשת ויחי עוסקת בעיקרה בברכות שברך יעקב את בניו קודם מותו, וגם בצוואה שציוה יעקב לקבור אותו במערת המכפלה בארץ כנען ועוד.

והשם פקד את שרה – חז"ל אמרו, שבני חיי ומזוני תלויים במזל, ומסביר הרבי, שגם הענינים התלויים במזל גם הם נמשכים ומשתקפים בעבודת האדם לקונו.

נוסף על לימוד התורה יש גם עשיית צדקה, וכל המצוות נקראות "צדקה". והכוונה ב"צדקה ומשפט" היא, שצדקה צריכה להיות במשפט, שישפוט אדם את עצמו מהמותרות, ויחשוב היטב מה שהוא מוכרח לנפשו, וכל השאר יתן לצדקה.

הקב״ה נותן לישראל גשמיות והם עושים מגשמיות רוחניות. זהו "ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט". וכך הולך לבטח ואין לו כל ספיקות וטרדות, ואדרבה הוא במנוחה, ועד שפועל נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני.

פרשת ויגש עוסקת בעיקרה בהתגלות יוסף לאחיו, בירידת יעקב ומשפחתו למצריים, בפגישה שבין יוסף לאביו יעקב ובהשתלטות המוחלטת של יוסף במצריים.

בפרק נג ממשיך ומסיים אדמו"ר הזקן את הביאור בנוגע להשראת השכינה בבית המקדש ובתורה ומצוות. כיצד האירה השכינה בקדש הקדשים שבעולם הזה הגשמי בבית ראשון ובבית שני ולאחר החורבן בד' אמות של הלכה.

פרשת מקץ מתארת את עלייתו של יוסף מן הבור לשליט על כל ארץ מצרים, לאחר שפתר ליוסף את חלומותיו, ואת פגישת יוסף עם אחיו והתנכרותו להם, עד להבאת בנימין אליו וכו'.

פרשת מקץ עוסקת בחלומות פרעה ופתרונן על ידי יוסף. במינוי יוסף למשנה למלך פרעה, בפגישת יוסף עם אחיו והתנכרותו אליהם, בפגישת יוסף עם בנימין ועוד.

בפרק נב מסביר אדמו"ר הזקן מהי משמעותה של השראת השכינה ששורה על האדם. ומדוע היא שורה עליו דווקא על ידי המצוות. לשם כך הוא פותח בשאלה: מהו בכלל הפירוש בזה שהשכינה שורה במקום כלשהו, החל מקדש הקדשים שבבית המקדש.

בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן את דברי ה'ינוקא' בזוהר שהובאו לעיל, המדבר על הפסוק "החכם עיניו בראשו". שלכאורה דברי פסוק זה תמוהים, מה בא הפסוק לומר בזה. וכי רק החכם עיניו בראשו?…

פרק נ' בליקוטי אמרים מסיים את סדרת הפרקים המדברים על התבוננויות שונות שיביאו לידי אהבת השם ויראתו. שהרי על ידי קיום תורה ומצוות עושה להשם דירה בתחתונים, ועל ידי אהבה ויראה הדירה נאה ומאירה בגילוי אלקות, דירה שנעים לגור בה.

פרשת וישב עוסקת בחלומות יוסף וירידתו למצרים, בפרשת תמר ויהודה, בהצלחתו הגדולה של יוסף בבית פוטיפר ובבית האסורים ובפתרון החלומות של שר המשקים ושר האופים.

פרשת וישלח עוסקת במפגש המרגש שבין יעקב לעשיו, במאבק שבין יעקב למלאך, בצרת דינה וכיבוש שכם, בלידת בנימין ומות רחל, בתולדות עשיו ועוד.