מאמרים

פרשת בשלח שעוסקת ביציאת מצריים מגיעה לשיאה בקריעת ים סוף ובשירת הים, שהיא הבעת שבח והודאה להשם על הניסים הגדולים שהתרחשו בים בעקבות יציאת מצריים.

פרשת בשלח עוסקת ביציאת בני ישראל ממצריים, בקריעת ים סוף ובשירת הים, בתלונות בני ישראל במדבר, בפרשת המן, במלחמת עמלק ועוד.

פרשת בא עוסקת בשלוש המכות האחרונות שניתנו לפרעה: ארבה חושך ומכת בכורות. מכת בכורות הביאה ליציאת מצריים. בני ישראל מקבלים מצוות ראשונות.

ישראל נקראים "צבאות" בשלושת הפירושים של המילה "צבא": חיל, זמן, צביון. ומה שנקראים בשם "צבאות השם", "צבאות" בחירי״ק ש"צבאות" נטפל להשם הוא מפני שכל שלושת הענינים ב"צבא" קשורים בעבודת ישראל, שהם טפלים וסמוכים ונכללים בשם השם.

מהו יציאת מצרים בעבודה הרוחנית בגוף ונפש האדם בכל יום? יציאת מהמיצרים לא רק של הלעומת זה אלא מהמיצרים שבקדושה. הכיצד?…

"ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות השם מארץ מצרים". מהו ענין צבאות השם? כתוב במסכת ברכות: "מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שיקראו להקדוש ברוך הוא צבאות, עד שבאת חנה", ואמר הקדוש ברוך הוא: עתיד בן שלך לפתוח בנבואה בשם זה, כמו שכתוב: "ויאמר שמואל כה אמר השם צבאות"…

התורה היתה צריכה להתחיל ב"החודש הזה לכם" מצד החכמה והשכל, ומכל מקום פתחה ב"בראשית" מצד התאחדותה (של התורה) בנותן התורה שלמעלה מבחינת הגילויים.

נוֹשְׂאֵי פָּרָשַׁת וָאֵרָא א. חִדּוּשׁ שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהַבְטָחַת הַשֵּׁם לְקַיֵּם אֶת בְּרִית הָאָבוֹת ב. יִחוּסָם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמִשְׁפַּחַת בְּנֵי לֵוִי וּבִרְשִׁימַת הַיַּחַס שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל ג. הַשְּׁלִיחוּת הַמְּשֻׁתֶּפֶת שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּשֶׁלְּכָל אֶחָד תַּפְקִיד מִשֶּׁלּוֹ…

פרשת וארא עוסקת בשליחות משה ואהרן להוציא את בני ישראל ממצרים, ולאחר מופת התנין מקבל פרעה מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד (יתר המכות בפרשה הבאה) ובכל זאת אינו מוכן לשלח את עם ישראל ממצריים.

"הוא אהרן ומשה אשר אמר השם להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים" – מדוע בענין הוצאת בני ישראל ממצרים מקדים אהרן למשה ובענין הדיבור לפרעה מקדים משה לאהרן?

נשאלת השאלה: הלא עולם הבא הוא השכר על העבודה על תורה ומצוות, והשכר על עבודה צריך להיות יותר מהעבודה, אז איך יתכן שתשלום הגמול על העבודה הוא פחות מן העבודה, עד ש"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"?

"ושמי הוי׳ לא נודעתי להם". יש שם הוי׳ דלתתא ושם הוי׳ דלעילא , הוי׳ דלתתא הוא האור שנמשך ע״י הכלים, ושם הוי׳ דלעילא הוא האור שלמעלה מהכלים לגמרי, שהוא למעלה מהאור שהכלים יכולים להמשיך אותו, ובאבות הי׳ רק גילוי שם הוי׳ דלתתא, וע״י שעבוד מצרים נתגלה גם בחינת שם הוי׳ דלעילא.

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". כתוב במדרש – על שם גאולתן נקראו… כלומר, שכבר בעת שבאו למצרים, בתחילת הירידה, כבר אז ישנה תכלית הכוונה, ירידה צורך עליה, גאולתן של ישראל. ועל זה מרמז הפסוק בהפטרה: "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל".

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו". נשאלת השאלה: הרי כבר סופר בפרשת ויגש על דבר ביאת יעקב ובניו למצרים, אז למה זה נזכר כאן שוב?

פרשת שמות עוסקת בתחילת השעבוד של עם ישראל למצריים, בהתגלות השם למשה ומינויו לגאול את עם ישראל, ובהתייצבות משה ואהרון לפני פרעה כדי להוציא את בני ישראל ממצריים.

פרשת שמות עוסקת בעיקרה בשליחות משה להושיע את בני ישראל ממצריים, לאחר שקם עליהם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ועינה אותם בעבודת פרך והרבה עליהם מסים.

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" – מכאן שעיקר שנותיו חי יעקב במצרים. נשאלת השאלה: הרי גם לפני זה היו בחיי יעקב ענינים נעלים, ועד שנאמר: לפני זה: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" כלומר, בהתיישבות ובמנוחה?…

"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". נשאלת השאלה: וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר: "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני"?…

"יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך" – למה נאמר "אתה", מה שלא נאמר בשאר השבטים, ובפרט שמדבר בנוכח: "יודוך אחיך" אז ברור שמדובר ב"אתה", וגם ממשיך: "ידך בעורף אויביך" מכאן שיש לו אויבים, האם לא כל אחיו מודים לו?…

"ויגש אליו יהודה" – תוכן ענין הגשת יהודה ליוסף הוא יחוד יהודה ויוסף. וכמו שמבואר בהפטרת הפרשה, שלעתיד לבוא יהיו שני עצים, עץ יהודה ועץ אפרים, ומלך אחד יהיה לכולם שהוא דוד. ככתוב: "ועבדי דוד מלך עליהם… ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

בהפטרת פרשת ויגש נאמר: "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם" – למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך עליו השלום וקוראים אותו בשם דוד?

ויגש אליו יהודה – מזה שיהודה היה צריך לגשת אל יוסף מוכח שיהודה הוא למטה מיוסף, כי עניינו של יהודה הוא ענין הביטול, יהודה מלשון הודאה וביטול ודומם, ואילו יוסף הוא לשון תוספת וריבוי וצמיחה.

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני – יש בזה הוראה עיקרית בעבודת כל אחד במשך כל ימי חייו. על פי הזהר הגשת יהודה ליוסף הוא עניין סמיכת גאולה לתפילה. יהודה הוא מלשון הודאה – תפילה, ויוסף – גאולה.

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור – מדוע מדגישה התורה שחלום פרעה היה "מקץ שנתיים ימים"? ומדוע משתמש בלשון "שנתיים" ולא "שתי שנים", ומה מוסיפה המילה "ימים"?…

ובגפן שלשה שריגים – מאחד שבחלום שר המשקים ראה ענבים לבנים, לכן ידע יוסף שהוא חלום טוב.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען – רבינו הזקן מקשה על פסוק זה. למה כפל הלשון: בארץ מגורי אביו בארץ כנען, ללמדנו, שכנען פירושו סוחר. וכמו שסוחר מפזר ממונו כדי להרויח, כך תכלית ירידת הנשמה למטה היא בשביל העליה לבחינה עליונה יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה.

כיצד אפשר להבין חלומות שאדם חולם מה שלא ראה ולא חשב מעולם, ועוד שבחלום רואים אמת ושקר. אלא שענין החלום הוא בדוגמת ענין הנס שהוא למעלה מהשכל.

וישלח יעקב מלאכים לפניו, פירושו, ששלח לעשיו כפי שהוא בשרשו הנעלה בחינת המקיפים של עולם התוהו, שקדם לעולם התיקון. כי יעקב כבר היה שלם בעבודתו בבחינת עולם התיקון. לכן שלח יעקב מלאכים לפניו לעורר העלאת מיין נוקבין בעולם התוהו.

על הפסוק: ויאבק איש עמו, אמרו חז"ל, שהעלו אבק עד כסא הכבוד. כי שמעלים את אבק הבירורים עד למעלה מעלה מגיעים לתכלית הבירור. ואופן הבירור הוא כמו ענין ויאבק כפשוטו, התאבקות והתדבקות.

עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי. עשיו בא עם ארבע מאות איש כדי להלחם נגד יעקב, ואצל עשיו לא היה חשוב קיום המצוות, אז למה יעקב מודיע לו ששמר תרי״ג מצוות?

פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית עוסקת בברכות יעקב לבניו קודם מותו, בצוואתו לקוברו במערת המכפלה, בצוואת יוסף ועוד.

"וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו"… מבואר בחסידות, שהתורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים, ומה שכתוב: "וישכם לבן בבוקר" מרמז על בחינת הלובן העליון שלמעלה…

עבודת יעקב בעניין "ושבתי בשלום", נמשכת בעבודת כל אחד מישראל, כחלק וכהכנה לשלום שיהיה בביאת משיח צדקנו, שלום בפמליא שלמעלה ושלום בפמליא שלמטה.

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" – יעקב יוצא מבאר שבע לחרן, מקום שגורם חרון אף, כדי לעשות את עבודת הבירורים ולהעלות את הניצוצות, דבר שמעלה את העולמות מעלה מעלה עד לגאולה.

"ואברהם זקן בא בימים והשם ברך את אברהם בכל" – לכאורה אינו מובן מה שנאמר "בכל" ואינו מפרש במה ברכו. מהו, אם כן, "בכל"?

נאמר במדרש: אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים וג׳ דפים היא אמורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה…

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". הרי כבר נאמר "ויהיו חיי שרה", ולמה נכפל עוד פעם "שני חיי שרה"?

פרשת ויחי עוסקת בעיקרה בברכות שברך יעקב את בניו קודם מותו, וגם בצוואה שציוה יעקב לקבור אותו במערת המכפלה בארץ כנען ועוד.

והשם פקד את שרה – חז"ל אמרו, שבני חיי ומזוני תלויים במזל, ומסביר הרבי, שגם הענינים התלויים במזל גם הם נמשכים ומשתקפים בעבודת האדם לקונו.

נוסף על לימוד התורה יש גם עשיית צדקה, וכל המצוות נקראות "צדקה". והכוונה ב"צדקה ומשפט" היא, שצדקה צריכה להיות במשפט, שישפוט אדם את עצמו מהמותרות, ויחשוב היטב מה שהוא מוכרח לנפשו, וכל השאר יתן לצדקה.

הקב״ה נותן לישראל גשמיות והם עושים מגשמיות רוחניות. זהו "ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט". וכך הולך לבטח ואין לו כל ספיקות וטרדות, ואדרבה הוא במנוחה, ועד שפועל נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני.

פרשת ויגש עוסקת בעיקרה בהתגלות יוסף לאחיו, בירידת יעקב ומשפחתו למצריים, בפגישה שבין יוסף לאביו יעקב ובהשתלטות המוחלטת של יוסף במצריים.

בפרק נג ממשיך ומסיים אדמו"ר הזקן את הביאור בנוגע להשראת השכינה בבית המקדש ובתורה ומצוות. כיצד האירה השכינה בקדש הקדשים שבעולם הזה הגשמי בבית ראשון ובבית שני ולאחר החורבן בד' אמות של הלכה.

פרשת מקץ מתארת את עלייתו של יוסף מן הבור לשליט על כל ארץ מצרים, לאחר שפתר ליוסף את חלומותיו, ואת פגישת יוסף עם אחיו והתנכרותו להם, עד להבאת בנימין אליו וכו'.

פרשת מקץ עוסקת בחלומות פרעה ופתרונן על ידי יוסף. במינוי יוסף למשנה למלך פרעה, בפגישת יוסף עם אחיו והתנכרותו אליהם, בפגישת יוסף עם בנימין ועוד.

בפרק נב מסביר אדמו"ר הזקן מהי משמעותה של השראת השכינה ששורה על האדם. ומדוע היא שורה עליו דווקא על ידי המצוות. לשם כך הוא פותח בשאלה: מהו בכלל הפירוש בזה שהשכינה שורה במקום כלשהו, החל מקדש הקדשים שבבית המקדש.

בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן את דברי ה'ינוקא' בזוהר שהובאו לעיל, המדבר על הפסוק "החכם עיניו בראשו". שלכאורה דברי פסוק זה תמוהים, מה בא הפסוק לומר בזה. וכי רק החכם עיניו בראשו?…

פרק נ' בליקוטי אמרים מסיים את סדרת הפרקים המדברים על התבוננויות שונות שיביאו לידי אהבת השם ויראתו. שהרי על ידי קיום תורה ומצוות עושה להשם דירה בתחתונים, ועל ידי אהבה ויראה הדירה נאה ומאירה בגילוי אלקות, דירה שנעים לגור בה.

פרשת וישב עוסקת בחלומות יוסף וירידתו למצרים, בפרשת תמר ויהודה, בהצלחתו הגדולה של יוסף בבית פוטיפר ובבית האסורים ובפתרון החלומות של שר המשקים ושר האופים.

פרשת וישלח עוסקת במפגש המרגש שבין יעקב לעשיו, במאבק שבין יעקב למלאך, בצרת דינה וכיבוש שכם, בלידת בנימין ומות רחל, בתולדות עשיו ועוד.

פרשת וישלח עוסקת בעיקרה במפגש שבין יעקב ועשיו. היא מתארת גם את המאבק שבין יעקב לשרו של עשיו, צרת דינה וכיבוש שכם, לדת בנימין ועוד.

פרשת ויצא מספרת על יציאתו של יעקב מבאר שבע על מנת להגיע לחרן. כשהוא מגיע לחרן הוא מתיישב בבית לבן ושם הוא נושא את בנותיו לנשים ומקים את בית ישראל – שנים עשר שבטים.

עיקר תוכנה של פרשת ויצא הוא נישואי יעקב ולידת שבטי ישראל. לשם כך יצא יעקב מחרן והגיע לבית לבן ולאחר העמדת השבטים חזר לבית אביו.

לך לך מלמטה למעלה. צריכה להיות הליכה מארצך – מרצונו של אדם, וממולדתך הם המוחין, ומבית אביך הן המדות הנולדות ע״י המוחין. ומזה אל הארץ אשר אראך, אל בחינת הרצון שלמעלה, רצונו של הקב״ה, ועד שנעשה עשה רצונו כרצונך.

דוקא אחרי שנימול אברם נעשה לאב המון גוים, אב ומושל ושולט עליהם. לפני המילה, מכיון שהיתה המשכת החסד שלמעלה ונשמות הגבוהות גם לגוים, לכן לא היתה לאברם שליטה עליהם כל כך. ודוקא כשנימול אברם, ונפרדה הערלה מן הברית שהוא בחי׳ יסוד, ואין הגויים מקבלים יותר מחסד שלמעלה כמו ישראל, אז נפעל ענין אב המון גוים, שאברהם הי׳ בבחי׳ אב ושולט ומושל עליהם.

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך… מבאר רבינו הזקן בתורה אור שהליכה זו יש בה שני ענינים, כמו שכתוב: וילך למסעיו, מסעיו לשון רבים, שהם שני מסעות, ממטה למעלה וממעלה למטה…

כריתת הברית עם נח בא ע״י וירח השם את ריח הניחוח, לא רק על ריח הקרבנות, אלא גם ריח העבודה במסירות נפש. כי ענין לא ישבותו גילוי כח האין סוף, ועד לאמיתית הענין דאין סוף, שמצד העצמות.

אלה תולדות נח נח איש צדיק. פירותיו של צדיק הם המצוות. וזהו מה שועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, שכל אחד מישראל יש לו חלק לעולם הבא (ירשו ארץ) ע״י שמקיימים את העולם, שענין זה הוא ע״י קיום המצוות.

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה – טרדות הפרנסה שהן המים רבים, לא יכבו ולא ישטפו את האהבה שבין ישראל לקדוש ברוך הוא ולא בין הקדוש ברוך הוא לישראל.

ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכולו לשון תענוג. כשם שאדם הראשון פעל בעולם את שלימות הבריאה, כך כל אחד מישראל עושה להשם יתברך דירה בתחתונים. וכמו שהשם הסתכל בתורה וברא עולם, כך אדם עוסק בתורה ומקיים עולם – שמיים חדשים וארץ חדשה.

בראשית ברא אלקים… והארץ היתה תהו… אשר ברא אלקים לעשות – לתקן. בריאת העולם מלמעלה היתה כפי שהוא באופן של גילוי ויופי, אולם באופן של עולם התהו, והתיקון לזה בעבודת האדם, אשר ברא אלקים לעשות – לתקן.

"על הפסוק: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי׳ אלקים ארץ ושמים", מבואר בתלמוד ירושלמי, "בהבראם", משמע, שהם חזקים כיום הבראם, והיינו שהנבראים הם באופן כזה שאין בהם שינוי.

השמחה ב"שמחת תורה" נמשכת על כל השנה כולה, שתהיה שנה שמחה בלימוד התורה בלי שום מניעות ועיכובים. לכן נתאוו כל ישראל לימות המשיח, שאז לא יהיה שום מונע ומעכב מלעסוק בתורה ובמצוות כדרוש…

פרשת תולדות עוסקת בלידת יעקב ועשיו בישיבת יצחק בגרר, בזכיית יעקב בברכת יצחק ובברכת אברהם, בתחבולת רבקה להעביר את הברכה ליעקב ועוד.

פרשת תולדות עוסקת בלדתם של יעקוב ועשיו, בסיפור המורכב של הברכה שברך יצחק את יעקוב ועוד.

תכליתו של ספר התניא לטפל במהות הפנימית, לשם כך נותן אדמו"ר הזקן את התשובות על כל השאלות בעבודת השם.

הפסוק: "ישאהו על אברתו", כוונתו, ישראל קדמו לכל דבר אפילו לתורה, וכדאיתא במדרש: שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קדם.

מדת הרחמים מושרשת בפנימיות הכתר, לפיכך נפלה למטה מטה עד הנשר. נשר מלשון נשירה ונפילה, דנפיל מן דרגי׳, עד לעוף טמא שמחוץ למקום הקדושה.

הפסוק בפרשתנו פרשת האזינו: כנשר יעיר קנו, מלמד על בחינת הרחמים שלמעלה מהשתלשלות, כהמשך לכתובים שלפניו, ששם נאמר ימצאהו בארץ מדבר גו׳.

הרבי מסביר שמשמעות הפסוק: כי חלק הוי׳ עמו… היא שישראל הם חלק מן העצם, ובחלק מן העצם נמצא כל העצם, שכאשר אתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו…

נוֹשְׂאֵי פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה: א. אַבְרָהָם קוֹנֶה אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְהַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר ב. נִשּׂוּאֵי יִצְחָק וְרִבְקָה ג. בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים שֶׁל אַבְרָהָם

פרשת חיי שרה עוסקת במות שרה וקבורתה במערת המכפלה, בשידוך של יצחק ורבקה ובבני הפילגשים אשר לאברהם.

פרשת וירא ממשיכה לתאר את שרשרת הנסיונות של אברהם אבינו ומסיימת בניסיון הגדול והעיקרי – עקדת יצחק.

פרשת וירא עוסקת בבשורת הולדת יצחק, בהפיכת סדום ועמורה, בלדת יצחק, לידתו וגמילתו, בגירוש הגר וישמעאל… ובעקדת יצחק.

פרשת לך לך כוללת בתוכנה את יציאת אברהם מחרן בדרכו לארץ כנען, את הריב בין רועי אברהם לרועי לוט, את ברית בין הבתרים, את הבטחת הארץ והבטחת הזרע ועוד.

פרשת לך לך עוסקת ביציאת אברהם מחרן והליכתו לארץ כנען, בירידתו למצריים מפני הרעב בארץ, בריב שבין רועיו לרועי לוט, בברית בין הבתרים, בהבטחת הארץ והבטחת הזרע לאברהם ועוד.

פרשת בראשית עוסקת בנושאים: בריאת העולם, בריאת האדם, חטא אדם וחווה ועונשם, סיפורם קין והבל, חטאו של קין ועונשו, מניית עשרת הדורות מאדם עד נח וחטא דור המבול.

פרשת בראשית עוסקת בבריאת העולם – שמיים וארץ וכל מה שבתוכם חי צומח דומם. בבריאת האדם, בחטא אדם הראשון ועונשו, בחטא קין ועונשו, ובעצם בהיסטוריה של עשרה דורות הראשונים מאדם עד נח.

פרשת נח עוסקת בעניין המבול. מכיוון שהעולם היה מלא פשע שטף הקדוש ברוך הוא את העולם במי המבול ובנה עולם חדש מנח ובניו – עולם מתוקן.

בפרשת וילך מעודד משה את בני ישראל העומדים להיכנס לארץ. הוא ממנה את יהשע במקומו, ומביא להם את שירת האזינו לעד שלא יעברו על דברי תורה.

בפרשת וילך מכין משה רבינו את עם ישראל לכניסתם לארץ. הוא ממנה תחתיו את יהושע, הוא מדבר על מצוות הקהל, ומנבא להם שיעברו על דברי תורה וייענשו, ועל כך תהיה שירת האזינו לעד.

פרשת ניצבים היא הפרשה האחרונה שקוראים השנה, ויש בה מסרים חשובים עבורנו. בפרשה זו מתאר משה רבנו לעם ישראל מה דרוש מהם על מנת להיות עם חופשי באמת.

פרשת ניצבים מזהירה את עם ישראל שלא להפר את הברית בינם לבין השם, ועם זאת, היא מורה את דרך התשובה שלא נפלאת היא ולא רחוקה.

פרשת ניצבים מזהירה את עם ישראל מהפרת הברית עם השם, תוך שהיא מסבירה מה יהיו תוצאות הפרת הברית. עם זאת, מורה לישראל את דרך התשובה שעל ידה יוכלו לחזור למעמדם הטוב.

אתם נצבים היום כולכם… ראשיכם שבטיכם… טפכם נשיכם… לעברך בברית… עשר דרגות בבני ישראל, חמש בפסוק הראשון וחמש בפסוק השני, שהם ב׳ דרגות כלליות, זו למטה מזו. למה מפרט גם חמש הדרגות התחתונות?

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא וגו׳ ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. מדוע לא נפלאת היא ממך, בשעה שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה?

אם יהי׳ נדחך בקצה השמים משם יקבצך השם אלקיך ומשם יקחך. משמע, שהקב״ה יקבץ את כל ישראל, ואפילו מי שנמצא במצב של ״נדחך״.

כל מקום שנאמר "היום" סתם הכוונה לראש השנה, וענין "האמרת" הוא פועל יוצא, שישראל פועלים למעלה כביכול ענין האמירה, היינו שפועלים למעלה את אמירת העשרה מאמרות מחדש.

הקב״ה פונה לכנסת ישראל ואומר: "קומי אורי כי בא אורך" גם בזמן הגלות, ובפרט בימים האחרונים של הגלות, זה אפשרי וומוכרח, הן בנוגע לאור הנשמה (אורך) והן בנוגע לזה שהנשמה מאירה את הגוף (קומי אורי).

במאמר הרבי לפרשת כי תבוא מסביר הרבי, שירידת הנשמה היא באופן של "נותן לך", שהנשמה גם בהיותה למטה הרי היא מתקשרת למעלה להיות מציאות אחת עם אלקות, עד שעבד מלך מלך.

פרשת כי תבוא, שנושאה העיקר הוא הברית שבין השם לישראל בערבות מואב. עוסקת בנושאים: פרשת הביכורים, ביעור מעשרות ומעמד הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל.

פרשת כי תבוא פותחת בנושא הבאת הביכורים לבית המקדש וגם בביעור המעשר מן הבית בשנה הרביעית לשמיטה ובשנת השמיטה. ועיקר תוכנה בברית שבערבות מואב.

פרשת כי תצא עוסקת בדינים רבים בנושאים אחדים: אשת יפת תואר, משפט הבכורה, בן סורר ומורה, השבת אבדה, שילוח הקן, נשך וריבית, מתנות עניים ועוד.

פרשת כי תצא עוסקת בריבוי נושאים: אשת יפת תואר, דיני ירושה, בן סורר ומורה, איסורי עריות, נדרים, ציצית, מצוות שילוח הקן, מעקה וכלאיים ועוד.

"כי תצא למלחמה על אויביך" – אדם צריך לכבוש את ענייני העולם ולעשותם כלים לאלוקות. והוא צריך הוא לדעת שמלכתחילה הוא במצב של על אויביך, למעלה מאויביך, כי הוא הולך בכח התורה.

"כי תצא למלחמה" נאמר בלשון יחיד. מכיון שמדובר במלחמה של עבודת התפילה, שצריכה להיות באופן של אחדות ישראל ואהבת ישראל. לכן גם אומרים קודם התפילה: הריני מקבל עלי מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך".

כי האדם עץ השדה – מזונותיו של האדם אינם אלא מן האילן. מסביר הבעל שם טוב: "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" – מדוע בני-אדם רעבים וצמאים? משום ש"נפשם בהם תתעטף" – הנפש עטופה ברעב ובצמא לניצוץ האלוקי.

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" – "שעריך" הם כל אברי הגוף: עיניים ואזניים פה ידים ורגליים, שצריך לתת עליהם שופטים ושוטרים. ועל פי ספר יצירה זה כולל גם שבעה שערים בנפש.

פרשת שופטים קשורה לחודש אלול, כי אלול הוא זמן מוגבל לחשבון הנפש במחשבה דיבור ומעשה. חשבון הנפש מתחיל באיברים הקרויים "שעריך", ומהם נמשך לכל האיברים.

פרשת השבוע שופטים עוסקת בהלכות המכינות את עם ישראל לכניסה לארץ ישראל, למנות שופטים ושוטרים, לתת לכוהנים וללויים כל מחסורם כי אין להם חלק ונחלה, להישמר מחוקות הגויים ועוד.