אוצר פתגמים

מעלת המשיח שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבנו ע"ה, בכל זה יהיה בתכלית הענוה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים (היום יום א' מנחם אב, ראש חודש).  

כשאדם רואה רע בזולתו סימן הוא כי הרע הזה נמצא בו עצמו, שכן ההסתכלות בזולת דומה להסתכלות במראה, שבה משתקפת המציאות של עצמו (מפתגמי הבעל שם טוב).  

לבעל שם טוב היה חסיד אחד, איש פשוט שהתפרנס מחפירת בארות. הוא היה בקי בחמישה חומשי תורה ובספר תהלים בעל פה, והיה חוזר אותיותיהם תמיד בשעת מלאכתו ובעת הליכתו. הבעל שם טוב אמר עליו: לדעתו של הרשל החופר מקשיבים למעלה.   

כל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הוא בהשגחה פרטית מהבורא יתברך, והשגחה פרטית זו היא חיות הנברא וקיומו. ולא עוד אלא שלתנועה הפרטית של הנברא יש יחס כללי לכללות כוונת הבריאה (על פי כתר שם טוב הוספות סקי"ט ואילך).  

מצות פרה אדומה כלולה מ"רצוא ושוב": שריפת הפרה (רצוא) "ונתן מים חיים אל כלי" (שוב). בשני עניינים אלה של "רצוא ושוב" מתחלקת כל התורה: תשוקה כרשפי אש להתעלות ולהיכלל באלוקות, והמשכת אלוקות למטה לעשות לו ית' דירה בתחתונים (דבר מלכות, ש"פ חוקת סעיף ח).  

בזמן הזה בעקבתא דמשיחא ממש, החובה על כל אחד מישראל לדרוש בטובת זולתו, בין זקן בין צעיר, לעוררו לתשובה, למען שלא יצא ח"ו מכלל ישראל שיזכו, בעזה"י, לגאולה שלימה (היום יום יח סיון)

בימינו אלה נתבטלו כל המניעות והעיכובים, וכיון שכן, ישנה לא רק המציאות של משיח אלא גם ההתגלות של משיח. ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש (הרבי בשיחת ש"פ וירא ה'תשנ"ב)

הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת) ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו בדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים (הרמב"ם, הלכות דעות ד א).

כדי לקבל את דרגת התורה שלמעלה משייכות לעולם ולאדם שניתנת במקום הפקר [עד "תורה חדשה מאיתי תצא" – תורתו של משיח], צריך להיות בתכלית הביטול, בשלילת המחלוקת ואהבת השלום (כי סיבת המחלוקת היא ישות עצמו) (על פי הרבי, דבר מלכות לפרשת בהר בחוקותי).

צריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטייך" ו"יועצייך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות…(משיחת ש"פ שופטים, ה'תנש"א)

עניינו של פסח שני: אין מצב "אבוד"; תמיד אפשר לתקן ולהשלים. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו – "לכם", שהדבר היה ברצון, על אף הכל אפשר לתקן (היום יום י"ד אייר, פסח שני). 

הדבר היחידי שחסר הוא שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל מוכן לגאולה! יש כבר את ה"שולחן ערוך", יש כבר את הלויתן ושור הבר ויין המשומר, ויהודים כבר יושבים סביב השולחן – "שולחן אביהם" יחד עם משיח צדקנו (שיחת הרבי ש"פ ויצא ה'תשנ"ב).

תוכן פנימיות הגלות הוא גילוי אור חדש, שמחמת ההתקרבות אליו באה התרחקות השפעת גילוי האלוקות, ולכן ככל שמתקרבים למשיח, הולכת הגלות ומתגברת (ליקוטי שיחות חלק ב‘ עמ‘ 361)

 

מכיון שהעולם לא נברא אלא בשביל שעשוע הקב"ה ותענוגו, כביכול, במעשה המצוות, שאמר ונעשה רצונו, לכן עיקר תענוג האדם הוא במה שחושב ומתלהב לעשות נחת רוח לפניו יתברך לעשות רצונו (הרבי, באתי לגני ח"ב עמ' צב). 

גם בהגיע אדם לשלימות עבודתו יוכל לעלות לשלימות נעלית יותר. כי גם לאחר שסיים עבודתו בתכלית השלימות אין בכך סתירה להמשך חייו בעולם. הוא יכול להתחיל עבודה חדשה לגמרי נעלית מעבודתו הקודמת (הרבי, קובץ י"א ניסן שנת הצדיק מעמ' 87).  

כללות עבודת האדם היא עבודת התשובה – "כל ימיו בתשובה". אדם נברא כל רגע מחדש כדי לעסוק בעבודת התשובה – "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה", "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני" (הרבי, שיחת ש"פ וארא תשמ"ג).  

כל מה שברא הקב"ה בעולם ברא לכבודו, גם בריאת ה'לעומת זה' היא לכבודו. וכתורת הבעל שם טוב: 'סור מרע ועשה טוב' – יש לעשות מהרע טוב. 'סור מרע' זה רק תחילת העבודה, אך שלימות העבודה היא להפוך את הרע לטוב (באתי לגני י' שבט תשמ"ג) 

בתקופתנו זו מתרחשים ברחבי העולם ניסים ונפלאות באופן גלוי לעין כל – מעין ודוגמת והכנה לניסים ונפלאות של הגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד, עליה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (הרבי, שבת בראשית ה'תנש"א).

על ידי לימוד תורת החסידות והליכה בדרכיה, הכוחות הטבעיים של העוסק בחסידות נעשים כוחות אלוקיים, כי על ידי המשכת הגילוי דפנימיות עתיק, נרגש בו, שאמיתת הימצאו ית' היא המציאות שלו (הרבי, קונטרס חנוכה תשנ"ב)  

שמחה ומחשבה שיהיה טוב מביאה עמה את הטוב. לא צריך להיות במרירות, אמירת תהילים ובכיה במר נפשו ונתינת צדקה וכו', כי המחשבה עצמה מביאה את הטוב במיוחד בענייני בריאות בגשמיות וכל שכן ברוחניות (הרבי, ספר המאמרים ש"פ וישלח תשמ"ו).

תעמולה בענין טהרת המשפחה היא הצלת נפשות ממש, וכמו להציל מושב יהודים מכליון, ר"ל, ואף יותר מכן. שבטח מחייב מסירות נפש, ותודה לה' יתברך על גודל החסד שנותן לנו לזכות בזכות גדולה כזו (על פי היום יום י' ניסן).  

כשאדם לומד (תורה) ממשיך אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה להיות נכלל ובטל באורו ית' כי זה כל האדם וזאת היתה עבודת רשב"י וכל התנאים ואמוראים בנגלה להמשיך אורו ית' ולברר בירורי נוגה כל משך זמן הגלות (תניא עמ' קנט).  

יש להדגיש שוב ושוב כי ארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם מא-ל עולם כמובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים בתורת עולם: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת (הרבי, ש"פ חיי שרה תשמ"ח) 

צריכים מסירות נפש בשביל שיבוא משיח צדקנו על דרך ובדוגמת המסירות נפש על שלושת הדברים שעליהם נאמר: "יהרג ואל יעבור" (הרבי מביא את מכתב הרב מונקאטש בשיחת ש"פ מקץ תשד"מ, ומבקש לפרסמו). 

הרבי מסביר שנותר רק דבר אחד בעבודת השליחות והוא לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, שאז משיח יוכל לקיים את שליחותו ולהוציא את כל ישראל מן הגלות (דבר מלכות פרשת חיי שרה סעיף יג).

בכל מקום ובכל זמן כשיהודי לומד תורה יהיה ממש כמו שהקב"ה בעצמו אומר ומדבר בשעת מתן תורה. וכלשון חז"ל: כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו (הרבי, ספר המאמרים כ' שבט תש"ל) 

משיח ילמד את העם כולו, כולל האבות ומשה רבינו. כי על משיח נאמר: "הנה ישכיל עבדי" (ישעי' נב יג), שממשיך את התורה באופן שלמעלה מהבנה והשגה ("ישכיל") כ"ראיה" שלמעלה מ"שמיעה" (ספר המאמרים תש"ל-תשל"א ע' 210).   

העליונים אין בהם כח לברר ולהעלות מהשבירה שבקליפת נוגה אלא התחתונים לבד לפי שהם מלובשים בגוף חומרי משכא דחויא מקליפת נוגה והם מתישים כחה בשבירת התאוות ואתכפיא סטרא אחרא ויתפרדו כל פועלי און (אגרת הקודש סכ"ו). 

צריך לדון כל יהודי לכף זכות ולנהוג בו כבוד, אף אם עדיין איננו שומר תורה ומצוות, ללמוד מרשב"י שאמר: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין , שרצה לתת כל זכויותיו לטובת מי שעדיין אין לו זכויות משלו (ספר המאמרים מלוקט ח"א ע' קלה)

עניין התשובה שייך לכל יהודי אף למי שלא חטא. מי שחטא תשובתו היא תשובה כפשוטה, ומי שלא חטא תשובתו היא בדרגה נעלית ביותר בחינת "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" (על פי שיחת ש"פ בראשית תשמ"ב ס"ז)  

עבודת בני ישראל בחג הסוכות היא באופן שיש להם שייכות עם אומות העולם, עד שבני ישראל מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות כדי להשפיע ולפעול עליהם (שיחת הרבי ליל שמחת תורה תשמ"ב).

כשיהודי במצב רוחני נעלה אין הוא מרגיש את הגוף, ורק הנשמה מאירה בו בגילוי. כשחלה ירידה במצבו הרוחני, הוא מתחיל להרגיש גם את הגוף. כך שהגשמיות בולטת והנשמה נסתרת ונעלמת (הרבי בשיחת נצבים וילך תשד"מ). 

על פי דין מגיע לכל יהודי שכר גדול מיד ה' המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה עבור פעולותיו בקיום תורה ומצוות, שכן יהודים מלאים מצוות כרימון (התוועדויות תשמ"ה ח"ג). 

מדברי קודש רבינו הזקן: "ישראל גוי אחד בארץ" – עם ישראל, גם כשהוא בארציות העולם, קשור עם ה' אחד. ה' יתברך יוצר מהרוחניות גשמיות, ועם ישראל יוצר מהגשמיות רוחניות (היום יום כ"ז אלול)  

מיד כשאומר: "ה' שפתי תפתח" השכינה מתלבשת בו ומדברת בו כל הדברים וכשיהיה לו האמונה שהשכינה מדברת תפול עליו יראה וגם הקב"ה מצמצם עצמו ושורה אצלו (כתר שם טוב קצח).

כל צעד שיהודי עושה הוא בגלל שליחות מסוימת משמים, שדבר מסוים בענייני יהדות צריך להעשות שם: לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות – להזהירו מפני עבירה, או לעוררו לדבר מצוה (היום יום ח"ב 43)

אצל חסידים מעולם לא חסרו שמחה וידידות. שני דברים אלו הם תכונות חסידיות, ולעולם ישנם במהותם ובמציאותם, אלא שלפעמים הם מתעלמים וצריכים לגלותם (הרבי הריי"צ אגרות קדש כרך ה עמ' רמו).

משה רבינו החל את מנהג חסידי חב"ד לערוך התועדויות שמחה כל שבת, כנאמר במדרש: "ויקהל משה – אמר הקב"ה למשה רד ועשה לי קהילות גדולות בשבת כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת" (הרבי, התוועדויות ר"ה תש"ן).  

כל חתונה בישראל מזרזת וממהרת את השידוך והחתונה של כנסת ישראל עם הקב"ה, עד לשלימות הנישואין לעתיד לבוא, כמאמר חז"ל: העולם הזה אירוסין היו… ולימות המשיח מיד ממש יהיו נישואין… (יחידות לחתנים וכלות, כ' אדר ה'תנש"א).

ישראל בטבעם הם רחמנים וגומלי חסדים מפני היות נפשותיהם נמשכות ממדותיו ית' אשר החסד גובר בהן על מדת הדין והגבורה והצמצום, וכמו שכתוב: "גבר חסדו על יריאיו", שלכן נקראת הנשמה בת כהן (תניא עמ' קיח).

התוועדות חסידית עשתה בעלי תשובה, הרבה חסידים ואנשי מעשה בעבודה שבלב ובמידות נעימות וערבות באמת, משום שיסוד החסידות והחסידים הוא אהבת רעים, שכולם אוהבים דבר אחד לעבדו ית'… (ספר השיחות תרפ"ח תר"צ) 

כאשר יאיר אור האין סוף בספירת המלכות יהיה חיבור הפכים שהזמן עצמו יהיה נצחי ולמעלה מהזמן דוגמת האריז"ל והבעל שם טוב שהשיגו למעלה מהזמן בהגבלות הזמן (על פי המשך תער"ב מעמ' א'שמ"ה).

להכריז ולפרסם בכל מקום – בדברים היוצאים מן הלב – שהקב"ה אומר (ע"י עבדיו הנביאים) לכל אחד מישראל "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" ועד שהיום ממש רואים בעיני בשר ברכת הגאולה האמיתית והשלימה (דבר מלכות פרשת ראה). 

אדמו"ר האמצעי אמר בשם רבינו הזקן: אהבת ישראל צריכה "לתפוס" עד מיצוי הנפש (היום יום י"ח מנחם אב).

גליא שבתורה נקרא מים ואל מים – הולכים; פנימיות התורה נקרא אש ומהאש – נרתעים. לכן על המשפיע ללכת אל המקבל ולומר לו: אל תירא "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" (ביאור אדמו"ר האמצעי, היום יום טז מנחם אב).

"ואהבת לרעך כמוך" הוא פירוש וביאור ל"ואהבת את ה' אלוקיך"; באהבת יהודי אוהבים את הקב"ה, שהרי ביהודי קיים חלק אלוקה ממעל, ומתוך אהבת היהודי, הפנימיות שבו, ממילא אוהבים את הקב"ה (היום יום יב מנחם אב).  

מעלת המשיח שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבינו ע"ה, בכל זה יהיה בתכלית הענוה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים (היום יום ר"ח מנחם אב).

לא כל הנשמה יורדת למטה להתלבש בגוף, רק הארה ממנה. כל הנשמה ומקורה נשארת למעלה ונקראת מזל, הוא המקור ממנו נוזלת ההשפעה. כך המזל למעלה רואה ושומע כרוזים עליונים שהנשמה שבגוף רק מרגישה אותם. 

ה' שמות נקראו לה (לנפש האלוקית): נפש רוח נשמה חיה יחידה, שהן מדרגות זו למעלה מזו. בחינת יחידה היא הנקודה הפנימית והעצמית שבנפש האלוקית, והיא המיוחדת ב"יחיד" – יחידו של עולם.

ישנו מכתב של הרב ממונקאטש… שצריכים מסירות נפש בשביל שיבוא משיח צדקנו, על דרך ובדוגמת המסירות נפש על שלושת הדברים שעליהם נאמר "יהרג ואל יעבור"… (משיחת הרבי ש"פ מקץ תשד"מ)