מיכה גמרמן הכין סרט אנימציה מרהיב וחביב בו נשמעים שירי חנוכה: "מעוז צור" ו"על הניסים" ועוד לאחר הדלקת החנוכיה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. חֲנֻכָּה חַג הַ_______ ב. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה אוֹמְרִים שָׁלוֹשׁ _______ ג. בַּחֲנֻכָּה אָנוּ מוֹדִים לְהַשֵּׁם עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַ_______ …


מקהלת הילדים "ישיבה" במחזמר מלא הומור לחנוכה המבטאים את הגעגועים לבית אמא בכלל ובחנוכה בפרט.

הרבי מחלק דמי חנוכה ביום א' טבת ה'תשנ"ב. בכל שקית שטר של דולר ומטבע של דולר. ואנו עדיין מצפים לדמי חנוכה של הגאולה האמיתית והשלימה.

חיילים בבסיס האימונים של חטיבת הנח"ל הדליקו נרות ושרו "אני מאמין".

מחרזות שירי חנוכה לילדים בביצוע עמנואל אלאלוף.

חג החנוכה – חג של אור, חג של שמחה, חג של משפחה, חג של הפצה, ימים של חול וקודש והחול מתעלה אל הקודש.

השיר הידוע של חנוכה: מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח – יוחאי בן אב"י ותזמורת איילת השחר.

שיירת הטנקים בחנוכה ה'תשע"ד בהתלהבות של עשיית מצוות ואהבת ישראל שאין לה אח ורע.

שיירת הטנקים של ניידות חב"ד לקבלת פני משיח צדקנו בפעילות מדהימה בחנוכה ה'תשע"ג.

"עצם שבעצם" – פנימיות שבפנימיות. על חג הגאולה ג' תמוז אומר הרבי מלך המשיח, שאמנם הרבי הריי"צ לא קבע אותו כיום-טוב, אבל "התקשרות חסידים לרבי נשיא – צריכה להיות לכל מה שהוא (ובפרט שנשמה כללית, גם ענייני' 'הפרטיים' שייכים לכלל ישראל), ולכן חסידים עליהם לחוג גם את יום הג' בתמוז" * על-דרך זה ניתן לומר על יום הבהיר י"ט טבת, בו הי' "דידן נצח" הקשור לרבי מלך המשיח שליט"א באופן אישי ופרטי * "עצם שבעצם", פנימיות שבפנימיות – והקשר ל"יחי אדוננו"

את נרות החנוכה, חג האור, מדליקים בלילה * בחג שהמאפיין שלו הוא שמן – פנימיות התורה – מדליקים נרות "על פתח ביתו מבחוץ" * בחנוכה, שכל עניינו הוא הגברת צד הימין על צד השמאל, מדליקים את הנרות משמאל הנכנס * הקרב ניטש על ה"נקודה היהודית" – זו הפנימית, המאירה גם בחושך וגם בצד שמאל. זהו ה"עצם" שלמעלה מכל ה"גילויים" * לקחת את "פך השמן" – דבר-מלכות תנש"א-תשנ"ב – להדליק ממנו את כל שבעת הימים, וכך לגלות את משיח בעולם

להדליק מ"פך השמן" את כל שבעת הימים. ה"עקשנות" הנדרשת מאתנו – "שימצאו מכם אחד, שנים, שלשה ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול, ואכן יפעלו" – ללכת עם נקודת האמונה ומסירות הנפש, "פך השמן" בו נמשח המלך המשיח, החתום בחותמו של כהן גדול – שיחות ה"דבר-מלכות" תנש"א-תשנ"ב * להדליק ממנו ולהחדיר בו את כל "שבעת הימים", את כל מציאות העולם, מבלי התחשב עם כל מאומה, ללא פשרות וללא היתרים, גם אם יש להם מקום בהלכה.

בכוחו של הנר החמישי להאיר את החושך הגדול ביותר. וכמו בסיפור המופת של הרבי שברוב ענוותנותו זקף אותו לרבי הריי"ץ חותנו באומרו, שהוא רואה למרחוק…

שאלתי אפוא את הרבי שליט"א האם לנסוע לאירן, והוא ענה: "סע לשלום", והוסיף: 'בוודאי תדליק מנורת חנוכה באירן'. "בתחילה חשבתי לעצמי: מה?… איך?… הן כלל לא התכוננתי להישאר באירן בימי החנוכה, וגם אם איאלץ להישאר – הלא אין ספק כי אמלא את מצוות החג ואדליק נרות חנוכה. מדוע מצא הרבי לנכון לעודדני לקיים מצווה זו?

סיפור מרתק ונפלא ומרגש עד דמעות על ליל ראשון דחנוכה של מפקד נ.ק.וו.ד. מספר לייזר: "מדי שנה בשנה, בהדליקי נר ראשון של חנוכה, אני רואה אותו לפני: יהודי במדים סובייטיים יושב בחדרו ברחוב לנינא 3 שבלבוב. המונים מתדפקים על דלתו אבל הוא שוכח את מקומו, תפקידו ומעמדו. הוא יושב מול השלהבת הקטנה ומכסה בשתי כפות ידיו את נר החנוכה שהדליק על שולחנו, מפזם בניגון עצוב 'הנרות הללו' ומהרהר…

ישנם הרבה סוגי מלחמות, והרבה סוגי ניצחונות. האומץ וגבורה שהראה יהודה מנדלובסקי, מקבילה לגבורה של המכבים. כאשר אדליק את המנורה בליל ראשון של חנוכה, אחשוב על הלהבות החדשות של יהודה מנדלובסקי, על להבות הניצחון האישיות שלו!

זהו החידוש הנפלא של נס חנוכה. שמאותו "פך שמן" שהוא כל כך נשגב ונעלה, ומצד עצמו הוא רק "יום אחד" – "הדליקו ממנו שמונה ימים": הכניסו את ה"אחד" לתוך ה"שבע", כך שהוא נכנס וחדר אל תוך תוכה של מערכת הכוחות הרגילה והוא ממלא את כל כולה. ה"עצם" חדר ומילא גם את כל ה"גילויים".

עודני עומד ליד הנרות, התקבצו סביבי עשרות אסירים. בטוחים היו, כנראה, כי אני המטרה היחידה של הופעתו של אותו חייל רוסי, וכי סופי קרוב. אחד מהם, גוי בעל מזג טוב, התקרב אלי ולחש לי באזני, כי היות שלא הרחק מכאן ישנה פינה נידחת מכוסה בערמות שלג – כדאי שאזרוק לשם את החנוכייה ונרותיה הדולקים…

נסים נפלאות וישועות בחנוכה – בלשון הקודש אין סתם מילים נרדפות, לכל מילה ומילה משמעות מיוחדת, גם למילים שמשמעותם זהה יש בעצם לכל מילה משמעות מדוקדקת ומיוחדת. גם בקשר ל"נס", "פלא" ו"ישועה", למרות שכולם מבטאים מאורעות נדירים ולא רגילים – יש משמעות מיוחדת לכל מילה ומילה.

מסופר בתלמוד שבנותיו של רבי חנינא בן דוסא ורב יוסף הדליקו את נרות השבת בבתיהן, ואילו נרות חנוכה המנהג שהאיש מדליק ו"אין האשה מדלקת" [אלא אם כן האיש אינו מדליק] – ויש להבין את סיבת ההבדל ביניהם, למה נרות שבת מדלקת האשה ונרות חנוכה מדליק האיש? אולם חידושו של הרבי בתפקיד האישה בדורנו – שגם האשה תאיר את החוצה, כהכנה למצבן המיוחד של הנשים בימות המשיח.

נס גדול אירע לאבותינו בחנוכה – יוון המעצמה הגדולה והאדירה בתבל באותן הימים יצאה למלחמת חורמה בעם היהודי היושב בציון, הם זממו לחסל את נשמת העם היהודי, את האמונה בא-ל אחד ותורת ישראל, ולהפוך את העם הקדוש "ככל הגויים בית ישראל", מנותקים מתורת ה' ומצוותיו.

הרבי מדליק חנוכיה במוצאי "זאת חנוכה" ללמדנו, שדווקא כאשר האור נגמר ונדמה שהכל כבר נגמר, דווקא אז מתחיל עיקר עניינה של ספירת המלכות. דווקא כאן מתגלה ה"עצם" שלמעלה מכל הגדרים וההגבלות, שאינו מוגבל בשום נתונים ובשום נסיבות, והוא נמצא גם ודווקא במקום בו בטוחים לגמרי שהוא איננו בכלל.

הרבי דיבר על מעלת נתינת 'דמי חנוכה' – מנהג ישראל, שמשמעותו לתת למקבל כסף שיוכל להשתמש כטוב בעיניו ולחנך אותו למצוות הצדקה בכספו. הרבי בעצמו חילק לקהל אורחיו שנכחו אצלו בחנוכה 'דמי חנוכה', כשהרבי מברכם: 'ברכה והצלחה'. ועוד הסביר הרבי, כי העובדה שהדולר הוא בן מאה יחידות – הוא ביטוי לכך שעל ידי נתינת דולר אחד לצדקה זוכים למאה ברכות…