מידת התפארת הכוללת ומאחדת את שני הקצוות של חסד וגבורה מסייעת למידת הגבורה לחיות ביציבות ובהרמוניה על ידי שממתנת בה את ההגבלה והצמצום. כי בניגוד למידת החסד הנותנת לכולם, כי לדעתה כולם ראויים, מידת התפארת יודעת שלא לכולם מגיע, אלא שמצד מידת הרחמים שלה היא נותנת, ובזה היא גואלת את מידת החסד הנוהגת בויתור מוגזם ונותנת שפע גם למי שלא מגיע, (כאשר מידת הגבורה זועקת שאסור לתת למי שלא ראוי). וכמו שנאמר: "ליעקב אשר פדה את אברהם", שמידת הרחמים פודה את מידת החסד מהקטרוג של מידת הגבורה.

כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו"ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה.

"המשפט לאלוקים הוא", ומחכמתו חלק לבני אדם. וכאשר אדם לוקח על עצמו את שרביט השיפוט הוא צריך להיות ביראת שמים עצומה כדי לשפוט בצדק, לשם כך עליו להתנער מכל נגיעה אישית. שאם לא כן, איזו זכות יש לאדם לדון את חברו?!… לשם כך באה מידת ההוד שכל יופיה וחינה בא לה ממידת הענווה הטובה מכל המידות הטובות והיא מסייעת לשופט להרגיש שאין הוא יושב על כס המשפט בזכות עצמו, אלא רק מכיון שהקדוש ברוך הוא העניק לו סמכות זו כדי לסייע לזולת.

גיבור הוא אדם שיודע להשתלט על כעסו, על גאוותו, על קמצנותו ועל שאר מידותיו הרעות. וכאשר הוא משלב את מידת היסוד למידת הגבורה הוא יוצר יחסים טובים ונעימים עם סביבתו, הוא יוצר אתם קשר חזק ובריא עם הבורא ועם בריאתו, זהו יסוד שבגבורה.

זכינו להיות "בנים למקום", השואפים להידמות לאבינו שבשמים מלך מלכי המלכים, ולהיות שותפים לו בבריאה ולקיים את העולם. אז הבה נקבל עלינו עול מלכות שמים באהבה ובגבורה ונכבוש את העולם ונעשה לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים.

לאחר שמתבוננים במידת התפארת משתדלים להיות בביטול, כדי להתעלות מעל ה"אגו" שלנו כדי להגיע למידת האמת המסייעת להיות אובייקטביים בשיפוט שלנו, ומסייעת לאזן בין האהבה למשמעת, עד שיכולים להתבונן באהבת ה' ובאהבת הזולת באופן אמיתי ובריא יותר. ועם זאת מתבוננים במידת החסד שעניינה לאהוב, לתת ולעזור וכוללים אותה עם מידת התפארת שעניינה יופי, רחמים ואמת. וכך נוצרת אהבה רבגונית ויצירתית – חסד שבתפארת.

במידת הרחמים צריך להתמקד יותר בצורכי המקבל ולא בצרכים של המרחם. לפעמים המרחם מגזים ברחמים מתוך רגשות אשמה או מחוסר שיקול דעת. יש להתבונן בכל מקרה לגופו ולבחון את מידת הצורך ברחמים, את כמות הרחמים, ואת אופן הרחמים. לפעמים יש להיזהר שהמקבל לא ינצל את המרחם יתר על המידה, שאז גם על המרחם לצמצם את רחמיו לטובת שניהם. זוהי גבורה שבתפארת.

בימי ספירת העומר אנו מבררים את המידות מלמטה למעלה צעד אחר צעד מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות. השבוע אנו מבררים את מידת התפארת. ואם תפארת היא שלימות היופי והנוי, תכלית העילוי הממשיכה את הדרגה הנעלית ביותר עד למקום הנמוך ביותר בתנועה אין סופית שלמעלה ממדידה והגבלה; על אחת כמה וכמה "תפארת שבתפארת" המידה של היום.

תורה קדמה לעולם אלפים שנה. הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם. ועם ישראל השומרים אותה מקיימים את העולם. ואלמלא קיום התורה אין קיום לעולם: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". אם כן, התורה שכולה תפארת יוצרת את הנצח. ועל ידי שאנו מקיימים אותה היא מפארת אותנו, וגם מעניקה לנו חיים נצחיים, עד שנצח ישראל לא ישקר.

הבה נהיה ככלי ריק המצפה לקבל לתוכו את ברכת ה', כדי שנוכל לעשות עבודתנו מתוך הוד שבתפארת הן באהבת ה' הן בלימוד תורה וקיום מצוות והן באהבת ישראל.

בכל התקשרות, שהיא עניינה של מידת היסוד, צריך רצון טוב והשקעה רבה בהתמדה. צריך לפעול שהקשר יהיה חזק, מתמשך ויציב. כי אין להסתפק בנתינה חד פעמית, וגם לא בנתינה חד צדדית. ואכן קשר טוב הופך שנים לאחד, עד שכל אחד מוכן לתת כל אשר לו לחברו באופן מובן מאליו. זהו היסוד שבתפארת.

עם ישראל דומים ללבנה (ספירת המלכות) ומונים ללבנה המקבלת את כל אורה מן השמש. וכאשר הם מבטלים את היש שלהם ומתרוקנים מכל גאוה אז באה לידי גילוי עצמתם וכח שליטתם לא רק כבני מלכים אלא כמלכים ממש באהבה, רחמים וכבוד כלפי עצמם וכלפי זולתם. זהו עניינה של מידת המלכות שבתפארת.

וכאשר מידת החסד נכללת במידת הנצח הרי שאדם יודע לבחור בדברים הטובים ובאנשים הטובים, שבהם נמשכת אהבתו וחסדו בהתמדה ובשיתוף פעולה יציב פורה ובונה, וביחד הם נלחמים ברע וכובשים את העולם כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים. זהו חסד שבנצח.

חשוב מאד להשתמש במידת הגבורה בכל עבודתנו, ולדעת להבחין מתי יש להגביר את מידת הנצח ומתי יש לצמצם אותה, שכידוע לגבורה שתי משמעויות מנוגדות (תגבורת והגבלה), ויש לבחון בכל מקרה באיזו עמדה יש לנקוט. זוהי גבורה שבנצח.

מידת התפארת הממזגת בתוכה את כל המידות בחן ובטוב טעם היא המסייעת לאדם לשקול את הדברים ולהתבונן בהם, ואין ספק שאחרי התבוננות אמיתית ואובייקטיבית מידת הנצח ממלאת את יעודה החיובי להחליט את ההחלטות הנכונות, לדון את הזולת לכף זכות, לאהוד את היריב והעיקר לרחם עליו. ורק אז יש מקום להתמיד בעיקרון האידיאולוגי, שאני נלחם עבורו בשם האמת והצדק ולטובת הפרט והכלל. זוהי מידת תפארת שבנצח.

צריך ללמוד תורה כולל פנימיות התורה, לעמוד על סוד המידות, ללמוד לקבל ביקורת שהיא מעמידת אותנו על האמת, לפשפש בתוכנו כדי למצוא את הרצון האמיתי שלנו, להחליט החלטות טובות ולעמוד בהן בנחישות. וכל זה לעשות בהתמדה ובהמשכיות כאשר המוח שליט על הלב. ואז מובטח לנו שננצח את הרע ונגביר את הטוב עד שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה הכללית והפרטית.

כידוע, בכל יום מימי ספירת העומר (שבעה שבועות הכוללים ארבעים ותשעה יום) אנו מתקנים מידה אחת, וביום העשרים ושישה לעומר אנו מתקנים את המידה: הוד שבנצח. מהי משמעות הוד שבנצח בעבודת ה' שלנו?

לכל יום מימי ספירת העומר יש כח המיוחד לו, וזוהי ההזדמנות שלנו בימי ספירת העומר לתקן את המידה השייכת לאותו יום באופן יסודי ופנימי, דבר שיעזור לנו להתקדם רוחנית.

מכיון ששורש מידת הנצח הוא בעצם הנפש, הרי שאין בו שינוי ואינו מתחלף לעולם, כך כאשר תתכלל מידת הנצח במידת החסד נוכל לקיים את מצוות אהבת ישראל ומצוות אהבת ה' באופן נצחי בשמחה ובטוב לבב ובשלימות.

פנימיות מידת החסד היא האהבה. יחסים בין שני אוהבים הם יחסים טובים ונפלאים, ורגש אהבה הוא רגש נעלה מלא תענוג, אולם אהבת הזולת דורשת עבודה גדולה ומסירות נפש, לכן בכל יום מימי השבוע הראשון לספירה אנו עובדים על חלק יסודי אחר באהבה, והיום העבודה היא במידת ההוד שבחסד.

יסוד שבחסד הוא התכללות של כל מידות החסד. פנימיות ספירת החסד היא האהבה, ופנימיות ספירת היסוד היא התקשרות והשפעה טובה על הזולת. וביום הששי לעומר אחרי שלמדנו איך לאהוב את הזולת בגבול המאפשר מרחב מחיה לאוהבים, ואיך לתת גם למי שאינו ראוי מתוך רחמים, איך לנצח את כל המכשולים באהבה, ואיך לשמור על יחסים טובים מתוך ויתור וענווה לזולת באה מידת היסוד לייצב את הקשר בין האוהבים. ואכן היסוד שבחסד הוא התכללות רגשי האהבה על כל פרטיה וחלקיה בהתקשרות שיוצרת התמזגות מושלמת בין האוהבים בקשר נצחי המאפשר להתמסר לאהוב בקלות.

זוהי מעלתה של ספירת המלכות המתכללת בחסד – מלכות שבחסד – המעניקה לאדם כוחות מיוחדים לקבל את הזולת, וקודם כל את עצמו. וגם בראותו את כל הלחצים וההתלבטויות והקונפליקטים שיש בעצמו או בזולתו, הוא משתדל לעגל אותם וליישר את ההדורים בראותו את עצמו ואת הזולת כבן מלך. על כן, יש לו יכולת לאהוב את עצמו ואת הזולת אהבת חינם.

הבה נלמד מאברהם אבינו, איש החסד, שהרשה לשרה לענות את הגר כדי להציל את שרה, וגרש את הגר ואת בנה מביתו כדי להציל את יצחק, ונלחם בארבעת המלכים כדי להציל את לוט. ומרבקה אמנו שאליעזר עבדו של אברהם מצא אותה ראויה ליצחק בגלל מידת החסד שבה, ובכל זאת, כאשר יצחק רצה לברך את עשיו מנעה את זה ממנו בתחבולות ובחירוף נפש. ולא בכדי אסרו חז"ל לרחם על אכזרים, ומי שמרחם על האכזרים סופו להתאכזר על רחמנים, שכך קרה לשאול המלך שריחם על אגג העמלקי ובסופו של דבר התאכזר על אנשי נוב.

כל אדם אוהב להפגין כח, חשוב לו מאוד להיות גיבור, להשתלט ולנצח, אך אם הוא לא יעצור את עצמו אם לא יצמצם את מידת הגבורה שלו הוא עשוי ליפול הוא עלול להיכשל בשיפוט שלו, הוא עלול להגזים ולהחטיא את המטרה. צריך להיות זהירים במידת הגבורה ורק על ידי כך אפשר להיות שופטי צדק מאוזנים ושקולים שולטים במצב.

פרשת אחרי קדושים קוראים בימי בימי ספירת העומר – המקשרים את חג הפסח עם חג השבועות, חג מתן תורה, ומסמלים את הגעגועים וההכנה למתן תורה ולבית המקדש ובהם עבודת בירור שבע המידות הוא בהדגשה יתירה.