בדבר מלכות לאחרון של פסח מסביר הרבי שבהדגשת השייכות דספירת העומר לחג הפסח… מרומז התוכן והחידוש שבספירת העומר – שעבודת האדם (ספה"ע) היא (לא רק בענינים השייכים לגדרי האדם והעולם, אלא גם) בהמשכת וגילוי הענינים שלמעלה מגדרי האדם והעולם.

הבן יצא בשליחות האב הדגול; ואכן האיש הראשון שפגש, ואשר לא היה לו היכן לאכול, הוזמן לביתם. הלה סעד עמם את סעודת החג מכל האוכל המועט שהיה בבית. בעבור האורח הייתה זו הצלת נפשות ממשית, שכן זה כמה ימים שלא בא אוכל לפיו והוא כמעט גווע ברעב. בליל הסדר תש"ב, ניצלו חייו בזכותו של החסיד הדגול, מכניס האורחים, הרב יהושע זעליק הי"ד.

זמן קצר לאחר מכן נזדמן למשעול ההר גוי גברתן מלווה בעגלה וסוס. שמו של האברך הצעיר התמהוני שהסתובב בין ההרים כבר היה ידוע בקרב גויי הסביבה, וזה אמר לו: "סרולצ'ה, קשור את העגלה שלך בעגלתי ואני אביא אותך לביתך". העמיס הגברתן את פגר הסוס על העגלה, ויחד יצאו לדרך.

פתאום פנה אליי הרבי – תוך שר' שלמה מבחין במתרחש – והתעניין אצלי אם מישהו עזר לי בבדיקת הבית. עניתי בחיוב והצבעתי על ר' שלמה שעמד מולי. הרבי הגיב: "ער איז דאך א כהן. דארפסט בא עם בעטן מחילה" ["הוא הרי כהן. צריך לבקש ממנו מחילה"] ונתן לו מצה.

לפניכם סרטון הממחיש את הכנת המצות לפסח מזמן הקצירה עד לסיום אפייתם. ברקע הניגון: "והיא שעמדה לאבותינו".

לתדהמתי הרבה, לא רק שלא נקראתי לבירור אצלה אלא חשתי כי היא מנסה לעזור לי. היא נתנה לי חופש פעולה מלא בעבודתי, ואף עזרה לי בסידור התיקים המשפטיים. אם לפני כן היו לי דאגות איך להתחמק מעבודה בשבת מבלי שזה יורגש, הרי שמאז שכחתי מה זה להופיע לעבודה בשבת ומהי עבודה בימי חגים. הפרקליטה הראשית הגנה עליי בכול…

הרבי הגיב שלא כדאי לעשות עניין מכך ולשלוח את המצות בטיסה הבאה, אף על פי שהשליח המלווה את המצות לא יהיה באותה הטיסה. הרבי אמר כי כל הנוסעים יהיו שלוחי המצווה.

אותם הימים ימי ערב פסח היו. אפיית מצות שמורות לפסח נחשבו בעיני השלטונות כחטא חמור ביותר של מרידה במלכות, שעונשה היה שנות מאסר ארוכות ועבודת פרך במחנות הריכוז הידועים לשמצה.

בפסח תש"א, המצב היה קשה ביותר, שכן המלחמה כבר הייתה בעיצומה, והרבי והרבנית נדדו ממקום למקום. כעבור שנים רבות סיפרה הרבנית הצדקנית, מרת חיה מושקא ע"ה, כי "בחורף תש"א לא הייתה שום אפשרות לשלוח אלינו מצה שמורה".

ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', עד שנמשך גם הענין של והריחו ביראת ה', שהוא בחי' הוד שבעתיק, שכל זה נמשך ע״י בחי' הוד שבהוד.

אם נשאל אשה, מהו לדעתה הדבר המאפיין את חג הפסח? תשובתה מן הסתם תהיה – עבדות. הזמן הלחוץ והמתיש ביותר ביומנה של האשה, עקרת הבית, הוא חג הפסח וההכנות אליו.

אבא הכיר במהלך מחשבותיי ואמר לי: 'בתורת החסידות מוסבר משל משר היושב ליד שולחנו הערוך בכל מיני מעדנים, ותחת השולחן הכלב עומד ומכרסם עצמות. הייתכן שהשר ירד מכיסאו ויתיישב מתחת לשולחן לכרסם עצמות?

יעקב שוואקי ויונתן רזאל שרים את השיר מתוך ההגדה של פסח: "והיא שעמדה לאבותינו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".

כשראתה אותנו אמא, פחדה שיתפסו את המיטה שלנו בבית הרפואה ושוב לא נוכל לחזור לשם, והיא ציוותה עלינו שנשוב מיד לבית הרפואה. לפני צאתנו היא בצעה שתי חתיכות קטנות מפיסת המצה שלה ונתנה לנו. מעשה זה, של בציעת שתי חתיכות מצה, נשאר חרות במוחי ובלבי לנצח; אהבה עמוקה ואמִתית של אם רחמנייה, הנותנת לילדותיה חלק מהחיים שלה. חתיכה מהמזון הקיומי שלה, מתוך אהבה אמִתית.

אם עומדים בתוקף ואומרים כי תוקף זה הוא מחמת ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ, ואיש יהודי לא יהין לפעול נגד ציוויו ולא יעשה שום דבר נגד ההלכה ושולחן ערוך, גם בעת שכל הממשלה אומרת את ההיפך – הרי סוף כל סוף עולה הדבר בידו.

מידד טסה שר שירי פסח מתוך ההגדה של פסח: אילו… דיינו, אחד מי יודע ? אחד אלוקינו! וחד גדיא.

מענדי ג'רופי שר: "ומיד הם נגאלים" על רקע סרטון המלמד איך אופים מצות לפסח.

האורחים זוהרים משמחה, מוכנים ממש לצאת במחול – – – בעל הבית עומד ותוהה: לשמחה מה זו עושה? האם עד כדי כך חדלה האחווה היהודית, שאין מרגישים כבר בצער יהודי שנהפך עליו הגלגל? ואולם תימהונו גבר עוד כאשר אלו לא הרפו ממנו והאיצו בו לגשת אתם מיד לצדיק ממזריטש.

על פי הבעל שם טוב בשביעי של פסח מתגלה אורו של משיח ולכן עורכים סעודה שלישית עם מצות וארבע כוסות יין ובעיקר שמחים בשמחת משיח וגאולה.

הבעל שם טוב תיקן לערוך סעודת משיח ביום האחרון של פסח, והרבי הרש"ב (רבי שלום דובער שניאורסון) אדמו"ר החמישי של חב"ד, הנהיג גם לשתות ארבע כוסות יין בדוגמת ליל הסדר כנגד ארבע לשונות של גאולה: "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי", והרבי מלך המשיח הפך מנהג זה לנחלת כלל ישראל.

עדויות מדעיות על יציאת מצרים

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מַהוּ אֲפִיקוֹמָן? ב. לָמָּה פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים לְ"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ" בִּקְרִיאַת הַהַגָּדָה? ג. מַהִי "בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת"?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. 1) פֶּסַח חָל תָּמִיד בְּעוֹנָה זוֹ 2) לִכְבוֹדוֹ פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת בִּ"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ" 3) מַצָּה שֶׁאוֹכְלִים לִקְרַאת סוֹף לֵיל הַסֵּדֶר


ענין הדילוג הוא מה שכתוב במדרש, שמדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, הכוונה היא שאינו מביט על מעשיכם כו׳ ומדלג על ההרים וגו׳, ונגלה עליהם וגאל אותם.

זה היה כוחו הגדול של רב ולוחם מסוגו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן. תקיפותו ללא פשרות וללא חת, שלא רק יהודים אלא אפילו גויים בשלטון רוסיה הסובייטית העריכו, היא שהביאה לתוצאות שכאלו. מסירות נפשו למען הכלל היא שהניבה פרי הילולים לטובת כלל ישראל בעמק בכא זה.

ר' אברהם הרופא הבין כי בשעה זו אין זה הזמן לתת תרופה רגילה. הוא פתח אפוא את תיקו, הוציא את אבקת המרפא שלו, זו שנטחנה ממצתו של הרבי, מזג עמה מעט מים, והחל להשקות את החולה. חלק מהרופאים שהיו במקום פרצו בצחוק רועם…