כתבות אחרונות

מתפלה למשה, תפילת עשיר, נמשיך בתפלה לדוד, עד לתפלה לעני, על כל אחד ואחד ההולך בדרכיו ואורחותיו, ושומר התקנות שלו מתוך שמחה וטוב לבב, ומתוך הרחבה אמיתית.

פעילות טבעית של עלייה וירידה במדרגות, שאינה דורשת ציוד או החלפת בגדים, מלבד היותה חסכונית בכסף וזמן, השפעתה על הבריאות עצומה, לכן היא עדיפה וכדאית.

שלושה מקובלים: הרב עדס, הרב בניהו שמואלי ועוד מקובל אשכנזי שהיו בכותל, ראו שלושה סימנים שהגאולה קרובה ממש.

על הניסים ונפלאות אומרים שירה חדשה, ועל הניסים והנפלאות שיהיו לעתיד יאמרו שיר חדש. אין הכוונה שהם שני אופני שירה שאינם קשורים זה בזה, אלא שהשירה חדשה מביאה את השיר החדש שנשיר לעתיד לבוא.

במאמר הרבי לפרשת פינחס מסביר הרבי שלא די במסירות נפש, כי תכלית ה"רצוא" היא, שלא יהיה באופן של יציאת האור מהכלי, אלא אדרבה, שה"רצוא" יביא ל"שוב".

מצוות צדקה היא מצווה חשובה ששקולה כנגד כל המצוות. היא מגינה על האדם. אכן, היא חברת הביטוח הטובה ביותר!…

פעם בערב יום הכיפורים, כשהיה רבי לייב שרה'ס הקדוש בדרכו לביתו, פרצה סערת גשמים גדולה, כך שנלאה להגיע לביתו, ורק לאחר חצות היום הגיע לכפר סמוך לעירו. הבין הרב שבהשגחה פרטית נקלע לכפר זה בערב היום הקדוש דוקא, הודה להשם וציפה בשמחה לבאות.

במאמר הרבי באחרון של פסח מסביר הרבי, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת שורש הגוף שלמעלה משורש הנשמה, ודוקא ע״י קיום תורה ומצוות בזמן הגלות באופן של אתכפיא ואתהפכא מגלים את מעלת שורש הגוף.

במאמר הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, שתכלית הכוונה היא לעשות להשם יתברך דירה בתחתונים. וזהו מה שמסיים "ואולך אתכם קוממיות", שהיא ברכה הכי נעלית ותכלית השלימות שנעשה ע״י עשיית הדירה בתחתונים דוקא.

במאמר הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי שכללות פרשה בהר מדברת על כללות עבודת האדם. שתכלית העבודה היא – "ושבתה הארץ שבת להשם", ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים

שָׁמְעָה הַמִּפְלֶצֶת אֶת דִּבְרֵי הַלַּעַג וְהַקֶּלֶס שֶׁל הַשּׁוֹמֵר, וּבְכָל פַּעַם שֶׁשָּׁמְעָה דְּבַר דְּחִיָּה וְלִגְלוּג גָּדְלוּ מְמַדֶּיהָ, עַד שֶׁגָּדְלָה וְגָדְלָה וְהִפְחִידָה אֶת הַשּׁוֹמֵר בִּמְמַדֶּיהָ! דָּרְכָה עַל הַשּׁוֹמֵר, עָשְׂתָה חֹר בְּדֶלֶת הָאַרְמוֹן, נִכְנְסָה לָאַרְמוֹן, וְהִסְתּוֹבְבָה בּוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה, הָלוֹךְ וָשׁוֹב.

לעתיד לבוא "ומלאה הארץ דעה את השם". ארץ כוללת את כל הנבראים, שהכל מן העפר אפילו גלגל החמה כך שבארץ הגשמית עם כל הנבראים הגשמיים שבה, תהיה ידיעת השם, גילוי אור הסובב.

קדושים תהיו כי קדוש אני – יכול כמוני? תלמוד לומר: כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם! אולם הקדושה שלמעלה היא על ידי קדושתכם. אם אתם מקדישים עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי, היינו שישראל ממשיכים קדושה למעלה, כביכול.

בד, דבר העולה מן הקרקע בד בבד – קנה יחידי מכל גרעין שלא כמו שאר צמחים, שענין הבד הוא היותו יחיד. ובעבודת השם הוא מה שחבקוק העמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה, שכל המדריגות צריכות להיות על יסוד האמונה.

אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, משמע, שבתחלה (לפני שנתגלה ה״פנימיות״ דעבודת ישראל), העבודה דכנסת ישראל וההמשכה מלמעלה הם שני דברים, ובמילא ההמשכה שבאה על ידה היא מהאור השייך לעולמות (שהאתערותא דלתתא מגעת לשם), והמעלה בהעבודה דישראל אז היא שהעבודה היא סיבה שהאתערותא דלעילא הנמשכת על ידה תהי׳ מפנימיות האור…

יש מועדים של שבעה ימים ויש של שמונה ימים, שבעת ימים הם ימי ההיקף, ומספר שמונה הוא השומר את ההיקף ולמעלה ממנו.

"היינו כחולמים" – ענין החלום הוא שנראים שני ענינים הפכיים ביחד, והוא על דרך משל אשר ברגע אחד נראה שהוא מת וברגע אחד הוא חי, וכן ברגע אחד נראה שהוא כאן וברגע אחד הוא באספמיא…

הִתְפַּלְּאוּ הַיְּלָדִים לִשְׁמֹעַ שֶׁהֵם יְהוּדִים, וְרָאוּ בַּדָּבָר מֶסֶר מִשָּׁמַיִם. גַּם הָאָב שֶׁלֹּא יָכֹל לְהִתְעַלֵּם מֵהַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁבַּדָּבָר, כְּבָר לֹא יָכֹל לְהִתְכַּחֵשׁ לְיַהֲדוּתוֹ, וְיַחַד עִם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הֶחְלִיט לַעֲבֹר לַגּוּר בִּסְבִיבָה יְהוּדִית, כָּךְ חָזְרָה מִשְׁפָּחָה יְהוּדִית שְׁלֵמָה לְחֵיק הַיַּהֲדוּת.

ויולך הויה את הים – והנה במאמר ד״ה זה מלפני ששים שנה (שבת בשלח תרס״ו) מדבר גם כן אודות הענין דלמעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית…

צדקת פרזונו בישראל – אמרו רז״ל, אמר רבי אושעיא [מלשון ישועה ] מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל? צדקה עשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות, ופירש רש״י שאין יכולין לכלותם יחד.

"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" – מהי משמעות יתור הלשון מה שכתוב: "את עמי", מאחר שמסיים אחר כך: "את העני עמך"?

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם – ואמרו רבותינו: כל מקום שנאמר "לי" אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא…

מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו׳. ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. מדוע במזבח אדמה כתוב סתם מזבח אדמה תעשה לי, ובמזבח אבנים כתוב לשון תנאי, ואם מזבח אבנים תעשה לי?

"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" – מהו ענין הקולות הללו, והלא כל הדברים שנצטוו במתן תורה הם דברים פשוטים כמו לא תרצח לא תענה כו׳ שהם דברים פשוטים שגם אם לא נצטוו עליהם היה מהראוי לעשותם?

"וישמע יתרו", פירש רש״י, מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף… עניין קריעת ים סוף הוא בקיעת וקריעת כל הפרסאות והמסכים וכו׳, ועל ידי זה היה גילוי "עתיק" למטה, ויתרו ראה את זה בבחינת שמיעה על כל פנים…

עשרת הדברות שהם כללות כל התרי״ג מצוות, זהו ע״י שם "אלקים" שמורה על צמצום דוקא, שעל ידו נמשך מלמעלה ביותר עד לעשרת הדברות, שהיא ירידה גדולה…

"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" – מה פירוש "לאמר"? הפירוש הרגיל של "לאמר" הוא, שהשם מדבר עם משה, ועל משה לחזור ולומר את הדברים לישראל, אולם כאן הרי כל ישראל היו במעמד הר סיני?

פרשת יתרו עוסקת במעמד הר סיני, בהכנות לקבלת התורה, בעשרת הדברות, בעצת יתרו בארגון הסדר השלטוני, ובמצוות נוספות אותן קיבלו בני ישראל לאחר מתן תורה.

פרשת בשלח שעוסקת ביציאת מצריים מגיעה לשיאה בקריעת ים סוף ובשירת הים, שהיא הבעת שבח והודאה להשם על הניסים הגדולים שהתרחשו בים בעקבות יציאת מצריים.

פרשת בשלח עוסקת ביציאת בני ישראל ממצריים, בקריעת ים סוף ובשירת הים, בתלונות בני ישראל במדבר, בפרשת המן, במלחמת עמלק ועוד.

בּוֹרֵא עוֹלָם נוֹתֵן כֹּחוֹת לְכָל הַנִּבְרָאִים, וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִירָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹת אֵלֶּה הֵן לְטוֹב וְהֵן לְרַע. הַתּוֹרָה מְצַוָּה אוֹתָנוּ לִבְחֹר בַּטּוֹב. מִי שֶׁבּוֹחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹתָיו לְמַעֲשִׂים טוֹבִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר לוֹ, לָכֵן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תָּמִיד הַטּוֹב מְנַצֵּחַ.

פרשת בא עוסקת בשלוש המכות האחרונות שניתנו לפרעה: ארבה חושך ומכת בכורות. מכת בכורות הביאה ליציאת מצריים. בני ישראל מקבלים מצוות ראשונות.

ישראל נקראים "צבאות" בשלושת הפירושים של המילה "צבא": חיל, זמן, צביון. ומה שנקראים בשם "צבאות השם", "צבאות" בחירי״ק ש"צבאות" נטפל להשם הוא מפני שכל שלושת הענינים ב"צבא" קשורים בעבודת ישראל, שהם טפלים וסמוכים ונכללים בשם השם.

מהו יציאת מצרים בעבודה הרוחנית בגוף ונפש האדם בכל יום? יציאת מהמיצרים לא רק של הלעומת זה אלא מהמיצרים שבקדושה. הכיצד?…

"ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות השם מארץ מצרים". מהו ענין צבאות השם? כתוב במסכת ברכות: "מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שיקראו להקדוש ברוך הוא צבאות, עד שבאת חנה", ואמר הקדוש ברוך הוא: עתיד בן שלך לפתוח בנבואה בשם זה, כמו שכתוב: "ויאמר שמואל כה אמר השם צבאות"…

התורה היתה צריכה להתחיל ב"החודש הזה לכם" מצד החכמה והשכל, ומכל מקום פתחה ב"בראשית" מצד התאחדותה (של התורה) בנותן התורה שלמעלה מבחינת הגילויים.

נוֹשְׂאֵי פָּרָשַׁת וָאֵרָא א. חִדּוּשׁ שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהַבְטָחַת הַשֵּׁם לְקַיֵּם אֶת בְּרִית הָאָבוֹת ב. יִחוּסָם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמִשְׁפַּחַת בְּנֵי לֵוִי וּבִרְשִׁימַת הַיַּחַס שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל ג. הַשְּׁלִיחוּת הַמְּשֻׁתֶּפֶת שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּשֶׁלְּכָל אֶחָד תַּפְקִיד מִשֶּׁלּוֹ…

פרשת וארא עוסקת בשליחות משה ואהרן להוציא את בני ישראל ממצרים, ולאחר מופת התנין מקבל פרעה מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד (יתר המכות בפרשה הבאה) ובכל זאת אינו מוכן לשלח את עם ישראל ממצריים.

"הוא אהרן ומשה אשר אמר השם להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים" – מדוע בענין הוצאת בני ישראל ממצרים מקדים אהרן למשה ובענין הדיבור לפרעה מקדים משה לאהרן?

נשאלת השאלה: הלא עולם הבא הוא השכר על העבודה על תורה ומצוות, והשכר על עבודה צריך להיות יותר מהעבודה, אז איך יתכן שתשלום הגמול על העבודה הוא פחות מן העבודה, עד ש"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"?

"ושמי הוי׳ לא נודעתי להם". יש שם הוי׳ דלתתא ושם הוי׳ דלעילא , הוי׳ דלתתא הוא האור שנמשך ע״י הכלים, ושם הוי׳ דלעילא הוא האור שלמעלה מהכלים לגמרי, שהוא למעלה מהאור שהכלים יכולים להמשיך אותו, ובאבות הי׳ רק גילוי שם הוי׳ דלתתא, וע״י שעבוד מצרים נתגלה גם בחינת שם הוי׳ דלעילא.

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". כתוב במדרש – על שם גאולתן נקראו… כלומר, שכבר בעת שבאו למצרים, בתחילת הירידה, כבר אז ישנה תכלית הכוונה, ירידה צורך עליה, גאולתן של ישראל. ועל זה מרמז הפסוק בהפטרה: "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל".

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו". נשאלת השאלה: הרי כבר סופר בפרשת ויגש על דבר ביאת יעקב ובניו למצרים, אז למה זה נזכר כאן שוב?

פרשת שמות עוסקת בתחילת השעבוד של עם ישראל למצריים, בהתגלות השם למשה ומינויו לגאול את עם ישראל, ובהתייצבות משה ואהרון לפני פרעה כדי להוציא את בני ישראל ממצריים.

פרשת שמות עוסקת בעיקרה בשליחות משה להושיע את בני ישראל ממצריים, לאחר שקם עליהם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ועינה אותם בעבודת פרך והרבה עליהם מסים.

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" – מכאן שעיקר שנותיו חי יעקב במצרים. נשאלת השאלה: הרי גם לפני זה היו בחיי יעקב ענינים נעלים, ועד שנאמר: לפני זה: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" כלומר, בהתיישבות ובמנוחה?…

"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". נשאלת השאלה: וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר: "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני"?…

"יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך" – למה נאמר "אתה", מה שלא נאמר בשאר השבטים, ובפרט שמדבר בנוכח: "יודוך אחיך" אז ברור שמדובר ב"אתה", וגם ממשיך: "ידך בעורף אויביך" מכאן שיש לו אויבים, האם לא כל אחיו מודים לו?…

"ויגש אליו יהודה" – תוכן ענין הגשת יהודה ליוסף הוא יחוד יהודה ויוסף. וכמו שמבואר בהפטרת הפרשה, שלעתיד לבוא יהיו שני עצים, עץ יהודה ועץ אפרים, ומלך אחד יהיה לכולם שהוא דוד. ככתוב: "ועבדי דוד מלך עליהם… ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

בהפטרת פרשת ויגש נאמר: "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם" – למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך עליו השלום וקוראים אותו בשם דוד?