כתבות אחרונות - עמוד 5

מעלת ישראל היא שהם ראשית תבואתה. מעלת התבואה הוא שעניינה למעלה הם המלאכים, כמבואר בזהר, שהמלאכים נקראים חציר, וישראל הם ראשית תבואתה, היינו שהם למעלה מהמלאכים.
כל יהודי הוא בן אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה, שיסודתו צורים וגבעות, צורים הם האבות וגבעות הן האמהות. וכשמסתכלים בו רואים שרשו ומקורו.
כתוב שאין מזל לישראל, אז איך אפשר לומר "דרך כוכב מיעקב"? ועוד כתוב שהכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. ומבאר שם הרב המגיד שמדריגת אין שהיא חכמה היא המזל לישראל.
במאמר הרבי לפרשת בלק מסביר הרבי שכוונת בלעם: אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב גו׳, לראיה דוקא משום שרומז על משיח צדקנו שחידושו יהיה בבחינת ראיה דוקא. וכדי להביא גילוי זה לעתיד צריכה להיות גם העבודה עתה בזמן הגלות בבחינת ראיה.
בהקדמה של אדמו"ר האמצעי לספרו "נר מצוה ותורה אור" הוא מביא משל המלמד על הקשר שבין עם ישראל לאביהם שבשמים.
הרמב"ן בפירושו על התורה אומר, ש"עשרת הדברות חמישה בכבוד הבורא וחמישה לטובת האדם, כי כבד את אביך - כבוד הא-ל, כי לכבוד הבורא ציווה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשאר חמישה לאדם בצורכו וטובתו.
לאחר כיבוש ארץ סיחון ועוג, נפל פחד גדול על מדיין ומואב. לכן מואב ומדיין שעד אז היו אויבים זה לזה עשו שלום ביניהם ומטכסים עצה איך להינצל מישראל לשם כך הם פונים לבלעם.
כאשר עליתי למשאית, אמי החזיקה אותי ואמרה: "אם את רוצה שניפגש, את חייבת לזכור את המילה: 'מקווה'".
דוקא בין המצרים מתגלה הקשר העצמותי של ישראל לה', ואז הזמן ללמוד ולעסוק בעניני משיח וגאולה ובעניני בנין בית המקדש.
רבי פרידא, סבלן גדול היה. באורך רוח היה חוזר ומלמד תלמיד זה פעם ועוד פעם, מסביר ומשנן, מרחיב ומבהיר עד שהבין התלמיד את הדברים והם נכנסו ללבו.
בחג השבועות בחר הקב"ה בעם ישראל להיות עם סגולה - "אתה בחרתנו מכל העמים" - בבחירה חופשית.
מפרשת חוקת למדים שהמצוות צריכות להיות חקוקות בנפשנו. יש ענין בנפש האדם שהוא למעלה מבחינת אותיות החקיקה, כי אף שחקיקת האותיות היא מיני׳ ובי׳, האבן עצמה היא למעלה מהאותיות הנחקקות בה. אבל האיתן שבנשמה הוא למעלה גם מהתורה כמו שהיא באופן של חקיקה.
שירת הבאר מרמזת על מעלת הנשמה ותכלית ירידתה למטה. מעין גנים - מדריגת הנשמה למעלה טרם ירידתה למטה, ובאר מים חיים - הנשמה כמו שהיא יורדת ומתלבשת בגוף למטה בעולם הזה.
כל העבודה בקיום תורה ומצוות היא בשתי התנועות של המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה, רצוא ושוב. ולכן נאמר בפרה אדומה זאת חוקת התורה, כי מצוה זו היא כללות הענין של רצוא ושוב
לאחר מחלוקת קרח התחזקה המהירות שבהמשכה ע״י אהרן, וכמו נהר שכאשר יש בו דברים מעכבים הוא מתגבר עליהם ופורץ ביתר שאת וביתר עז, ואז ההמשכה היא במהירות ועד מהרה ירוץ דברו, שאין מי שמעכב בידו.
למקום שאליו לא הצליח להגיע שלמה המלך בחוכמתו העצומה, הגיע משה רבנו, הרועה הפשוט וכבד הלשון באמונתו הפשוטה. למה? כי משה רבנו לא השתמש בכלים שכליים, אלא בכוח האמונה שמעל השכל.
פרשת חוקת עוסקת במצוות פרה אדומה, במות מרים ואהרון, בחטא מי מריבה בכיבוש ארץ סיחון ועוג מלך הבשן ועוד.
היום נדרשת מאיתנו מסירות נפש ועקשנות תקיפה ובלתי מתפשרת, יחד עם אהבה ואחדות אמיתיים להביא את הגאולה. מסירות נפש של "אל ייבוש מפני המלעיגים" ומסירות נפש של "אנא נסיב מלכא".
זאת חוקת התורה, משמע, שאת בחינת החקיקה שבתורה צריך להמשיך באותיות הכתב - בתורה שבכתב, וממנה לתורה שבע״פ. וגם בנפש האדם, את החקיקה שבנפש האדם צריך להמשיך בעבודה של הכחות הפנימיים, עד למעשה בפועל. ועוד, שאת זה צריך להמשיך בעולם כולו, עד שהתורה תהיה כל מציאות העולם בגלוי.
טענת קרח היתה, טלית שכולה תכלת תהא פטורה מן הציצית. כי טלית הוא אור הסובב, וטלית שכולה תכלת הוא שגם אור הסובב המשכתו ע״י הצמצום ונגע בו הצמצום, וטענתו היתה שלא רצה באור פנימי, אלא מספיק ההמשכה של אור הסובב שגם בו נגע הצמצום, ולכן תהא פטורה מן הציצית.
מה הקשר של "שמע ישראל", השייך לעולם האצילות ששם יש ביטול במציאות, יחודא עילאה, לבין ה"מלכות"? הרי "אין מלך בלא עם" – אין מלך אלא על אנשים הנפרדים מן המלך (=עם), דבר הקשור לנבראים בעולמות: בריאה, יצירה ועשיה, יחודא תתאה?
אמנם ה' יצר את מדת הגבורה המעלימה את האור האלוקי, אך מדת הגבורה עצמה אינה דבר נפרד מן הבורא. וההסתר כאמור הוא רק כלפי הנבראים, ולא כלפי ה' שכולא קמיה כלא חשיב.
מכיון שהקב"ה עשה צמצומים רבים ועצומים, והניח הצידה כביכול את כל אורו האין סופי רק בשבילנו – עד כמה צריכים אנו להניח הצידה ולעזוב הכל בשבילו.
בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן את גודל הירידה העצומה שירד הקב"ה כביכול בזה שהניח הצידה את כולם ובחר רק בנו.
אומרת המשנה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ומדגיש רבינו ואומר, שחיוב זה חל לא רק פעם אחת בשנה, בחג הפסח וכדומה, אלא בכל יום ויום.
מפרשת קורח למדים שבכל דור ישנו "משה רבנו שבדור", אדם שהוא כתובת ברורה, עם שם, עם נוכחות פיזית. לא רעיון אמורפי, או מבחר אנשים. אדם אחד. יחיד ומיוחד. בדור, בכל דור.
פרשת קורח עוסקת במרד הגדול של קורח ועדתו במשה ואהרון, בהשתדלותו של משה לפייסם, בכעס ה', בעונשם החמור, בתלונות העדה, במטות הנשיאים ומטה אהרון ועוד.
אהבה זו של "כמים הפנים", שרבינו הזקן מביא אותה כאן כדי שנתבונן באהבה העצומה של הקב"ה אלינו, וכתוצאה מזה נתעורר באהבה עצומה אליו יתברך – כוחה יפה, כאמור כאן בתחילת הפרק, גם בין איש לרעהו. שהאהבה העצומה שיהודי יעורר בעצמו אל רעהו, גורמת ומביאה "כמים הפנים" אהבה בחזרה מלב רעהו אליו.
החידוש בפרק זה, דרך נוספת לבוא לאהבת ה' - להתעורר באהבה למי שאוהב אותך מאד ומראה לך אהבה עצומה - זהו דבר שנמצא בטבע האדם. ולא רק בטבע הנפש האלוקית, אלא גם בטבע הנפש החיונית-הבהמית, ללא שום קשר למידת הרגש האלקות שבו.
רבי יהושע בן אלם שהיה מגדולי דורו חלם חלום בו נאמר לו: "שמח בלבבך שאתה וננס הקצב, תשבו זה ליד זה בגן עדן, שחלקו של ננס בעולם הבא כחלקך, ושניכם שווים שם כאחד".
רבי טרפון כיבד את אמו מאד. כך למשל, בכל פעם שהייתה האימא רוצה לעלות למיטתה לישון, היה רבי טרפון מתכופף, ואמו הייתה עולה על גבו ומטפסת למיטתה.
מעשה באדם שעבד בטחינת חטים ברחיים והיה לו אב זקן. הגיע לאביו ציווי מהמלך שילך לעבוד בעבודת פרך. ריחם הבן על אביו, ואמר לו: טחן אתה בריחים במקומי, ואני אלך במקומך לעבודת המלך.
פעם אחת היה דמא בן נתינה לבוש בגד משי מרוקם בחוטי זהב, והיה יושב בין שרי רומי, ובאה אמו וקרעה את הבגד מעליו והכתה על ראשו וירקה לו בפניו, ובכל זאת - לא בייש אותה ולא גער בה.
שלושה שותפים הם באדם: הקב"ה ואביו ואימו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני.
השווה הקב"ה את כבודו ומוראו לכבודם ומוראם של ההורים; בכבוד ה' נאמר: "כבד את ה' מהונך", ובכבוד אב ואם נאמר: "כבד את אביך ואת אמך". ביראת ה' נאמר: את ה' אלוקיך תירא, ובמורא אב ואם נאמר: "איש אמו ואביו תיראו".
כל מה שקורה בעולם זו הכל עבודתו של נשיא דורנו משיח צדקנו המתקן את העולם במלכות ש-ד-י.
ראה הקב"ה שאם הבריאה תהיה רק על ידי מדת החסד ומדת הדין, כשמדת הדין מסתירה ומעלימה את החיות האלוקית - עם ישראל לא יוכלו לקיים תורה ומצוות, לכן שיתף את מידת הרחמים.
הבין רב ברוקא שבזכות מצווה זו, לשמח לב אחרים ולהרחיקם מן המחלוקת, זכו השניים, ואליהו הנביא העיד עליהם כי הם בני העולם הבא.
קם דוד מלך ישראל וטען: "כל ימיי ביקשתי מאת בורא העולמים שאמרי פי יהיו חשובים לפניו כדברי אלוקים חיים, עד שזכיתי לקבל הבטחה מפיו, שכל מי שעוסק בפרקי תהלים, הרי זה כאילו הוא עוסק בנגעים ואהלות".
המרגלים דאגו כביכול לטף והקב"ה משיב להם שדוקא הם יירשו את הארץ, ומסבירה תורת החסידות שלא סתם מדברים המרגלים על "הטף" דווקא...
פרשת שלח העוסקת בפרשת המרגלים כוללת את שליחות המרגלים, ההוראות שניתנו למרגלים, "ויתורו את הארץ", הוצאת דיבת הארץ רעה. תגובת העם, כעס ה' העונש וכו'.
בגמרא מסופר על "גדולים מעשי חייא", שהוא עצמו התמסר לא רק ללימוד עם ילדים, אלא ביצע בעצמו את כל ההכנות וההכנות להכנות לצורך לימוד התורה - הוא עצמו גידל פשתן, הכין ממנו רשתות, צד צבאים, הכין קלף, וכתב "חמשה חומשי" בשביל הילדים.
הרבנית חנה העידה על בנה הרבי: בני שיחיה, שיהיה בריא, לא משום שהוא בני ואני אימו, וייווצר הרושם שאני מתגאה בו. אני מכירה אותו היטב, ואינני יודעת אם היה אי פעם 'רבי' כזה כמותו.
הרבי שכיבד מאוד את אמו, רצה למנוע ממנה צער, עד כדי כך שעשה הכל כדי שלא תדע שבנה לייבל אחי הרבי הלך לעולמו.
בארצות הברית במחיצת הרבי, החלה עבור חנה אם הרבי תקופת ההוד וההדר, תקופת הזוהר רבת הפאר של טו"ב (שבע עשרה) שנות חיים מאושרים.
יש ללמוד מהרבי כיבוד אב ואם. הרבי נוסע מארצות הברית לפריז כדי לקבל פני אמו שיצאה מברית המועצות מקבל אותה בכבוד רב ובהתוועדות של שמחה כשהוא מודה לכל המסייעים לה, ונוסע עמה לארצות הברית.
הרבי טס מארצות הברית לצרפת כדי לקבל את אמו בפריז, והיה נוהג לבקרה פעמיים ביום, בבוקר ובערב. בשבתות ובחגים היה צועד מרחק גדול מבית מלונו ועד לבית אימו, כדי לבקרה.
כשהרבי והרבנית התגוררו בברלין ולאחר מכן בפריז ולבסוף בארצות הברית - נשמר הקשר של הרבי עם הוריו באמצעות מכתבים. הרבי ואביו הרבו להתכתב בדברי תורה. עם זאת דאג הרבי לצורכי הוריו.
הרבי הריי"צ הוסיף לרשימת קרוביו את שם הרבי והגדירו כחתנו קודם נשא את בתו לאשה. וכאשר השלטונות טענו: הרי חתן תוכל להשיג גם במקום אחר?! ענה להם הרבי: "חתן כזה אי אפשר להשיג בכל העולם!"
הרבי העיד על עצמו: אינני עומד לשנות את השיטה אותה סללו לי אבי [רבי לוי יצחק] ומורי וחמי [הרבי הריי"צ] שאין להתחשב בעניינים של היפך הכבוד, ואפילו עם גזרה של אומות העולם אין להתחשב!"
הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.