חובת הציפייה למשיח

הציפייה למשיח קשורה בעובדה שהקב"ה הוא תכלית הטוב וטבע הטוב להיטיב. ומזה ברור שירידת הנשמה לעולם היא צורך עליה, וכמו כן, הגלות היא הכנה לגאולה. רוחו של משיח קדמה לבריאת העולם, כשהמטרה והתכלית לגלות את השכינה ואור האין סוף בעולם הגשמי הזה על ידי משיח צדקנו בבחינת גילוי נעלה יותר מגילוי האור שהיה קודם הבריאה והצמצום, ודוקא פה בעולם הזה התחתון.

יהודי יקר, צפית לישועה?

יהודי יקר, צפית לישועה? הנה הנה משיח בא. וכפי שאומר הרבי: "ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים, גם בהענינים ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד – הנבואה העיקרית ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא" (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

צפית לישועה?

כל יהודי מבקש בכל תפילה ותפילה מימות החול – ג"פ ביום: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח… כי לישועתך קיוינו כל היום. ובכל ימי השנה כולה, גם בשבתות וימים טובים מבקשים בכל תפילה ותפילה: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים (משיחת הרבי מה”מ שיל”ו ב' דשבועות – ה’תשמ”ה).