פרשת-השבוע-לילדים

פרשת בראשית לילדים – התורה פותחת באות בי"ת. מַדּוּעַ פּוֹתַחַת הַתּוֹרָה בָּאוֹת בֵּי"ת, הַשְּׁנִיָּה בְּסֵדֶר הָ"אָלֶף בֵּית", וְלֹא בָּאוֹת אָלֶף הָרִאשׁוֹנָה בְּסֵדֶר הָ"אָלֶף בֵּית"?…

בחידון זה לפרשת חוקת השאלות מבוססות בעיקר על פירוש רש"י. מה טוב לחבר את הילדים בלימוד הפרשה לגדול פרשני התורה רש"י.

פָּרָשַׁת קֹרַח עוֹסֶקֶת בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ. בְּתוֹךְ הֲמֻלַּת הַמַּחֲלֹקֶת הָיָה אוֹן בֶּן פֶּלֶת. אֵיךְ קָרָה שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן וְהַמַּכְרִיעַ נִמְלַט מִסַּעֲרַת הַמַּחֲלֹקֶת, וּבְשֶׁל כָּךְ זָכָה לְהִנָּצֵל?…

פָּרָשָׁה זוֹ, פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר, אוֹתָהּ אָנוּ קוֹרְאִים תָּמִיד לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר הָדוּק לְמַתַּן תּוֹרָה.

פרשת בחוקותי לילדים – אם בחוקותי תלכו. כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְקַיֵּם אֶת הַחֻקִּים שֶׁבַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל, רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ! כָּךְ עָלִינוּ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת גַּם "חֻקִּים" וּ"מִשְׁפָּטִים" רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ.

פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת "אֱמוֹר" – שְׁמָהּ מֵעִיד עַל תָּכְנָהּ הַפְּנִימִי. כְּבָר בְּרֵאשִׁית הַפָּרָשָׁה מוֹפִיעוֹת הַמִּלִּים: "אֱמוֹר" "וְאָמַרְתָּ". לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁלַּדִּבּוּר יֵשׁ חֲשִׁיבוּת עֶלְיוֹנָה בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ.

בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן קָרָה דָּבָר נוֹרָא. שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא לָקְחוּ אִישׁ מֵחִתָּתוֹ, וְהִקְרִיבוּ לְהַשֵּׁם קְטֹרֶת שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ, וְלָכֵן נֶעֶנְשׁוּ וְנִשְׂרְפוּ.

פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה מְדַבֶּרֶת עַל חוֹבַת הַכֹּהֲנִים בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, תָּמִיד בְּכָל יוֹם. עַל בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים. עַל טֶקֶס הַמִּלּוּאִים בּוֹ מַקְדִּישִׁים אֶת אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַהֵן בַּמִּקְדָּשׁ וְעַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים צְמוּדָה לְפָרָשַׁת יִתְרוֹ וּבָאָה אַחֲרֶיהָ, וְיֵשׁ קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּינֵיהֶן. לְאַחַר מַעֲמַד הַר סִינַי בּוֹ קִבַּלְנוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַכּוֹלְלִים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, בָּאָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְפָרֵט וּלְהַשְׁלִים אֶת הַדְּבָרִים. לָכֵן הִיא פּוֹתַחַת בְּוָ"ו הַחִבּוּר "וְאֵלָה הַמִּשְׁפָּטִים".

מִבְנֵה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים מַתְאִים לַהֲבָנַת הַמַּעֲלָה שֶׁבָּאֱמוּנָה הַטִּבְעִית, לְפִיכָךְ פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים פּוֹתַחַת בְּהִתְגַּלּוּת הַשֵּׁם עַל הַר סִינַי, שֶׁאָז מַתְחִילָה הָעֲבוֹדָה הָעַצְמִית שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל – קִיּוּם מִצְווֹת, מִשְׁפָּטִים. וּבְסוֹף הַפָּרָשָׁה מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הִקְדִּים נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע.

תֹּכֶן פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח מַגִּיעַ לְשִׂיא יָפְיוֹ בִּקְרִיעַת יַם סוּף וְשִׁירַת הַיָּם. לָכֵן נִקְרֵאת הַשַּׁבָּת שַׁבָּת שִׁירָה, וּלְהָעִיר, שֶׁשִּׁירַת הַיָּם לֹא מָשָׁה מִפִּי עַם יִשְׂרָאֵל וְהוּא קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וְהִיא אַף רְמוּזָה בְּבִרְכַּת הַגְּאֻלָּה שֶׁלְּאַחַר קְרִיאַת שָׁמַע הֵן בַּשַּׁחֲרִית וְהֵן בְּעַרְבִית.

בְּפָרָשַׁת בֹּא מְתֹאֶרֶת מַכַּת הַחֹשֶׁךְ. מַכַּת הַחֹשֶׁךְ הָיְתָה נֵס גָּדוֹל! בְּעוֹד הַמִּצְרִים שְׁרוּיִים בַּאֲפֵלָה גְּמוּרָה, לַיְּהוּדִים הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם. אוֹר זֶה שֶׁהָיָה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם מַמְשִׁיךְ לְהָאִיר לָהֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.זֶהוּ יִחוּדוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁמָתָם מְאִירָה תָּמִיד וּמְפִיצָה אוֹר בָּעוֹלָם.

מפרשת השבוע וארא אנו לומדים שמֻתָּר לָנוּ לִצְעֹק בְּעָצְמָה: לָמָּה הֲרֵעוֹתָ?… עַד מָתַי?… רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ! כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה הַפְּנִימִית, וּכְדֵי לִזְכּוֹת בְּתַכְלִית הַגִּלּוּי שֶׁל "וָאֵרָא" בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת פּוֹתַחַת אֶת הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל חֲמֵשֶׁת חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה עַל שֵׁם תְּחִלָּתוֹ: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה". שֵׁם הַסֵּפֶר מְבַטֵּא אֶת תֹּכֶן הַסֵּפֶר בִּכְלָלוּתוֹ.

בפרשתנו פרשת השבוע ויגש מגיעים לשיא דרמטי במפגש שבין יוסף לאחיו בשיחה שבין יהודה ליוסף ואחר כך בגנבת גביע הכסף ולשיא השיאים כשהגיע הרגע של אמת בהתוודעות יוסף לאחיו.

וּכְפִי שֶׁנּוֹכַח הָאָח הַצָּעִיר, שֶׁלֹּא נִתָּן לִיצֹר בֶּגֶד מִבְּלִי שֶׁבִּתְחִלָּה יִגְזְרוּ אֶת הַבַּד קְרָעִים-קְרָעִים, וְרָהִיטִים לֹא יוּכְלוּ לִהְיוֹת אִלּוּלֵא יְנַסְּרוּ, יְקַצְּצוּ וְיַחְתְּכוּ תְּחִלָּה אֶת הָעֵצִים – כָּךְ גַּם בְּחַיָּיו הַפְּרָטִיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל…

אֶפְשָׁר וְצָרִיךְ לְחַנֵּךְ כָּל יֶלֶד יְהוּדִי, אַף כְּשֶׁהוּא בְּגִיל אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, לִדְרֹשׁ בְּתֹקֶף, וּלְהִתְחַנֵּן בִּדְמָעוֹת מִתּוֹךְ אִכְפַּתִּיּוּת עֲצוּמָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְגַּלֶּה אֵלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּלָּה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ.

שְׁלוֹשָׁה אֵרוּעִים חֲשׁוּבִים נַעֲשׂוּ "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" – בְּאֶמְצַע הַיּוֹם כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה בִּמְלוֹא עָצְמָתָהּ. כִּי כָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם לְהוֹדִיעַ כּוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁהוּא כָּל יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁבִּרְצוֹנוֹ וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ.

הָבָה נִתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אַף שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין. נִשְׂמַח עַל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְהַמְלִיךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לְמֶלֶךְ וְנִהְיָה בְּטוּחִים שֶׁנֵּצֵא זַכָּאִים בַּדִּין, וְנִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה שֶׁתִּהְיֶה מִיָּד מַמָּשׁ.

עֲבוֹדַת הַשֵּׁם נַעֲשֵׂית הֵן בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִלְחָמָה וְהֵן בְּדֶרֶךְ שֶׁל שָׁלוֹם. זִכּוּךְ הָעוֹלָם וַהֲכָנָתוֹ לִגְאֻלָּה, בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִלְחָמָה (כִּי תֵּצֵא) וְעִם זֹאת עֲבוֹדָה בְּדֶרֶךְ שֶׁל מְנוּחָה וְהִתְיַשְּׁבוּת (כִּי תָּבוֹא).

לֹא רַק בְּמִשְׁפָּט שֶׁבְּבֵית דִּין אֶלָּא בָּעוֹלָם בּוֹ אָנוּ חַיִּים יֵשׁ צֹרֶךְ בְּעֵדִים. הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר לְעַם יִשְׂרָאֵל "אַתֶּם עֵדֵי נְאוּם הַשֵּׁם" (יְשַׁעְיָהוּ מג) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִנָּה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְעֵדִים עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם.

כָּל הַגּוֹיִים בְּכָל רַחֲבֵי תֵּבֵל חָשִׁים בְּיִחוּדָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֵם חָשִׁים שֶׁזּוֹ הָאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת, הֵם חָשִׁים שֶׁהִיא נִבְחֲרָה בִּבְחִירָה אֱלֹקִית יְשִׁירָה מֵעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. שֶׁלָּכֶן הִיא מֶרְכַּז הָעוֹלָם כְּטַבּוּר בָּאָדָם, וְשֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת, כַּלֵּב בָּאֵיבָרִים. עַד כְּדֵי כָּךְ חֲשׁוּבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מֶלֶךְ שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ פַּלְטֵרִין וַאֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – "נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִים".

בְּכָל סִפּוּר בַּתּוֹרָה יֵשׁ הוֹרָאָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּמְיֻחָד עֲבוּרֵנוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, דּוֹר עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. מִכֵּיוָן שֶׁדּוֹרֵנוּ בְּדַרְגָּא נְמוּכָה מְאֹד בְּהַשְׁוָאָה לַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, גַּם אָנוּ מִתְפַּלְּלִים מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְּשִׁים בְּרָכָה וְהַצְלָחָה, אוּלָם עִם זֹאת אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם מַתְּנַת חִנָּם, כִּי אָנוּ שׁוֹאֲפִים לְשֶׁפַע נַעֲלֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים.

עַכְשָׁו הַרְבֵּה שָׁנִים אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה, אָנוּ מְצַפִּים לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַשֵּׁם בָּעוֹלָם.

עַם יִשְׂרָאֵל חָשְׁשׁוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אֶרֶץ שַׁקְיָא – הַמְּקַבֶּלֶת אֶת מֵימֶיהָ בְּאֹפֶן יָשָׁר וְטִבְעִי מִן הַנִּילוּס הַמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ, וּלְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֶרֶץ גְּשָׁמִים – שֵׁם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לְחַסְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיּוֹרִיד גְּשָׁמִים…

לְצַעֲרֵנוּ, הַמִּלְחָמָה בִּקְלִפַּת מִדְיָן לֹא נִגְמְרָה וְהִיא נִמְשֶׁכֶת עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עֲדַיִן יֵשׁ שִׂנְאַת חִנָּם. לָכֵן נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם אֶת הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.

עָדִיף שֶׁלֹּא לִנְדֹּר נְדָרִים וְלֹא לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעוֹת, אַף שֶׁיֵּשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר אוֹ לְהָפֵר אוֹתוֹ.

מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה קְשׁוּרָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. עַל פִּי מִצְוָה זוֹ שׂוֹרְפִים פָּרָה אֲדֻמָּה, וּמוֹהֲלִים אֶת אֶפְרָהּ בְּמֵי מַעְיָן חַיִּים, וְאַחַר כָּךְ מֵהָאֵפֶר הַמָּהוּל בַּמַּיִם מַזִּים עַל טְמֵא מֵת כְּדֵי לְטַהֵר אוֹתוֹ. בְּמִצְוָה זוֹ טָמוּן סוֹד גָּדוֹל שֶׁאֲפִלּוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לֹא יָדַע.

בפרשת קורח מתגלה בהשגחה פרטית נפלאה שה' אוהב כל יהודי אפילו יהודי רשע, ואינו רוצה להעניש את הרשעים אלא רוצה שיחזרו בתשובה, על כן בני קורח ניצלו.

כָּל יְהוּדִי יָכוֹל וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַנֵּרוֹת וּלְהֵיטִיב אוֹתָם. הוּא צָרִיךְ לְהַדְלִיק אֶת נֵר הַנְּשָׁמָה, עַד שֶׁתָּאִיר לְמֵרָחוֹק עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְווֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". הוּא צָרִיךְ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ (נִשְׁמָתוֹ הוּא), וְאֶת נֵרוֹת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל (נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל).

כָּל יְהוּדִי יָכוֹל גַּם לְבָרֵךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּבִרְכַּת כֹּהֵן, מֵאַחַר שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנִּתְבָּרֵךְ עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "וֶהְיֵה בְּרָכָה", הוֹרִישׁ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֶת כֹּחַ הַבְּרָכָה. לָכֵן כָּל יוֹם אָנוּ פּוֹתְחִים בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים מִיָּד לְאַחַר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה בְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר.

כְּדַאי שֶׁנִּזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָנוּ בְּכָל שָׁעָה מִתּוֹךְ חִבָּה יְתֵרָה, וְהוּא מְצַפֶּה מֵאִתָּנוּ שֶׁנָּשִׁיב לוֹ אַהֲבָה תַּחַת אַהֲבָה, וְנַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּיִרְאָה. לָכֵן נַעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ בָּעוֹלָם בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעוֹמְדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ, וְנַרְבֶּה בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְתָמִיד נִשָּׂא עֵינֵינוּ לַמָּרוֹם בִּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה. וְהַלְוַאי שֶׁעוֹד קֹדֶם חַג הַשָּׁבוּעוֹת נִזְכֶּה לְהִתְאַחֵד עִם הַשֵּׁם וּלְהִתכַּלֵּל בּוֹ כְּמוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ סוֹפְרִים אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר אָנוּ מִתְכַּוְּנִים לְתַקֵּן אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת. לְשֵׁם כָּךְ, אֵין אָנוּ מִסְתַּפְּקִים בְּשִׁבְעָה יָמִים, אֶלָּא בְּשִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת – שֶׁבַע כָּפוּל שֶׁבַע. בְּשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת אָנוּ מְבָרְרִים אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, כַּאֲשֶׁר כָּל מִדָּה וּמִדָּה כְּלוּלָה מִשֶּׁבַע. עַד שֶׁבְּסִיּוּם הַסְּפִירָה נִשְׁלָלִים כָּל הָעִנְיָנִים הַבִּלְתִּי רְצוּיִים.

בְּסִיּוּם שֵׁשֶׁת אַלְפֵי שְׁנוֹת עֲשִׂיָּה נַגִּיעַ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים, שֶׁאָז יִהְיֶה שְׁלֵמוּת הַתַּעֲנוּג, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי. וְכָל הַהֶסְתֵּר וְהַהֶעְלֵם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִסְתַּיְּמָה הָעֲבוֹדָה, עָלֵינוּ לָחוּשׁ וְלִחְיוֹת אֶת תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה, וְגַם מֵהָעֲבוֹדָה עַצְמָהּ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַנֵּג.

עַכְשָׁו בִּימֵי סְפִירַת הָעֹמֶר יֵשׁ לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת מְיֻחֶדֶת לוֹמַר בְּדִבּוּר אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר, וְעַל יְדֵי זֶה לְתַקֵּן אֶת הַמִּדּוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁבְּכֹחַ אֲמִירָה לְשַׁנּוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת. וּבִמְיֻחָד שֶׁבִּימֵי הַהֲכָנָה לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה, נוֹתְנִים לָנוּ מִלְּמַעְלָה כּוֹחוֹת מְיֻחָדִים לְשַׁפֵּר אֶת עַצְמֵנוּ.

מַה שֶּׁמְּיֻחָד בְּיוֹם כִּפּוּר הוּא הֱיוֹתוֹ "יוֹם תְּשׁוּבָה", בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ מוֹחֵל לָנוּ עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ. וּלְמַעְלָה מִזֶּה, אֲפִלּוּ אִם אֵין לָנוּ חֵטְא וְעָווֹן, מִכֵּיוָן שֶׁיּוֹם זֶה הוּא "יוֹם תְּשׁוּבָה", הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שָׁבָה כִּבְיָכוֹל לִמְקוֹרָהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה כְּלוּלָה בְּשָׁרְשָׁהּ בְּאוֹר הָאֵין סוֹף קֹדֶם יְרִידָתָהּ לְעוֹלָם.

מִכֵּיוָן שֶׁלְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ מַעֲלָה מְיֻחֶדֶת מִשֶּׁלּוֹ, בָּזֶה הוּא נַעֲלֶה מִמֶּנִּי, כִּי בִּי אֵין אֶת הַמַּעֲלֶה שֶׁלּוֹ וְלָכֵן רָאוּי שֶׁאֵתֶּן לוֹ כָּבוֹד מְיֻחָד. וְתָמִיד יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁכָּל יְהוּדִי הוּא אָח שֶׁלִּי, וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הוּא אֲחִי הַגָּדוֹל אוֹ אֲחִי הַקָּטָן. וּכְמוֹ אַחִים בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה טִבְעִית שֶׁצָּרִיךְ לְעוֹרֵר אוֹתָהּ כָּל הַזְּמַן.

יְהוּדִי בִּהְיוֹתוֹ חֵלֶק אֱלוֹקָה מִמַּעַל מַמָּשׁ מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה הִיא נֵס תְּמִידִי, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן הוּא אוֹמֵר: זֶה לֹא טֶבַע, זֶה אֱלֹקוּת. וּבִמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה נֵס גָּלוּי, הוּא מִתְפַּעֵל עַל הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁנּוֹפֶלֶת בְּחֶלְקוֹ.

לְמַעֲשֶׂה, נֵס וְטֶבַע הֵם עִנְיָן אֶחָד וְנוֹבְעִים מֵאוֹתוֹ מָקוֹר. כָּל חִדּוּשׁ בַּטֶּבַע בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הוּא נָס, וְרַק מֵאַחַר שֶׁהִתְרַגַּלְנוּ אֵלָיו יָצָא מִכְּלַל נֵס וְהָפַךְ לְטֶבַע, וְאָכֵן נֵס תְּמִידִי אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְנֵס אֶלָּא לְטֶבַע. אוּלָם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן נַעֲשָׂה חִדּוּשׁ שֶׁהַבּוֹרֵא שֶׁמֵּעַל הַטֶּבַע הִתְגַּלָּה בַּטֶּבַע בְּאֹפֶן נִסִּי.

לֶעָתִיד לָבוֹא הַלִּוְיָתָן בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם שׁוֹר הַבָּר יִשְׁחַט אֶת שׁוֹר הַבָּר בִּסְנַפִּירָיו. אֵין "וְשָׁחַט" אֶלָּא "וּמָשַׁךְ", שֶׁבֶּאֱמֶת כַּוָּנַת הַשְּׁחִיטָה תִּהְיֶה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ, עַד שֶׁיַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה מֵהֵיכָל לְהֵיכָל, עַד לְמָקוֹם שֶׁיְּקַבֵּל כּוֹחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִכּוֹחוֹ. וּמִצַּד שֵׁנִי, שׁוֹר הַבָּר יִדְקֹר אֶת הַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְיַעֲלֶה אוֹתוֹ לְדַרְגָּה נַעֲלֵית יוֹתֵר, וְאַף הוּא יְקַבֵּל מִן הַשּׁוֹר אֶת הַיְּכֹלֶת לְקִיּוּם מִצְוַת "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ".

לָמָּה עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת מַה שֶּׁעָשָׂה לָנוּ עֲמָלֵק בְּצֵאתֵנוּ מִמִּצְרַיִם, וְלָמָּה אָנוּ חַיָּבִים לִמְחוֹת דַּוְקָא אוֹתוֹ… הֲרֵי הַרְבֵּה עַמִּים עָשׂוּ לָנוּ צָרוֹת, וּבְכָל זֹאת לֶעָתִיד לָבוֹא הֵם יִתְעַלּוּ מִמַּדְרֵגָתָם וְיִהְיוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם. לָמָּה דַּוְקָא עֲמָלֵק "אַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד"?…

פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא פּוֹתַחַת בַּמִּלִּים: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ קוֹרֵא לְמֹשֶׁה כְּמוֹ אַבָּא הַקּוֹרֵא לִבְנוֹ. קְרִיאַת חִבָּה, מִתּוֹךְ הִתְקַשְּׁרוּת פְּנִימִית שֶׁל אַהֲבָה. וּכְמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנָה לְמֹשֶׁה בְּחִבָּה יְתֵרָה, כָּךְ הוּא פּוֹנֶה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כִּי בְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ נִיצוֹץ מִ"בְּחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ".

בפרשה זו יְלָדִים יְקָרִים, נְבָרֵר אֶת הָעוֹלָם וּנְזַכֵּךְ אוֹתוֹ, הֵן בְּהַעֲלָאַת כָּל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁבִּרְשׁוּתֵנוּ לִקְדֻשָּׁה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, הֵן בְּמַתַּן צְדָקָה הַשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהִקְרִיבוּ דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים: בְּהֵמָה אוֹ סֹלֶת כו' עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַל יְדֵי זֶה הֶעֱלוּ אֶת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם לִקְדֻשָּׁה.

בפרשת ויקהל לְפָנֵינוּ שְׁנֵי אָמָּנִים מִשְּׁנֵי קְצוֹת הָעָם, בְּצַלְאֵל מִשֵּׁבֶט מְיֻחָס וּמִמִּשְׁפָּחָה מְיֻחֶסֶת וְאָהֳלִיאָב מִשֵּׁבֶט דָּן מִבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת הַפָּחוּת שֶׁבַּשְּׁבָטִים, וּבִשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד בָּחַר הַשֵּׁם לַעֲסֹק בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר – עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן, וּמִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁגָּדוֹל וְקָטָן שָׁוִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

זָכִינוּ לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁאוֹהֵב אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ מִתְפַּתֶּה לַזְּכוּת שֶׁנּוֹפֶלֶת בְּחֶלְקוֹ לִהְיוֹת אָב לְאֻמָּה חֲדָשָׁה. בִּמְקוֹם זֶה הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ מַרְפֶּה עַד שֶׁמַּצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכְּלָיָה.

לְכָל יְהוּדִי אֱמוּנָה חֲזָקָה בִּגְלַל הַ"מַּזָּל" שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, וַהֲרֵי "מַזָּלוֹ" רוֹאֶה אֱלֹקוּת מַמָּשׁ, וּרְאִיָּה הִיא דָּבָר אֲמִתִּי בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין לְהַכְחִישׁוֹ. בְּכָל זֹאת, בִּרְאִיָּה יֵשׁ סִבָּה לָאֱמוּנָה, שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לְעֶצֶם מְצִיאוּת הָאָדָם. לָמָּה אַתָּה מַאֲמִין?… אֲנִי מַאֲמִין מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי!… אוּלָם "אֲנִי מַאֲמִין רַק מִשּׁוּם שֶׁרָאִיתִי", עֲדַיִן אֵין זֶה מַכְרִיחַ אוֹתִי לִמְסֹר נַפְשִׁי בִּגְלַל זֶה. וְאָמְנָם אֱמוּנַת הַיְּהוּדִי עֲמֻקָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

פרשת תרומה עוסקת במשכן. נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס "אוֹר אֵין סוֹף" בְּמָקוֹם גַּשְׁמִי מֻגְבָּל וְקָטָן כָּל כָּךְ?… – "הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ", הֲרֵי "הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ"?

מפרשת משפטים למדים שכָּל יְהוּדִי הוּא "עֶבֶד עִבְרִי" בִּהְיוֹתוֹ עֶבֶד הַשֵּׁם!… מֵאַחַר שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בְּקַבָּלַת עֹל כְּמוֹ עֶבֶד. "עֶבֶד" גַּם מִלְּשׁוֹן "עוֹרוֹת עֲבוּדִים" (=עוֹרוֹת שֶׁמְּעַבְּדִים אוֹתָם), וּמִכָּאן שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לְעַבֵּד אֶת טִבְעוֹ וּלְשַׁנּוֹת אֶת הֶרְגֵּלָיו. וְעוֹד וְעִקָּר שֶׁעָלֵינוּ לִהְיוֹת עֲבָדִים לְהַשֵּׁם הַמְקַיְּמִים כָּל מִצְווֹתָיו, הַמּוּבָנוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן מוּבָנוֹת לָנוּ, רַק מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ צִוָּה.

בפרשת יתרו המתארת את מַעֲמַד הַר סִינַי מַגִּיעִים כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת כּוֹלֵל נִשְׁמוֹת גֵּרִים. הֵם חוֹנִים שָׁם נֶגֶד הָהָר כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד בְּאַחְדוּת במעמד הר סיני כַּאֲשֶׁר בָּרֶקַע לַפִּידִים בּוֹעֲרִים… רְעָמִים וּבְרָקִים… וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ… לְפֶתַע בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק… נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם: "אָנֹכִי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"…

עַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְּרֶגַע קָשֶׁה בְּיוֹתֵר וְלֹא נוֹתַר לוֹ אֶלָּא לִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם. לִסְמֹךְ עַל מִי שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מִן הַמִּצְרִים וְעַל מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּחֻקֵּי הַטֶּבַע. זוֹהִי הַהִזְדַּמְּנוּת הַגְּדוֹלָה לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם, לֹא כְּדֵי לָמוּת חֲלִילָהּ, אֶלָּא לְהַאֲמִין וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה נֵס. נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב קוֹפֵץ רִאשׁוֹן לַמַּיִם, אַחֲרָיו כָּל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְאַחֲרֵיהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל…

לפי פרשת השבוע בא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ – "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ", בָּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ ("הוּא וְלֹא אַחֵר") לְסַיֵּעַ לָנוּ לְבַטֵּל אֶת תֹּקֶף הַקְּלִפָּה. "שֶׁאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ מִי יָכוֹל לוֹ?"… הוּא פּוֹנֶה לְנִיצוֹץ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבְּכָל יְהוּדִי וְאוֹמֵר לוֹ "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" -הָבָה נִכָּנֵס יַחְדָּו לְבֵית פַּרְעֹה, שִׂיא הַיֵּשׁוּת וְהַגַּאֲוָה, נִלָּחֵם בּוֹ, וּנְבַטֵּל אוֹתוֹ, וְאָז מִמֵּילָא יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַדְּבָרִים הַלֹּא רְצוּיִים הַמִּתְלַוִּים לָזֶה.

מתוך התבוננות בפרשת וארא נִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּתְפִלָּה בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּבְקִיּוּם מִצְווֹת, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת גִּלּוּי אֱלֹקוּת – הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית גְּלוּיָה וַאֲפִלּוּ נִסֵּי נִסִּים מַמָּשִׁיִּים. נִסִּים מֵעַל הַטֶּבַע וְנִסִּים הַמְּלֻבָּשִׁים בַּטֶּבַע כְּמוֹ בְּמִצְרַיִם וַאֲפִלּוּ לְמַעְלָה מִזֶּה. נִתְבּוֹנֵן בַּבְּרִיאָה וְנָחוּשׁ אֵיךְ בַּעַל הַבִּירָה מֵצִיץ עָלֵינוּ וְשׁוֹמֵר אוֹתָנוּ וְעוֹזֵר לָנוּ לָלֶכֶת מֵחַיִל אֶל חַיִל…

יְהוּדִי צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה. הוּא צָרִיךְ לַעֲלוֹת כָּל הַזְּמַן מֵחַיִל אֶל חַיִל כְּדֵי לִהְיוֹת בְּמַעֲלַת "בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל". יַחַד עִם זֶה, הוּא צָרִיךְ תָּמִיד לְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָכֵן מִמֵּילָא הַשֵּׁם אוֹהֵב אוֹתוֹ אַהֲבָה עַצְמִית טִבְעִית. וּכְדֵי שֶׁאַהֲבָה זוֹ תִּהְיֶה בְּגָלוּי עָלָיו לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם גַּם בְּקַבָּלַת עֹל וְצִיּוּת כְּמוֹ תִּינוֹק.

זוֹהִי גְּדֻלָּתָהּ שֶׁל רָחֵל, עֲקֶרֶת הַבַּיִת, הָאֵם הָרַחְמָנִיָּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֶעֱדִיפָה אֶת טוֹבַת בָּנֶיהָ עַל טוֹבָתָהּ הָאִישִׁית, לָכֵן וִתְּרָה עַל זְכוּתָהּ לְהִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבִמְקוֹם לְהִטָּמֵן לְצַד בַּעֲלָהּ אֲהוּבָהּ בֵּין הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת צַדִּיקֵי עוֹלָם, נִקְבְּרָה מִחוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל… בַּדֶּרֶךְ… רַק כְּדֵי לַעֲזֹר לְבָנֶיהָ בְּעֵת מְצוּקָתָם.

יוֹסֵף וִיהוּדָה דּוֹמִים כָּעֵת לְ"שָׁמַיִם" וָ"אָרֶץ" לְ"צוֹמֵחַ" וְ"דוֹמֵם", יוֹסֵף (מִלְּשׁוֹן תּוֹסֶפֶת וְרִבּוּי) תָּמִיד מוֹסִיף לִגְדֹּל לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב דֻּגְמַת הַצּוֹמֵחַ. תָּמִיד הוּא עוֹלֶה מַעְלָה מַעְלָה עַד לְרוּם הַמַּעֲלוֹת, כִּי הוּא צַדִּיק עֶלְיוֹן, לְעֻמָּתוֹ, יְהוּדָה מִלְּשׁוֹן הוֹדָאָה, דּוֹמֶה לְ"דוֹמֵם" – שִׂיא הַבִּטּוּל. וּכְפִי שֶׁרוֹאִים בְּמַעֲמַד הַמִּפְגָּשׁ שֶׁבֵּין יוֹסֵף לְאֶחָיו, יוֹסֵף הוּא לְמַעְלָה מִיהוּדָה. הוּא "הַשַּׁלִּיט עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם", הוּא הַמַּשְׁבִּיר אֹכֶל וּמַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע לְכֻלָּם. לָכֵן יְהוּדָה נִגַּשׁ לְיוֹסֵף לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הַשֶּׁפַע.

אָמְנָם יְהוּדִי אֵינוֹ תָּלוּי בַּטֶּבַע! תָּמִיד הוּא מֵעַל הַטֶּבַע וְהַשֵּׁם שׁוֹמֵר עָלָיו מִפִּגְעֵי הַטֶּבַע. אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים יֵשׁ אֵיזוֹ כַּוָּנָה אֱלֹקִית עֶלְיוֹנָה הַמַּכְרִיחָה אֶת הַיְּהוּדִי לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ בִּגְלַל הַטֶּבַע. הַשֵּׁם עוֹשֶׂה רָעָב בִּימֵי אַבְרָהָם כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ אִם יְהַרְהֵר אַחֲרָיו, שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ לָלֶכֶת לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְעַכְשָׁו הוּא מַכְרִיחַ אוֹתוֹ לָצֵאת מִמֶּנָּה בִּגְלַל הָרָעָב. וְכָךְ יַעֲקֹב וּבָנָיו נֶאֶלְצוּ לָרֶדֶת לַמִּצְרִים בִּגְלַל רְצוֹן הַשֵּׁם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם "…

יַעֲקֹב שָׂמֵחַ לַחְזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָכֵן עוֹשֶׂה הַכֹּל בְּתַעֲנוּג, אֶלָּא שֶׁהַשִּׂמְחָה אֵינָהּ שְׁלֵמָה, כִּי עֲדַיִן הוּא חוֹשֵׁשׁ מֵעֵשָׂו שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ. וְהוּא מִתְכּוֹנֵן לַפְּגִישָׁה עִם אָחִיו עֵשָׂו בִּתְפִלָּה וּבְדוֹרוֹן, וְאִם לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה הוּא מוּכָן אֲפִלּוּ לְמִלְחָמָה!…

איך קרה ששני אחים תאומים שגדלו בשליה אחת, וכבר בבטן אמם בשעת הלידה החלו לריב מי יצא ראשון, מי יהיה הבכור. וכשעשו מבקש לצאת ראשון יעקב אוחז בו בידו כדי לעכבו. ובידוע שעשו שונא ליעקב, בכל זאת נפגשים כאוהבים?

כָּל נְשָׁמָה הִגִּיעָה לָעוֹלָם מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, וּבְרָצוֹן שֶׁל קַבָּלַת עֹל הִיא יוֹרֶדֶת מַטָּה מַטָּה לָעוֹלָם הַזֶּה, מְקוֹם הַקְּלִפּוֹת הַגַּסּוֹת שֶׁמַּעֲלִימוֹת וּמַסְתִּירוֹת אֶת בּוֹרֵא עוֹלָם. תַּפְקִידוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי לְגַלּוֹת אֶת הַכֹּחַ הָאֱלֹקִי שֶׁבָּעוֹלָם.

גַּם בְּתוֹכֵנוּ יֵשׁ כִּבְיָכוֹל שְׁנֵי "בָּנִים": הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית וְהַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית – הַיֵּצֶר הַטּוֹב וְהַיֵּצֶר הָרַע, שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת אֵלֶּה נִלְחָמוֹת כָּל הַזְּמַן זוֹ בְּזוֹ, כַּאֲשֶׁר כָּל אַחַת מֵהֶן מוֹשֶׁכֶת לְכִוּוּן אַחֵר. הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית מוֹשֶׁכֶת לִקְדֻשָּׁה – לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, לְלִמּוּד תּוֹרָה, לְדֶרֶךְ אֶרֶץ וכו'. וְאֵלּוּ הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית מוֹשֶׁכֶת לְמַטָּה – לְאָנוֹכִיּוּת, לְפִנּוּק, לְעַצְלוּת וכו'. עָלֵינוּ לְהַגְבִּיר אֶת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלוֹקִית עַל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית.

לִמּוּד תּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְווֹת הֵם דֶּרֶךְ הַשֵּׁם – הַדֶּרֶךְ לְגִלּוּי אֱלֹקִים, וּכְמוֹ כָּל דֶּרֶךְ הַמְּחַבֶּרֶת שְׁנֵי מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, דֶּרֶךְ הַשֵּׁם מְחַבֶּרֶת אֶת הַשֵּׁם עִם הָאָדָם, אַף שֶׁלִּכְאוֹרָה אֱלֹקִים וְאָדָם הֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה וְאֵינָם בְּעֵרֶךְ זֶה לְזֶה.

ילדים עם בפני עצמו הם ומגיעה להם פינה משלהם המתאימה לרמה שלהם ולסוגי ההתעניינות שלהם. הם זקוקים להדרכה מיוחדת שתעזור להם לעצב את אישיותם.

כְּמוֹ אַבְרָהָם שֶׁלֹּא הִסְתַּפֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ הַנִּפְלָאָה שֶׁעָשָׂה עַד גִּיל שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, וְיָצָא לַעֲבוֹדַת קֹדֶשׁ נַעֲלֵית יוֹתֵר "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה", וְהִשְׁפִּיעַ עַל כָּל הָעוֹלָם וְזִכֵּךְ אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַבֵּר עִם הָעֶלְיוֹנִים. כָּךְ אָנוּ, אַף שֶׁקִּבַּלְנוּ כְּבָר אֶת הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, צְרִיכִים לְהַרְגִּישׁ שֶׁכָּל יוֹם אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּכָל יוֹם עָלֵינוּ לְהִתְקַדֵּם וְלַעֲלוֹת לְשָׁלָב גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.

רעיונות חסידיים לפרשת השבוע על פי הרבי בניקוד מלא. מתאים גם לילדים.

קֶשֶׁת בֶּעָנָן הִיא תּוֹפָעָה טִבְעִית אוּלָם מֵאֲחוֹרֶיהָ מִסְתַּתֵּר רַעְיוֹן רוּחָנִי עָמֹק. קֶשֶׁת קְשׁוּרָה בָּעֲנָנִים וְהִיא אַף נוֹצֶרֶת מִמַּגָּע שֶׁל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן, אוּלָם יֵשׁ עֲנָנִים שֶׁמְּאִירִים וְיֵשׁ עֲנָנִים הַמַּחְשִׁיכִים. עֲנָנִים קַלִּים – אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכָּם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וִיכוֹלָה לְהִוָּצֵר בָּהֶם הַקֶּשֶׁת, אוּלַם עֲנָנִים כְּבֵדִים מַחְשִׁיכִים, וּבָהֶם לְעוֹלָם לֹא נִרְאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת. מַשְׁמַע, לְאַחֵר הַמַּבּוּל הִשְׁתַּנָּה מַצַּב הָעֲנָנִים.

הַלְוַאי שֶׁכָּל יְהוּדִי יַכִּיר אֶת מַעֲלָתוֹ כְּאָדָם, וְיֵדַע שֶׁהוּא נַעֲלֶה מִמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, וִיכַבֵּד אֶת יְכָלְתּוֹ לִהְיוֹת בַּעַל בְּחִירָה, וְאֶת תַּפְקִידוֹ לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים; וְיֵלֵךְ מֵחַיִל אֶל חַיִל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה זוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּשִׂמְחָה וּבְחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה מִיָּד מַמָּשׁ לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, שֶׁאָז תִּתְגַּלֶּה מַעֲלַת הָאָדָם וִיקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר הַמֻּבְטָח לוֹ, כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם וְיִרְאוּ כֻּלָּם שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁהַתּוֹרָה הִיא אוֹצָר יָקָר שֶׁנִּתֵּן בְּמַתָּנָה לְעַם יִשְׂרָאֵל. הַתּוֹרָה קָדְמָה לָעוֹלָם אַלְפַּיִם שָׁנָה וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִבְרָא הָעוֹלָם. הַתּוֹרָה הִיא הַבַּעַל בַּיִת עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. לָכֵן נַמְשִׁיךְ אֶת הַשְּׂמֵחָה שֶׁשָּׂמַחְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה עַל כָּל הַשָּׁנָה, וְנִלְמַד תּוֹרָהּ בְּחֵשֶׁק רַב, מִתּוֹךְ רָצוֹן לַעֲלוֹת מֵחַיִל אֶל חַיִל בַּמַּעֲלוֹת הַתּוֹרָה. וּנְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת הַכְּתוּבוֹת בָּהּ בְּשִׂמְחָה וּבְתַעֲנוּג, כְּדֵי שֶׁנַּעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת רוּחָנִיּוֹת וְנִתְבָּרֵךְ בְּכָל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַיִּעוּדִים הַמֻּבְטָחִים לָנוּ בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

יְלָדִים יְקָרִים, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּשֶׁנַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּנוּ בְּיַחַד כְּאִישׁ אֶחָד, כְּדֵי לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ עָלֵינוּ, וּכְדֵי שֶׁיָּדוּן כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עַל עֲבוֹדָתֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה; נִהְיֶה בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, וּכְשֶׁנִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר שֶׁהוּא קוֹל פָּשׁוּט וְנַרְגִּישׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מֵעֶצֶם הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ, נֵדַע שֶׁהַשֵּׁם יַעֲמֹד מִכִּסֵּא דִּין וְיֵשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וְהָאֵימָה וְהַיִּרְאָה יַהַפְכוּ לְגִילָה וְשִׂמְחָה.

מֵהַפְטָרַת ”פָּרָשַׁת נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ" לְמֵדִים שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא חַג שָׂמֵחַ! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בָּנוּ לְעַם וְאָנוּ בָּחַרְנוּ בּוֹ לְמֶלֶךְ. וְעַכְשָׁו בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאַחַר כְּרִיתַת הַבְּרִית, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ, שְׁבוּעַת אֱמוּנִים, הַשֵּׁם מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ בַּקָּשָׁה אִישִׁית עֲמֻקָּה – "תַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם". הוּא כְּאִלּוּ מִתְחַנֵּן לְפָנֵינוּ: "אָנָּא עוֹרְרוּ בִּי אֶת הָרָצוֹן לִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם". וְלָכֵן אָנוּ שְׂמֵחִים.

בְּמִצְוַת בִּכּוּרִים יְהוּדִי שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ("אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ"), מִתְבַּקֵּשׁ לָקַחַת מִפֵּרוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְהָבִיא אוֹתָם לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. הוּא מַנִּיחַ אוֹתָם שָׁם לִפְנֵי הַכֹּהֵן כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהַכֹּל שַׁיָּךְ לְהַשֵּׁם. גַּם לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל אוֹתָם מֵהַשֵּׁם הֵם עֲדַיִן שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁהֲרֵי "לְהַשֵּׁם הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ!"

הַיֵּצֶר הָרַע הוּא הָאוֹיֵב הָרוּחָנִי שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכֹּחַ שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם לְתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת תַּפְקִידוֹ הָרוּחָנִי וְהֶחָשׁוּב בָּעוֹלָם, אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ יָרְדָה נְשָׁמָה לְעוֹלָם. כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת יִעוּדֵנוּ בָּעוֹלָם עָלֵינוּ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע!

יְלָדִים יְקָרִים, צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁהַתּוֹרָה הִיא תּוֹרַת הַשֵּׁם, הַדָּבָר הֲכִי חָמוּד שֶׁשָּׁמַר הַשֵּׁם לְעַצְמוֹ ("חֶמְדָּה גְּנוּזָה אֶצְלוֹ"), וְרַק הַשֵּׁם מֵבִין אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת וּבָהּ הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ. אֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָם מְבִינִים אֶת הַתּוֹרָה. קַל וְחֹמֶר בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּוַדַּאי קָשֶׁה לָהֶם לְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה. אוּלַם חֶסֶד עָשָׂה הַשֵּׁם עִמָּנוּ שֶׁהוֹצִיא אֶת הַתּוֹרָה מִמְּקוֹם גְּנִיזָתָהּ, וּמָסַר אוֹתָהּ לְמֹשֶׁה כְּדֵי לָתֵת אוֹתָהּ לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.