שבת

מה קורה למשפחה כשילדה מחליטה להדליק נר שבת? הרבי מליובאוויטש מספר בו' תשרי תשל"ו על ילדה קטנה שהתעקשה להדליק נרות שבת, ובסופו של דבר פעלה על כל הבית.

איזה מזל שיש שבת! בכל הדורות שקדמו לנו אבל בעיקר בדור הזה, של קצב מסחרר, מידע מהיר, ריבוי משימות… שבת היא תחנת עצירה, הרגעות, ריענון וטעינה.

בשבת נמשך מתנה מלמעלה, כמאמר: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. ולכן גוי ששבת חייב מיתה, כי השבת היא מתנה שניתנה לישראל דוקא.

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל הָעוֹסֶקֶת בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן פּוֹתַחַת בְּמִצְוַת הַשַּׁבָּת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ"

יכול האדם לדעת איזה עולם הבא יהיה לו. לפי מידת העונג והנחת רוח שיש לו בשבת כך יהיה העולם הבא שלו (רבי פינחס מקוריץ).

קליפ של ביצוע ניגון 'שלום עליכם' בביצוע של דוד ד'אור, מתוך פרוייקט "צמאה 2" – אמנים שרים את ניגוני בעל התניא.

מפרשת ויצא לומדים על שכר שמירת שבת. כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים – איך זה שייך ליעקב אבינו?

מי ששומר שבת יכול לראות במוחש איך הברכה שורה בביתו, כי השבת היא מקור הברכה. סיפור זה ממחיש לנו עד כמה ברכת ה' היא תעשיר!

נרות שבת מאירים כל בית יהודי ומשרים בו אוירה טובה, אוירה משפחתית מלאה רוגע ושלוה – אוירה, אותה אפשר לחוש ביתר שאת כאשר שומרים את הלכות השבת.

השבת הוא מנוחה לגוף ולנפש – כדי לחוש את אוירת השבת יש לנו הלכות מיוחדות המנתקות אותנו מטרדות היום יום ומאפשרות לנו להתבונן בעצמנו בפנימיות.

זכור את יום השבת לקדשו (השבת, הלכותיה ומנהגיה). לפניכם מושגים הקשורים ביום השבת.

בשבת אנו נשארים קשורים לגשמיות העולם בקיום מצוות עונג שבת – באכילה ובשתיה, בלבוש חגיגי, בזמירות שבת, בהכנסת אורחים וכו', ועם זאת אנו חשים בבירור את עליית העולמות הגשמיים לעולמות רוחניים וקדושים.

הפיוט לשבת: דרור יקרא לבן עם בת וינצורכם כמו בבת, נעם שמכם ולא יושבת…

אודי דוידי שר את הפיוט "י-ה רבון עלם" הוא אחד מפיוטיו הנפוצים והמפורסמים ביותר של ר' ישראל נג'ארה, גדול משוררי ישראל מאז ימי תור הזהב בספרד ועד ימינו אנו.

הָלַךְ הַקָּצִין לְבֵית הַיְּהוּדִי נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וּמַה הִתְפַּעֵל מִן הָאֲוִירָה וְהַהוֹד שֶׁאָפְפוּ אֶת הַבַּיִת. בְּנֵי הַבֵּית לְבוּשִׁים חֲגִיגִית, נֵרוֹת שַׁבָּת מְאִירִים אֶת הַחֶדֶר, מַפָּה לְבָנָה וְיָפָה פְּרוּשָׂה עַל הַשֻּׁלְחָן, וּמֵעָלֶיהָ כֵּלִים יְקָרִים, וּבְתוֹךְ קְעָרוֹת יָפוֹת מַעֲדַנִּים בְּרֵיחַ מְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן. מִכָּל פִּנָּה שֶׁל הַחֶדֶר בָּקַע אוֹר וּקְדֻשָּׁה.

יהודי מצפה לשבת כל ימי השבוע. כאשר הוא קורא את המזמור שאותו היו קוראים הלויים בבית המקדש הוא אומר: היום יום ראשון בשבת, היום יום שני בשבת וכו', כי כל יום הוא חי את השבת, וכל מה שהוא עושה בימי החול הוא עושה בשביל השבת.

כיצד תהיה העליה לרגל לעתיד לבוא? למה מצות עליה לרגל מן התורה היא דוקא בשלושה רגלים? מה ההבדל המהותי פנימי בין שבת למועד? מה ההבדל בין שמחה לעונג? אילו שינויים יהיו לעתיד לבוא עד שנקיים מצות ראיה בכל שבת וראש חודש? על כך במאמר שלפניכם על פי ההפטרה של שבת ראש חודש.

הספר ״הלכתא כרב״, העוסק בעיקר בהלכות שבת, מיוסד על דברי אדמו״ר הזקן בעל התניא והשו״ע, המכונה בשם רב ושו״ע שלו מכונה שו״ע הרב.וחיבה יתרה נודעת לו מכ״ק הרבי מליובאוויטש בריבוי פעמים, וזה לשון קדשו באגרות קודש (איגרת ו׳פד):״ועוד זאת – ועיקר הוא אצלי אשר בכל מקום הנה אנא באתרי דרב אנא הוא אאזמו״ר רבנו הזקן בעל התניא והשו״ע ונהוג דוקא כרב כו׳״.

סיכום הלכות קורע – בעניין פתיחת אריזות וקריעת ניירות ואותיות כתובות על נייר או העוגות וכו׳.

שאין בו סכנה, שיש לו דבר קל, כגון גירוד בעור, עור יבש או סדוק, או מכה קלה וכיו"ב, אסור לו לקחת רפואות בשבת ואסור לעשות מלאכה בשבת בין ע"י יהודי בין ע"י נכרי.

חולה שיש בו סכנה מצווה לחלל עליו את השבת, והזריז ה"ז משובח [שהוא קיים מצוות הצלת נפש].

אין רוחצין את הגוף או רובו במים חמים או קרים בשבת, וע״כ אין נכנסים לבריכה או לים. וכן אין מתקלחים בשבת.

המבשל בשבת בדבר שיש בו משום איסור בישול דאורייתא במזיד התבשיל אסור לו ולבני ביתו עולמית (וכן אם נתבשל עבור אדם אחר ברצונו וידיעתו ה״ה אסור לאותו אדם עולמית) וגם הכלי טעון הכשר ע״י הגעלה במים רותחין (ואם היה צליה או טיגון יש ללבנו באש) ולשאר בנ״א מותר במוצש״ק האוכל וגם הכלי.

אין חיוב בישול מהתורה אלא במבשל באש או בתולדות אש, דהיינו מה שקיבל חום מהאש. אבל המבשל בדבר שקיבל חום מהשמש או בחמי טבריא וכיו״ב פטור, אבל אסור מדרבנן. ובשמש עצמה מותר לגמרי.

כשם שיש איסור בישול באוכלין כך יש איסור בישול במשקין, בין במים ובין בשאר משקין. וכן המבשל סממנים לעשות מהם מי צבע חייב משום מבשל.

אסור לסחוט זיתים וענבים וכן שאר פירות שרגילים לסחוט מהם משקה לשתות. ומה עם שאר דיני סחיטה?

המגבונים הלחים ספוגים בנוזלים ועל ידי השימוש בהם נסחטים הנוזלים, ולכאורה, יש כאן איסור מטעם סוחט בשבת. אם כן, מה הדין?

איסור בורר מן התורה הוא בין באוכלים בין במשקים, בין בשאר דברים המעורבים יחד, וכמו שיפורט בע״ה. ויש דברים שאסורים מדרבנן וכמו שיתבאר בע״ה.

הרוצה להכין תה או קפה בשבת חייב להיזהר שלא יעבור על איסורים, הן בהכנת המשקה והן במים שעל גבי האש, כדלהלן:

אסור לבשל בשבת כל מאכל שעדיין לא נתבשל כל צורכו, ואפילו מאכל הנאכל גם ללא בישול [כגון פירות וירקות מסויימים] יש בזה איסור בישול מן התורה.

אסרו חכמים לטלטל כלים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת ויש בזה גם כן חילוקי דינים כדלקמן. וגם כלים שמיועדים לשימוש המותר בשבת יש בהם גדר מסויים של מוקצה כדלקמן.

כל אוכל שראוי לאכילה, גם אם ראוי קצת לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך. כל מה שאינו ראוי לאכילה, כגון קטניות הצריכות להתבשל, הוא מוקצה גמור כל זמן שלא נתבשלו.

מותר לומר לנכרי לטלטל כל מוקצה לצורך הישראלי או לצורך מקומו או לצורך גופו [או כדי לסלקו מפני שמתבייש ממנו הישראלי, או מפני שאינו מריח טוב וכיו"ב].

אסרו חכמים להשתמש בבעל-חיים בשבת, כגון להשתעשע עימו על ידי שישפשף בו את התינוק או הגדול; או להגביה את הבעל-חיים וכן לרכוב עליו ולישב על גבי בעל חיים בשבת – אסור.

דבר שאסור בטלטול, שהיה מונח כל בין השמשות על גבי דבר המותר בטלטול – הרי דבר ההיתר נעשה כמו המוקצה שמונח עליו. ועל כן אם היה מונח עליו מוקצה גמור – הרי הוא נעשה מוקצה גמור ואסור בטלטול גם לצורך גופו ומקומו [גם אם ניטל המוקצה ממנו ע"י גוי או בשינוי וכו'].

כל דבר שאין עליו תורת כלי ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון אבנים, כספים, עצים, קנים, קורות, עפר, חול וקמח, וכן מאכלי אדם שאינם מבושלים ואין אפשרות לאוכלם חיים, כגון מיני קטניות, שאין ראויין לאוכלם חיים – הרי הם מוקצה גמור ואסור לטלטלם גם לצורך גופם.

אוכלים ומשקים כשרים, וכן ספרים שמותר לקרות בהם בשבת – אינם מוקצה כלל ומותר לטלטלם בשבת גם שלא לצורך כלל.

כלי שמלאכתו להיתר, כלומר, ששימושו הרגיל תמיד הוא דבר שמותר בשבת [ואפילו אם עיקר פעולתו הוא דבר שאסור לעשותו בשבת, אבל מיוחד וקבוע גם לדבר המותר בשבת] – מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, וגם לצורך הכלי עצמו.

שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה דּוֹמָה לְשַׁבָּת וְאַף נִקְרֵאת שַׁבָּת, וּשְׁתֵּיהֶן זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. בְּשִׁשָּׁה יָמִים בָּרָא הַשֵּׁם אֶת עוֹלָמוֹ וְנָח בַּשְּׁבִיעִי וְעַל כֵּן קִדֵּשׁ אוֹתוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁהִפְקִיד אֶת הָעוֹלָם בְּיָדֵינוּ צִוָּהּ עָלֵינוּ לִנְהֹג כָּמוֹהוּ, שִׁשָּׁה יָמִים לַעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לָנוּחַ. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב חַסְדּוֹ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ עַל יְדֵי שֶׁנַּשְׁלִיט עַל עַצְמֵנוּ חֻקִּים אֱלֹקִיִּים הַבְּנוּיִים עַל אַהֲבָה וְאַחֲוָה, צֶדֶק וְיֹשֶׁר. וְזֹאת נוּכַל לְקַיֵּם רַק אִם נִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בּוֹרֵא, אֵ-ל אֶחָד בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

מה דין כלי שמלאכתו לאיסור והוא מיועד למלאכת איסור בלבד. האם מותר לטלטלו? לאיזה צורך? ובאיזה אופן?

אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת . איסור זה נקרא "מוקצה", כלומר, שמוקצה ומוצא [מדעת האדם] מלהשתמש בו בשבת. איסור זה מתחלק לכמה סוגים. ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור.

מצווה לאכול סעודה אחר צאת השבת – הקרויה "מלווה מלכה": דהיינו, ללוות את השבת [הנקראת "מלכה״] ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו. ובתחילת החודש אחר שבעה ימים מהמולד, מקדשים את הלבנה. ולכתחילה מקדשים במוצאי שבת אחר תפילת ערבית בבגדי שבת.

בכלל מצוות עשה "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר, לקדשו בדברים, שמזכירים מעלתו בין בכניסת שבת ע"י הקידוש ובין ביציאתה בהבדלה. ונחלקו הראשונים האם חיוב הבדלה הוא מן התורה או שעיקר מצוות הבדלה היא מדרבנן.

מצוות עשה לקדש את יום השבת בדברים. כלומר, לשבחו בכניסתו [ויש אומרים גם ביציאתו]. ומן התורה יוצאים ידי חובה בהזכרת השבת בתפילת ערבית על ידי אמירת פרשת ״ויכולו השמים״ וכו׳. וחכמים תיקנו לקדש את השבת על היין.

תיקנו חכמים שיהיה נר דולק בשבת בכל חדר וחדר שהולך שם בשבת משום שלום בית, שלא יכשל [בחושך] בעץ או באבן [ויבואו לריב מי אשם בזה]. לפניכם הלכות הדלקת נרות שבת.

מצווה לאכול אוכל מבושל וחם בשבת, אולם אסור באיסור חמור לבשל בשבת. להלן סיכום ההלכות השכיחות של שהייה והטמנה בערב שבת ובשבת.

שבת קודש שבת המלכה מחייבת הכנות בערב שבת היינו ביום ששי. רוב ההכנות נעשות הרבה קודם השבת אולם יש הכנות שנעשות ממש סמוך לשבת והן חלק ממצוות השבת.

מצווה לענג את השבת במאכלים חשובים וכל המרבה בהוצאות שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח.

שליחי הרבי במרכז חב"ד בתל אביב פורצים דרך חדשה ומקורית בקירוב הנוער. וכנראה שיזכו בשיא גינס נוסף. הם מתכוננים לקראת השבת הקרובה שבת פרשת שלח ט"ו סיון ה'תשע"ד בשיתוף פעולה עם ארגון "וייט סיטי שבת", שבה יגיעו הסטודנטים בהמוניהם ויחגגו את ליל שבת כהלכתה! הם ישבו סביב שולחנות ערוכים וייהנו מאוירת שבת חגיגית ומיוחדת. והיכן?… על חוף הים! בהאנגר 11 שבנמל תל אביב.

פרשתנו פרשת בהר כוללת את הברכה "ואולך אתכם קוממיות", ומכאן שמפתחות הגאולה האמיתית והשלימה בידינו.

בְּסִיּוּם שֵׁשֶׁת אַלְפֵי שְׁנוֹת עֲשִׂיָּה נַגִּיעַ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים, שֶׁאָז יִהְיֶה שְׁלֵמוּת הַתַּעֲנוּג, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי. וְכָל הַהֶסְתֵּר וְהַהֶעְלֵם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִסְתַּיְּמָה הָעֲבוֹדָה, עָלֵינוּ לָחוּשׁ וְלִחְיוֹת אֶת תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה, וְגַם מֵהָעֲבוֹדָה עַצְמָהּ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַנֵּג.

פרשת תזריע עוסקת במצות מילה שמעלתה עליונה על מצות התשובה אף שעניינם אחד. מצות התשובה היא מצוה רוחנית כי "עיקר התשובה בלב", בעוד שהמילה היא מצוה גשמית, ודוקא משום שהיא נמשכת למטה בגשמיות מעלתה גדולה יותר.

בשבת אנו זוכים להמשכת תענוג העליון מעולם האצילות. אך "מילה שניתנה בשמיני" היא בדרגה הרבה יותר גבוהה מעולם האצילות. שמיני הוא "יסוד א"ק", כתר עליון, רעוא דכל רעוין.

יאיר כלב ומקהלתו שרים ניגון לשבת ויום טוב. מרגש ונוגע עד עצם הנשמה.

שקולה שבת כנגד כל המצוות שבתורה.

אסתי, בתם של שליחי חב"ד ברמת-פולג ועיר-ימים בנתניה, נעשתה בת שלוש. היא כבר מדליקה נרות שבת, ועוזרת להוריה בהכנות לקראת השבת. קליפ מיוחד שהוקרן במסיבה במיוחדת לרגל האירוע.

עם ישראל אוהבים את השבת ושרים שירי שבת בשמחה מתוך געגועים לשבת המלכה.

שבת היא ערך עליון ביהדות. שבת מאחדת את המשפחה ומקשרת אותנו לקב"ה. השבת היא מקור הברכה וכל השומר שבת כאילו שמר את כל התורה כולה.

את הניגון: "שלום עליכם" שרים בליל שבת עוד לפני הקידוש, כי מובטח לכל מי שאומר: "לכה דודי" בתפילת ערבית, ששני מלאכים מלווים אותו לביתו.

גם הילדים מתגעגעים לשבת קודש ומסייעים להוריהם בשמחה ובהתלהבות בהכנות לשבת.

ילדים שמחים להיות שותפים פעילים בהכנות לשבת קודש עד להדלקת נרות.

כמה יפה לראות את כל בני המשפחה כולל הילדים מתכוננים לשבת עד להדלקת נרות שבת.

מסופר בתלמוד שבנותיו של רבי חנינא בן דוסא ורב יוסף הדליקו את נרות השבת בבתיהן, ואילו נרות חנוכה המנהג שהאיש מדליק ו"אין האשה מדלקת" [אלא אם כן האיש אינו מדליק] – ויש להבין את סיבת ההבדל ביניהם, למה נרות שבת מדלקת האשה ונרות חנוכה מדליק האיש? אולם חידושו של הרבי בתפקיד האישה בדורנו – שגם האשה תאיר את החוצה, כהכנה למצבן המיוחד של הנשים בימות המשיח.

ציון גולן שר מחרוזת שיר שבת – "דרור יקרא לבן עם בת", ו"אם אשמרה שבת א-ל ישמרני" בליווי תזמורת של תופים.

מחרוזת שירי שבת: לכה דודי, אתה אחד ושמך אחד, לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא.

לחוש את אוירת שבת שכולה תענוג המתבטא לא רק ברוחניות אלא בהדלקת הנרות, בשירה החגיגית ובכלים הנאים בהם משתמשים לסעודות שבת. לפניכם ניגון מיוחד של השיר: "ברוך א-ל עליון".

שבת היא יום מנוחה לגוף ולנפש וכולה תענוג המתבטא לא רק ברוחניות אלא באכילה ושתיה בתפילה חגיגית ובזמירות שבת. לפניכם הניגון: "ברוך א-ל עליון".

הניגון "האדרת והאמונה" מתוך תפילת שחרית של שבת. הפקה יחודית של "מרכז שמים".

נאור כרמי וחיליק פרנק שרים את השיר "א-ל אדון" הלקוח מתפילת שחרית של שבת.