ירידה-צורך-עליה

שֵׁם הַפָּרָשָׁה "לְךָ לְךָ" מֵעִיד עַל מַשְׁמָעוּת הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ. מָה פֵּרוּשׁ לָלֶכֶת?… לְהִתְקַדֵּם! לֹא לִדְרֹךְ בַּמָּקוֹם!…

איך פועלים על המצוות ש'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים' . שלא יהיו כדיוטגמא (מצוות המלך) ישנה, אלא כל יום עניין חדש? איך להתחדש תמיד?

כמו בירידה צורך עליה, וכמו שהתכלית הפנימית של החטאים היא התשובה, כדי שזדונות ייהפכו לזכויות; כך הקללות הן לצורך הפיכתן לברכה שהרי "הכל הולך אחר החיתום". נמצא שהברכה היא פנימיות ועצמיות הקללה. הברכה שבקללה היא מיניה וביה (ממנה ובה) ממש, עד שבסופו של דבר יהיה אפשר לומר בפשטות: "אודך הוי' כי אנפת בי", כי פשוט וברור שאין רע ואין קללה יורדים מלמעלה!… אין קללות בתורה!… אבינו אב הרחמן הברוך והמבורך מקור הברכות רק מברך אותנו בכל עת ובכל שעה!…

הנשמה טרם ירידתה והתלבשותה בגוף האדם היתה בתכלית הדביקות וההתבטלות באהבה ויראה לה׳, והתענגה בעונג אלקי, שכל תענוגי עולם הזה הם כאין וכאפס לגבי תענוג עליון זה, אז מה תכלית ירידת הנשמה לגוף בעולם הזה התחתון?

דוקא בתקופה של העלם והסתר "מפני הצינה" כשאור הנשמה אינו בגילוי, מתגלה כח העצמות (עצמות ה') שאינו מוגבל במגבלות של גילוי. ועצם האלוקות נהנה מהגוף שהפך לקדושה. זוהי המשמעות הפנימית של "הגוף נהנה מן הגוף". הגוף במובן "עצמות", עצם האלוקות (כמו "גופי הלכות" "גופא דמלכא") נהנה מהגוף – מעצמות כנסת ישראל. לעתיד לבוא תתגלה מעלת הגוף עד שהנשמה תהיה ניזונית מן הגוף.

בפרשתנו פרשת וישב מסופר על יעקב שישב בארץ כנען. כנען שמשמעו סוחר מרמז לענין עמוק, לענין השכינה שנמשלה לסוחר… השכינה היא כנסת ישראל (מקור נשמות ישראל) יורדת לגלות בבחינת משפיע, כדי לברר את ניצוצות הקדושה. כך נשמה יורדת לעולם הזה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ברצון טוב ובהסכמה מלאה. מדוע?…

יהודי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש אינו שייך לחטא ולעניינים בלתי רצויים. לכן אף אם פגמו או החסירו ישראל בקיום התורה, לא יתכן שזה יפגע בקשר העצמי שלהם (שלמעלה מהתורה) עם הקב"ה. בכוחה של תשובה לא רק לתקן את החטא מעיקרו, אלא שעושה עילוי בנשמה שלא היה בה קודם לכן.