כוחו-של-ניגון

פעם אחת ציטט אדמו"ר הזקן את המשנה "כל בעלי השֵׁיר יוצאים בשֵׁיר ונמשכים בשֵׁיר".

כל תנועות הניגון "ארבע בבות" מכוונות לעניינים רוחניים ונזהרים לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים מיוחדים כמו שלושת הרגלים, פורים, י"ט כסלו, י"ב תמוז, ימי הסליחות, כשמובילים את החתן לחופה וכשהכלה סובבת סביב החתן וכיו"ב.

נשמה שהיתה משוחררת מכל כבל ומאסר, כשאין עליה מושל. נשמה שמקור חוצבה ההרים הגבוהים, הם האבות (חג"ת דאצילות), ולמעלה מאצילות (חג"ת שלפני הצמצום). הסכימה לצאת ממקומה להתלבש בגוף ונפש הבהמית ולרדת לעולם הזה התחתון שאין תחתון ממנו! לעתים מתבוננת הנשמה במקור חוצבה ומתעורר בה צמאון גדול לשוב לשם, והיא זועקת בגעגועים – "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי".

ניגון זה הוא הניגון של "שיר הכבוד". די לשמוע ניגון זה ולהתרגש עד עמקי הנפש בלי לקבל שום הסברים, כי ניגון זה מבטא את הגעגועים האמיתיים והטבעיים של כל יהודי להידבק באלוקות.