קרבנות

הרב שמעון וייצהנדלר מסביר מהו סוד עניין הקרבנות, עליהם נאמר: "ריח ניחוח להשם".

פרשת צו עוסקת בהוראות לכוהנים בענייני הקורבנות, בטכס הקדשת הכוהנים לתפקידם בשבעת ימי המלואים ועוד.

ספר ויקרא נקרא גם ספר הקורבנות כי תוכנו עוסק באחת המצוות שהיו נהוגות במשכן ואחר כך בבית המקדש – הקרבת קרבנות.

פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא עוֹסֶקֶת בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת. בְּנוֹשֵׂא הַקָּרְבָּנוֹת יֵשׁ סוֹדוֹת עֲמֻקִּים. בְּסֵפֶר הַזֹּהַר נֶאֱמַר, שֶׁסּוֹד הַקָּרְבָּן עוֹלֶה עַד הַסּוֹד שֶׁל הָאֵין סוֹף…

בשיחת הרבי לפרשת ויקרא מסביר הרבי, שעבירה בשוגג היא פעולה הנעשית מאליה ומלמדת על מהותו של האדם, שבה קשור ה"אני" שלו, שהוא יותר מכוונה ודעת, ולכן הוא נמשך, אינסטינקטיבית, לעשות אותה בפועל…

פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא פּוֹתַחַת בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת, וְזֶהוּ עִנְיָנוֹ שֶׁל סֵפֶר וַיִּקְרָא כֻּלּוֹ. קָרְבָּן, מִלְּשׁוֹן קֵרוּב, תַּפְקִידוֹ לְקָרֵב אֶת הָאָדָם לְהַשֵּׁם, וּבִזְכוּת לִמּוּד תּוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה

בשיחת הרבי לפרשת ויקרא מסביר הרבי שדוקא הקריאה והלימוד של התינוקות, ודוקא כאשר ״מתחילין לתינוקות בתורת כהנים״ – לפני שיש אצלם ענין של הבנה והשגה, כשהעיקר אצלם היא הקריאה בפני עצמה. עצם הדיבור ולא תוכן הדיבור, זה מבטא ומגלה את האהבה העצמית של הקדוש־ברוך־הוא שבחר דוקא בגופות ישראל, וזה דוקא מביא בשלימות לידי ״העולם עומד״.

ילד יהודי מעצם היותו יהודי, הוא קשור לתורה. ולא עוד אלא שהתורה ניתנה לו בירושה – "מורשה קהילת יעקב", והרי גם תינוק בן יומו יורש הכל וקשור למושגי התורה. אם כן, ילד קטן לפני הגיעו לחינוך, אף שאין לו עבודה של תורה ומצוות, ניכרת בו מעלתו העמוקה, שהאהבה הפנימית והעצמית שבין ה' לישראל גלויה בו ביותר. לכן "יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין". לכן תינוקות של בית רבן מתחילים את לימוד התורה בתורת כהנים ובזכותם העולם עומד.

מהי החשיבות והתכלית של הקרבת הקרבנות בבית המקדש? איך עם ישראל מחזיק מעמד בגלות הארוכה, כשאין בית מקדש ולא כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם?

העבודה בדרגת הנבראים קשורה ל"כפרת נפשו" של האדם שיהיה מושלם. אולם הקרבנות שצריכים להביא לגילוי האור שמעל דרגת הנבראים, הם "דורון" הגורם נחת רוח לה', (כי לולא גרם לו נחת רוח לא היה נותן לו את הדורון). ובזה יש תוספת על הכפרה על החטא והיא ההודעה על כך, כי מתוך שרמת העבודה גבוהה יותר הרי שהאדם מרוצה וחביב לפני ה' יתברך, ולפיכך מודיעים ומגלים לו שהקב"ה כבר מחל וסלח לו והוא יכול להתראות עם המלך.