שבע-ברכות

החתונה היא המעבר מחיי רווקות לחיי נישואין שנעשה על ידי חופה וקידושין, ולזה נלוים מנהגים רבים בחלקם בהשתתפות המשפחה והחברים הנותנים תמיכה ברכה ועידוד לזוג הבא בברית הנישואין.

בברכת "אשר ברא" יש עשר לשונות שמחה – שלימות השמחה – אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה דיצה וחדוה, אהבה ואחוה שלום ורעות.

השמחה היא יסוד מרכזי בנישואין, ומצווה חשובה וגדולה היא להרבות בשמחה בנישואין, כי שמחה שבאה מעצם הנפש פורצת את כל הגדרים.

ברכת "שוש תשיש" הינה אודות הגאולה האמיתית והשלמה, בביאת משיח צדקנו, שאז ירושלים תשיש ״בקיבוץ בניה לתוכה״ – קיבוץ גלויות, של כל בני ישראל, לירושלים עיר הקודש.

הברכה הראשונה משבע ברכות – "יוצר האדם", מדברת על יצירת אדם הראשון, והברכה השניה – "והתקין לו ממנו בנין עדי עד", מדברת על יצירת חוה. הקשר של הברכה השניה לתתונה ברור, אולם מהו הקשר של הברכה הראשונה, המדברת על יצירת האדם, לחתונה?

מדוע בחתונה מברכים ״שהכל ברא לכבודו", מהו הקשר המיוחד של ״כבוד״ הקב״ה לחתונה, כלומר: מדוע בכל שאר המאורעות בחיי האדם אין מזכירים שהם ״לכבודו״ של הקב״ה, ורק בחתונה מזכירים ״שהכל ברא לכבודו״?

חז"ל תיקנו שבחופה (וב"שבעת ימי המשתה") יברכו את החתן והכלה ב"ברכת חתנים", אלה הם "שבע הברכות" שבהם מברכים את בני הזוג שיבנו את חייהם במנוחה ובשמחה, בשלום ובשלוה, ושה"אחוה" שביניהם תהיה מושלמת בכל הרבדים: הן הגשמי והן הרוחני.

שבע ברכות עם הרבי מליובאוויטש בבית חיינו 770, כשקהל החסידים שרים "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה".