שבת-מאמרים

עַם יִשְׂרָאֵל לֹא יְוַתֵּר לְעוֹלָם עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא לֹא רַק יְסוֹד קִיּוּמוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֶלָּא גַּם יְסוֹד קִיּוּמוֹ הָאֱנוֹשִׁי.

בשבת אנו נשארים קשורים לגשמיות העולם בקיום מצוות עונג שבת – באכילה ובשתיה, בלבוש חגיגי, בזמירות שבת, בהכנסת אורחים וכו', ועם זאת אנו חשים בבירור את עליית העולמות הגשמיים לעולמות רוחניים וקדושים.

כיצד תהיה העליה לרגל לעתיד לבוא? למה מצות עליה לרגל מן התורה היא דוקא בשלושה רגלים? מה ההבדל המהותי פנימי בין שבת למועד? מה ההבדל בין שמחה לעונג? אילו שינויים יהיו לעתיד לבוא עד שנקיים מצות ראיה בכל שבת וראש חודש? על כך במאמר שלפניכם על פי ההפטרה של שבת ראש חודש.

בשבת אנו זוכים להמשכת תענוג העליון מעולם האצילות. אך "מילה שניתנה בשמיני" היא בדרגה הרבה יותר גבוהה מעולם האצילות. שמיני הוא "יסוד א"ק", כתר עליון, רעוא דכל רעוין.

כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת צָרִיךְ לְהָבִין אֶת מַהוּתָהּ הַפְּנִימִית שֶׁל הַשַּׁבָּת וְלָדַעַת שֶׁהָיְתָה חֶמְדָּה גְּנוּזָה וְקִבַּלְנוּ אוֹתָהּ עִם כָּל הַחֻקִּים הָאֱלֹקִיִּים הַדּוֹרְשִׁים שְׁמִירָתָהּ מַתָּנָה מֵהַשֵּׁם. שׁוּם בֶּן אָדָם בָּעוֹלָם אֲפִילוּ הֶחָכָם בְּיוֹתֵר לֹא הָיָה יָכוֹל לִיצוֹר מַעֲרֶכֶת חֻקִּים כָּזֹאת שֶׁל שְׁמִירַת שַׁבָּת כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת גֹּדֶל הַמַּתָּנָה שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵאֵת הַשֵּׁם. וְרַק עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ אֶפְשָׁר לְהִתְחַבֵּר לַשַּׁבָּת, לְהִתְחַבֵּר לַבּוֹרֵא וּלְהִתְחַבֵּר עִם הַאֲנִי הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ וּלְהַרְגִּישׁ תַּעֲנוּג נִפְלָא שֶּׁאֵין כָּמוֹהוּ.

מסופר בתלמוד שבנותיו של רבי חנינא בן דוסא ורב יוסף הדליקו את נרות השבת בבתיהן, ואילו נרות חנוכה המנהג שהאיש מדליק ו"אין האשה מדלקת" [אלא אם כן האיש אינו מדליק] – ויש להבין את סיבת ההבדל ביניהם, למה נרות שבת מדלקת האשה ונרות חנוכה מדליק האיש? אולם חידושו של הרבי בתפקיד האישה בדורנו – שגם האשה תאיר את החוצה, כהכנה למצבן המיוחד של הנשים בימות המשיח.