היא התקרבה אלינו, ועמדה ממש מאחורי והמשיכה לצעוק עוד פעם: יחי המלך המשיח, כאשר אשתי צועקת שוב בפעם השלישית: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. הרגשתי שנוסכים בי כוחות חדשים ואני מסוגל להיאבק אתם ולנצח. לפתע חל דבר מדהים. הערבים נעצרו כשהסכינים בידיהם, נסוגו לאחור מספר צעדים, מסתכלים לעברנו. ראיתי בעיניהם מבט של בהלה. ואז תוך שניות הם יצאו בריצה מבוהלת החוצה ונעלמו בחסות החשכה.

בסוכות ה'תשנ"ח, זכינו לחויה רוחנית שלא ידעתי להגדירה, מספר ר' יוסף. באחד הלילות ראיתי בחלומי שאני נכנס ל"יחידות" אל הרבי שליט"א מלך המשיח. הייתי בעננים ולקח לי שבוע ימים כדי לחזור לקרקע. המפליא הוא שמעולם לא הייתי לפני כן ב"יחידות", אך כשתיארתי את תחושתי לפני חב"דניקים בהרצליה, הם אישרו, כי זו בדיוק התחושה אצל מי שהיה ב"יחידות" אצל הרבי.

בחלומי שמעתי קול הפונה אלי ואומר: יש לך כעת הזדמנות לשאול שלוש שאלות ועליהן תקבלי תשובה, אבל רק שלוש שאלות". שאלתי הראשונה היתה: "מה יהיה עם השידוך?" ואז הבחנתי בספר פתוח שהיה מונח על גבי ענן. דפי הספר החלו להתעלעל ברוח ונעצרו כשאני רואה בעמוד שלפני מילים מודגשות: "הרשיני לברך על המוגמר". המשכתי בשאלתי השניה: "האם לעבור לירושלים?" ושוב "רצו" הדפים ונעצרו כשהמילים שבלטו לעיני היו: "שתהיה הצלחה ברוחניות ובגשמיות"…

אמרתי לאותו חבר, כי יש בידי טיפות מים בעלי סגולה מיוחדת, ומסרתי לו מאותם המים. הוא טפטף לתוך כוס מים רגילים, טיפה אחת מה"מים החיים", האשה בירכה ושתתה. היום, מספר בן ציון, לפני שעה, טלפן אלי חברי והודיע לי, כי ב"ה השיתוק חלף ועבר, ונותרו רק כאבים מסויימים ההולכים ופוחתים…

הרב בנימין עודד את האב, והציע לו לקבל על עצמו החלטה טובה להוסיף בתורה ומצוות וגם להניח קופת צדקה בחדרו של הילד בבית הרפואה. "והעיקר, אמר, הבאתי לך סגולה מיוחדת, מים של הרבי".

לנוכח הפרסומים אודות הנהוג לאחרונה לקבל "תשובות" באמצעות ה"ליקוטי שיחות" ו"אגרות קודש" וכדו' פנתה הגב' לאה ביטון ממושב יערה בגליל, ושאלה את הרבנית עופרה נחום אשת השליח בישוב שלומי, האם הרבי מסכים לשיטה של כתיבת מכתבים וקבלת 'תשובות' באמצעות ספריו הקדושים, 'אגרות קודש' וכדו'. תשובת הרבנית נחום היתה, כי לדעתה כדאי שגם שאלה זו תופנה ישירות אל הרבי…

"דברי הרבי, אודות 'ילדים משלנו' לאחר שנים כה רבות שלא זכינו לילדים, היו בניגוד לדעת הרופא", אומר ר' אינשטיין, "אך הם מילאו את ליבנו בבטחון גמור כי עוד נזכה לראות בהתממשות דברי הבטחתו". בפגישתם הבאה עם הרופא, בה שוב שמעו את דבריו על חוסר האפשרות של הולדת ילדים במצבם, פנה ר' אינשטיין אל הרופא במפתיע ושאלו ישירות: "אם אשתי תלד, האם אתה מוכן להתחיל להניח תפילין?"

הרבנים הגיעו לבית הרפואה ואז ביקש הרב גוטניק את אם הנערה לספר לבתה על מוצאה האמיתי, מאחר שהניח שהאם מסתירה את האמת מבתה. הוא אמר לה מפורשות: עליך לספר לבתך שמוצאה – יהודי. לאחר שהאם סירבה בתוקף, אמר לה הרב: ראי, בתך חולה מאוד… דוקא בשעה זאת כדאי לך לספר לה את האמת, אולי על ידי כך תצילי את חייה…

באחד הימים הקשים, כשאני שוכב מחוסר הכרה, מצאתי עצמי בעולמות עליונים… שם הובלתי לבית דין של מעלה… ובנוכחות קהל גדול, עשו לי משפט, בו דנו אם להחזירני לעולם הזה אם לאו. לפתע הופיע אדם מהודר בזקנו שפניו האירו, ואמר שהוא לוקח אחריות על נשמתי, אם מחזירים אותי לחיים. השופט הביט בקטגור ואחר כך בסנגור, ולבסוף אמר: אם הרבי מליובאוויטש לוקח אחריות על נשמתך, תוכל לחזור לחיים.

פתאום אני רואה שהרבי נועץ בי את שתי עיניו החודרות במבט חם, והוא מסמן לי בידו להתקרב אליו. התקרבתי ואז הרבי שואל אותי: מאין אתה? עניתי לו: ממעלות. והוא המשיך לשאול, אם יש שם אדם ששמו יגאל כספי? עניתי שכן. הוא ביקש ממני למסור לו מסר אישי. אחר כך כשהוא מחייך חיוך רחב ופניו מאירות באור מיוחד, אמר לי שלוש מלים: זרע חייא וקיימא!…

והנה ביום שישי שלפני י"ב אייר, הגיעה אל משפחת שכטר אשה אלמונית, וביקשה למסור לידי הגב' שכטר "דולר ברכה" לרפואתה השלמה. היא הסבירה, כי לפני מספר שנים היא חלתה במחלה קשה, ובאמצעות קרובי משפחתה שהיו בניו יורק, זכתה לקבל דולר לברכה מאת הרבי מה"מ שיל"ו, ואלה היו מילותיו בעת מסירת שטר הברכה: רפואה ניסית למעלה מדרך הטבע. ואכן היתה לה רפואה ניסית, והיא הבריאה ב"ה לחלוטין.

הרופאים פחדו שהחיידק יעשה נזקים, כי ראו שכבר התחיל לעשות. ולכן חשבו על ניתוח לב פתוח כדי להוציא את כל מושבת החיידקים בבת אחת. אבל ב"ה לא היה צורך. יום אחד כאשר באתי כדרכי לבית הרפואה, הרגשתי בשקט מוזר שלא היה אופייני בסביבת בעלי. עד לאותו יום הרופאים היו מאוד לא רגועים, וכאשר שאלתי מה קורה?… מה השקט הזה?… אמרו לי בקול שקט, לכי לראות את בעלך. נכנסתי לחדר שלו וראיתי על פניו חיוך גדול והוא שאל לשלומי…

הלילה ראיתי לפתע את אימי ע"ה בחלום, כשהיא שואלת אותי אם אני רוצה לקבל ברכתו של צדיק אחד, שיברך אותי ואת בעלי בהצלחת הניתוח, אמרה. עם זאת בקשה ממני אימי כי אקבל עלי, בלי נדר, לקיים כמה דברים יסודיים ביהדות. לאחר שהבעתי את הסכמתי, הביאה אותי אל אותו הצדיק כדי לקבל את ברכתו. והנה כאשר נגשתי אל הצדיק, הוא אמר לי, שאם נקבל על עצמנו להתקין מזוזות על פתחי חדרי הבית, מבטיח הוא לנו שהנתוח יעבור, בעזרת ה', בהצלחה!

והנה באותו לילה כשפגשתי את הרב פרנק, התחולל הנס. אשתי שהתה בבית הרפואה עקב הצטברות גדולה של נוזלים ומצבה היה לא טוב. והנה לפתע, ממש באורח פלא, החל גופה לדחות את הנוזלים. באותו לילה היא הורידה עשרה ק"ג ממשקלה! וכאילו הוציאה את כל המחלה מתוך עצמה, וזו אכן היתה תחילת נסיגת המחלה.

"זה מדהים" קרא אילן " זה הרי ממש אותו המכתב שהרבי ענה גם לי". "ובאמצעות איזה כרך כתבת?" שאל. "באגרות קודש כרך ג'", ענתה "וכאשר פתחתי לראות באיזה עמוד המכתב, התברר לי כי היה זה בעמ' נ"ב איגרת תמ"ה"… עם תשובה כפולה ומכופלת כזו, מובן שהוחלט על חתונה ב"ה. ואכן הצדדים החלו בהכנות לחתונה.

פתאום שאל אותה הרבי: יש לך בן בצבא? והיא ענתה: כן. והמשיך הרבי לשאול: האם הוא משרת בצבא האמריקאי במלחמתו בצבא הגרמני. והיא ענתה: כן. הרבי אמר לה: תארי לעצמך עכשיו את בנך שנמצא בצבא ולוחם, והנה בא צבא האויב ונלחם נגד כל פלוגתו, וכל חיילי הפלוגה נופלים במלחמה. ורק בנך נשאר בחיים בזכות המצוה הזאת שאת מקיימת.

בעל הבית, שליח חב"ד המקומי, הביט בבחורים שעדיין הסבו לשולחן, והמשיכו באכילתם הגסה, ואמר לי: אתה רואה את הבחורים האלה? תתבונן בהם היטב… בדיוק כמו שהם נראים היום, כך אני נראיתי לפני שנים מספר, וכשם שהם התפרצו לביתי ככה סתם בלי הזמנה ובלי להתחשב בסביבה ובאוירת הקודש של שבת, כך אני התפרצתי לביתו של שליח חב"ד בליל שבת, אז כשהייתי "היפי" דומה להם…. (עפ"י סיפורי חסידים בהתוועדויות של חסידי חב"ד).

אני עצמי יהודי יליד אוסטריה ולאחר שעברנו את תופת השואה החלטנו אשתי ואני להסתיר את יהדותנו. כשראיתי את המזוזות, ואני יודע מהי מזוזה… חשבתי לעצמי יהודי שמקפיד לשים מזוזה בכל חדר, לא יכול להיות רמאי… אחר כך עליתי למשרדך וראיתי שגם שם בכל פתח יש מזוזה. שם גם ראיתי תמונה של הרבי מליובאוויטש, וחשתי שהוא מביט בי. ואז ידעתי שאני צריך לחזור לחיק היהדות… וגם שאני צריך לעזור לך…