ראה הבעל שם טוב שכל שאלה נוספת מיותרת, האיש שם בטחונו בה' ולא יזוז מזה. והראיה, שהוא ממשיך לארח את הבעל שם טוב ומכניס עוד אורחים בשמחה ובטוב לבב וביד רחבה, כאילו הוא עשיר גדול ואין לו שום דאגה.

פעם אחת נסע רכי ישראל בעל שם טוב עם אחד מתלמידיו למקום מדבר ושממה שאין שם מים. כך המשיכו בדרכם הרב והתלמיד והם הולכים והולכים, התעייף התלמיד וצמא מאד למים עד שהגיע לסכנת מוות מרוב חולשה וצימאון.

בכל יום ויום הייתה באה בת קול לאבא אומנא ואומרת לו: "שלום עליך". לאביי, הייתה באה אחת לשבוע, בערב שבת, ואילו לרבא – הייתה באה אחת לשנה, בערב יום הכיפורים.

שידוך משמים – סיפור מרגש במיוחד, שהתרחש בשנת ש"כ בערך, בתקופה שקדמה להתגלות תורת־החסידות בכמה דורות. הובא ב'ספר הזיכרונות' של אדמו"רי חב"ד.

כיצד מרקדין לפני הכלה? רבי יהודה בר אילעאי היה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק היה רוקד עם שלשה בדי הדס, זורק ותופס אחד אחרי השני.

כאשר עליתי למשאית, אמי החזיקה אותי ואמרה: "אם את רוצה שניפגש, את חייבת לזכור את המילה: 'מקווה'".

רבי פרידא, סבלן גדול היה. באורך רוח היה חוזר ומלמד תלמיד זה פעם ועוד פעם, מסביר ומשנן, מרחיב ומבהיר עד שהבין התלמיד את הדברים והם נכנסו ללבו.

רבי יהושע בן אלם שהיה מגדולי דורו חלם חלום בו נאמר לו: "שמח בלבבך שאתה וננס הקצב, תשבו זה ליד זה בגן עדן, שחלקו של ננס בעולם הבא כחלקך, ושניכם שווים שם כאחד".

רבי טרפון כיבד את אמו מאד. כך למשל, בכל פעם שהייתה האימא רוצה לעלות למיטתה לישון, היה רבי טרפון מתכופף, ואמו הייתה עולה על גבו ומטפסת למיטתה.

פעם אחת היה דמא בן נתינה לבוש בגד משי מרוקם בחוטי זהב, והיה יושב בין שרי רומי, ובאה אמו וקרעה את הבגד מעליו והכתה על ראשו וירקה לו בפניו, ובכל זאת – לא בייש אותה ולא גער בה.

הבין רב ברוקא שבזכות מצווה זו, לשמח לב אחרים ולהרחיקם מן המחלוקת, זכו השניים, ואליהו הנביא העיד עליהם כי הם בני העולם הבא.

קם דוד מלך ישראל וטען: "כל ימיי ביקשתי מאת בורא העולמים שאמרי פי יהיו חשובים לפניו כדברי אלוקים חיים, עד שזכיתי לקבל הבטחה מפיו, שכל מי שעוסק בפרקי תהלים, הרי זה כאילו הוא עוסק בנגעים ואהלות".

הרבנית חנה העידה על בנה הרבי: בני שיחיה, שיהיה בריא, לא משום שהוא בני ואני אימו, וייווצר הרושם שאני מתגאה בו. אני מכירה אותו היטב, ואינני יודעת אם היה אי פעם 'רבי' כזה כמותו.

הרבי שכיבד מאוד את אמו, רצה למנוע ממנה צער, עד כדי כך שעשה הכל כדי שלא תדע שבנה לייבל אחי הרבי הלך לעולמו.

בארצות הברית במחיצת הרבי, החלה עבור חנה אם הרבי תקופת ההוד וההדר, תקופת הזוהר רבת הפאר של טו"ב (שבע עשרה) שנות חיים מאושרים.

יש ללמוד מהרבי כיבוד אב ואם. הרבי נוסע מארצות הברית לפריז כדי לקבל פני אמו שיצאה מברית המועצות מקבל אותה בכבוד רב ובהתוועדות של שמחה כשהוא מודה לכל המסייעים לה, ונוסע עמה לארצות הברית.

הרבי טס מארצות הברית לצרפת כדי לקבל את אמו בפריז, והיה נוהג לבקרה פעמיים ביום, בבוקר ובערב. בשבתות ובחגים היה צועד מרחק גדול מבית מלונו ועד לבית אימו, כדי לבקרה.

כשהרבי והרבנית התגוררו בברלין ולאחר מכן בפריז ולבסוף בארצות הברית – נשמר הקשר של הרבי עם הוריו באמצעות מכתבים. הרבי ואביו הרבו להתכתב בדברי תורה. עם זאת דאג הרבי לצורכי הוריו.

הרבי הריי"צ הוסיף לרשימת קרוביו את שם הרבי והגדירו כחתנו קודם נשא את בתו לאשה. וכאשר השלטונות טענו: הרי חתן תוכל להשיג גם במקום אחר?! ענה להם הרבי: "חתן כזה אי אפשר להשיג בכל העולם!"

הרבי העיד על עצמו: אינני עומד לשנות את השיטה אותה סללו לי אבי [רבי לוי יצחק] ומורי וחמי [הרבי הריי"צ] שאין להתחשב בעניינים של היפך הכבוד, ואפילו עם גזרה של אומות העולם אין להתחשב!"

מעניין עד היכן הגיע מורא אב ואם של הרבי, שאפילו כשהיה מעוניין מאוד בדבר שהתנגדו לו הוריו לא פצה פה ולא הביע דעתו ולא ביקש שירשו לו למלא את רצונו.

עוד בהיותו ילד כיבד הרבי את הוריו בצורה מיוחדת. אחד הדברים הנפלאים שיש ללמוד ממנו, כיצד הפנה להם את פניו ולא את גבו, ומכיון שלא רצה שירגישו בדבר עשה זאת בתחבולות.

אחת הטענות שטענו המתנגדים נגד אדמו"ר הזקן היתה, שבדרושיו הרבים טוען רבינו הזקן שה"מלכות" אינה שווה שום דבר – ובלשון ה'קבלה' "לית לה מגרמה כלום", ולכן היא הספירה האחרונה…

מסופר על הבעל שם טוב הקדוש – רבי ישראל בן אליעזר, שיום אחד גילו לו מן השמים שיש יהודי צדיק שעובד את השם יותר ממנו, ואם ירצה יוכל לפגוש אותו ולהיווכח במו עיניו.

מצוות תפילין שקולה כנגד כל המצוות, ומי שזהיר במצווה זו כאילו קיים את כל התורה כולה. לכן יוצאים חסידי חב"ד לזכות במצוה זו את עם ישראל בכל מקום שאפשר.