המזוזות מגינות ושומרות עלינו בזכות קיום המצווה, על כן יש לוודא שהמזוזות תמיד תקינות וכשרות למהדרין.

סיפור ניסי הקשור בציצית. יהודי שעמד לפשני שודדים והיה בסכנת חיים ניצל עקב תושייתו ללמד שבע מצוות בני נח ובזכות הציצית שבבגדו.

מי ששומר שבת יכול לראות במוחש איך הברכה שורה בביתו, כי השבת היא מקור הברכה. סיפור זה ממחיש לנו עד כמה ברכת ה' היא תעשיר!

נרות שבת מאירים כל בית יהודי ומשרים בו אוירה טובה, אוירה משפחתית מלאה רוגע ושלוה – אוירה, אותה אפשר לחוש ביתר שאת כאשר שומרים את הלכות השבת.

השבת הוא מנוחה לגוף ולנפש – כדי לחוש את אוירת השבת יש לנו הלכות מיוחדות המנתקות אותנו מטרדות היום יום ומאפשרות לנו להתבונן בעצמנו בפנימיות.

מופת של הרבי הרש"ב. כך חזר יעקב לדרך התורה והמצוות, לאחר הירידה העצומה שהייתה לו, ויראת השמים שלו התחזקה ביותר, במיוחד לאחר שראה נסים גלויים.

…וְהַשֵּׁם הַנֶּאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר שִׁלֵּם לְדָמָא אֶת שְׂכָרוֹ תְּמוּרַת הַקְפָּדָתוֹ עַל מִצְוַת כִּבּוּד אָב, וּפָרָתוֹ הִמְלִיטָה פָּרָה אֲדֻמָּה…

רַבִּי טַרְפוֹן עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לַחֲצִי הַכָּבוֹד שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה לְכַבֵּד אָב וְאִם.

אָמַר לָהֶם הַזַּיִת: אַחַי הָעֵצִים, אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי יָרֹק מִבַּחוּץ. רְאוּ אֶת גִּזְעִי שֶׁשָּׁחֹר וְחָלוּל וְנָבוּב הוּא…

מִי לֹא שָׁמַע עַל מִשְׁפַּחַת רוֹטְשִׁילְד, מִמֶּנָּה יָצְאוּ בַּנְקָאִים עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים, שֶׁשְּׁמָם נוֹדַע לִתְהִלָּה בְּמַעֲשֵׂי הַצְדָּקָה שֶׁלָּהֶם. מַהוּ סוֹד הַצְלָחָתָם?

לצערנו, יש עדיין הרבה יהודים שאינם יודעים שהם יהודים, ובהיותם תינוקות שבויים עלינו לעזור להם לגלות את זהותם היהודית. מולי דוד היתה אחת מהם.

מי היה מאמין שערבי מוסלמי שהתחנך על ברכי הקוראן במסגדים הקיצוניים יתגייר ויקים בית נאמן בישראל? להלן סיפורו המדהים של ערבי שהתגייר.

לפתע שמענו את אביו של החולה אומר: ”מן השמים שלחו אותך לכאן”, ”כבר שנים אני רוצה לפגוש אותך. לספר לך מה קרה לבנך"… וגילינו שהיתה כאן השגחה פרטית מהממת.

כולנו מתרגשים יחד עם קייטי ותוהים: האם כבר זכינו לקיום היעוד בימות המשיח, בהם כל העוורים יפקחו את עיניהם?!… מי יתן!…

סוד השתיקה הוא שיכול לעצור ויכוח קטן לפני שיהפוך למריבה גדולה. העולם כולו עומד על מי שבולם פיו בשעת מריבה… כמו שכתוב "תולה ארץ על בלי מה".

סיפור מרגש במיוחד שקרה בארצנו. את הסיפור סיפר הנהג ערן לחבריו הנהגים שישבו מרותקים לשמע סיפורו. הם לא עצרו את דמעותיהם מהתרגשות ולבסוף הקיפו אותו בחיבוקים חמים והודו לו על סיפורו.

הַסִּפּוּר בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאָדָם אֵינוֹ צָרִיךְ לִנְדֹּד כְּדֵי לִמְצוֹא אֶת אָשְׁרוֹ וְעָשְׁרוֹ. הָעֹשֶׁר וְהָאֹשֶׁר נִמְצָאִים בְּמָקוֹם שֶׁאָדָם נִמְצָא וְהַנְּדִידָה עֲשׂוּיָה לִגְרֹם לוֹ סֵבֶל. זֶהוּ צַד אֶחָד שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ. אוּלָם מִצַּד שְׁנֵי בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ יִּתְרוֹן לְאָדָם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת "מְהַלֵּךְ", כִּי תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִתְקַדֵּם וְלָלֶכֶת מֵחַיִל אֶל חַיִל.

מַה נִּתָּן לִלְמֹד מֵרְאִי? לָרְאִי צִפּוּי שֶׁל כֶּסֶף מֵאֲחוֹרָיו, וּלְעֻמָּתוֹ זְכוּכִית הַחַלּוֹן – דָּבָר אֵין מֵאֲחוֹרֶיהָ, לָכֵן דֶּרֶךְ הָרְאִי אַתָּה רוֹאֶה רַק אֶת עַצְמְךָ, וְאִלּוּ דֶּרֶךְ הַזְּכוּכִית אַתָּה רוֹאֶה מַה נַּעֲשֶׂה סְבִיבְךָ.

השליחות של רבי מנחם מענדל מהורודוק ואדמו"ר הזקן בהפצת המעיינות לא היתה קלה כלל וכלל באותם הימים. לא בקלות הבינו קהל הלומדים המתנגדים שמדובר בגאוני עולם הנחבאים אל הכלים.

מדוע חיבב כל כך רבי מנחם מענדל מויטבסק הנבחר שבתלמידי הרב המגיד את הצעיר שבחבורת התלמידים שניאור זלמן שהיה ידוע בכינוי החיבה שלו זלמניו, ואתו הוא יצר קשר נפשי עמוק ומיוחד במינו?

הם שלחו אגרת לרבי שמואל כדי שיעזור להם להיפגש עם הגאון מוילנא ולפרוש לפניו את דרך החסידות, מתוך נכונות לשמוע טענותיו ואחת ולתמיד לישר את ההדורים ולסיים את הויכוח המר. ואמנם רבי שמואל הסכים ברצון, ורק ביקש שהענין ישאר בחשאיות לטובת הענין ולהצלחתו.

בִּמְקוֹם שֶׁיְּחַזֵּק הַטַּבָּק אֶת בְּהִירוּת מַחְשַׁבְתּוֹ, הִרְגִּישׁ הָרַב שֶׁבְּכָל שְׁאִיפָה הֲרֵיהוּ מִתְבַּלְבֵּל, וּבְתוֹךְ כָּךְ חָפְנוּ אֶצְבְּעוֹתָיו עוֹד מְעַט טַבָּק, וּלְפֶתַע נִתְקְלוּ בִּדְבַר-מַה קָּשִׁיחַ, הַמֻּנָּח לוֹ בְּתַחְתִּית הַקֻּפְסָה. הוּא הִבִּיט אֶל תּוֹכָהּ, פִּשְׁפֵּשׁ בַּטַּבָּק אָנֶה וְאָנָה, וְהִנֵּה הִתְנוֹצְצָה לְעֵינָיו מַטְבֵּעַ-זָהָב.

רַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק בְּיַלְדוּתוֹ רָאָה אֶת אָבִיו בּוֹכֶה. קָשֶׁה לְתָאֵר וְאַף לְהָבִין הִתְנַהֲגוּת שֶׁל יֶלֶד בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ וִיחִידוֹ שֶׁל אַדְמוֹ"ר, הָרַבִּי הרש"ב, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת אַדְמוֹ"ר. בֵּן שֶׁנֵּחַן בְּמוֹחִין דְּגַדְלוּת וּבְמִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת. אוּלָם הָבָה נָצִיץ קִמְעָא בְּהִתְנַהֲגוּת שֶׁל בֵּן – מוֹפֵת לְכָל הַיְּלָדִים.

כְּפִי שֶׁחֲסִידִים מְסַפְּרִים, מְאֹרָעוֹת יָפִים וּמְעַנְיְנִים הָיוּ בַּחֲתֻנָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּעִירָם זלאבין בִּשְׁנַת תקס״ד, כַּאֲשֶׁר בִּתּוֹ שֶׁל אַדְמוֹ״ר הָאֶמְצָעִי נִשְּׂאָה לְנֶכְדּוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מברדיטשב.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְפַּלְּאוּ הַמְּאָרְחִים… הֲיִתָּכֵן?… הֲרֵי הֵם אֲנָשִׁים עֲדִינִים וּמְלֵאֵי חֶמְלָה הַשּׁוֹמְרִים מִצְווֹת בַּהַקְפָּדָה. וְכִי מָתַי פָּגְעוּ בְּבַעֲלֵי חַיִּים? אֲפִלּוּ בְּיַתּוּשׁ לֹא הֵעֵזּוּ לִפְגֹּעַ מֵעוֹלָם!