סיפורים

באותו יום הגיע אליי יהודי וסיפר לי דבר מזעזע. חיפשתי בעצמי בדקות דדקות משהו בדומה לפגם ההוא ולא מצאתי משהו דומה לאותו פגם ואפילו לא שמץ מנהו ואף לא שמץ של שמץ ממנו, המשיך הרבי.

הַיּוֹם אֲנִי בֶּן 55 שָׁנָה. דִּבְרֵי הָרַבִּי הַמָּהָרָ"שׁ אֵינָם מַפְסִיקִים לְהַדְהֵד בְּאָזְנַי. כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁנְתִּי, וְהַיּוֹם לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּי.

הַבָּסִיס שֶׁל תּוֹרַת הַחֲסִידוּת, הוּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"… (דְּבָרִים ו ד). שֶׁהֲרֵי "שְׁמַע" רָאשֵׁי תֵּבוֹת "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם" (יְשַׁעְיָה מ כו). וּלְהָבִין עִנְיָן זֶה נִלְמַד מֵהַסִּפּוּר עַל דָּנִיֵּאל (דָּנִיֵּאל ו יא)

יָצָא הַיְּהוּדִי לַחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת בָּכָה וְאָמַר: אַבָּא! הֲיִתָּכֵן שֶׁבָּנֶיךָ בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ יִגְוְעוּ בָּרָעָב, חָלִילָה, הַאֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁהֵם זְקוּקִים לְגֶשֶׁם?

הקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי כמו אב רחמן האוהב את ילדיו, אהבה אין סופית ללא גבולות. וכאשר הקדוש ברוך הוא רואה שיש חיסרון ביהודי: שמפאת שאינו מניח תפילין יש חיסרון בידו או בנפשו, או מפאת שאינו לומד תורה, נוצר חיסרון בראשו, או שאינו רץ למצוה, דבר היוצר חיסרון ברגלו, או שאינו שומר טהרת משפחה וכו' וכו', דברים שיוצרים פגמים בגופו, יש לו לקדוש ברוך הוא אהבה עמוקה ומיוחדת כלפיו, לבו יוצא אליו.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אוֹהֵב אוֹתָנוּ כָּל כָּךְ וּמְחַכֶּה לַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ רַק צְרִיכִים לְדַבֵּר אִתּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ!

וּבֶאֱמֶת שְׁכֵנִים טוֹבִים אָנוּ, וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ אַהֲבָה גְּמוּרָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁאַף הוּא אוֹהֵב אוֹתִי.

הרבי פתח בהמנון הצרפתי ה"מרסלייז" (ניגון המהפכה הצרפתית) בצרפו את המילים מסידור התפילה: "האדרת והאמונה לחי עולמים".

הרבי חרש וזרע בסורבון בפרט ובפריז בכלל אצל יהודים וגויים את זרעי המהפכה הצרפתית החדשה, את תכלית העולם, את ההכרה בבורא עולם ומנהיגו.

לאחר המבחן התפרסם בכל האוניברסיטה והיה לשיחת היום סיפורו של הרבי, שגמר את המבחן בחצי שעה וכולם חיכו בסקרנות לתוצאות…

מרוב בהלה והפתעה (איך הוא יודע שאני יהודי? ומנין לו שאני דובר אידיש?) לא היה לו מה לענות, לך תסביר לו שזה עתה הגיע לפאריז במטרה לברוח מהיהדות ומיד שואלים אותו על התפילין…

זה הבית בו התגוררו מי שעתיד היה להתפרסם כ"רבי מליובאוויטש" ורעייתו בשהותם כשמונה שנים בפריז.

נשיא רוסיה הנהן בראשו וללא היסוס התקשר אל שר החינוך, החליף אתו מספר מילים ובסיימו את השיחה הודיע לרב חגיגית שהעניין סודר – המבחן לא יתקיים בשבת.

מיד יצאה מחדרו של הרבי הוראה ברורה: פשוט ימשיכו בכל תכניותיהם, כולל הקייטנות עד סיומן כמתוכנן. והשם יצליחם ויבשרו טוב.

נער ממשפחה חסידית שבנעוריו התדרדר וירד מדרך התורה והמצוות וההשגחה העליונה הביאה אותו להיפגש עם הרבי המהר"ש עד שבסוף נפגש עם הרבי הריי"ץ וחזר בתשובה.

המילים הראשונות במרומי הדף היו: "שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין" – תשובה ברורה לשאלתו אם לברוח ממוסקבה!

אין ספק שגם העובדה שזכיתי להימנות על חסידיו של הרבי באה לעולם כתוצאה מדבריו של הרבי.

הרבי החל למנות את המקומות שמשתתפים בלווין ובהם, לא יאומן, הוא הזכיר את… כלכותה! מקום בו הייתי, וכאילו דיבר אתי ישירות.

פעם בערב יום הכיפורים, כשהיה רבי לייב שרה'ס הקדוש בדרכו לביתו, פרצה סערת גשמים גדולה, כך שנלאה להגיע לביתו, ורק לאחר חצות היום הגיע לכפר סמוך לעירו. הבין הרב שבהשגחה פרטית נקלע לכפר זה בערב היום הקדוש דוקא, הודה להשם וציפה בשמחה לבאות.

שָׁמְעָה הַמִּפְלֶצֶת אֶת דִּבְרֵי הַלַּעַג וְהַקֶּלֶס שֶׁל הַשּׁוֹמֵר, וּבְכָל פַּעַם שֶׁשָּׁמְעָה דְּבַר דְּחִיָּה וְלִגְלוּג גָּדְלוּ מְמַדֶּיהָ, עַד שֶׁגָּדְלָה וְגָדְלָה וְהִפְחִידָה אֶת הַשּׁוֹמֵר בִּמְמַדֶּיהָ! דָּרְכָה עַל הַשּׁוֹמֵר, עָשְׂתָה חֹר בְּדֶלֶת הָאַרְמוֹן, נִכְנְסָה לָאַרְמוֹן, וְהִסְתּוֹבְבָה בּוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה, הָלוֹךְ וָשׁוֹב.

הִתְפַּלְּאוּ הַיְּלָדִים לִשְׁמֹעַ שֶׁהֵם יְהוּדִים, וְרָאוּ בַּדָּבָר מֶסֶר מִשָּׁמַיִם. גַּם הָאָב שֶׁלֹּא יָכֹל לְהִתְעַלֵּם מֵהַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁבַּדָּבָר, כְּבָר לֹא יָכֹל לְהִתְכַּחֵשׁ לְיַהֲדוּתוֹ, וְיַחַד עִם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הֶחְלִיט לַעֲבֹר לַגּוּר בִּסְבִיבָה יְהוּדִית, כָּךְ חָזְרָה מִשְׁפָּחָה יְהוּדִית שְׁלֵמָה לְחֵיק הַיַּהֲדוּת.

קָשֶׁה לִקְרֹא וְקָשֶׁה לִכְתֹּב עַל הַשּׁוֹאָה, אַךְ אוּלַי דַּוְקָא בִּזְמַן זֶה, בִּזְמַן הַחֲשֵׁכָה, זָרַח וְהֵאִיר עוֹד יוֹתֵר חֻסְּנוּ וְיִחוּדוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַיְּהוּדִי.

אָנוּ קוֹרְאִים וְשׁוֹמְעִים רַבּוֹת עַל נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁסִּיְּעוּ לְבַעֲלֵיהֶן לִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת בְּרוּסְיָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית. בְּסִפּוּרִים אֵלּוּ מִשְׁתַּקְּפִים מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַסִּכּוּן הָעַצְמִי, שֶׁכֵּן הַקּוֹמוּנִיסְטִים עָצְרוּ וְהֶעֱבִירוּ לְמַחֲנוֹת עֲבוֹדָה נָשִׁים יְהוּדִיּוֹת שֶׁנִּתְפְּסוּ בְּסִיּוּעַ לִשְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת.

אַחֲרַי כַּמָּה חֳדָשִׁים חָזַר הַסּוֹחֵר, וּמִיָּד כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ. לִפְנֵי שֶׁפָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ וְהֶחְלִיף אֶת בִּגְדֵי הַדֶּרֶךְ, רָץ בִּמְהִירוּת לִידִידוֹ רַבִּי יַעֲקֹב. נָתַן לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם' וּשְׁאָלוֹ…

הָרַבִּי מִקּוֹצְק, הִנְהִיג עֲדַת חֲסִידִים גְּדוֹלָה וּמְפֻרְסֶמֶת בַּדּוֹר הַשְּׁלִישִׁי לַחֲסִידוּת, הָיָה מְפֻרְסָם בַּחֲרִיפוּתוֹ וּבְלַמְדָנוּתוֹ, יָדוּעַ בְּאִמְרוֹתָיו הַשְּׁנוּנוֹת וְהַחַדּוֹת וְדָרַשׁ אֶת מִדַּת הָאֱמֶת לְתַכְלִיתָהּ. פַּעַם אַף אָמַר: "אֵין לִי צֹרֶךְ בְּאַלְפֵי חֲסִידִים; אִם יִהְיוּ לִי שְׁלוֹשָׁה חֲסִידִים שֶׁיַּחְבְּשׁוּ עֲלֵי כְּרוּב לְרָאשֵׁיהֶם, יַעֲלוּ עַל הַגַּג וְיִצְעֲקוּ: 'אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ', אֶסְתַּפֵּק בְּכָךְ". נִרְאֶה שֶׁאֵלּוּ מֵחֲסִידָיו שֶׁזָּכוּ לַתֹּאַר "קוֹזָק" הִצְטַיְּנוּ בַּמִּדּוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה.

"מהיום והלאה" – פסק המגיד לאישה – "עלייך לעשות קוגל נוסף לשבת, אחד יאכלו לפני הסעודה ואחד בסופה". נחה דעתם של בני הזוג, עשו שלום ביניהם ומהיום ההוא והלאה חיו חיי אושר ושלווה.

הרהרו התלמידים בלבם: הייתכן? הם לא יכלו לעורר שמחה אצל רבם, והאיש הפשוט הזה הצליח לעשות זאת?! הרגיש הבעל שם טוב בתמיהתם ושלח את רבי דויד למלא איזו שליחות. לאחר שיצא סיפר לתלמידים את פשר הקירוב המיוחד.

למחרת, ערב שבת, ניגש מ. כהרגלו להדליק נרות שבת קודש. כמה דקות אחר כך שמע את אשתו מחנה את רכבה ואחרי שנייה היא פרצה מתנשפת אל הבית: "האם מאוחר מדי? האם אני יכולה עדיין להדליק נרות?"…

והנה יום אחד "נשבר הקרח", אשתו של ר' מענדל השתנתה מן הקצה אל הקצה. היא ביקשה את סליחתו על שציערה אותו כל השנים, ואמרה שמעתה תקבל בחפץ לב ובשמחה את כל האורחים ותשרת אותם בנאמנות בכל כוחה.

מה עשה רבי אריה לוין כאשר שמע בערב שבת אחד את אחת השכנות כשהיא רבה עם בעלה, והבין שעילת הריב היא שהבעל אינו נותן לאשתו די כסף להכין את צרכי השבת?…

כשנסע מהעיירה לדרכו ונפרד מאבא, ראה הרב איך אבא מיהר אל העגלה שישב בה השליח ודבר־מה תחת בגדו. כשהתקרב למקום, הבחין שאבא נתן לו מטפחת של נשים ואמר: "הא לך מתנה בשביל אשתך ולא תמרר את חייך".

העיירה דוברומיסל שבאוקראינה הייתה ידועה בדרך כלל כעיירה שלווה, שלא רבו בה הסכסוכים. אך בתחום חיי המשפחה היו לא מעט בעיות, ובבתים רבים לא שרר שלום בית. ובכל זאת הצליחו להשכין בה שלום בית, הכיצד?

על זכויות ושכר לעולם הבא בזכות השכנת שלום, ניתן ללמוד גם מהסיפור התלמודי על האנשים, שהיו שמחים ומשמחים ומשכינים שלום בין אדם לחברו.

רבי מאיר בעל הנס היה ידוע במאמציו ובכוחו להשכין שלום. אחד הסיפורים המפורסמים על מעשיו אלו מופיע במדרש. כדלהלן:…

ראה הבעל שם טוב שכל שאלה נוספת מיותרת, האיש שם בטחונו בה' ולא יזוז מזה. והראיה, שהוא ממשיך לארח את הבעל שם טוב ומכניס עוד אורחים בשמחה ובטוב לבב וביד רחבה, כאילו הוא עשיר גדול ואין לו שום דאגה.

פעם אחת נסע רכי ישראל בעל שם טוב עם אחד מתלמידיו למקום מדבר ושממה שאין שם מים. כך המשיכו בדרכם הרב והתלמיד והם הולכים והולכים, התעייף התלמיד וצמא מאד למים עד שהגיע לסכנת מוות מרוב חולשה וצימאון.

בכל יום ויום הייתה באה בת קול לאבא אומנא ואומרת לו: "שלום עליך". לאביי, הייתה באה אחת לשבוע, בערב שבת, ואילו לרבא – הייתה באה אחת לשנה, בערב יום הכיפורים.

שידוך משמים – סיפור מרגש במיוחד, שהתרחש בשנת ש"כ בערך, בתקופה שקדמה להתגלות תורת־החסידות בכמה דורות. הובא ב'ספר הזיכרונות' של אדמו"רי חב"ד.

כיצד מרקדין לפני הכלה? רבי יהודה בר אילעאי היה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק היה רוקד עם שלשה בדי הדס, זורק ותופס אחד אחרי השני.

כאשר עליתי למשאית, אמי החזיקה אותי ואמרה: "אם את רוצה שניפגש, את חייבת לזכור את המילה: 'מקווה'".

רבי פרידא, סבלן גדול היה. באורך רוח היה חוזר ומלמד תלמיד זה פעם ועוד פעם, מסביר ומשנן, מרחיב ומבהיר עד שהבין התלמיד את הדברים והם נכנסו ללבו.

רבי יהושע בן אלם שהיה מגדולי דורו חלם חלום בו נאמר לו: "שמח בלבבך שאתה וננס הקצב, תשבו זה ליד זה בגן עדן, שחלקו של ננס בעולם הבא כחלקך, ושניכם שווים שם כאחד".

רבי טרפון כיבד את אמו מאד. כך למשל, בכל פעם שהייתה האימא רוצה לעלות למיטתה לישון, היה רבי טרפון מתכופף, ואמו הייתה עולה על גבו ומטפסת למיטתה.

פעם אחת היה דמא בן נתינה לבוש בגד משי מרוקם בחוטי זהב, והיה יושב בין שרי רומי, ובאה אמו וקרעה את הבגד מעליו והכתה על ראשו וירקה לו בפניו, ובכל זאת – לא בייש אותה ולא גער בה.

הבין רב ברוקא שבזכות מצווה זו, לשמח לב אחרים ולהרחיקם מן המחלוקת, זכו השניים, ואליהו הנביא העיד עליהם כי הם בני העולם הבא.

קם דוד מלך ישראל וטען: "כל ימיי ביקשתי מאת בורא העולמים שאמרי פי יהיו חשובים לפניו כדברי אלוקים חיים, עד שזכיתי לקבל הבטחה מפיו, שכל מי שעוסק בפרקי תהלים, הרי זה כאילו הוא עוסק בנגעים ואהלות".

הרבנית חנה העידה על בנה הרבי: בני שיחיה, שיהיה בריא, לא משום שהוא בני ואני אימו, וייווצר הרושם שאני מתגאה בו. אני מכירה אותו היטב, ואינני יודעת אם היה אי פעם 'רבי' כזה כמותו.

הרבי שכיבד מאוד את אמו, רצה למנוע ממנה צער, עד כדי כך שעשה הכל כדי שלא תדע שבנה לייבל אחי הרבי הלך לעולמו.

בארצות הברית במחיצת הרבי, החלה עבור חנה אם הרבי תקופת ההוד וההדר, תקופת הזוהר רבת הפאר של טו"ב (שבע עשרה) שנות חיים מאושרים.

יש ללמוד מהרבי כיבוד אב ואם. הרבי נוסע מארצות הברית לפריז כדי לקבל פני אמו שיצאה מברית המועצות מקבל אותה בכבוד רב ובהתוועדות של שמחה כשהוא מודה לכל המסייעים לה, ונוסע עמה לארצות הברית.

הרבי טס מארצות הברית לצרפת כדי לקבל את אמו בפריז, והיה נוהג לבקרה פעמיים ביום, בבוקר ובערב. בשבתות ובחגים היה צועד מרחק גדול מבית מלונו ועד לבית אימו, כדי לבקרה.

כשהרבי והרבנית התגוררו בברלין ולאחר מכן בפריז ולבסוף בארצות הברית – נשמר הקשר של הרבי עם הוריו באמצעות מכתבים. הרבי ואביו הרבו להתכתב בדברי תורה. עם זאת דאג הרבי לצורכי הוריו.

הרבי הריי"צ הוסיף לרשימת קרוביו את שם הרבי והגדירו כחתנו קודם נשא את בתו לאשה. וכאשר השלטונות טענו: הרי חתן תוכל להשיג גם במקום אחר?! ענה להם הרבי: "חתן כזה אי אפשר להשיג בכל העולם!"

הרבי העיד על עצמו: אינני עומד לשנות את השיטה אותה סללו לי אבי [רבי לוי יצחק] ומורי וחמי [הרבי הריי"צ] שאין להתחשב בעניינים של היפך הכבוד, ואפילו עם גזרה של אומות העולם אין להתחשב!"

מעניין עד היכן הגיע מורא אב ואם של הרבי, שאפילו כשהיה מעוניין מאוד בדבר שהתנגדו לו הוריו לא פצה פה ולא הביע דעתו ולא ביקש שירשו לו למלא את רצונו.

עוד בהיותו ילד כיבד הרבי את הוריו בצורה מיוחדת. אחד הדברים הנפלאים שיש ללמוד ממנו, כיצד הפנה להם את פניו ולא את גבו, ומכיון שלא רצה שירגישו בדבר עשה זאת בתחבולות.

אחת הטענות שטענו המתנגדים נגד אדמו"ר הזקן היתה, שבדרושיו הרבים טוען רבינו הזקן שה"מלכות" אינה שווה שום דבר – ובלשון ה'קבלה' "לית לה מגרמה כלום", ולכן היא הספירה האחרונה…

מסופר על הבעל שם טוב הקדוש – רבי ישראל בן אליעזר, שיום אחד גילו לו מן השמים שיש יהודי צדיק שעובד את השם יותר ממנו, ואם ירצה יוכל לפגוש אותו ולהיווכח במו עיניו.

מצוות תפילין שקולה כנגד כל המצוות, ומי שזהיר במצווה זו כאילו קיים את כל התורה כולה. לכן יוצאים חסידי חב"ד לזכות במצוה זו את עם ישראל בכל מקום שאפשר.

סיפור שקרה לחסיד חב"ד שנהג לזכות יהודים במצות הנחת תפילין, ומדי יום שישי יצא לאחד הצמתים עם זוג תפילין וחומר הסברה וקירב את בני ישראל לאביהם שבשמים.

הסיפור של ר' דוד שורדר מאנגליה, נראה כמו לקוח מן האגדות. שורדר, איש עסקים שתחביבו לאתר יהודים במקומות אליהם מגיע, וליצור עמם קשר.

בינתים הגיעו כחות הביטחון. כל תושבי השכונה קיבלו הוראה לנעול את דלתות בתיהם, המחבלים ניסו להסתתר בין השיחים שמאחורי המקוה של השכונה, אולם אנשי כיתת הכוננות הצליחו למצוא אותם ולחסלם. כך ניצלו חייהם של תושבי הישוב.

סיפור מרגש על שידוך מיוחד. הקדוש ברוך הוא, שמשגיח עלינו בכל צעד ושעל, לא נשאר חייב ומשיב לנו כגמולנו הטוב על כל מעשינו הטובים.

תשעה בחורים נסעו ברכבת בדרכם לישיבה של חב"ד במינסק. והנה לפתע הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו, והתחיל לרדת שלג כבד. פתיתי השלג נערמו על פסי הרכבת והנהג נאלץ לעצור…

אחרי זמן לא רב הועמדה חופה תחת כיפת השמים על אדמת ירושלים וסביבה נשמע "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה…."

היה זה יום שישי חורפי בחודש שבט. רבקה, נערה בת 19 מקראון הייטס, היתה בדרכה מברוקלין למנהטן. אמה ביקשה ממנה לסדר ענין דחוף בעיר. ומזה השתלשלו ניסים של ממש.

בחיים שלי לא האמנתי שמישהו מכם יהיה מוכן להקריב את חייו למען דתו. כיוון שכך, אני נותן לו בזה רשות להניח תפילין מתי שרוצה בכך, ואני אישית אדאג שאף אחד לא יפריע לו.

המזוזות מגינות ושומרות עלינו בזכות קיום המצווה, על כן יש לוודא שהמזוזות תמיד תקינות וכשרות למהדרין.

סיפור ניסי הקשור בציצית. יהודי שעמד לפשני שודדים והיה בסכנת חיים ניצל עקב תושייתו ללמד שבע מצוות בני נח ובזכות הציצית שבבגדו.

מי ששומר שבת יכול לראות במוחש איך הברכה שורה בביתו, כי השבת היא מקור הברכה. סיפור זה ממחיש לנו עד כמה ברכת ה' היא תעשיר!

נרות שבת מאירים כל בית יהודי ומשרים בו אוירה טובה, אוירה משפחתית מלאה רוגע ושלוה – אוירה, אותה אפשר לחוש ביתר שאת כאשר שומרים את הלכות השבת.

השבת הוא מנוחה לגוף ולנפש – כדי לחוש את אוירת השבת יש לנו הלכות מיוחדות המנתקות אותנו מטרדות היום יום ומאפשרות לנו להתבונן בעצמנו בפנימיות.

מופת של הרבי הרש"ב. כך חזר יעקב לדרך התורה והמצוות, לאחר הירידה העצומה שהייתה לו, ויראת השמים שלו התחזקה ביותר, במיוחד לאחר שראה נסים גלויים.

…וְהַשֵּׁם הַנֶּאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר שִׁלֵּם לְדָמָא אֶת שְׂכָרוֹ תְּמוּרַת הַקְפָּדָתוֹ עַל מִצְוַת כִּבּוּד אָב, וּפָרָתוֹ הִמְלִיטָה פָּרָה אֲדֻמָּה…

רַבִּי טַרְפוֹן עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לַחֲצִי הַכָּבוֹד שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה לְכַבֵּד אָב וְאִם.

אָמַר לָהֶם הַזַּיִת: אַחַי הָעֵצִים, אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי יָרֹק מִבַּחוּץ. רְאוּ אֶת גִּזְעִי שֶׁשָּׁחֹר וְחָלוּל וְנָבוּב הוּא…

מִי לֹא שָׁמַע עַל מִשְׁפַּחַת רוֹטְשִׁילְד, מִמֶּנָּה יָצְאוּ בַּנְקָאִים עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים, שֶׁשְּׁמָם נוֹדַע לִתְהִלָּה בְּמַעֲשֵׂי הַצְדָּקָה שֶׁלָּהֶם. מַהוּ סוֹד הַצְלָחָתָם?

לצערנו, יש עדיין הרבה יהודים שאינם יודעים שהם יהודים, ובהיותם תינוקות שבויים עלינו לעזור להם לגלות את זהותם היהודית. מולי דוד היתה אחת מהם.

מי היה מאמין שערבי מוסלמי שהתחנך על ברכי הקוראן במסגדים הקיצוניים יתגייר ויקים בית נאמן בישראל? להלן סיפורו המדהים של ערבי שהתגייר.

לפתע שמענו את אביו של החולה אומר: ”מן השמים שלחו אותך לכאן”, ”כבר שנים אני רוצה לפגוש אותך. לספר לך מה קרה לבנך"… וגילינו שהיתה כאן השגחה פרטית מהממת.

כולנו מתרגשים יחד עם קייטי ותוהים: האם כבר זכינו לקיום היעוד בימות המשיח, בהם כל העוורים יפקחו את עיניהם?!… מי יתן!…

סוד השתיקה הוא שיכול לעצור ויכוח קטן לפני שיהפוך למריבה גדולה. העולם כולו עומד על מי שבולם פיו בשעת מריבה… כמו שכתוב "תולה ארץ על בלי מה".

סיפור מרגש במיוחד שקרה בארצנו. את הסיפור סיפר הנהג ערן לחבריו הנהגים שישבו מרותקים לשמע סיפורו. הם לא עצרו את דמעותיהם מהתרגשות ולבסוף הקיפו אותו בחיבוקים חמים והודו לו על סיפורו.

מַה נִּתָּן לִלְמֹד מֵרְאִי? לָרְאִי צִפּוּי שֶׁל כֶּסֶף מֵאֲחוֹרָיו, וּלְעֻמָּתוֹ זְכוּכִית הַחַלּוֹן – דָּבָר אֵין מֵאֲחוֹרֶיהָ, לָכֵן דֶּרֶךְ הָרְאִי אַתָּה רוֹאֶה רַק אֶת עַצְמְךָ, וְאִלּוּ דֶּרֶךְ הַזְּכוּכִית אַתָּה רוֹאֶה מַה נַּעֲשֶׂה סְבִיבְךָ.

השליחות של רבי מנחם מענדל מהורודוק ואדמו"ר הזקן בהפצת המעיינות לא היתה קלה כלל וכלל באותם הימים. לא בקלות הבינו קהל הלומדים המתנגדים שמדובר בגאוני עולם הנחבאים אל הכלים.

מדוע חיבב כל כך רבי מנחם מענדל מויטבסק הנבחר שבתלמידי הרב המגיד את הצעיר שבחבורת התלמידים שניאור זלמן שהיה ידוע בכינוי החיבה שלו זלמניו, ואתו הוא יצר קשר נפשי עמוק ומיוחד במינו?

הם שלחו אגרת לרבי שמואל כדי שיעזור להם להיפגש עם הגאון מוילנא ולפרוש לפניו את דרך החסידות, מתוך נכונות לשמוע טענותיו ואחת ולתמיד לישר את ההדורים ולסיים את הויכוח המר. ואמנם רבי שמואל הסכים ברצון, ורק ביקש שהענין ישאר בחשאיות לטובת הענין ולהצלחתו.

בִּמְקוֹם שֶׁיְּחַזֵּק הַטַּבָּק אֶת בְּהִירוּת מַחְשַׁבְתּוֹ, הִרְגִּישׁ הָרַב שֶׁבְּכָל שְׁאִיפָה הֲרֵיהוּ מִתְבַּלְבֵּל, וּבְתוֹךְ כָּךְ חָפְנוּ אֶצְבְּעוֹתָיו עוֹד מְעַט טַבָּק, וּלְפֶתַע נִתְקְלוּ בִּדְבַר-מַה קָּשִׁיחַ, הַמֻּנָּח לוֹ בְּתַחְתִּית הַקֻּפְסָה. הוּא הִבִּיט אֶל תּוֹכָהּ, פִּשְׁפֵּשׁ בַּטַּבָּק אָנֶה וְאָנָה, וְהִנֵּה הִתְנוֹצְצָה לְעֵינָיו מַטְבֵּעַ-זָהָב.

רַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק בְּיַלְדוּתוֹ רָאָה אֶת אָבִיו בּוֹכֶה. קָשֶׁה לְתָאֵר וְאַף לְהָבִין הִתְנַהֲגוּת שֶׁל יֶלֶד בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ וִיחִידוֹ שֶׁל אַדְמוֹ"ר, הָרַבִּי הרש"ב, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת אַדְמוֹ"ר. בֵּן שֶׁנֵּחַן בְּמוֹחִין דְּגַדְלוּת וּבְמִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת. אוּלָם הָבָה נָצִיץ קִמְעָא בְּהִתְנַהֲגוּת שֶׁל בֵּן – מוֹפֵת לְכָל הַיְּלָדִים.

כְּפִי שֶׁחֲסִידִים מְסַפְּרִים, מְאֹרָעוֹת יָפִים וּמְעַנְיְנִים הָיוּ בַּחֲתֻנָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּעִירָם זלאבין בִּשְׁנַת תקס״ד, כַּאֲשֶׁר בִּתּוֹ שֶׁל אַדְמוֹ״ר הָאֶמְצָעִי נִשְּׂאָה לְנֶכְדּוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מברדיטשב.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְפַּלְּאוּ הַמְּאָרְחִים… הֲיִתָּכֵן?… הֲרֵי הֵם אֲנָשִׁים עֲדִינִים וּמְלֵאֵי חֶמְלָה הַשּׁוֹמְרִים מִצְווֹת בַּהַקְפָּדָה. וְכִי מָתַי פָּגְעוּ בְּבַעֲלֵי חַיִּים? אֲפִלּוּ בְּיַתּוּשׁ לֹא הֵעֵזּוּ לִפְגֹּעַ מֵעוֹלָם!

מדהים! גאון בסדר גודל שכזה, היה עסוק באותו זמן ממש בהאכלת ילדים יתומים בעצמו. הוא מעולם לא שכח שהצלת ילדים קודמת לכל. ואני לעולם אהיה אסיר תודה על שהציל את חיי, ובזכותו יש לי היום ילדים נכדים ונינים.

מֵעוֹלָם לֹא יָדְעָה אֵשֶׁת-הַחַיָּט, שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הָיָה בַּעֲלָהּ מַפְרִישׁ בְּדִיּוּק עֲשִׂירִית מֵהַכֶּסֶף וְשׁוֹמְרוֹ בְּכִיס מְעִילוֹ, כְּדֵי שֶׁלְּמָחֳרָת יְשַׁלְשְׁלוֹ אֶל קֻפּוֹת הַצְּדָקָה הַשּׁוֹנוֹת שֶׁבְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. "עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר" הָיָה הַמִּשְׁפָּט שהִתְנוֹסֵס עַל שֶׁלֶט קָטָן מֵעַל הַקֻּפּוֹת, אוּלָם יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם לֹא שָׂם לִבּוֹ עַל כָּךְ. הוּא פָּשׁוּט כִּבֵּד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֲשִׂירִית מֵהַכְנָסָתוֹ, כְּפִי שֶׁלָּמַד וְחָשַׁב לְתֻמּוֹ שֶׁכָּךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת.

מאחורי כל שיר טוב מסתתר סיפור (גלגולו של השיר). דוד פרידמן הואיל לפרסם את הסיפור העומד מאחורי השיר, בו הוא שוזר את סיפור הצלתו מהשואה.

"יהי רצון שאזכה להיראות אתם יחד לפני המשיח; ואז אוכל לומר, ראו גידולים שגידלתי"… (תורת שלום)

בניגון המיוחד שלוש בבות. הבבא השלישית היא יסוד החסידות כולה, ובה הוגים החסידים מאז ועד היום. ובבבא זו נקבל פני משיח גואל צדק במהרה בימינו אמן.

סיפור הקמתה של משפחת קווין, והגירתה לאמריקה לפני מאה שנים בדיוק, נעוצה בהוראה ובברכה מדהימה שזכתה "באבע קווין" לקבל מכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, שגם בירך אותה במפתיע באריכות ימים ושנים טובות.

ביום שני לפרשת 'חיי שרה', בעשרים לחודש מר חשוון תרכ"א, בשעה תשע בבוקר, נולד בן נוסף לרבי שמואל המהר"ש ולרעייתו הרבנית רבקה, למזל טוב ולאריכות ימים ושנים, והמטרופולין החב"די, ליובאוויטש, שמחה וצהלה. * סיפור לידתו המופלא של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, מוגש ליום הולדתו כ"ף במר-חשוון תרכ"א

זְקֵנָה אַחַת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם. זְקֵנָה נָאָה שֶׁכְּמוֹתָהּ לֹא רְאִיתֶם מִיְּמֵיכֶם. צַדֶּקֶת הָיְתָה וַחֲכָמָה הָיְתָה וְחִנָּנִית הָיְתָה וְעַנְוְתָנִית הָיְתָה.

הָלַךְ הַקָּצִין לְבֵית הַיְּהוּדִי נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וּמַה הִתְפַּעֵל מִן הָאֲוִירָה וְהַהוֹד שֶׁאָפְפוּ אֶת הַבַּיִת. בְּנֵי הַבֵּית לְבוּשִׁים חֲגִיגִית, נֵרוֹת שַׁבָּת מְאִירִים אֶת הַחֶדֶר, מַפָּה לְבָנָה וְיָפָה פְּרוּשָׂה עַל הַשֻּׁלְחָן, וּמֵעָלֶיהָ כֵּלִים יְקָרִים, וּבְתוֹךְ קְעָרוֹת יָפוֹת מַעֲדַנִּים בְּרֵיחַ מְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן. מִכָּל פִּנָּה שֶׁל הַחֶדֶר בָּקַע אוֹר וּקְדֻשָּׁה.