חסיד אחד פנה לרבי כשהוא נאנח אודות קשיים בפרנסה. אמר לו הרבי: "עצתי היא, שתהיה בשמחה, ובזכות השמחה לא יהיו לך בעיות פרנסה".
"אבל רבי", טען החסיד, "איך אוכל לשמוח כאשר אני רעב ללחם?" השיב הרבי, "מה לא עושים בשביל פרנסה?"…

– חברות יש לך?, המשיך הרופא בשאלותיו. – מה??? חברות???, אני? תלמיד ישיבה? – מה פתאום! חס וחלילה. במבט רחמים וחמלה הביט בי הרופא ושאל: "ול'מוביס' (סרטים, קולנוע) אתה הולך עם החברים?" – פע…, מוביס" א ישיבה בוחר? ככה אתה חושד בי? עניתי. – באמת? אתה רציני? לבחור צעיר ונאה כמוך, בשיא גיל הנעורים אין חברות? אתה לא הולך עם החברים לקולנוע? – אתה מעליב אותי, אדוני הרופא, שאני בחור ב'תומכי תמימים' אהיה שייך לכאלה דברים? סבר פניו של הרופא התחלף, "יו נו וואט? י-ו א-ר ק-ר-י-י-ז-י!" (אתה יודע מה? אתה משוגע!), צרח עלי, גו הום!!! (לך הביתה)…

התקשרותו של ר' שמואל מונקעס לאדמו"ר הזקן היתה חזקה כל כך, עד שרואים שתמצית חייו התבססה על תורת אדמו"ר הזקן, כפי שמשתקפת באמרתו הידועה, שאמר כלפי מעלה: ריבונו של עולם, אינני חפץ בגן עדן שלך ולא בעולם הבא שלך, ריבונו של עולם אני חפץ רק בך.

מעשה בכפרי אחד כמותם, שנכח אף הוא בבית הכנסת בתפילת השחר של ראש השנה. ישב והביט נכחו מבלי להתפלל. כשהגיע הציבור לתפילת העמידה החלו המתפללים לגעות בבכיה. לא הבין הכפרי ותמה בליבו – 'מדוע בוכים הם? הן הרי שום קטטה לא התחוללה וגם מריבה גם לא פרצה, אם כן מה הסיבה לבכיה זו?'…

היצר הרע מתלבש בלבוש של "שדים" המפריעים לעבודת ה' ובפרט לשלום בית. וכמו שהשדים בסיפור אומרים: אנו פוחדים שהצדיק הזה מרוב צדיקותו ימנע מאתנו את חיותנו. כל השבוע אנו בוכים בשל כך. בליל שבת אנו עושים הכל כדי לחרחר ריב בינו לבין אשתו. כל פעם שאשתו מגישה לו כוס חלב, אנו משתדלים שיישפך מעט מן החלב שבכוס, כדי שיבוא לידי כעס ורוגז ויבואו לידי ריב. ואכן כאשר החלב נשפך, הוא צועק על אשתו.