כל התכנים בנושא: באתי לגני

באתי לגני – יו"ד שבט ה'תשל"ו מאמר שני. במאמר זה של הרבי מסביר הרבי שעל ידי הביטול מקבלים את התורה ומצוותי', ועל ידם משנים את העולם הזה התחתון שיהי' דירה לו ית' בתחתונים.

במאמר הרבי "באתי לגני" תשל"ו מסביר הרבי, שהתואר צבאות הוי׳ לישראל התחיל מזמן יציאת מצרים. וכמו שכתוב: בעצם היום הזה יצאו כל צבאות הוי׳ מארץ מצרים…

הרבי הריי"צ מסביר במאמרו באתי לגני אות יא את העניין שעם ישראל נקראו צבאות ה'. מבאר הרב זמרוני.

ביאור המושג "שטותא דקדושא" על פי מאמר הרבי "באתי לגני" ח"ב עמ' קד אות ב על ידי הרב זמרוני.

הרב זמרוני מלמד מאמר באתי לגני תש"י אות י"ד.

תקציר הביאור לפרק השנתי ממאמר באתי לגני יו"ד שבט תשל"ה מפי קודשו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו.

במאמר "באתי לגני" ה'תש"ל מסביר הרבי, שכדי שיוכל האדם להתגבר על הבלבולים ולדחותם, שזוהי עבודה גדולה וקשה ביותר, נותנים לו מלמעלה, ובאופן של בזבוז, את האוצר העליון. עד שהאדם מתגבר על כל הבלבולים ומנצח את הנפש הבהמית וגורם לגילוי פנימיות ועצמות אין סוף ב"ה.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"ג מסביר הרבי, שכאשר האדם יודע שברכת ה׳ היא תעשיר, אז ה' מברך אותו בכל מה שהוא עושה כלומר שכל מה שיעשה יעלה לטוב ולהצלחה יתירה, גם אם יעשה דבר קטן, יתעשר מזה בעושר רב ועצום. מפני שזוכר שה' הוא הנותן לו כח לעשות חיל.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"ט מסביר הרבי את גודל העילוי של ההמשכה שעל ידי אתכפיא סטרא אחרא, כי כאשר עבודת האתכפיא היא בתקפה ובגבורתה היא יגיעה גדולה ועצומה יותר מהיגיעה שבעבודת הבירורים, ולכן, ההעלם שנמשך על ידי זה (אסתלק יקרא דקוב״ה) הוא נעלה יותר גם מההעלם שנמשך ע״י עבודת הבירורים.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"ח מסביר הרבי שהרצון דמצוות הוא רצון עצמי שאין שייך בו שינוי, וגם מה שעל ידי תשובה מתמלאים הפגמים שפגם בתורה ומצוות, אין זה בבחינת ניחום ושינוי ח״ו, כי אם, שעל ידי התשובה מגיעים לעונג העצמי של פנימיות ועצמות אין סוף, שהוא התענוג בישראל מצד עצמם (נוסף על התענוג שמצד קיום התורה ומצוות שלהם), וכשנמשך העונג העצמי, נמשך גם הרצון. כי ישראל גם בהיותם בארץ הם דבוקים וקשורים עם הוי׳ אחד.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"ז מסביר הרבי, שיש ב' דרגות ביראה, יראת העונש ויראת הרוממות. מי שיש לו שכל ירא מלפניו מצד יראת הרוממות, אבל מי שאין לו שכל ואינו שייך להשגה זו, הנה על זה אמרו רז"ל, לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שמעוררים אותו ליראה חיצונית, יראה תחתונה ביותר, כדי שמיראה חיצונית זו ילך אל היראה העליונה.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"ו מסביר הרבי שהשכר שיהיה בסוף הימים ישולם לא רק כפי שהוא ראוי עכשיו אלא שהוא צומח וגדל בגידולי גידולין עד שהופך לאוצרות.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"ה מסביר הרבי, שכדי לנצח במלחמה, נותנים לפקידי החיל לא רק את הבחינה של למטה עד אין תכלית, אלא שגם מבזבזים את האוצרות של למעלה עד אין קץ ודרך פקידי החיל זה מגיע לאנשי הצבא, צבאות השם, וכך מנצחים במלחמה.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"ד מסביר הרבי שהכח לנצח במלחמה הוא בכח המסירות נפש שהוא אוצר יראת שמים שיש בכל יהודי. כח שלמעלה אפילו מכח השכל ודרגא הכי עליונה שבשכל. האוצר שמצד היותו חלק אלוקה ממעל ממש, בחינת היחידה שמקבלת מיחידו של עולם.

במאמר באתי לגני ה'תשכ"ב מסביר הרבי שאור אין סוף למטה עד אין תכלית, מלמד על גודל מעלת אור אין סוף למעלה עד אין קץ הנעלה יותר. ומשמעו הוא שהאוצרות שנותנים לפקידים בשביל אנשי החיל, אינם כדי לשלול שלל ולבוז בז על מנת לקבל פרס, אלא בשביל הנצחון כרצון המלך, שמקבלים את האוצרות וממשיכים אותם למטה עד אין תכלית, עד עולם העשי'.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"א ב' מסביר הרבי שבגאולה יהיה לא רק עולם על מילואו נברא כמו שהיה קודם החטא, כי אם שיהיה ביתר שאת ויתר עז, בגלל בזבוז האוצרות שאצר המלך ואצרו המלכים אבותיו מדור דור והם מגיעים לאנשי החיל חיילי בית דוד ע״י פקידי החיל שעל ידם היא ההמשכה.

במאמר "באתי לגני" ה'תשכ"א (א) מסביר הרבי, שעיקר העבודה הוא צבא מלשון חיל, והתנאי לכך שיהיה גם צבא מלשון זמן. שכל עניני התורה ומצוות צריכים להיות בזמן ומקום דוקא, וגם בגילוי לעתיד, שיהיה נעלה יותר, התכלית היא שיתגלה גם בזמן ומקום עד למטה מטה, שגם הגוף הגשמי ירגיש אלקות, וככתוב: ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר.

במאמר "באתי לגני" ה'תשל"ה מסביר הרבי שבשעת המלחמה המלך מבזבז את כל האוצרות עד שרואים בגלוי בעיני בשר את האוצר שלמעלה, את אור אין סוף למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, וכל זה נמשך למטה מעשרה טפחים, עד שיהיה עוד פעם עיקר שכינה בתחתונים, על ידי מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות.

במאמר "באתי לגני" ה'תש"כ מסביר הרבי, שצבאות הוי׳, לא רק שממשיכים את הוי׳ בעולמות בריאה יצירה עשיה, אלא עוד יותר מזה, הם עושים מהעולם שיהי׳ בדרגה של עולם האצילות.

במאמר "באתי לגני, ה'תשי"ט מסביר הרבי, שהעבודה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הוא ע״י עצי שטים עומדים לשון עמודים שנצבים בארץ, שהיסוד הוא בעפר קשה וחזק דוקא, שזהו ההתחלה ואח״כ נמשכים למעלה עד שראשם מחובר בתקרה עד גבוה גבוה. ועל ידי זה ממשיכים את השכינה שתהיה בקרוב ממש על ידי משיח צדקנו.

במאמר באתי לגני תשח"י ב' מבאר הרבי שעבודת האדם, עבודת התשובה, צריכה להיות בג׳ הקוין, תורה עבודה וגמ״ח, ועל ידי זה מהפכים את הקשר ושקר של העולם לקרש דקדושה, ומן הקרש של עצי שטים עומדים נבנה המשכן, שמהפך השטות דלעומת זה לשטות דקדושה, שהיא עבודה שלמעלה מטעם ודעת, ועל ידי זה בונים את המשכן, דירה לה' יתברך בתחתונים.

במאמר "באתי לגני" לשנת ה'תשי"ז מסביר הרבי מליובאוויטש, כי לעתיד יהי' כבוד הוי' בגילוי ובאופן אשר וראו כל בשר, שגם בהמות וחיות יראו את כבוד הוי', והגילוי דפי הוי' (דוקא) דיבר, וזה יהי' בעגלא דידן במהרה בימינו ממש.

במאמר "באתי לגני" לשנת ה'תשט"ז מסביר הרבי שתכלית התהוות הסטרא אחרא על ידי השתלשלות וצמצומים ונפילות היא לעשות מזה משכן לה' יתברך, על ידי העבודה דאתכפיא סטרא אחרא ואתהפכא סטרא אחרא. שעל ידי זה מקיימים ומשלימים תכלית הכוונה דבריאת העולם, שיהי׳ ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחד מישראל כמו שהי׳ קודם החטא ועוד יותר, שיהי׳ עיקר שכינה בתחתונים.

במאמר "באתי לגני" ה'תשט"ו מסביר הרבי שאדם צריך לפעול בעצמו שיהפוך את תוקף הלעומת זה לקדושה, שהתוקף שהי' אצלו בלעומת זה, בתוקף זה עצמו ישתמש בקדושה, בלמוד התורה ובזמני התפלה ובסור מרע ועשה טוב ובקיום המצות בהידור, שמהשטות דלעומת זה יעשה שטות דקדושה.

רעיון חשוב במאמר "באתי לגני" זה הוא שכדי להסיר את הרוח שטות דלעומת זה, הוא ע"י שטות דקדושה דוקא, דאף שבכלל צריך ללכת בדרך האמצעית, זהו דוקא כאשר כל ימיו הלך והולך בדרך הישרה, אבל כאשר נטה מדרך זו להקצה דלעומת זה צריך לנטות לקצה השני דוקא. והוא על דרך המבואר בענין בעל תשובה, דלהיותו בעל תשובה צריך סיג מיוחד.

אחד הרעיונות החשובים במאמר באתי לגני לשנת ה'תשי"ד הוא שהעבודה דשטות דקדושה אינה רק ליחידי סגולה דוקא או בזמנים מיוחדים דוקא, שהרי אמרו שאין אדם עובר עבירה, איזה עבירה שתהיה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, והרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ובמילא מובן שאצל כל אחד צריך להיות העבודה דשטות דקדושה.

באתי לגני אחותי כלה היא הפתיחה של מאמרי "באתי לגני" שנאמרו על ידי הרבי ביו"ד שבט, כהמשך וביאור למאמר "באתי לגני" של הרבי הריי"צ בשנת ה'תש"י.

תכלית ומטרת עבודת ישראל לפעול את "באתי לגני" לגנוני למקום שהיה עיקר שכינה בתחילה, היינו, לעולם הזה דוקא. ואכן המשכן לה' ית' הוא בדברים גשמיים דוקא, שעל ידם משלימים את תכלית הבריאה, כי נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. תפקידנו להחזיר לעולם הזה את עיקר השכינה, את מדרגת אור ה"סובב כל עלמין" המאיר בכל העולמות בשוה, ולמעלה מזה, גילוי עצמות ומהות ה' ית' ממש.

הרבי הריי"ץ שיום הסתלקותו חל בי' שבט, נתן כמה ימים קודם הסתלקותו מאמר: "באתי לגני אחותי כלה" (הכולל עשרים פרקים), ללומדו בעשירי בשבט (שנת ה'שי"ת), לכבוד מה?… לכבוד מי?… לכבוד היאצ"ט של כבוד אמו זקנתו הרבנית מרת רבקה זצ"ל (י' שבט). ולכבוד היאצ"ט של כבוד אמו הרבנית מרת שטרנא שרה זצ"ל (י"ג שבט). ובפועל לכבוד "יום ההילולא" שלו – גמר שלימות עבודתו בחיים חיותו בעלמא דין. ולכבוד יום העליה לנשיאות של הרבי מה"מ שיל"ו.

במאמר "באתי לגני" של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א בי' שבט תיש"א (תשי"א) קובע הרבי את תפקידו, תפקיד הדור השביעי: "והנה זה תובעים מכל אחד ואחד מאיתנו, דור השביעי, דכל השביעין חביבין. דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא על פי בחירתנו ולא על ידי עבודתנו ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו, מכל מקום, הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא". בכך רומז הרבי להיותו המלך המשיח.