כָּל דָּבָר נִתָּן לְפָרֵשׁ בְּאֹפֶן חִיּוּבִי אוֹ בְּאֹפֶן שְׁלִילִי, וּמִצְוָה לְפָרֵשׁ בְּאֹפֶן חִיּוּבִי. תָּמִיד צָרִיךְ לִמְצֹא אֶת הַצְּדָדִים הַיָּפִים וְהַכַּוָּנוֹת הַטּוֹבוֹת. וְלֹא חָלִילָה לְהֶפֶךְ

"עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תְּהִלִּים פט,ג). הַשֵּׁם בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַחֶסֶד. וּפְנִימִיּוּת הַחֶסֶד הִיא הָאַהֲבָה, וּמִכָּאן שֶׁהָאַהֲבָה הִיא יְסוֹד הַחַיִּים.

אכן נשים חרדיות מאושרות! מנין שואבות נשים החרדות לדבר השם את כוחן ואת אושרן?

כשחושבים על האישה צריך תמיד לזכור שכל עם ישראל וכל יהודי בפרט, נקרא אישה של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

"מהיום והלאה" – פסק המגיד לאישה – "עלייך לעשות קוגל נוסף לשבת, אחד יאכלו לפני הסעודה ואחד בסופה". נחה דעתם של בני הזוג, עשו שלום ביניהם ומהיום ההוא והלאה חיו חיי אושר ושלווה.

הרהרו התלמידים בלבם: הייתכן? הם לא יכלו לעורר שמחה אצל רבם, והאיש הפשוט הזה הצליח לעשות זאת?! הרגיש הבעל שם טוב בתמיהתם ושלח את רבי דויד למלא איזו שליחות. לאחר שיצא סיפר לתלמידים את פשר הקירוב המיוחד.

למחרת, ערב שבת, ניגש מ. כהרגלו להדליק נרות שבת קודש. כמה דקות אחר כך שמע את אשתו מחנה את רכבה ואחרי שנייה היא פרצה מתנשפת אל הבית: "האם מאוחר מדי? האם אני יכולה עדיין להדליק נרות?"…

והנה יום אחד "נשבר הקרח", אשתו של ר' מענדל השתנתה מן הקצה אל הקצה. היא ביקשה את סליחתו על שציערה אותו כל השנים, ואמרה שמעתה תקבל בחפץ לב ובשמחה את כל האורחים ותשרת אותם בנאמנות בכל כוחה.

העיירה דוברומיסל שבאוקראינה הייתה ידועה בדרך כלל כעיירה שלווה, שלא רבו בה הסכסוכים. אך בתחום חיי המשפחה היו לא מעט בעיות, ובבתים רבים לא שרר שלום בית. ובכל זאת הצליחו להשכין בה שלום בית, הכיצד?

בנוסח המיוחד לברכות הנאמרות תחת החופה, מתוארים הנישואין היהודיים במילים "בנין עדי עד". אין זה ביטוי פיוטי סתמי אלא דוגמא המכילה רעיונות משמעותיים לגבי האופן שבו יש להביט על הנישואין.

לפניכם דוגמה לאשה חרדית המספרת בגאוה דתית על חייה. היא בודאי מייצגת הרבה נשים חרדיות.

עולם חסד יבנה, העולם נברא במידת החסד ופנימיות החסד היא האהבה. כך שלמזלנו הטוב נולדנו עם כח אהבה.

בכל זוג וזוג נקודות הזינוק שונות! קווי ההתחלה אינם דומים! יש זוגות שלהם נקודות משותפות רבות ויש זוגות שלהם נקודות זינוק שונות. זה וגם זה טוב ויפה! הכיצד?…

סוד השתיקה הוא שיכול לעצור ויכוח קטן לפני שיהפוך למריבה גדולה. העולם כולו עומד על מי שבולם פיו בשעת מריבה… כמו שכתוב "תולה ארץ על בלי מה".

כל ישראל הם אחים ובני זוג הם יחידה אחת ונשמה אחת, כפי שמלמד אותנו אדמו"ר הזקן בספר התניא. ועוד עיקרון גדול וחשוב ביחסי אנוש מלמד אותנו אדמו"ר הזקן בספר התניא בפרק לב, הפרק על אהבת ישראל, לב התניא, להגביר את הנפש על הגוף, שאז שמחתו תהיה רק שמחת הנפש לבדה ובזה יגיע לקיום מצות ואהבת לרעך כמוך בדרך הישרה והקלה.

חיי משפחה נכונים על פי התורה דורשים הבנה, מאמץ, מסירות, סבלנות, טוב לב, נקיון, נינוחות, הופעה מסודרת, מצב רוח שמח, הסברת פנים והנהגה ידידותית. כך צריכים לנהוג שניהם, הבעל והאישה. אך לרב זה תלוי באישה, כפי שכתוב חכמות נשים בנתה ביתה – את הבית בונה האישה.

מצוות ״והתקדשתם והייתם קדושים״ שייכת אצל כל אחד, ובכל מצב. בכל דבר שאדם נמנע מלעשותו, או שעושה אותו בצורה הראויה, בגלל רצונו להתקדש, להתקרב אל ה׳, ומיראתו להתרחק מקדושה ורוחניות, הרי שהוא מקיים מצווה זו, כל אחד לפי הדרגא אליה הוא שייך ״קדש עצמך במותר לך״ – במותר לך דווקא, אך לא לבא על ידי זה לאיסורים אחרים.

מדוע הקשר בין איש לאשתו הוא עוצמתי כל כך? כיצד מסמל הקשר בין איש לאשה את הקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל? מה הקשר בין "טירוף" ל"גירושין"? מה הקשר בין "טירוף" ל"גלות"?

מעמד הר סיני הוא החתונה שבין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל ישראל. חתונה קדושה! אירוע כלל עולמי! ומזה יש ללמוד שכל חתונה בישראל היא ברית לבנין עדי עד בקדושה.

דברי שלמה המלך החכם מכל אדם "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" נכון לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות. ובאמת עדיף להיות יהודי פשוט ואפילו דל במוחין, אך בעל תכונות טובות אוהב שלום ומלא שמחה מאשר בעל מוחין רחבים המקיים מצוות בהידורים רבים ובחומרות אין קץ עד שמרוב הקפדות בא לידי מריבות. "שלום רב לאוהבי תורתך"… מי שלומד תורה בקשר וחיבור תמידי לנותן התורה מובטח לו שיעבוד את ה' בשמחה.

כמה יפה לראות את הפינגוינים מדדים על שתי רגלים כאנשים קטנים, הולכים צפופים ומחממים זה את זה, ושוחים כשחיינים מעולים. תמיד ביחד ללא מריבות וכמובן ללא אלימות, כשהם מלטפים זה את זה ומנשקים זה את זה, מתוך הבעת חיבה ואהבה בשקט ובשלוה. מי יתן ובני אדם יתבוננו בבריאת ה' הנפלאה ויחכימו (מאמר ובסופו סרטון).

כַּאֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ שֶׁל הִלֵּל מַגִּיעָה עִם הַסְּעוּדָה לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁל צִפִּיָּה אֵין הוּא גּוֹעֵר בָּהּ, עַל שֶׁעִכְּבָה אֶת הַסְּעוּדָה. וְרַק שׁוֹאֵל בַּנִּימוּס: מִפְּנֵי מַה לֹּא הֵבֵאתָ לָנוּ מִיָּד אֶת הַסְּעוּדָה? וּכְשֶׁהִיא מְסַפֶּרֶת לוֹ אֶת סִפּוּר מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, הוּא אוֹמֵר לָהּ, שֶׁדָּן אוֹתָהּ לְכַף זְכוּת וְיָדַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשְׂתָה עָשְׂתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם.

שַׁבָּת אַחַת נִמְשְׁכָה דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל רַבֵּי מֵאִיר יוֹתֵר מִן הָרָגִיל. וְהִנֵּה גָּרַם הַדָּבָר לְמֶתַח וְכַעַס בְּבֵיתָהּ שֶׁל אִשָּׁה אַחַת שֶׁהִגִּיעָה לְבֵיתָהּ לְאַחַר שֶׁכָּבָה הַנֵּר. בַּעֲלָהּ שֶׁהִמְתִּין לָהּ שָׁעָה אֲרֻכָּה כָּעַס עָלֶיהָ וְעַל הַדַּרְשָׁן כְּאַחַת, וְאָמַר לָהּ שֶׁעַד שֶׁלֹּא תִּירַק בְּפָנָיו שֶׁל הַדַּרְשָׁן אֵין לָהּ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה. לָמָּה עָשָׂה זֹאת?

כמו בתחתונים כך בעליונים: מהקשר של הקב"ה לעם ישראל ניתן ללמוד על הקשר בין איש לאשה, ומהקשר בין איש לאשה אפשר ללמוד על הקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל.

עלינו לתת את דעתנו, כי אף שהטבע של "אחור באחור" נטוע בתוכנו, מאחר שנשאר בנו ה"רשימו" (=רושם) מהתקופה שהיינו אחור באחור, יש לנו האפשרות והיכולת להיות פנים בפנים על ידי עבודה במסירות נפש, ומשימה נפלאה ותמידית היא לכל זוג לשוב ולהתאחד בדרך של פנים בפנים. הבחירה חופשית!…