תניא לעם – פרק י בליקוטי אמרים

הקראת כתבה
יום שלישי כ״ז תשרי ה׳תשע״ה
בפרק זה אנו לומדים על מי שכבר הצליח במלחמתו להגיע למדרגת צדיק. לכן יבאר לנו רבנו הזקן מהו צדיק, כיצד הגיע למדרגתו זו, מה ההבדל בין שני סוגי הצדיקים צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו ומהו אופן עבודתם של כל אחד מהצדיקים הללו.
מאת הרב שלמה יצחק במהרי"ל פראנק
טבע

 

 

מבוא לפרק

 

לאחר שבפרק הקודם למדנו אודות מטרת הנפשות האלוהית והבהמית במלחמתן זו בזו, בפרק זה אנו לומדים על מי שכבר הצליח במלחמתו להגיע למדרגת הצדיק. לכן יבאר לנו רבנו הזקן מהו צדיק, כיצד הגיע למדרגתו זו, מה ההבדל בין שני סוגי הצדיקים צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו ומהו אופן עבודתם של כל אחד מהצדיקים הללו.

 

צדיק ורע לו

 

והנה ארבעה שלבים בעבודת בעל התואר "צדיק": א. כשהאדם מגביר נפשו האלוהית דהיינו מתגבר. כמאמר חכמים במסכת אבות פרק ד' משנה (א) בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קיט פסוק צט: מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר במשלי פרק טז פסוק לב: טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בתהלים פרק קכח פסוק ב: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בשמואל א פרק ב פסוק ל: כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ: "איזהו גיבור הכובש את יצרו" ולכן בתחילת עבודתו הוא נאלץ להתגבר. ב. ונלחם כל כך עם הבהמית נלחם – בנפש הבהמית שלו. גם כשלא נראה שהיצר הרע בא להפריע מעבודתו, הוא נלחם כל פעם שהיצר רק מתקרב אליו. ג. עד שמגרש – במלחמתו הצליח לגרש את היצר הרע מכל הגוף והלבושים ולהכניסו למקומו שהוא רק בלבו, כי זהו מקומו הטבעי. ד. ומבער הרע שבה מחלל השמאלי, כמו שכתוב (דברים פרק יג' פסוק ו'): וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:, למרות שבתורה מדובר על נביא שקר ובן סורר ומורה שדינם סקילה באבנים וממילא המקום נהיה מבוער מהם, אבל כאן ה"בערת הרע מקרבך" מתייחס להריגת הרע הפנימי של האדם. ואין הרע נהפך לטוב ממש – נקרא צדיק שאינו גמור וצדיק ורע לו. דהיינו, שיש בו עדיין מעט מזעיר מעט מזעיר פירוש מעט מהמועט. זעיר מקורו מאיוב פרק לו פסוק ב': כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים: פירושו המתן לי מעט והיינו שנשאר שמץ משמץ מעט מן המועט. רע בחלל השמאלי, אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו, ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כפי לשון הפסוק בתהילים פרק לד פסוק א': לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ: כולו לגמרי, אבל באמת אלו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו – היה נהפך לטוב ממש. עדיין אין הרע נהפך לטוב ממש ורק נדמה לו שגרש אותו לבלי שוב, ולכן אינו נקרא צדיק גמור אלא צדיק ורע לו. כי יש בו עדיין מעט רע, אלא שהרע כפוף ובטל לטוב שבו. נקרא צדיק שהרע – בטל וכפוף – לו. 

יש בעבודה זו שני עניינים, כוח הנפש הבהמית שמקליפת נוגה ולבושיה הצואים, שאותה צריך להסיר ולדחות בדרך של דחיית הרע. כשמסיר הלבושים הצואים אזי יכול להתקדם לשלב הבא, להפוך את הנפש הבהמית לטוב בדרך של בירור והעלאה. צדיק זה נמצא רק בתחילת עבודתו כשדחה את הרע לגמרי אך לא הפך אותו עדיין לטוב. כל זה דרגת הצדיק שאינו גמור וצדיק והרע שלו כפוף ובטל לטוב שבו ואילו צדיק גמור הוא מנוקה מכל רע ושונא את הרע בתכלית השנאה וכדלהלן:

 

צדיק גמור

 

וביאור העניין, כי הנה צדיק גמור שנהפך לטוב, ולכן נקרא צדיק וטוב לו, הוא על ידי הסרת "הבגדים הצואים" על סמך הפסוק בזכריה פרק ג' פסוק ג' וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ: לגמרי מהרע, דהיינו, למאוס מאד בתענוגי עולם הזה להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאות תאוות הגוף בלבד, ולא לעבודת השם, מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא. וכל מה שהוא מהסטרא אחרא – הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה, מחמת גודל אהבתו להשם וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתירה הנזכרת לעיל (בפרק הקודם בתניא פרק ט'), כי הם זה לעומת זה, כדכתיב (תהילים פרק קלט' פסוקים כב'-כג'): "תַּכְלִית שִֹנְאָה שְֹנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי, חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי וגו' בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי", וכפי ערך גודל האהבה להשם, כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית, כי המיאוס הוא הפך האהבה ממש כמו השנאה. בתחום עבודת הצדיק שאינו מסתפק כמו הבינוני בזהירות מכישלון במעשה דיבור או מחשבה, ישנם שני סוגי עבודה והצלחה:

א.    צדיק שרק מגרש ומבער את הרע מקרבו

ב.    צדיק אשר הרע שבו נהפך לטוב

הראשון נקרא צדיק שאינו גמור או צדיק ורע לו. עבודתו היא ביחס ישיר לאהבתו להשם ושנאתו לרע. מאחר ואין שנאתו לרע שלימה אין גם אהבתו להשם מלאה. לכן אמר דוד "תכלית שנאה שנאתים", פירושו שדוד אומר להשם תחקור את גודל אהבתי אליך ועל פי זה יובן גודל שנאתי למתנגדי הקדושה.

להבנת העניין השתמש רבנו הזקן בשני מושגים; שנאה ומיאוס. שניהם בעיקרון מראים על רגש הנובע מהפך האהבה והחיבה אך קיים הבדל ביניהם. שנאה נובעת מדבר רוחני ולא מדבר ממשי וגשמי. כמאמר חכמינו זיכרונם לברכה במדרש רבה לבראשית פרשה לח אות ו: "גדול השלום ושנואה המחלוקת". כלומר שנאה תחול על דבר רוחני, כמו שכתוב בדברים פרק כא' פסוק (טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה:כלומר זהו הרגש הנובע ממעשיה של השנואה או ממקום המצאה מבחינה רוחנית.

המיאוס נובע מרגש של בחילה או תיעוב מהדבר עצמו. בויקרא פרק כו' פסוק (טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי: ובתלמוד, מסכת בבא מציעא דף כא' עמוד ב': "תאנה עם נפילתה נמאסת", שני המקורות מורים על התיעוב והמיאוס בדבר עצמו. הצדיק שונא את הסטרא אחרא ומואס בתאוות עולם הזה. הכול נובע מאהבתו וחיבתו להשם כי זה לעומת זה עשה אלוהים. ואילו בצדיק שאינו גמור השנאה והתיעוב לרע אינם בשלמותם כי השנאה והאהבה הם ביחס ישיר מתוך האהבה תבוא השנאה לכל דבר שמפריעה לאהבה וכן להיפך וכדלהלן:

 

צדיק שאינו גמור

 

וצדיק שאינו גמור הוא, שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה, ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית. וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית, על כורחך נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ולא הוסרו ה"בגדים הצואים" לגמרי מכל וכל, ולכן לא נהפך לטוב ממש, מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין ב"בגדים הצואים", אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב. ולכן נקרא צדיק ורע – כפוף ובטל – לו. ועל כן גם אהבתו להשם אינה בתכלית, ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. כלומר הטעם שנקרא צדיק שאינו גמור, הוא לא מבחינת המלחמה עם הרע, כי גם עליו נאמר ולבי חלל בקרבי אלא רק מצד אהבתו להשם שאינה בתכלית. מאחר שלא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי, אהבתו להשם אינה בתכלית.

בזה ישנם ארבעה פרטים:

א.  את הסטרא אחרא אינו שונא בתכלית השנאה

ב.  בפנימיותו נשאר שמץ אהבה ותענוג ברע

ג.  לא הסיר את הבגדים הצואים לגמרי ואין הרע נהפך לטוב

ד.  על כל פנים הרע בטל במיעוטו וכלא נחשב כלל

במדרגה הראשונה נקרא צדיק גמור או צדיק וטוב לו. זהו ציון עבודתו והישגיו בהיותו צדיק גמור וצדיק וטוב לו. במדרגה השנייה עדיין לא נקרא צדיק גמור מבחינת הצלחתו והישגיו.

כמו כן ישנם חילוקי מדרגות בצדיק בין שני הקצוות וכל זה נובע מכמות האהבה להשם ביחד עם כמות השנאה לרע וכדלהלן:

 

חילוקי מדרגות בצדיקים

ו

והנה מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות בעניין בחינת מיעוט הרע הנשאר מאחד מארבעה יסודות הרעים, ובעניין ביטולו במיעוטו בששים על דרך משל, או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. מדרגת הצדיק שאינו גמור מתחלקת לרבבות מדרגות מבחינת כמות ואיכות הטוב שקיים בתוכו.

 

בכלל, בהלכה בנוגע לאיסור המתערב עם היתר ישנם מספר אופנים לשער את גודל האיסור כך שיתבטל כלפי ההיתר ויהיה כשר לאכילה. לפעמים האיסור מתבטל ברוב, כלומר בעצם היות האיסור שליש כנגד שני שליש. לפעמים כדי להתיר מאכל שנפל לתוכו איסור יש לשער בששים, כלומר אחד חלקי ששים האיסור מתבטל. יש לפעמים שהאיסור יתבטל רק אם הוא אחד ממאה או ממאתיים לעומת כמות ההיתר ויש מצב שאפילו באלף וברבבה לא יתבטל. לכן כשמציין רבנו את כמות הרע הנמצא אצל צדיק הוא מביא פעמיים את הלשון "על דרך משל", כדי לחלק שלפעמים באמת האיסור מתבטל בששים על דרך משל ופעמים באלף ורבבה. למרות שהדין הוא שאפילו באלף ורבבה לא בטל, ולא מצאנו בהלכה דבר המתבטל באלף ורבבה בכל זאת מוכרחים לומר שישנו סוג שכן מתבטל. לכן מציין רבנו את זה בחזרו שוב על המילים "על דרך משל", להורות לנו שהמיעוט של הרע משתנה ממדרגת צדיק אחד למשנהו. והן הם בחינת צדיקים הרבים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא (תלמוד מסכת סוכה דף מה' עמוד ב'): אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן (שואלת הגמרא) ומי זוטרי כולי האי? (האם כל כך מעט הם הצדיקים) והא אמר רבא (והרי אמר רבא) תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמיה הקדוש-ברוך-הוא. מארמית ללשון הקודש: שמונה עשר אלף דורות עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ובכל דור שמונה עשר אלף צדיקים עומדים לפני הקדוש ברוך הוא. שנאמר: "סביב שמונה עשר אלף" אם כן רואים אנו שיש דרגות רבות בצדיקים. ועוד הזכרנו מושג חדש בדברי רבי שמעון בר יוחאי הקורא לצדיקים בני עליה וצריך להבין מי זה הנקרא בן עליה וכדלהלן:

 

 

בני עליה

 

אך על מעלת צדיק גמור, הוא שאמר רבי שמעון בן יוחאי (בתלמוד מסכת סוכה דף מה' עמוד ב': "אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי, "ראיתי בני עליה והם מועטים כו'", אם אלף הם אני ובני מהם, אם מאה הם אני ובני מהם, אם שנים הם אני ובני הם" כלומר רבי שמעון בר יוחאי בא ללמדנו לא על מיעוט הצדיקים שקיימים לפני הקדוש ברוך הוא כפי שנראה בהמשך, אלא שיש דרגת בני עליה שנמנים עליה אלף צדיקים ואני ובני מהם, ויש דרגת צדיקים בני עליה, שהם מאה סך הכול ואני ובני מהם, ויש דרגת צדיקים שהם רק שנים וזה אני ובני. ממשיכה הגמרא לשאול וכי כל כך קצת צדיקים יש והרי אמר רבא שישנם שמונה עשר אלף צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר ביחזקאל "סביב שמונה עשר אלף"! משיבה הגמרא שאין כאן שאלה אלא ציון דרגות שונות בצדיקים. יש שרואים גילוי אלוהות באספקלריא המאירה, כלומר רואים דרך זכוכית זכה, ויש הרואים גילוי אלוהות דרך האספקלריא שאינה מאירה דהיינו רואים דרך מראה. אך עדין צריך להבין מהי הדרגה הנקראת "בני עליה" ומבאר רבנו שלכן נקראים "בני עליה", שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזוהר בהקדמה (הקדמת הזוהר דף ד' עמוד א'), שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בן יוחאי, שמע קלא נפיק ואמר: "מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא וכו'": מארמית ללשון הקודש: שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בר יוחאי שמע קול יוצא ומכריז, מי מכם אשר את החשך הפך לאור ואת הטעם המר הפך למתוק, לפני הגיעו לכאן.

כלומר בזוהר מופיע על רבי חייא ששמע קול היוצא ואומר, מי מכם שאת החושך הפך לאור וטעם מר למתוק לפני הגיעו לכאן, הוא זה שיוכל להיכנס להיכלו של רבי שמעון בר יוחאי בגן עדן. הפיכת החושך לאור משמעה שבמעשי העולם הגשמיים גילה את האור האלוהי. הפיכת המר למתוק משמעה שתאוות העולם הפך לאהבת השם. ומדוע נקראים בני עליה? שבעבודתם הפכו את הרע והעלו אותו למעלה. ועוד שעבודתם היא לכיון עליה למעלה וכדלהלן:

 

עבודתם לצורך גבוה

 

ועוד נקראים בני עליה, מפני שגם עבודתם בבחינת "ועשה טוב" בקיום התורה ומצוותיה, הוא לצורך גבוה ביטוי שמקורו בתלמוד במספר מקומות העוסק בעיקר בעניין עבודת הקורבנות ששם מבדילים בין צורך הדיוט דהיינו צורכי אדם למטה בעשיית עבודת הקורבנות לבין צורך גבוה שהוא צרכי עליון דהיינו להקריב על המזבח וכדומה לשם השם ובהשאלה אנו משתמשים להבנת עניין בני עליה שהכוונה שעבודתם כל כולה הוא לא לצורכי האדם למטה אלא לעלות בעליה למעלה "לצורך גבוה" ומעלה מעלה עד רום המעלות, ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צימאון נפשם הצמאה להשם, שאז נחשבת עבודתם לצורך הדיוט כלומר לצורכי האדם להרוות את צימאונו אלא עבודתם נטו לצורך גבוה ועליון ולכן מקבלים את התואר בני עליה שמשמעו בני עבודת העליון. כמו שכתוב (ישעיה פרק נה' פסוק א'): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב: שזהו נקרא צורכי הדיוט כלומר הצורך שלו לרוות את צמאונו לבוראו ואילו הבן עליה אין לו רצון משלו אלא כל כולו לצורך גבוה דהיינו לשם השם בלבד. וכמו שנתבאר במקום אחר (בספר התניא פרק מ'), אלא כדפירשו בתיקונים (בהקדמה לתיקוני הזוהר דף א' סוף עמוד ב'): איזהו חסיד – המתחסד עם קונו, עם קן דיליה, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים, מארמית ללשון הקודש: כמו שמופיע בתיקונים בהקדמה לתיקוני הזוהר, איזהו חסיד המתחסד עם קונו, זהו הקדוש ברוך הוא העליון והנעלה על כל הברואים. כלומר עם ה"קן" שלו, דהיינו שורשו ומקורו בית מגורי אביו, לגרום לייחוד הקדוש ברוך הוא עם שכינתו כנסת ישראל ושייחוד זה יאיר גם בעולמות תחתונים. ללא כל אינטרס אישי ואפילו אינטרס טהור. וכמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת תצא (זוהר חלק ג' דף רפא' עמוד א'): כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה כו', ומסר גרמיה למיתה עלייהו למפרק לון כו', מארמית ללשון הקודש: כבן המשתדל לטובת אביו ואימו שאוהב אותם יותר מאשר את גופו, נפשו, רוחו ונשמתו ומוסר הבן את נפשו למען הוריו להצילם. וכמו שנתבאר במקום אחר (בספר התניא בפרק מא'). ממילא הכרנו מדרגה חדשה בצדיקים הנקראת "בני עליה" ושני טעמים לסיבת היותם נקראים כך:

א.  היות והם מהפכים את הרע ומעלים אותו למדרגת הטוב

ב.  מפני שכל עיקר עבודתם הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה

כל עשייתם אינה לצורך עצמם, שהם יהיו קדושים וטהורים או שהם יהיו מעולים ומרוצים לפני השם, אלא כל חפצם ומגמתם לעשות רצון אביהם. למרות שצורך עצמם הוא גם דבר נפלא, כי עצם זה שאדם עובד את השם כבר הוא בדרגה גדולה, אך אצל בני עליה עבודתם הוא לצורך גבוה, כלומר רק לשם השם בלבד ללא כל פניה אישית ואפילו פניה אישית קדושה. ואף על פי כן אומר רבנו במאמר המוסגר ששני ההסברים ב"בן עליה, עולים בקנה אחד ואין סותרים זה את זה וכדלהלן:

[ושניהם עולים בקנה אחד כי על ידי הבירורים שמבררים מנוגה מעלים "מיין נוקבין" מארמית ללשון הקודש "מים מהנקבה" שזהו משל על הקשר בין הקדוש ברוך הוא ה"זכר" לבין כנסת ישראל שהיא ה"נקבה" ונעשים ייחודיים עליונים להוריד "מיין דכורין" מארמית ללשון הקודש "מי הזכר" שהם הם מימי החסדים שבכל מצווה ומצווה מרמ"ח מצוות עשה, שכולן הן בחינת חסדים ו"מיין דכורין", דהיינו המשכת קדושת אלוהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים, כמו שנתבאר במקום אחר (בספר התניא בפרקים לו-לז) במאמר מוסגר זה מוסיף רבנו הזקן חידוש נוסף. יש שתי דרגות שונות בעבודת ה"בני עליה" ושתיהן עולות בקנה אחד. כלומר "הפיכת הרע" מצד אחד ו"המשכת הקדושה" בעולם מצד שני, שניהם עולים בקנה אחד. אין הפיכת הרע ללא המשכת הקדושה ואין המשכת קדושה ללא הפיכת הרע.

עבודת הבירורים עניינה להוציא את הקדושה המסותרת בקליפת נוגה ולהעלותה לקדושה. ברגע ש"בן עליה" בירר את ניצוצות הקדושה מקליפת נוגה והעלה אותן למדרגת קדושה, הוא ביצע עבודה הנקראת "מיין נוקבין" כלומר העלאה מלמטה למעלה. כשניצוצות אלו התחברו בקדושה נפעל עניין הנקרא "מיין דוכרין", המשכה על ידי התייחדות הקדושה בניצוצות הקדושה. וזהו חיבור של מימי החסדים. בעצם בכל מצווה ומצווה שאנו מבצעים אנו פועלים זאת ב"קטן", אך בכוחו של הצדיק שבירר את הרע, והפכו לקדושה והעלה אותו למעלה, להמשיך ייחוד זה למטה ב"גדול" בעולמות התחתונים.].

 

סיכום הפרק

 

למדנו להכיר את הדרגות השונות בצדיקים מלמעלה למטה בבחינת "צדיק יסוד עולם" ועד לצדיק ורע לו וביניהם רבבות מדרגות צדיקים הנקראים ראשי אלפי ישראל ומהם המכונים "בני עליה". ומהי עבודת הצדיקים. כשהאדם מגביר נפשו האלוהית ונלחם כל כך עם הבהמית עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי, כמו שכתוב: "ובערת הרע מקרבך", ואין הרע נהפך לטוב ממש – נקרא צדיק שאינו גמור וצדיק ורע לו. צדיק גמור שנהפך הרע שבו לטוב, ולכן נקרא צדיק וטוב לו, הוא על ידי הסרת "הבגדים הצואים" לגמרי וצדיק שאינו גמור הוא, שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה, ולכן נקרא צדיק ורע – כפוף ובטל – לו. מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות אך על מעלת צדיק גמור, הוא שאמר רבי שמעון בן יוחאי: "ראיתי בני עליה והם מועטים". ושני טעמים מדוע נקראים צדיקים אלו בני עליה א. שמעלים כל דבר למעלה ומהפכים את הרע לטוב וב. כל מטרת עבודתם היא ללא שום פניה אישית אלא לצורך גבוה כלומר לצורך רצון הבורא ואפילו אינטרס קדוש אין בהם אלא רק רצון הבורא יתברך בלבד.

 

סיפור חסידי לפרק

 

עשיר גדול אחד, שנגע לליבו מצבו הכלכלי הקשה של רבי זושא מאנפולי, היה משתדל מפעם לפעם להיכנס לרבי זושא ולכבדו ממתת ידו על מנת שיוכל לקיים את משפחתו, במשך הזמן שם אל ליבו שהברכה שורה בחלקו בהתאם למתת ידו לרבי זושא. כל פעם שהוא נותן יותר הוא מרויח יותר, בבחינת דברי לבן הארמי ליעקב אבינו, "נחשתי ויברכני השם בגללך". מאז הפך לו למנהג קבוע להביא מידי חודש בחודשו סכום כסף לצדקה עבור רבי זושא וההצלחה האירה לו פנים.

יום אחד כשבא לבקר את רבי זושא כדי לתת לו את הכסף אך רבי זושא לא היה בבית. זוגתו אמרה לעשיר כי רבי זושא נסע לבקר את הרבי שלו. העשיר התפלא, מה לרבי זושא יש רבי? ואני סברתי לתומי שאין גדול ממנו. ומי הוא? שאל, וענתה לו הרבנית, שבעלה רבי זושא מקושר לרב המגיד ממזריטש והוא נסע לבקרו.

העשיר עשה חשבון בנפשו, אם כשאני נותן לרבי זושא כסף לצדקה יש לי הרחבה בפרנסה, בוודאי אם אתן לרבי של רבי זושא בוודאי יהיה לי עושר רב יותר. מאז החל אותו עשיר לנסוע למזריטש ולהעביר את תרמותו לרב המגיד. אך לא כמחשבתו אכן היה, להיפך. מהזמן שהעביר את כספו לרב המגיד החל יהודי זה להתרושש ולהפסיד כסף במקום שלפי חשבונו הוא היה אמור להרויח יותר ויותר. ויהיה הדבר לפלא בעיניו. כשראה אותו עשיר כך, החזיר את הגלגל לאחור ושב להעביר את כספו לרבי זושא. והברכה חזרה לשרות במעשה ידיו.

יום אחד העיז העשיר לשאול את רבי זושא מפני מה אתה נוסע לרבי שלא מועיל כלום. אתה יותר צדיק ממנו כי הברכה באה לרכושי בגללך ואילו הוא רק גרם לי להפסד.

ענה לו רבי זושא מה תדבר הלוא הרבי שלי הוא צדיק עליון!

אם כך הסבר לי בבקשה למה ומדוע כשאני נותן לך כסף, יש לי ברכה בהוני ואילו כשנתתי לו, הפסדתי.

בא ואסביר לך, ענה רבי זושא בענוותנותו. אם אתה מחליט לתת צדקה ולא מדקדק ומחפש צדיק עליון, בעיניך אני נראה כצדיק ואתה לא מדקדק בציציותי לראות אם צדיק אמת אני או לא, גם הקדוש ברוך הוא נוהג איתך מידה כנגד מידה ואינו מדקדק במעשיך לבדוק אם מגיע לך ברכה או לא. ביום שהחלת לדקדק ולחפש מי הוא הצדיק העליון ומי הוא צדיק אמיתי ולמי מגיע מתת היד. גם הקדוש ברוך הוא נהג עמך במידה כנגד מידה ודקדק אם מגיעה לך ברכה או לא ולכן הפסדת את הברכה משמים.  

פרסום תגובה חדשה

test email