פרשת חוקת – מצות פרה אדומה היא חוקת התורה והכנה לגאולה

יום רביעי ד׳ תמוז ה׳תשע״ג
מצות פרה אדומה היא חוקת התורה כולה, משום שמצוה זו בכללה ובכל פרטיה שייכת לכל התורה כולה, וממנה ניתן ללמוד על כל התורה כולה. עיקר עניינה של מצוות פרה אדומה הוא לטהר טומאת מת, ולעתיד לבוא יהיה זה בשלימות עד שיבולע המוות לנצח ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים.
מאת שולמית שמידע
מתחת למים
 
 

מהותה של מצוות פרה אדומה

מצות פרה אדומה היא “חוקת התורה” בהיותה קשורה למשה רבינו,
שבדומה לכללות התורה הנקראת על שמו של משה “זכרו תורת משה עבדי”,
גם מצות פרה אדומה לעולם נקראת על שמו של משה.
לא רק הפרה שעשה משה במדבר אלא כל (שמונה) הפרות שעשו אחר כך,
כולל גם הפרה העשירית שיעשה מלך המשיח.
כל הפרות נקראות על שמו של משה לפי שזהו ענינם ותוכנם.
 
מצות פרה אדומה שבאה לכפר על חטא העגל,
המטמאת את הטהורים ומטהרת את הטמאים,
היא סוד גדול  שאפילו החכם מכל אדם, שלמה המלך, לא הבינה,
אולם מכיון שאנו מתקרבים לגאולה נותן לנו הרבי מה”מ טעימה מטעמי מצוה זו.
 
מצוות פרה אדומה נקראת “חוקת התורה” ולא “חוקת הפרה”,
משום שמצוה זו בכללה ובכל פרטיה שייכת לכל התורה כולה.
מצוה זו בה נצטוינו לשרוף פרה אדומה, ולמהול את אפרה במי מעיין חיים,
ומהאפר המהול במים להזות על טמא מת כדי לטהרו, 
כדי שיוכל לאכול בתרומה או בקדשי בית המקדש ולהיכנס לתחום בית המקדש,
יש משמעות מהותית לכל מצוות התורה!
 

למה מניחים חלק מאפר פרה אדומה למשמרת?

עצם העובדה, שבכל פעם ששורפים פרה אדומה,
מצווה התורה להניח חלק מהאפר למשמרת,
למען טמאי המתים שיהיו בדורות הבאים,
מלמד אותנו שיש להתייחס באחריות כלפי יהודים אחרים,
אף אם אין מכירים אותם כלל, אף אם טרם נולדו.
כי נשמות ישראל כולל כל נשמות ישראל לדורותיו ערבים זה לזה ומעורבים זה בזה.
הרבי אף מוסיף בענין זה (בתורת מנחם תשמ”ט ח”ב עמ’ 466) ומלמדנו,
שיש לדאוג לא רק לטמא מת בגשמיות אלא גם לטמא מת ברוחניות –
למי שהעווה דרכו והגיע לשפל המדרגה.
בכל מצוה שיהודי מקיים הוא צריך להשאיר משהו “למשמרת” כמו במצות פרה אדומה,
וכשעושה חשבון נפש אמיתי עם עצמו כדי להיטהר ולהתקדש בדרכי ה’,
עליו לדעת שאסור לו להסתפק בטהרה העצמית אלא עליו לדאוג לטהרת הזולת.
לא די במה שהועיל לעצמו בקיום המצוה, יש להוסיף קדושה לעולם בכל מצוה ומצוה.  
קיום המצוות באהבת ישראל מסייע להכנת העולם כולו לגאולה העתידה,
בפרט בדורנו – דור אחרון לגלות וראשון לגאולה.  
 
יש אנשים החוששים לצאת ממחנם הטהור למקום הטומאה כדי להציל חוטאים,
אולם דוקא מצות פרה אדומה שאחד מסודותיה הוא,
שהיא אמנם מטהרת את הטמאים, אך גם מטמאה את הטהורים,
מלמדת שאין דרך להפוך את העולם לדירה לה’ בתחתונים בלי לעסוק בקירוב אחרים.
ואכן, כל העוסקים במצות פרה אדומה מעת שרפתה טמאים:
השורף, והמשליך עץ ארז ואזוב ושני תולעת בשרפתה, והאוסף, והנוגע, והנושא
(פרט למזה ולמקדש שהם טהורים).
 

מי שמנקה מתלכלך

ואמנם כך גם ברוחניות.
מי שמתעסק בתיקון פגמים של אחרים לוקח סיכון שחלק מפגמים אלה יידבקו בו.
שהרי הוא דומה למי שמנקה את ביתו, שמכיון שעוסק בלכלוך בודאי יתלכלך.
אולם באמת אל לנו לפחד לטהר את אחינו היהודים מחטאיהם שמא נתלכלך בדרך,
בשביל להציל את הזולת צריך מסירות נפש!…
וכמו שכהן מוותר על טהרתו בשעה שמטהר את הטמא,
כך מי שמסייע לחוטאים לשוב בתשובה מוותר לפי שעה על מחנהו הקדוש,
על מנת לצאת ולהציל יהודים אחרים ולהוציא יקר מזולל.
וכמו בפרה אדומה שמטמאת את הטהורים רק עד הערב,
המסייע לחוטא לשוב מחטאו נמצא במקום החטא רק לזמן קצר,
אולם מציל חוטא שלא יידבק בו החטא לטווח רחוק ואולי לעולם.
אין ברירה, כדי לעזור לזולת חייבים לצאת מעצמנו גם אם נפסיד קצת…  
בסופו של דבר מובטחים אנו שההפסד יהיה קצר… רק יום אחד…
ובערב כשנטהר נוכל להיכנס לבית המקדש הפרטי שלנו.
אך אל נשכח שהצלנו יהודי, והפסדנו יצא בשכרנו.
 

כל מצוות התורה הם חוקים

מצות פרה אדומה היא “חוקת התורה” ללמדנו שכל המצוות שבתורה הם חוקים.
ואכן, מצד הרצון העליון כל המצוות הם חוקים, ויש לקיימם בקבלת עול –
“חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי”.
אולם מכיון שיש למצוות טעמים, כל המצוות הם משפטים,
ויש לקיימם גם מצד הטעם שלהם.
אמנם מצוות פרה אדומה מיוחדת בכך שרק משה יכול לקיימה מצד הטעם שבה,
וכל איש ישראל מקיימה רק כי יודע שגם למצוה זו יש טעם, אך שאינו יודע את טעמה.
אלא שדוקא משום כך יש יתרון במצות פרה אדומה לגבי כל המצוות;
שבכל המצוות, הטעם שבהם מעלים את עניין הרצון העליון,
ואילו במצות פרה אדומה, שאין עליה טעם בשכל האדם, רצון ה’ הוא בגילוי.
כלומר, יהודי מקיים מצוה זו רק כי זהו רצון ה’,
ומכאן ניתן ללמוד שלכל מצוה יש להתייחס כאל חוקה,
ולקיימה רק משום שזהו רצון ה’, אף אם טעמה גלוי וידוע.
 

חוקה גם מלשון חקיקה

מצות פרה אדומה היא “חוקת התורה” גם מלשון “חקיקה”.
בחינת החקיקה שבתורה היא למעלה מתורה שבכתב ותורה שבעל פה.
שבכתיבה הדיו והנייר הם שני דברים נפרדים (וכל שכן בבחינה שלמטה מכתיבה);
אולם בחקיקה שהיא מיניה וביה – באבן עצמה! ולא חוץ ממנה…
אי אפשר להפריד את אותיות החקיקה מן האבן.
ללמדנו שיהודי צריך להיות קשור לתורה ולמצוות לא רק באופן של כתיבה,
כשמקיים התורה והתורה נשארים שני עניינים נפרדים,
אלא שהתורה והמצוות חקוקים בו.
כל יהודי יכול להגיע לכך מכח הלוחות עצמן בהן האותיות חקוקות,
כי כידוע, עשרת הדברות פעלו בכל העולם כולו,
ובשעה שנאמרו הדברות היה הקול יוצא מכל ארבע רוחות העולם.
אם כן, כבר ממעמד הר סיני נמשך לכולנו הכח לעבוד את ה’ באופן של חקיקה.
אמנם עבודה זו של חקיקה היא עבודה גדולה הדורשת מסירות נפש,
אולם אינה רחוקה מן האדם.
 

בכל מצוות התורה יש רצוא ושוב כמו במצוות פרה אדומה 

ועוד עניין חשוב במיוחד יש במצות פרה אדומה השייך לכל התורה כולה –
עניין ה”רצוא ושוב” שהוא היסוד של כל המצוות.
שהרי עניינה של מצות פרה אדומה (כללות התורה),
שבה מצטרפות שתי התנועות ההפכיות “רצוא ושוב” באופן גלוי:
העלאה מלמטה למעלה – שריפת הפרה – “רצוא”.
והמשכה מלמטה למעלה – נתינת מים חיים אל כלי – “שוב”.
ולא עוד אלא שגם בשריפת הפרה עצמה יש “רצוא ושוב”,
שה”רצוא” הוא השריפה, וה”שוב” הוא האפר שנשאר קיים ואינו נשרף,
שהוא בחינת “שוב” והמשכה למטה מטה בעולם.
לכן אפר הפרה מטהר טומאת מת,
ויתירה מזו, שלא רק מטהר את הטומאה של המיתה (המסובב ממיתה),
אלא שעל ידו מתבטל גם כללות עניין המיתה, הסיבה של טומאת מת.
 
למעשה, כל המצוות שבתורה הן בבחינת “רצוא” ו”שוב”.
יהודי בעולם הזה הוא בתנועה מתמדת של “רצוא” ו”שוב”.
אמנם כנשמה שהתלבשה בגוף הוא בחינת “שוב”,
אך מכיון שיש בו עניין עלייה וסילוק עד לעולמות האין סוף, הוא בחינת “רצוא”.
ואכן, “רצוא” ו”שוב” הן כללות עבודת האדם בתורה ומצוות.
מצד הנשמה הרי הוא נמשך למעלה – “רצוא” – “רוח… העולה היא למעלה”
ומצד הגוף הרי הוא נמשך למטה – “שוב” – “ורוח… היורדת היא למטה”…
עד שבכל קיום המצוות הוא נמצא בדרגת ובחינת “רצוא ושוב”.
ובעצם המצוות נחלקות לשתים: “מצוות עשה” ו”מצוות לא תעשה”,
שמקורם והתחלתם בשתי הדברות הראשונות “אנכי” ו”לא יהיה לך”.
כשהדיבור “אנכי” כולל כל מצוות עשה, ו”לא יהיה לך” כולל כל מצוות לא תעשה.
מצוות לא תעשה הן בבחינת “רצוא” והבדלה מן העולם,
ומצוות עשה הן בחינת “שוב” והמשכה בעולם.
 

הפרה העשירית תכלית מצוות פרה אדומה

יהי רצון שנזכה לפרה העשירית שאז תהיה תכלית מצות פרה אדומה בשלימות,
“ויבולע המות לנצח, ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים”.
ומה שישאר מענין המיתה שהרי לא ברא הקב”ה דבר אחד לבטלה,
הוא רק הטוב והעליה שבה, שהרי כל ירידה היא לצורך עליה לדרגה גבוהה יותר,
דוגמת העליה מגן עדן התחתון לעליון שצריך להיות הפסק בינתיים.
(כמבואר בהקדמה ל”שער היחוד והאמונה” בעניין “שבע יפול צדיק וקם”);
כי בהפסק זה יש שני דברים אחד בחינת נהר די נור,
שטובלים בו הנשמות בעלותם מגן עדן התחתון לגן עדן העליון.
והשני שיש עמוד בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון,
שבו עולים הנשמות לגן עדן העליון.
וההבדל ביניהם הוא שנהר די נור מבטל את המהות הראשונה,
שמוכרח להיות על ידי “אש” ו”נהר”.
לעומת זאת, ב”עמוד” יש רק עליה והתכללות במדריגה העליונה,
שלכן הוא נעשה על ידי עמוד.
אם כן, אנו מצפים לגאולה האמיתית והשלימה,
שעניין המיתה (דוגמת נהר די נור) יתבטל בה כליל.
וישאר רק הטוב והעליה שבעליה מדרגה לדרגה, עליה דוגמת העמוד,
וכן תהיה לנו במהרה בימינו!…
 

פרסום תגובה חדשה

test email