פרשת קורח לילדים – השגחה פרטית נפלאה

הקראת כתבה
יום שישי כ״ב סיון ה׳תשע״ד
בפרשת קורח מתגלה בהשגחה פרטית נפלאה שה’ אוהב כל יהודי אפילו יהודי רשע, ואינו רוצה להעניש את הרשעים אלא רוצה שיחזרו בתשובה, על כן בני קורח ניצלו.
מאת שולמית שמידע
ציפורים בשמים

קֹרַח רָצָה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל

יְלָדִים יְּקָרִים, כֻּלְּכֶם מַכִּירִים אֶת מֹשֶׁה רַבֵּנו, הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַנִּבְחָר בָּאָדָם.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוֹצִיא אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְנָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה,
וְקָשָׁה לְהַאֲמִין שֶׁאֲפִילוּ לְצַדִּיק עָתָק כָּזֶה קָמוּ מִתְנַגְּדִים.
קֹרַח וַעֲדָתוֹ, מָאתַיִם וַחֲמִשִׁים אַנְשֵׁי שֵׁם, אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים מְאֹוד,
מִתְאַסְּפִים לִפְנֵי מֹשֶׁה וּמִתְלוֹנְנִים עָלָיו שֶׁהוּא מִשְׁתַּלֵּט בְּחֹסֶר צֶדֶק.
הֵם טוֹעֲנִים שֶׁמֹּשֶׁה לָקַח לְעַצְמוֹ אֶת הַמְּלוּכָה וּלְאַהֲרֹן אֶת הַכְּהוּנָה,
וְאוֹמְרִים שֶׁבְּעֶצֶם כָּל הָעָם קָדוֹשׁ וּמֹשֶׁה לֹא צָרִיך לְהִתְנַשֵּׂא עֲלֵיהֶם.

 

קֹרַח רָצָה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל,
הוּא גַּם צִפָּה שֶׁמֹשֶׁה יְמַנֶּה אוֹתוֹ לַנָּשִׂיא לִבְנֵי קְהָת כִּי הוּא בֶּן יִצְהָר (הַשֵּׁנִי לְבֵן עַמְרָם),
וְהוּא מִתְלוֹנֵן, לָמָּה מֹשֶׁה מִנָּה לְתַפְקִיד זֶה אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטֹן (אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל).
קוֹרַח וַעֲדָתוֹ לֹא הֵבִינוּ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמֹּשֶׁה עוֹשֶׂה הוּא עוֹשֶׂה בְּמִצְוַת הַ’,
וְשֶׁלּא מֹשֶׁה בָּחַר בְּאַהֲרֹן לְכֹהֵן גָּדוֹל אֶלָּא שֶׁהָיְתָה זוֹ הַבְּחִירָה שֶׁל הַ’.

 

מֹשֶׁה שֶׁאוֹהֵב אֶת עַם יִשְׂרָאֵל וְרוֹצֶה בְּטוֹבָתָם שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי קֹרַח וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו,
הוּא מְנַסֶּה לְפַיֵּס אֶת קֹורַח וַעֲדָתוֹ וְאוֹמֵר: “רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי” –
גַּם לָכֶם הַלְּוִיִים יֵשׁ תַּפְקִידִים חֲשׁוּבִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ,
לָמָּה אַתֶּם רוֹצִים לִהְיוֹת כֹּהֲנִים דַּוְקָא?!… כְּשֶׁמֹּשֶׁה רוֹאֶה שֶׁהֵם חֲזָקִים בְּמִלְחַמְתָּם וְלֹא רוֹצִים לְהַפְסִיק,
הוּא מִתְפַּלֵּל שֶׁה’ לֹא יִפְנֶה אֶל מִנְחָתָם,
וּמַבְטִיחַ לָהֶם שֶׁבַּבֹּקֶר הַ’ יוֹכִיחַ שֶאַהֲרֹן נִבְחָר לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עַל יְדֵי הַ’.

 

קֹרַח וַעֲדָתוֹ מִתְאַסְפִים בַּבֹּקֶר לְיַד פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְאָז מִתְגַּלֶה כְּבוֹד הַ’.
הַ’ מְבַקֵּשׁ מִמּשֶׁה וְאַהֲרֹן לְהִתְרַחֵק מִקֹּרַח וַעֲדָתוֹ כִּי הוּא רוֹצֶה לְהַעֲנִישׁ אֶת הָרְשָׁעִים,
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נִבְהָלִים הֵם לֹא רוֹצִים שֶּׁה’ יַעֲנִישׁ אֶת כָּל עֲדַת קֹרַח,
אוּלַי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אֲנָשִׁים שֶׁרַק “נִגְרְרוּ” אַחֲרֵי קֹרַח אֲבָל הֵם לֹא אֲשֵׁמִים.
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִתְחַנְנִים לַה’:
“אֵ-ל אֶלֹקֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר, הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹוף”?!…
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה לֹא כְּמוֹ מֶלֶך בָּשָׂר וָדָם,
מֶלֶך בָּשָׂר וָדָם, אִם קָמִים אֲנָשִׁים וּמוֹרְדִים בּו,ֹ הוּא מַעֲנִישׁ אֶת כֻּלָּם.
אֲבָל אַתָּה הַ’ בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וְלֵב וְיוֹדֵעַ מַה הֵן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל כָּל אָדָם.
אַתָּה בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ מִי בֶּאֱמֶת חָטָא וְאָשֵׁם.
הַ’ שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמַבְטִיחַ לָהֶם שֶׁיַעֲנִישׁ רַק אֶת הַחוֹטְאִים.

הַכֹּל מִתְנַהֵל עַל פִּי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה

יְלָדִים יְּקָרִים, הַ’ שֶׁבָּרָא אוֹתָנוּ וּמְחַיֶּה אוֹתָנוּ בְּכָל רֶגַע מֵחָדָשׁ,
יוֹדֵעַ עָלֵינוּ הַכֹּל וַאֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו כְּלָל וּכְלָל.
הוּא רוֹאֶה מָה אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים שׁוֹמֵעַ מָה אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים וְיוֹדֵעַ מָה אָנוּ חוֹשְׁבִים.
אֵין דָּבָר נִסְתָּר וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְאִי אֶפְשָׁר לִבְרוֹחַ מִפָּנָיו.
הוּא מְלַוֶּה אוֹתָנוּ בְּכָל צַעַד וְשַׁעַל וּמַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ וְשׁוֹמֵר עָלֵינוּ.
וּכְמוֹ שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַנִּבְרָאִים,
גַּם עַל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר וְגַם עַל הַצּוֹמֵחַ וְעַל הַדּוֹמֵם,
אֲפִילּוּ עַל אֶבֶן קְטַנָּה וַאֲפִילּוּ עַל גַּרְגֵּר חוֹל.

 

גַּם מַה שֶׁנִּרְאֶה לָנוּ בָּרוּר מֵאֵלָיו וּמִתְנַהֵל עַל פִּי חֻקֵּי הַטֶּבַע,
הַכֹּל מִתְנַהֵל עַל פִּי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, הַכֹּל מֵאֵת הַ’!
הקב”ה מִתְחַבֵּא מִסְתַּתֵּר וּמִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשֵׁי הַטֶּבַע.
וּבֶאֱמֶת הַטֶּבַע הוּא הַלְּבוּשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא.

 

לִפְעָמִים בָּאִים עַל עַם יִשְׂרָאֵל יִסּוּרִים כְּאִלּוּ בְּמִקְרֶה, כְּאִלּוּ בְּאֹפֶן טִבְעִי,
אוֹ כְּעֹנֶשׁ עַל חַטָּאִים אוֹ בִּשְׁבִיל הַנִּסָּיוֹן כְּדֵי שֶׁנַּעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן,
אֲבָל תָּמִיד צָרִיך לִזְכֹּר, שֶׁגַּם כְּשֶׁה’ כְּאִלּוּ מִתְחַבֵּא מֵאִתָּנוּ וּמַסְתִּיר אֶת פָּנָיו – הוּא אִתָּנוּ!
אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים הַ’ מְגַלֶּה לָנוּ שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ, עַד שֶׁאָנוּ מַרְגִּישִׁים אֶת הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה,
וּפְעָמִים הוּא מַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ, עַד שֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁהוּא מַפְקִיר אוֹתָנוּ לְחֻקֵּי הַטֶּבַע!…

 

לְהַסְתָּרַת הַפָּנִים שֶׁל הַ’ יֵשׁ מַטָּרָה וְתַכְלִית כְּמוֹ לְכָל דָּבָר בָּעוֹלָם.
כְּשֶּׁה’ מַסְתִּיר פָּנִים מֵאִתָּנוּ וּמֵבִיא עָלֵינוּ יִסּוּרִים,
אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים כַּמָּה אָנוּ רְחוֹקִים מֵה’ וּמִתְגַּעְגְּעִים אֵלָיו מְאֹד,
אָז אֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים זַכִּים יוֹתֵר, רוּחָנִיּים יוֹתֵר, וִיכוֹלִים לַחֲשׁוֹב וּלְהָבִין יוֹתֵר,
וְזֶה מַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.
וּבֶאֱמֶת, מַטְרַת הַיִסּוּרִים הִיא לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.
וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּאִים עַל הָאָדָם יִסּוּרִים, יְפַשְׁפֵּש בְּמַעֲשָׂיו,
כְּלוֹמַר, יִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ אִם הוּא מִתְנַהֵג כָּרָאוּי, וְאֵיך הוּא יָכוֹל לְהִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת הַ’.
וְכָאָמוּר, דַּוְקָא כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּמַצָּב קָשֶׁה, הוּא מוּכָן יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ עִם עַצְמוֹ,
הוּא חוֹשֵׁב וּמִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ וּמַרְגִּישׁ אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו וְרוֹצֶה לְתַקֵּן אוֹתָם.
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל יְהוּדִי רוֹצֶה אֶת קִרְבַת הַ’, וְשֶׁה’ יָאִיר פָּנָיו אֵלָיו.

רַק בְּנֵי קֹרַח הִרְהֲרוּ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא הָאֵ-ל הַטּוֹב אָב הָרַחֲמָן אוֹהֵב כָּל יְהוּדִי אֲפִילּוּ יְהוּדִי רָשָׁע,
וְהוּא לֹא רוֹצֶה לְהַעֲנִישׁ אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא רוֹצֶה שֶׁיַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה,
וְהַ’ מוּכָן לְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתֵנוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.
גַּם לְקֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁחָטְאוּ חֵטְא כָּבֵד מְאֹד בִּתְלוּנָתָם עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן,
נָתַן הַ’ הִזְדַּמְּנוּת לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.
רַק בְּנֵי קֹרַח הִרְהֲרוּ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה,
וְאַף שֶׁה’ כְּבָר הֶחְלִיט לְהַעֲנִישׁ אֶת כָּל עֲדַת קוֹרַח בְּמִיתָה מְשֻנָּה,
וּבָרָא בְּרִיאָה שֶׁל אֲדָמָה שֶׁיְכוֹלָה לְהִפָּתַח וְלִבְלֹעַ אוֹתָם,
בְּכָל זֹאת הִשְׁאִיר הַ’ בְּתוֹך הַלּוֹעַ (בְּתוֹך פִּי הָאָרֶץ) שֶׁנִּפְתַּח בָּאֲדָמָה,
מָקוֹם בּוֹ יָכְלוּ בְּנֵי קֹרַח לְהִתְבַּצֵּר.
כָּך נִצְּלוּ בְּנֵי קֹרַח וְיָכְלוּ לָשִׁיר אֶת הַשִּׁירָה הַמֻּכֶּרֶת לָנוּ מִתְּהִלִּים “שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח”.
מִזְמוֹרִים הָאֲמוּרִים בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וּמְנַבְּאִים אֶת הַגָּלוּת וְהַחֻרְבָּן וְאֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד.

 

יְלָדִים יְּקָרִים! אֲנַחְנוּ חַיִּים בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְהַ’ מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ בְּגָלוּי יוֹתֵר מִתָּמִיד,
בְּקָרוֹב מַמָּשׁ הַ’ יִתְגַּלֶּה לְעֵינֵי כָּל ויִבְנֶה את בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
וְהָרַבִּי מֶלֶך הַמָּשִׁיחַ יַעֲמֹד בְּרֹאשֵׁנוּ.
עָלֵינוּ לִהְיוֹת מוּכָנִים לְקַבָּלַת פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְלַגְּאוּלָה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

 

פרסום תגובה חדשה

test email