פרשת בראשית – ויעקב הלך לדרכו

יום רביעי כ״ה תשרי ה׳תשע״ג
הקב”ה לא התאוה לעולם האצילות, עולם האצילות היא ירידה מאור פניו, ואין חפץ לה’ בירידה זו. הקב”ה נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים. דירה בעולמנו התחתון והגשמי – עולם העשיה. מדהים! אבל דוקא עולם זה על מילואו נברא. ועיקר שכינה בתחתונים היתה. (אמנם יש הרבה דרגות בשכינה, אבל הכונה היא לדרגה הגבוהה ביותר – דרגת אור אין סוף שלפני הצמצום).
מאת שולמית שמידע
איש עם בללייקה

 

אהובי אחי ורעי אשר כנפשי! 

לאחר שנפגשנו פנים אל פנים עם המלך בשדה (בחודש אלול),

ועדיין אנו ספוגים באורות של ימי חודש תשרי.

לאחר שחשנו בראש השנה את האור החדש והמחודש (מחכמה עילאה),

אור עליון שלא ידענו מעולם.

לאחר שהתייחדנו עם קודשא בריך הוא ביחודא עילאה

(ביום הכיפורים ובפרט בתפילת נעילה) – בבחינת ישראל ומלכא בלחודוהי.

רצנו ממצוה למצוה (בערב סוכות).

ישבנו בסוכה והרגשנו את המקיפים העליונים (כמו רבותינו נשיאינו).

וכששמענו את קולות השכנים היושבים בסוכות הרגשנו שאנו יושבים בסוכה אחת,

(ואכן ראויים ישראל לישב בסוכה אחת).

שמחנו בשמחת בית השואבה, שרנו, שמענו ניגונים, ויצאנו בתופים ובמחולות.

 

וזהו?… לא, זה לא נגמר…

 

המלך ביקש שנשהה עמו עוד יום אחד (שמיני עצרת, שמחת תורה)…

קשה עלי פרידתכם, אמר.

ואז ביקש מאיתנו לקחת ספרי תורה… לא, לא בשביל ללמוד,

ספרי תורה סגורים ועטופים…

אבל לרקוד, רק לרקוד ולשיר.

לא עבודת הראש, לא מאמץ מוחין, אלא עבודת הרגל (עבודת התחתון),

עבודת השמחה – לכרכר בכל עוז,

לקחת את כל שמחת בית השואבה להגדיל אותה עוד ועוד,

(כל חד לפום שיעורא דיליה).

ושמחה של מצוה עבודה גדולה היא.      

 

 וזהו?… לא!… מה פתאום?!… עכשיו רק מתחילים…

 

הקב"ה לא התאוה לעולם האצילות,

עולם האצילות היא ירידה מאור פניו, ואין חפץ לה' בירידה זו.

הקב"ה נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים.

דירה בעולמנו התחתון והגשמי – עולם העשיה.

מדהים! אבל דוקא עולם זה על מילואו נברא.

ועיקר שכינה בתחתונים היתה.

(אמנם יש הרבה דרגות בשכינה,

אבל הכונה היא לדרגה הגבוהה ביותר – דרגת אור אין סוף שלפני הצמצום).

 

בחודש תשרי היינו בעולם האצילות.

מכאן והלאה יורדים לעולם העשיה.

וכדי שהנחיתה תהיה קלה אז יש לנו "שבת בראשית"

(כממוצע המחבר בין חודש תשרי לשאר החודשים),

שהיא גם שבת מברכין, המברכת לא רק את חודש מרחשוון, אלא את כל השנה,

(ובה קוראים את כל ספר תהילים).

ומכאן "וילך יעקב לדרכו",

יהודי יוצא לדרכו במרש (=שיר לכת) של ניצחון.

והוא קל ברגליו אחרי שקיבל את כל הכוחות מחודש תשרי.   

 

בית ישראל היקרים!

כל הברכות לדרך צליחה וקלה.

דרך שמחה רצופת חויות מרגשות ומענגות.

ואל נשכח שהקב"ה לא ברא את העולם בשביל הגלות אלא בשביל הגאולה.

הקב"ה הוא עצם הטוב וטבע הטוב להיטיב.

הקב"ה הוא מקור התענוגים.

כל התענוגים משתלשלים מן התענוג העליון.

הקב"ה ברא את העולם כי חפץ להתענג בו.

זוהי התאוה שלו שהיא מעל לטעם ודעת, מעל להבנה והשגה

("נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים").

זוהי הקניגיא שלו.

אז בואו נשתתף בשמחה ובתענוג שלו.

נעשה לו נחת רוח.

הוא חפץ במעשינו ועבודתינו ("למעשה ידיך תכסוף").

נידבק במקור התענוגים, ונתענג עליו בלב שלם ונפש חפצה,

ואז גם נתמלא שמחה, (שהרי "עוז וחדוה במקומו").

והעיקר, נזכור שאנו בימות המשיח. ויש לנו רב"י (ראש בני ישראל).

שהבטיח בנבואה ודאית ש"הנה הנה משיח בא",

ושהמינוי של מלך המשיח כבר היה, ורק צריכה להיות קבלת מלכות על ידי העם.

וביקש לפרסם זאת לכל אנשי הדור,

שהוא מורה נבוכי הדור, והעיקר, שהוא מלך המשיח.

לכן יש ללמוד את תורתו ולקבל את הוראותיו.

הוא מכין אותנו לגאולה – בתורתו שהיא טעימה מתורתו של משיח,

ובהוראותיו שמלמדות אותנו איך לקבל פני משיח.

כל יהודי הוא חייל בצבאות ה', וחייל בית דוד.

אז כולנו, ובמיוחד נשות ישראל, שבזכותן עתידין להיגאל,

כבר שרים שירי גאולה והנשים מכינות את התופים

כמו אמותינו קודם גאולתן ממצרים,

אחרי שנתבשרו בבשורת הגאולה.

ועל כך נרחיב בפעמים הבאות בעזרת ה' ית'.

פרסום תגובה חדשה

test email