פרק שני בבנין עדי עד – הגישה הנכונה לשידוכים

יום ראשון כ״ג מרחשון ה׳תשע״ד
מהי הגישה הנכונה לשידוכין? מה חשוב לדעת על המועמד/ת לשידוך? ומה מנהגנו בענין צוואת רבי יהודה החסיד?
מאת הרב דב טברדוביץ
עץ

 

 

בעיני רבים הנכנסים לתקופת השידוכין, נראית התקופה שלפניהם כתקופה לא קלה. הם מוצאים את עצמם מתלבטים כיצד לגשת לנושא בכלל, איזה שידוך עליהם לחפש, מאיזה שידוך עדיף להימנע ומעל כולם – מאין ידעו שזהו השידוך האמיתי.

 

בפרק זה נלמד מהוראותיו של הרבי את הדרך הנכונה בגישה לשידוך ואופן בחירתו:

 

הגישה לשידוך

באשר לאופן הגישה לשידוך, דעתו של הרבי כי שידוך הוא אכן דבר שלמעלה מדרך הטבע, על משקל מאמר חכמינו זכרונם לברכה הידוע[1], שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, ודברי הכתוב[2]: “ומה׳ אשה משכלת” וגו׳[3] , ולכן הגישה הנכונה אליו היא על ידי הוספה בביטחון בהשי”ת, המוסיפה בברכותיו ומזרזת את השידוך.

 

חלק מענין הביטחון הוא הסרת החשש העלול להתעורר מעול הנישואין או מבעיות אחרות העלולות לצוף, שמקרים אלו מועטים ביותר הם ואין כלל מקום לדאגה, חס ושלום, ואדרבה, כיום המצב האידיאלי הוא להינשא בגיל מוקדם ואחר כך להתבסס מבחינה כלכלית וכד’, ולא לדחות את הנישואין עד לביסוס כלכלי שלזה תועיל לאדם ההתבוננות במאורעות חייו, איך עזרו השי”ת וכמעט באופן שלמעלה מהטבע, שהתבוננות זו מחזקת את ביטחונו וממילא מוסיפה בברכות השי”ת בפרט לפי דברי חז”ל[4], שהברכה והפרנסה באים לאדם בזכות האשה[5].

 

וכן מביא הרבי אודות תפילה שמקרבת את השידוך וכן לימוד התורה[6] [יש שכתבו שתפילה על קבר רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה היא סגולה לשידוך[7]].

 

עם זאת, מדגיש הרבי, שעל האדם לעשות את כל התלוי בו בדרך הטבע ולהתעסק בשידוכין[8]. ואשר השתדלות זו צריכה להיות במרץ המתאים, להשתדל אפילו כמה פעמים ללא יאוש – עד למציאת השידוך, כמו שהגדירו חז”ל[9], שאופן החיפוש צריך להיות כאדם המחזר אחר אבידתו, שאינו יושב בביתו בחיבוק ידים וממתין לה שתבוא, אלא משתדל בכל המרץ לחזר אחריה. וכשמתעסקים בזה במרץ המתאים, עושים כלי להשפעה מלמעלה, כמו שכתוב: “וברכך ה׳ אלוקיך בכל אשר תעשה”[10].

 

ומביא הרבי, שרואים השגחה פרטית בשידוכים ביותר משאר דברים [ועל כן אין כל סיבה להיכנס לעצבות אם איזה שידוך לא הסתיים, כי ודאי אין זה השידוך המתאים ומשמים גלגלו סיבה זו כדי שיגיעו לשידוך האמיתי].

 

בחירת השידוך

בדרכי בחירת השידוך הורה הרבי כי יש להתמקד בעיקר, היינו, יראת שמים ומידות טובות, כנ”ל, ולא בדברים טפלים וטפלים דטפלים[11].

 

כמו כן, מציין הרבי שצריך לדעת שאין שלמות בעזרת גברים וגם לא בעזרת נשים, ולכן אין לחפש שלמות כזו שאיננה קיימת במציאות[12].

 

עם זאת, התייחס הרבי למגבלות שונות שעדיף להימנע מהן, אך מאידך הפריך חששות שונים שאין בהם כדי לעכב במצב שיש התאמה בין בני הזוג;

 

יש להשתדל שלא יהיה הפרש גיל גדול [של כעשר שנים ויותר] בין החתן והכלה. וגם אם ההצעה מבוגרת מאוד, יש לברר מדוע נתעכבה עד עתה, וכן יש לברר אם ההצעה נראית תמוהה [כגון שבחור צעיר יתעניין בגרושה מבוגרת וכיו”ב][13].

 

הרבי כותב כי אין לחשוש משידוכים בין עדות שונות, אם יש התאמה ביניהם, ובשנים האחרונות נערכו שידוכים רבים בין בני עדות שונות ושני הצדדים נמצאו שבעי רצון[14].

 

אין למנוע מלהשתדך עם מי שמשפחתם לא שמרו טהרת המשפחה[15] או עם בנים להורים גרושים ובלבד שיחליטו שניהם לייסד ביתם בית נאמן בישראל על יסודי התורה והמצוה בחיי היום יום, כולל כיסוי הראש כהלכה[16].

 

לדעת הרבי אין מניעה מלהשתדך עם קרובי משפחה בריאים [שמותרים מצד ההלכה], ומובן שיבצעו בדיקות גנטיות קודם השידוך, לוודא שאין בעיה גנטית[17].

 

מצוואת רבי יהודה החסיד בענייני שידוכין

בצוואת רבי יהודה החסיד הזהיר כמה אזהרות בענייני נישואין:

1. שלא יהיה שווה שם החתן וחותנו [אבי האישה].

2. שלא יהיה שווה שם האישה וחמותה [אם בעלה].

3. שלא יהיה שם המחותנים [והמחותנות] שווה.

4. שלא ישאו שני אחים שתי אחיות.

 

הוראות הרבי בזה:

א. בענין שמות שווים של חתן וחמיו או כלה וחמותה, הרי אם יש שני שמות לאחד או לאחת מהן והדמיון הוא רק בשם אחד – אין כל חשש. וזאת בתנאי שלא נשתקע [נשכח ונתעלם] השם השני.

 

ב. אם היה להם שם אחד והוא שווה – יוסיפו לאחד או אחת מהן שם. ומה טוב, שהשם הנוסף יהיה ראשון. ומן הראוי שיוסיפו שם 30 יום לפני גמר השידוכין [הפרסום]. וגם לחתום בשם שנוסף [כך שיהיה שוני בין החתימות].

 

ג. בשתי מחותנות עם שם שווה – יש להוסיף שם לאחת מהן.

 

ד. בכל הנ”ל יש להקפיד להשתמש בשם החדש.

 

ה. בענין נישואי שני אחים לשתי אחיות – אין קפידא, רק שלא יגורו באותה העיר[18].

 

יש שכתבו שאין ראוי להשתדך אם שם החתן והכלה שווים [כגון שמחה]. אך לא ידועה לי (לעת עתה) התייחסות הרבי לזה.

 

דברים המעכבים ושאינם מעכבים

דעתו של הרבי כי אין לעכב שידוך בגלל בעיות כלכליות שיש להורי אחד מהצדדים, ששיקולים אלו אינם תופסים מקום בענין כה עיקרי כבנין בית בישראל, אלא הדבר המכריע הוא שתהיה משיכת הלב בין בני הזוג ושיחליטו לייסד ביתם על אדני התורה והמצוה[19].

וכן לענין דירה, כתב הרבי שפשוט שאין שאלת הדיור מעכבת בענייני שידוכין[20].

 

אם צד אחד אין רוצים את השידוך – אין אפשרות להשתדך, אבל אין לתלות את הסיבה בחיסרון בצד השני [ועל השדכן מוטל להיזהר מאוד בכך].

 

וכן אם הבחור או הבחורה מסופקים – אין להורים ללחוץ עליהם כלל שיסכימו על השידוך. ומאידך, אם זה נראה לבן ולבת – אין להורים לעכב בגלל כבוד המשפחה וכדומה. ובכללות, משהוסכם על השידוך – יש למהר ולגומרו[21].

 

נישואי בת כהן ואלמנה

בענין נישואי ישראל עם בת כהן [שאסור לעם הארץ ישראל או לוי לישא בת כהן] כותב הרבי: “להוסיף כח בלימודו ובשיעוריו בתורה למען שיתקרב למעלת תלמיד חכם ועל כל פנים, כפי יכולתו וכו'”. ובהמשך התשובה: “שאם יש זמן עד החתונה ילמוד ששה סדרי משנה, ועל כל פנים סדר או שניים אם זמן החתונה בקרוב, ובכל אופן ילמד מסכת כלה”[22].

 

בענין נישואי אלמנה כותב הרבי: “אין מניעה לזה, ואדרבה, זה תיקון לנפטר אם אשתו תינשא [אם היא שייכת לזה]”. ויש שנהגו לעשות “תיקון הרש”ש” בנושא אלמנה ואצל האשכנזים לא נהוג כן.

 

[כן ידועה דעת הרבי, שגם גרושים או אלמנים, חס ושלום, עליהם להתחתן וזה גם לטובת הילדים ולטובת נשמת הנפטר/ת; לבקש מחילה, במקרה של גירושין; בזיווג שני זה תלוי יותר לפי מעשיו הטובים ולימוד התורה שלו][23].

 

 

הערות

 


[1] סוטה דף ב עמוד א.

[2] משלי יט יד.

[3] אגרות קודש חלק יד עמ’ שמה.

[4] בבא מציעא דף נט עמוד א.

[5] ראה בארוכה בספר “שערי שידוכין” עמ’ סט ואילך.

[6] ספר “שערי הלכה ומנהג” חלק ד עמ’ ס, סז. וספר “שערי שידוכין” עמ’ עג- עד.  

[7] ספר “נטעי גבריאל” שידוכים עמ’ לה.

[8] ראה קונטרס “התקשרות” גליון תשיח עמ’ 10, שם הובא מענה הרבי מו’ אדר תשל”ה.

[9] קידושין דף ב עמוד ב.

[10] כמובא באגרות קודש חלק ה עמ’ קיט והובא בספר “נטעי גבריאל” שידוכים עמ’ לו. וראה גם ספר “שערי שידוכין” עמ’ צא.

[11] ספר “שידוכין ונישואין” עמ’ 41.

[12] שם.

[13] שם עמ’ 38 ואילך, ספר “שערי שידוכין” עמ’ קלב. ושם מובא, שלא יהיה הפרש של עשר שנים ויותר.

[14] ספר “שערי שידוכין” עמ’ קלג ואילך.

[15] שם עמ’ קלה.

[16] שם עמ’ קלח.

[17] ספר “שערי הלכה ומנהג” חלק ד עמ’ עז ובספר “שערי שידוכין” עמ’ קלז. ושם מדובר אודות שידוך עם בת אח ובשידוך עם בני דודים שאין חשש מזה.

[18] על פי ספר “שערי שידוכין” עמ’ קסה- קעב. ושם מובא מענה אודות כלה וחמותה בעלות שמות שוין, שיוסיפו שם לאחת מהן ושלא יגורו במקום אחד. כן מובא שם, שהוספת השם היא על ידי עשיית “מי שבירך”. ובמענה אחד נאמר שיקבעו השם על ידי עשיית “מי שבירך” כמה פעמים. ושם בעמ’ קפב-קפג אודות שני אחים ושתי אחיות. ומובא שם גם להתיר שלושה אחים לשלוש אחיות ושיגורו בערים שונות.

[19] ספר “שערי שידוכין” עמ’ קנט ואילך.

[20] ספר “שערי הלכה ומנהל” חלק ד עמ’ עו.

[21] עיין ספר “נטעי גבריאל” שידוכים סוף פרק ח, ובספר “שידוכין ונישואין” עמ’ 58. וראה עוד להלן פרק שלישי.

[22] ספר שערי הלכה ומנהג חלק ד עמ’ קלט

[23] ספר ״שערי הלכה ומנהג״ ח״ד עמי קלט-קמא. ספר ״שערי שידוכין״ עמי ריט-רכה. ושם מובא, שאם שם בן או בת הזוג הוא כשם שהיה בזיווג ראשון, ראוי לשנות השם. עיי״ש.

 

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email