פרק שביעי בבנין עדי עד – נכנסים לחופה

יום שני כ״ד מרחשון ה׳תשע״ד
❖ מהו סדר יום ההתונה? ❖ מתי אין מתענים? ❖ מתי כותבים את הכתובה ואת שטר התנאים? ❖ ומתי נגמרת תענית יום החופה?
מאת הרב דב טברדוביץ
דשא

 

 

 

 

מעלת יום החופה

יום החופה הוא יום גדול מאוד (וידוע הפתגם שחתונה היא “ענין נעלה ביותר וחבל שנותנים את זה לילדים קטנים”). ביום זה מוחלים לחתן ולכלה עוונותיהם, כעין יום הכיפורים [ויש שכתבו שהכפרה באה יחד עם תשובתם של החתן והכלה, בדוגמת התשובה שעושים ביום הכיפורים שמכפר עם תשובה][1].

 

יש לעסוק בתשובה שעיקרה קבלה לעתיד, זאת בנוסף לחרטה על העבר, וידוי ובקשת מחילה מהשי”ת.

 

קבלה לעתיד עיקרה החלטה נחושה לייסד את ביתם על יסודי התורה והמצוה, כפי שהם מוארים בתורת החסידות, דהיינו שהנהגת הבית תהיה על פי השולחן ערוך, ובכל שאלה (אם בענייני טהרה או בנושאים אחרים) לשאול רב מורה הוראה ולנהוג על פיו; להקפיד על חינוך הילדים בדרך התורה והחסידות (תוך כדי הצגת דוגמה אישית); לקבוע עיתים לתורה ולעסוק בהפצת היהדות והחסידות ולהחליט בתוקף להימנע מלהכניס לבית פרסומים ועיתונים האסורים, וכן שלא להכניס אינטרנט וכיו”ב [שאינם בפיקוח רבנים][2].

 

יש נוהגים להזמין הורים זקנים שבעולם העליון להשתתף בנישואין, על ידי שעולים לבית החיים ומזמינים אותם (אבל עדיף לעשות זאת לפני יום החתונה, כדי שיהיו פנויים ביום החופה).

 

התפייסות קודם החתונה

בנוסף לתשובה, על הנישאים והוריהם להתפייס עם יריביהם ולהזמינם להשתתף בשמחתם ולברכם [שכן על חטאים שבין אדם לחברו יש לרצות את חברו בנוסף לתשובה][3].

 

תענית ביום החופה

נוהגים לצום ביום החתונה. הצום מתחיל מעמוד השחר ונמשך עד לאחר החופה, גם אם היא מסתיימת לפני השקיעה[4]. אם החופה מתאחרת וקשה לצום או בכל מקרה שקשה לחתן או לכלה לצום במשך היום – יש לשאול רב.

 

ומן הראוי שלא יעסקו בדברים בטלים ולא יסתובבו לחינם ביום החופה, כדי שיכוונו דעתם לתשובה ותפילה, וגם כדי שלא יגיעו למצב של חולשה בגלל הצום, ואז אולי יגיעו למצב שיתירו להם לאכול ויתבטל הצום[5].

 

על פי ההלכה, ישנם ימים שאם יום החופה נקבע בהם אין מתענין בם כדלהלן:

 

אין מתענים אם החתונה היא בראש חודש, אבל בר”ח ניסן מתענים[6].

 

אין מתענים אם החתונה באסרו חג של אחד מג׳ הרגלים[7].

 

ברוב הימים שאין אומרים תחנון מתענים, כדוגמת חודש ניסן[8]. ומובא בפוסקים שאין מתענים בחנוכה, פורים ושושן פורים. לענין פורים קטן ושושן פורים קטן, וכן בפורים המשולש בירושלים, שהסעודה היא ביום ט”ז אדר – יש אומרים שאין מתענים בו. ויש מביאים שהרבי הורה בפורים קטן במקרה אחד להתענות ועל כן ישאלו רב[9].

 

וכן אין מתענים בט”ו בשבט ובט”ו באב.

 

בענין ל”ג בעומר – נחלקו הפוסקים ועל כן ישאלו רב[10]. וכן יש דיון האם מתענים בערב חנוכה, ועל כן יש לשאול רב[11].

ומובן שאם עורכים חתונה במוצאי שבת – אסור להתענות בשבת וישאלו רב מתי כן להתענות.

 

ולמנהג חב”ד, אם מתחתנים ביום שאין מתענים בו – מקדימים להתענות יום קודם (או שני ימים קודם אם ראש חודש הוא שני ימים, ובחנוכה מתענים לפני חנוכה) ונחשב להם כאילו צמו ביום הנישואין עצמו[12].

 

הנהגות יום החופה

ראוי שהחתן והכלה לא יתעסקו כלל בסידורים גשמיים שאינם הכרחיים, כי היום קדוש לה’, תפילה ואמירת תהילים, נתינת צדקה וקבלת החלטות טובות בקשר לבניית ביתם החדש, כמפורט להלן.

 

לכן ראוי שאת שיעורי החת”ת, רמב”ם וכל קביעות נוספת, ילמדו מוקדם ולא ידחו זאת לזמן החתונה.

 

וכן בלילה שלפני החופה עליהם לנוח ולאכול ולשתות כראוי, כדי שיוכלו לצום בקלות ולהגיע ליום החופה מתוך רעננות ודעה צלולה.

ואלו הם המנהגים העיקריים ליום החופה:

 

הרבי מביא שעל הכלה לומר את כל ספר תהילים והחתן ינצל כל רגע פנוי לאמירת תהילים[13].

 

יש להרבות בצדקה, ולא רק החתן והכלה, אלא גם הקרובים והשדכנים וכל המעוניינים בהצלחת הנישואין – יש להם להרבות בצדקה ביום זה, לזכות החתן והכלה. ועל החתן והכלה לתת צדקה מכספם הפרטי[14].

 

נוהגים שביום החופה אין אומרים תחנון, גם אם החופה תיערך לאחר השקיעה. וכן בבית הכנסת שבו נמצא החתן אין אומרים תחנון[15] .

 

בתפילת מנחה נוהגים החתן והכלה לומר “וידוי” ו”על חטא” כמו בתפילת ערב יום כיפור. אחר “יהיו לרצון אמרי פי” כו’, קודם “אלוקי נצור”[16].

 

ואם שוהה החתן ב”בית חיינו”, מתפלל כנ”ל בסידורו של הרבי לפני שנוסע לחתונה, וגם מתפלל כך בתפילת מנחה שלפני החופה.

החתן מתפלל תפילה זו בחגירת אבנט, ואם שוהה ב”בית חיינו”, הרי שמאז התפלל תפילת מנחה זו בסידורו של הרבי, ממשיך להתפלל בחגירת אבנט תחת החליפה, עד מנחה שלפני החתונה, שאז לובש האבנט על המעיל וממשיך בזה תמיד[17].

 

ראוי שהחתן ילמד קודם מנחה פרק כה בתניא (בכוונה עצומה אך לא בעיון)[18].

 

כתיבת הכתובה ומהותה

נוהגים לכתוב את הכתובה ולהחתים את העדים ביום ולא בליל החופה, ועל כן יש לקבוע עם הרב זמן שבו יבואו לכתוב את הכתובה ביום (ואם אין פנאי לכך ביום – יעשו זאת בלילה קודם)[19].

 

על החתן להבין את ענין הכתובה, שהיא מהווה עבורו התחייבות לדור עם אשתו באהבה ואחווה תוך רמת חיים שווה ובהתחייבות החתן לשארה = פרנסה, כסותה = בגדים ועונתה = תשמיש המטה. וכן התחייבות לכסף כתובתה במצב של גירושין או פטירה, חס ושלום[20].

 

מעיקר הדין דמי כתובה לבתולה הם 200 זוז ולאלמנה או גרושה 100 זוז, ולפי המנהג מוסיפים לבתולה עוד 200 זקוקי כסף ולאלמנה מוסיפים 100 זקוקי כסף, נוסף על 100 הזוזים, כאשר יש דעות שונות מהו השווי של סכום “זוז” בימינו וכמה שוויים של זקוקי הכסף בזמננו[21].

 

ההתחייבות והשיעבוד נעשים על ידי קנין סודר. דהיינו, שאחד העדים נותן סודר-בגד לחתן, ועל ידי זכייתו הוא מתחייב בכתובה ובשיעבוד הנ”ל וזה נעשה לעיני העדים, אשר מאשרים את הכתוב בכתובה בחתימתם (בדרך כלל נהוג אשר גם החתן חותם ומאשר בחתימתו את הנ”ל)[22].

 

קבלת פנים

נהוג לעשות “קבלת פנים” לחתן, אשר עיקרה חזרת מאמר חסידות על ידי החתן (או אחד הנוכחים), שבמאמר זה כלולים דברי תורה מכל רבותינו נשיאינו, ועל ידי כך מזמינים אותם להשתתף בשמחה ולברך את החתן והכלה (אם משום מה לא עשו זאת לפני החופה – יחזרו על המאמר בשבעת ימי המשתה או אפילו אחר כך, בתוך שלושים יום לנישואין). ונוהגים שהחתן גומר את כל המאמר ואחר כך מתחיל שוב ואז מפסיקים אותו על ידי שירה. ומשתדלים לנגן ניגוני רבותינו נשיאינו[23].

 

את קבלת הפנים ראוי לערוך בסניף ישיבת “תומכי תמימים ליובאוויטש” או בית-הכנסת/בית חב”ד וכיו”ב, בכדי לשאוב כוחות לחיים החדשים מתוך מקום של תורה וחסידות[24].

 

שטר התנאים

נוהגים לכתוב שטר תנאים ביום החתונה. עיקרו של שטר זה הוא התחייבות של העומדים מצד החתן והכלה (בדרך כלל האבות). אבי החתן מתחייב לתת בגדים נאים לחתן ומתנות לחתן ולכלה, ואבי הכלה מתחייב לתת בגדים נאים לכלה ומתנות לחתן ולכלה, וכן מפורט בו כמה מהוצאות החתונה שבהן ישתתפו בשווה שני הצדדים. ההתחייבות נעשית על ידי קנין סודר, כלומר שנותנים סודר-בגד, לאבי החתן, ותמורת זה הוא מתחייב בהוצאות הנ”ל, וכן עושים לאבי הכלה שזוכה בסודר, ותמורת זה מתחייב בהתחייבויות שלו[25].

 

מביאים שני ערבים, ערב מצד החתן וערב מצד הכלה, שאם צד אחד לא יעמוד בהתחייבויותיו, יהיה ניתן לגבות זאת מהערב. והערב הוא ערב קבלן, כלומר, שניתן לגבות ממנו גם אם לא מיצו את כל האפשרויות לגבות מהצדדים, וכדי לחייב את הערב, עושים קנין סודר.

 

אחד העדים נותן בגד לערב, ותמורת זאת הרי הוא מתחייב בהנ”ל, וכן עושים לערב השני. כל הקניינים נעשים לעיני שני העדים החתומים על השטר על מנת לאשרו.

 

את שטר התנאים כותבים לפני החופה ואפשר לעשות זאת לפני ה”קבלת פנים” או אחר-כך, אבל יש להחתים את שטר התנאים לפני החופה. ויש שנוהגים שאחרי כתיבת התנאים מקריאים את התנאים ושם שוברות שתי האימהות צלחת חרס (כפי שעשו ב”ווארט”)[26].

אם עדיין לא שילמו דמי שדכנות, יש להשתדל לעשות זאת לפני החופה (ולרצות את כל מי שהציעו וקידמו את השידוך אפילו מעט), ואם מאיזו סיבה עדיין אין אפשרות לשלם, אז יש לבקש מחילה מהשדכן ולומר לו שבקרוב מאוד יקבל את המגיע לו בעין יפה[27].

 

 

הערות



[1] ראה בקונטרס “שמחת עולם” עמ’ 64. ובספר נעימת החיים” עמ’ רכז מביא מכמה ספרים, וביניהם ספר “שפת אמת”, טעם מדוע גם הנילווים לחתן ולכלה מוחלים להם עוונותיהם. וראה שם בעמ’ רמז גם כן על דבר המובא שחבל שיום זה ניתן לנערים. גם מובא שם מה שאמר הרבי הרש”ב לזוג, שעל ידי קבלת עול מלכות שמים בעת החופה זה פועל על חמישים שנה בהמשך הדורות. היינו, שזה יפעל על החתן ועל הכלה ועל צאצאיהם עד חמישים שנה, ולפעמים היה הנוסח שזה פועל לדורי דורות.

[2] על פי ספר “שידוכין ונישואין” עמ’ 169, שיש להוסיף בהחלטות טובות בכל ענייני תורה ומצוותיה ועל פי דברי אדמו”ר הזקן בתחילת אגרת התשובה בתניא, שהתשובה עצמה היא עזיבת החטא וקבלה לעתיד.

[3] על פי שולחן ערוך סימן תרו, לענין יום הכיפורים, וכמובא בספר “נטעי גבריאל” נישואין פרק ט הלכה ב, שכ”ה גם ביום החופה. וראה עוד לעיל פרק ה.

[4] “ספר המנהגים חב”ד” עמ’ 76.

[5] על פי קונטרס “שמחת עולם” עמ’ 68. ובספר “שידוכין ונישואין” עמ’ 142 מובא שאדמו”ר הריי”צ התענה ביום חתונת בנותיו, ובשיחת הרבי שם מובא, שאין לחסידים לנהוג כן. ואם רוצים להתנהג כמו האדמו”ר – יתחילו בענייני תורה ומצוות כו’, ומי שבכל זאת רוצה להתענות – יתן צדקה תמורת התענית.

[6] שולחן ערוך סימן תכט סעיף ט. והטעם, כיון שיש מתענים בו לפי שאז מתו נדב ואביהוא ביום חנוכת המשכן.

[7] שולחן ערוך סימן תכט סעיף יז.

[8] שולחן ערוך סימן תכט סעיף ט.

[9] מובא בספר “שערי נישואין, עמוד רסא, וב”התקשרות” גליון תש”ח דן בזה, ונוטה לומר, שכיון שרצו להתענות בפורים קטן הסכים הרבי, ולדבריו ענה הרבי לרב שתמה על זה: “כפי ששואלים – עונים”.

[10] ראה בספר “הנישואין כהלכתם” פרק ו הלכה לח ובספר “נטעי גבריאל” נישואין פרק ו.

[11] ספר “הנישואין כהלכתם” שם.

[12] על פי ספר “שערי הלכה ומנהג” חלק ד עמ’ קטו. ובספר “שערי נישואין” עמ’ רסא מביא, שמכל מקום, יש למעט ביותר באכילה ושתיה. ועיין שם בעמוד רס, שאין ענין להשתדל להתחתן דווקא ביום שמותר לצום בו.

[13] על פי ספר “שידוכין ונישואין” עמ’ 140 אודות תהילים לכלה. וגבי חתן מובא בספר “נטעי גבריאל” נישואין עמ’ פד, שעליו לנצל כל רגע פנוי לאמירת תהילים.

[14] על פי ספר “שידוכין ונישואין” עמ’ 169-170.

[15] כן מנהגנו על י שולחן ערוך סימן קלא סעיף ו.

[16] על פי ספר “שערי הלכה ומנהג” חלק ד עמ’ קיח. ובספר “שערי נישואין” עמ’ רפג מובא, שגם בזמן שאין אומרים תחנון אומרים “על חטא”. וכנראה שגם בזמן שאין צמים אומרים אז “על חטא”.

[17] כך נהוג אצל אנ”ש, שמזמן שהתפללו בסידור הרבי לובשים אבנט תחת המעיל. ואילו ממנחה שלפני החופה ואילך – לובשים אבנט על המעיל בעת התפילה, כמובא ב”ספר המנהגים חב”ד” עמ’ 76.

[18] על פי מנהג המקובל כו’ רבי לוי יצחק לבנו, הרבי. מובא בספר “שידוכין ונישואין” עמ’ 174.

[19] על פי ספר “שערי הלכה ומנהג” עמ’ קיז. ושם מובא שכיון שעושים אז קנין אין בזה פקפוק (ואינו שטר מוקדם, כיון שכבר היה קנין). ועל פי נגלה אפשר שהטעם הוא שרוצים ששיעבוד הכתובה יחול לפני ייחוד חתן וכלה (והרי השיעבוד הוא בסוף היממה של זמן הכתובה).

[20] על פי ספר “נטעי גבריאל” נישואין עמ’ קצג.

[21] על פי ספר “נטעי גבריאל” נישואין עמ’ קעז.

[22] עיין בספר “נטעי גבריאל” נישואין פרק ל.

[23] על פי קונטרס “שמחת עולם פרק יג. וב”ספר המנהגים לחב”ד” עמ’ 75 מובא לחזור מאמר אדמו”ר הריי”ץ “לכה דודי” תרפ”ט, ויש שחוזרים מאמר הרבי “לכה דודי” תשי”ד או שניהם.

[24] על פי ספר “שערי נישואין” עמ’ רסה-רסט.

[25] על פי ספר “שידוכין ונישואין”, עמ’ 175 שעושים את התנאים ביום החתונה. ושם בהערה 41, שאם משום איזו סיבה נידחו הנישואין הרי שבאותו יום שנקבע בתחילה יש לעשות את התנאים.

[26] כנ”ל הערה 24, שכל העניין הוא לעשות את שטר התנאים לפני החופה. וראה לעיל פרק ה, שבעבר נהגו לכתוב ה”תנאים” בזמן ה”ווארט” וכיום נהוג בחב”ד לכותבם ביום החופה.

[27] על פי ספר “הנישואין כהלכתם” פרק ד הלכה לה. וראה לעיל פרק ה.

 

פרסום תגובה חדשה

test email