פרק עשירי בבנין עדי עד – שמח תשמח

יום שני כ״ד מרחשון ה׳תשע״ד
❖ כיצד נוהגים בחדר ייחוד? ❖ אילו מנהגים מיוחדים לתקופת השבע-ברכות? ❖ ומה חשוב לדעת בקשר ל”שנה ראשונה”?
מאת הרב דב טברדוביץ
הקדשה

 

 

ההנהגה בחדר ייחוד

לאחר כניסת החתן והכלה לחדר ייחוד, נועלים את הדלת. החתן והכלה טועמים קצת מאכל ושתייה, ובפרט אם צמו ביום החופה. ובזמננו נוהגים רבים שבזמן זה נותן החתן מתנה לכלה[1].

 

אם רוצים לעשות תמונות בחדר ייחוד או ביציאה ממנו, יש להביא זאת בחשבון הזמן, כלומר, לקצר בזמן ששוהים לבד בחדר ייחוד (כמובן אחרי שמונה הרגעים), כדי שלא תתעכב כניסת הזוג לאולם החתונה.

 

אחר היציאה מחדר ייחוד רוקדים עם החתן והכלה (ברור שהריקודים בנפרד, עם מחיצה גמורה שלא יראו את עזרת הנשים, ובוודאי לא יגביהו את הכלה לגובה כזה שתוכל להיראות ממנו לעיני הגברים, חס ושלום).

 

סעודת ושמחת החתונה

אחר סדרת הריקודים נוטלים החתן והכלה ידיהם כל אחד במקומו ואוכלים בסעודת החתונה שהיא סעודת מצוה. וראוי להזמין מישהו לדבר לפני הקהל, בפרט כשיש בכך ענין של הפצת המעיינות[2].

 

מן הראוי לעשות סעודת עניים (או לתרום למטרה זו) ולתת להם אוכל מובחר[3].

 

לאחר הסעודה

לאחר ריקודים נוספים מגיע זמן ברכת המזון ושבע ברכות (והצילומים וכו’), ולאחר מכן הולכים החתן והכלה לביתם וגם הקהל מתפזרים לבתיהם (אין נהוג בחב”ד לעשות “מצוה טאנץ” – ריקוד של החתן עם הכלה[4]).

 

היות והחתן והכלה זקוקים לליווי בשבעת ימי המשתה, יתלווה אליהם לביתם אדם נוסף (למשל הנהג). וראוי שבימים שלפני כניסתם לבית יבדקו את המזוזות וידאגו שיהיה שם אוכל ומשקה עבור בני הזוג.

 

בבואם לביתם, כדאי שיתנו מטבע לצדקה[5] בקופה שנקבעה בביתם ויתפללו לקב”ה שיצליח דרכם בבניית בית בישראל, בניין עדי עד, בדור ישרים יבורך על יסודי התורה והמצוות כפי שהם מוארים במאור שבתורה זו תורת החסידות, ושיהיה בביתם רוב שלום ושמחה והרחבה וכל טוב סלה. וכמובן עליהם להחליט שהם מצידם יעשו את התלוי בהם כדי שהבית יתנהל בקדושה ובטהרה, ומובן שאם יהיו להם שאלות-חכם ישאלו לרב מורה הוראה.

 

[ההורים והקרובים המוזמנים לחתונה כדאי שישקלו בדעתם האם יש צורך להביא מישהו שיהיה בבית, כדי שהגנבים לא ינצלו את הזמן שהם יודעים שהבית פנוי והמשפחה בחתונה וכן יביאו מפתח נוסף לדירת הזוג, כי אולי נעלם או ישכחו באיזה מקום המפתח של הזוג].

 

שבעת ימי המשתה

בשבעת ימי המשתה משתדלים לעשות סעודת שבע ברכות בכל יום. וביום האחרון (או באחד משאר הימים) משתדלים לעשות זאת בישיבת “תומכי תמימים”[6].

 

בימי חול צריך שיהיו פנים חדשות – אדם שעדיין לא השתתף בשמחה, כדי שיוכלו לברך שבע ברכות. ונהוג לתת לו לטעום מאכל כלשהו ואז אפשר לברך שבע ברכות. אך בשבת אפשר לברך שבע ברכות בלי פנים חדשות.

 

אם ברכת המזון בסעודת שבת מסתיימת אחר השקיעה, נחלקו האחרונים האם אפשר לשתות מהכוס של ברכת המזון ושבע הברכות לפני ההבדלה. ויש שיעצו לצאת ידי ספק, שאחד המסובים ימתין מלברך ברכת המזון והוא ישתה ויברך את שבע הברכות על הכוס שהמברך בירך עליו ברכת המזון [לו מותר לשתות כי הוא עדיין בסעודת שבת] ואחר כך יברך בעצמו ברכת המזון[7].

 

בכל הימים הללו בני הזוג (והוריהם) לובשים בגדי שבת, אין אומרים תחנון וגם בבית הכנסת שנמצא בו החתן אין אומרים תחנון[8].

בני הזוג לא יצאו לרחוב ללא ליווי. אפילו אם שניהם הולכים יחד צריכים ליווי נוסף. ובוודאי אחד מהם לא יצא לרחוב לבדו [אבל בבית אפשר להישאר לבד][9].

 

בימי המשתה אסורים החתן והכלה במלאכה (כמו בחול המועד, ואם יש הכרח לעסוק במלאכה – יש לשאול רב), וממילא יש זמן פנוי לנצלו לתורה, כולל לימוד משותף של האיש ואשתו (הרבי הריי”צ אמר לרבי לקרוא אז ספר “סיפורים נוראים”, באומרו כי בשבעת ימי המשתה קשה לעיין כראוי ולכן יש לעסוק בסיפורי צדיקים)[10].

 

בשבת של שבעת ימי המשתה יש לחתן לעלות לתורה (ואם יש כמה חיובים ואין עליות מספיקות – יש לשאול רב). וכן נוהגים לחגוג סעודות שבת עם בני המשפחות, בדרך כלל על פי רצון הכלה ומשפחתה (שהם סעודות שבע ברכות ויש העושים זאת בבית הכנסת וכיו”ב משולב בהתוועדות חסידית).

 

[אם אינם נישואים ראשונים ישאלו רב בעניין איסור מלאכה ובעניין ברכת שבע ברכות[11]].

 

שנה ראשונה

בענין מגורי הזוג, בתקופה שלאחר החתונה, דעתו של הרבי שיש לגור בסביבה חסידית ויראת שמים, שכן ההסתגלות לצורת חייהם החדשה דורשת ידיעה ברורה של הלכות נחוצות וכן התמודדות עם “שאלות” רבות, ומסיבה זו ראוי שהכלה תגור לצד אמה או חמותה (אך לא בסמיכות גדולה להורים)[12]. ובכל אופן, ראוי שיהיה בהסכמת שניהם ואם יש חילוקי דעות בין החתן והכלה, שמענו שברוב הפעמים הכריע הרבי כרצון הכלה[13].

 

הרבי אומר שאין ראוי לצאת ל”ירח דבש” אחר החתונה (שעלול להביא למכשולות)[14].

 

יש לכלה לזכור שעליה לנהוג בכבוד ובצניעות עם משפחת בעלה, וכן על החתן לנהוג בכבוד ובצניעות עם משפחת אשתו, וכיבוד חם וחמות הוא מצוה מדברי סופרים[15].

 

יש להיזהר מקרבה יתרה עם בנות משפחת הכלה, כגון גיסות, בנות דודים וכיו”ב, וכן הכלה תיזהר מקרבה יתרה עם בני משפחת החתן וכמובן להיזהר מלעבור על הלכות ייחוד.

 

כמו כן, בכל השנה הראשונה יש חיוב על הבעל לשמח את אשתו. ועל כן אין לו לנסוע וללון בבית אחר אפילו בהסכמת אשתו, ואם יש בזה צורך גדול או צורך מצוה – יש לשאול רב[16].

 

בספרים מובא על חשיבות ההנהגה כראוי בשנה הראשונה לנישואין, שהיא משפיעה על כל חיי הנישואין[17].

ומאז החתונה יש לאשה להקפיד על כיסוי ראש גם בבית, ובצאתה לחוץ תלבש פאה נוכרית [כדי שכל השיער יהיה מכוסה ולא יציץ מעבר לכיסוי].

 

וכן להקפיד על בגדים צנועים כולל שיהיו ארוכים כ-10 ס”מ מתחת לברך וכן הגרביים צריך שיהא ניכר שהם גרביים, שלא יהיו שקופים, וכמובן ששאר הגוף יהיה מכוסה כנדרש בהלכה. ולהקפיד שלא ללבוש בגדים אדומים או בגדים מושכים ובולטים או שמבליטים את הגוף, וגם צניעות בקול וכיו”ב, וכן להקפיד על צניעות במקומות נופש וכיו”ב [ורצוי שהכלה תכסה את שערה מיד בצאתה מחדר ייחוד אף שיש מקילים עד אחרי הלילה הראשון].

 

וידוע אודות קמחית, שזכתה לשבעה בנים כוהנים גדולים בזכות צניעותה המופלגת אף בהיותה לבד בבית[18].

 

 

הערות



[1] מאחר שעד לאחר החופה לא נהוג לתת לכלה טבעת (כפי שהוסבר לעיל), הרי זו הזדמנות ראשונה להעניק לכלה טבעת, ואכן רבים בוחרים לעשות כך. ובספר “שערי נישואין” עמוד רפט מובא מענה הרבי, שתלוי בחילוקי מנהגים וכל אחד יעשה כרצונו (ובמקום שנהגו לתת יש אולי לחשוש לתרעומת הכלה אם תהיה שונה מחברותיה וכו’). ועל כן ראוי לתת מתנה מסוג הנהוג לתת לכלות במקום ההוא או מתנה אחרת כל שהיא (אם היא בהסכמה מלאה ומרצון גמור של הכלה).

[2] על פי ספר “שערי נישואין” עמ’ רצא, שבחתונה מדברים דברי תורה וחסידות ועל פי מנהג ישראל מתעוררים אז לענייני תורה ומצוות כו’.

[3] על פי ספר “שערי נישואין” עמ’ רצ.

[4] ספר “שערי נישואין” עמ’ רצב.

[5] בספר “שערי נישואין” עמ’ רצז מובא אודות המעלה לתת מעשר לצדקה מהמתנות שקיבלו הזוג ולתת זאת בשמחה ואף לעשות כעין סעודה קטנה ביום שיפרישו לצדקה, ושם מובא גם, שנוהגים לתת מתנה לחתן ומבאר שם הטעם לכך.

[6] בספר ,שערי נישואין” עמוד רחצ מובא, שאצל הרבי לא בכל יום ויום משבעת ימי המשתה היו שבע ברכות וכן מובא שם שהרבי ביקש למסור לחתנים שבנוסף לאמירת מאמר ישתדל החתן לומר גם עניין בנגלה אם לא בכל סעודה על כל פנים יותר מפעם אחת. ושם בהערה 104 מביא הקונטרס “הכנות לחתונה” שלאו דוקא מהשבע ברכות האחרון יהיה בישיבה אלא אחד מימי השבע ברכות.

[7] ראה ספר “נטעי גבריאל” נישואין פרק פד ואילך.

[8] על פי ספר “הנישאוין כהלכתם” פרק טו הלכה ה, לג-לו..

[9] על פי “ספר המנהגים חב”ד” עמ’ 76.

[10] על פי שולחן ערוך אבן העזר סימן סד סעיף א ופרטי הדינים יש באחרונים ובספר “הנישואין כהלכתם” פרק טו מהלכה יד ואילך. ובעניין סיפורי חסידים מובא בספר “שערי נישואין” עמ’ רצט, שהרבי הריי”צ הביא לרבי לקרוא את הספר “סיפורים נוראים”, ובהמשך מובא שם, שהייתה הוראה לחתן לקרוא זאת לפני החתונה משום שזה מביא ליראת שמים וחתן הרי צריך להיות ירא שמים.

[11] בספר “הנישואין כהלכתם” פרק טו הלכה פה ואילך. ובעניין נישואין שניים ראה בספר “נטעי גבריאל” נישואין פרק נה ובמצויין שם.

[12] על פי יחידות, שהובאה בקונטרס “שמחת עולם” עמ’ 94.

[13] מובא בספר “שערי הלכה ומנהג” שם עמ’ קכט. וראה בספר “אור הבית” (מהדורת תשס”ו) חלק א עמ’ 145 ובהערה שם.

[14] ספר “שערי נישואין” עמ’ ש.

[15] על פי שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ סעיף כד ובט”ז ס”ק יט.

[16] על פי דברים פרק כד פסוק ה.

[17] על פי ספר “נעימת החיים, עמ’ תמז שמביא זה מכמה מקורות.

[18] על פי “שערי הלכה ומנהג” חלק ד עמ’ קמג-קמז.

 

פרסום תגובה חדשה

test email