פרק ג – סדר הפסק טהרה וספירת שבעה נקיים

הקראת כתבה
יום רביעי כ״ז אדר א׳ ה׳תשע״ד
אשה שנטמאה [ע”י אחת מהסיבות המפורטות לעיל בפרק א ס”א], עליה להמתין חמישה ימים מתחילת טומאתה ובסוף היום החמישי עליה לבדוק בדיקת “הפסק טהרה” ואח”כ מתחלת לספור שבעה נקיים.
מאת הרב דב טברדוביץ
בורון אפור

 

 

הקדמה לדיני שבעה נקיים 

מדין תורה, אשה שרואה דם וסת טמאה למשך שבעה ימים (ראה ויקרא טו, יט). בסוף היום השביעי עליה לבדוק גופה ואם פסק הדם תטבול בלילה, אור ליום השמיני. ואם המשיך הדם עשרה ימים רצופים עליה לספור שבעה ימים נקיים שאינה רואה בהם דם ואז תטבול [וכן אם ראתה שלושה ימים רצופים דם בימים הסמוכים לשבעת ימי הנדה הראשונים, כלומר, בתוך אחד-עשר ימים שסמוכים לשבעת ימי הנדה – ג”כ צריכה לספור שבעה נקיים].

וכתב הרמ”א (יו”ד סי’ קצו ס”א), שנוהגים להמתין חמישה ימים מתחילת הטומאה עד שמתחילים לספור שבעה ימים נקיים. וטעם הדבר, כיון שאשה שקיימה יחסי אישות עם בעלה ומיד אח”כ נטמאה אינה יכולה למנות שבעה נקיים מיד וצריכה להמתין כמה ימים, כי אם תתחיל למנות מיד אפשר שתפלוט מגופה שכבת זרע שקיבלה מבעלה ופליטה זו פוסלת את יום הפליטה מלהיחשב במנין הנקיים, וע”כ עליה להמתין חמישה ימים, כי אז אין כבר מה לחשוש, כי גם אם תפלוט שכבת זרע מגופה אחר המתנת החמישה ימים – אין חשש, מכיון שברור שלא קיימה יחסי אישות עם בעלה מזמן שנטמאה. וא”כ, אם תפלוט שכבת זרע מגופה, ה”ז שכבת זרע ישנה שכבר הסריחה בגופה [ואינה גורמת לשום טומאה, ולכן] אינה סותרת את ספירת הנקיים שלה.

ומאחר שטעם המתנת חמישה ימים הוא כדי שלא תפלוט שכבת זרע חדשה, אם הייתה אסורה חמישה ימים מכל סיבה שהיא, כגון בגלל כתם טמא או מצד בדיקה רפואית פנימית וכד’ ואח”כ קיבלה וסת שנמשך רק זמן קצר – היא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים מיד כשחלפו חמישה ימים מתחילת הטומאה הראשונה, שאז אין כבר חשש של פליטת שכבת זרע חדשה, שהרי הייתה אסורה לבעלה כבר חמישה ימים או יותר.

אבל אם הייתה טהורה, אע”פ שלא הייתה עם בעלה זמן רב ואפילו אם בעלה היה במקום מרוחק – נהגו להמתין תמיד חמישה ימים מתחילת טומאתה.

 

המתנת חמישה ימים

א. אשה שנטמאה [ע”י אחת מהסיבות המפורטות לעיל בפרק א ס”א], עליה להמתין חמישה ימים מתחילת טומאתה ובסוף היום החמישי עליה לבדוק בדיקת “הפסק טהרה” ואח”כ מתחלת לספור שבעה נקיים [ובדם בתולים ממתנת ארבעה ימים לפני ההפסק, כדלהלן פרק י][1].

ב. כיון שממתינה חמישה ימים מתחילת טומאתה, לכן, אם הייתה טמאה לפני כן, כגון שהייתה טמאה בגלל כתם או קינוח ואח”כ ראתה דם וסת, הרי אם עברו חמישה ימים מתחילת טומאתה, יכולה להפסיק בטהרה אע”פ שלא עברו חמישה ימים מתחילת הוסת, ואפילו ביום הראשון לוסתה מותרת להפסיק בטהרה [אם זה מתאפשר מבחינה מעשית][2].

 

סדר בדיקת “הפסק טהרה”

ג. לפני בדיקת הפסק טהרה, שהיא בסוף היום החמישי, עליה לרחוץ כל גופה [לכתחילה במים חמים], ולפחות חציו התחתון, ובשעת הדחק תרחץ רק “אותו מקום” במים או מגבון לח וכיו”ב ותבדוק עצמה.

אמנם, בדיעבד, אם בדקה גופה ונמצא נקי, אע”פ שלא ניקתה כלל את גופה – הועילה לה בדיקה זו להפסק טהרה[3].

ד. רחיצה זו צריכה להיות לכתחילה סמוך לשקיעה, אבל בשעת הדחק יכולה לרחוץ בצהריים או בבוקר ולעשות הפסק טהרה סמוך לשקיעה, ולכן, אשה שיוצאת לעבודתה ולא יהיה לה פנאי לרחוץ סמוך לשקיעה – תרחץ בבוקר לפני יציאתה לעבודה ולפני השקיעה תרחץ “אותו מקום” ותבדוק[4].

זמן הבדיקה

ה. את בדיקת הפסק הטהרה יש לבצע לכתחילה סמוך לשקיעה [בחצי שעה שלפני השקיעה] ובעת הצורך יכולה לבדוק כבר מזמן מנחה קטנה, שהוא שעתיים וחצי זמניות קודם השקיעה.

בשעת הדחק יכולה להקדים את ההפסק לזמן מוקדם יותר, וכשאין אפשרות אחרת הרי גם בדיקת בוקר מועילה כהפסק אם היא ביום החמישי לוסתה או עכ”פ אחר יום ראשון לוסת. אבל אם מפסקת בטהרה ביום הראשון לראייתה, כגון שהייתה לה טומאה מצד אחר, כגון מכתם, וביום החמישי החלה לראות וסת [או שמצאה דם בבדיקה] אז אכן מעכב שהבדיקה תהיה סמוך לשקיעה, דהיינו מזמן מנחה קטנה עד השקיעה[5].

ו. אם עשתה בדיקת הפסק טהרה אחר השקיעה – הפסידה את היום ותפסיק בטהרה למחר, וכן אם נפסלה הבדיקה בגלל דם שנמצא בה – תפסיק למחר.

על כן ראוי שתתחיל לבדוק כבר זמן-מה לפני השקיעה, ואז גם אם יצא דם בבדיקה, תוכל לבדוק פעם נוספת עד השקיעה, כדלהלן הלכה ט.

וצריכה לשים לב לזמני השקיעה המדוייקים במקומה ולוודא שהשעון מכוון. ואם בדקה בזמן השקיעה ממש או מיד אחריה בדקות בודדות – תשאל רב [עד אימתי ניתן להקל ע”פ שיטת אדמוה”ז, שהשקיעה האמיתית היא מעט אחר השקיעה הנראית][6].

ז. בערב שבת נחלקו הפוסקים האם עליה לבדוק לפני הדלקת הנרות [שהרי אז מתחיל אצלה יום השבת] או לפני השקיעה.

ועל כן, לכתחילה תבדוק לפני הדלקת הנרות. אבל אם איחרה [אפילו במזיד], יכולה לבדוק עד השקיעה. וכן אם הבדיקה לא הייתה נקיה – יכולה [וצריכה] לבדוק עד השקיעה [ותכניס “מוך דחוק” (ראה להלן הלכה י) מיד אחר הבדיקה מלפני הדלקת הנרות עד אחר צאת הכוכבים אם אין הימצאות המוך בפרק זמן כזה גורם לה לשיפשוף ודם][7].

ח. במקומות שמתפללים הציבור [או האשה עצמה] ערבית מבעוד יום [אחרי פלג המנחה, שהוא שעה ורבע זמניות לפני השקיעה]; וכן במקומות שמקבלים הציבור [או האשה לבדה] את השבת מוקדם מיד בפלג המנחה, נחלקו הפוסקים האם הבדיקה תהיה לפני תפילת ערבית או לפני קבלת שבת או שתבדוק סמוך לשקיעה.

על כן לכתחילה תבדוק פעמיים: פעם אחת לפני תפילת ערבית או לפני קבלת השבת ופעם נוספת לפני השקיעה ותשים “מוך דחוק” אחר הבדיקה הסמוכה לשקיעה.

ובדיעבד מועילה בדיקה אחת, בין אם הייתה לפני תפילת ערבית או לפני קבלת השבת או סמוך לשקיעה. ולכן, אם שכחה או הזידה ולא בדקה לפני תפילת ערבית או לפני קבלת שבת או שנמצא דם על “עד הבדיקה” בזמן המוקדם יותר – יכולה לבדוק שוב עד השקיעה, ואם נמצאה בדיקה נקיה – תשים בגופה “מוך דחוק”, כנ”ל[8].

 

אופן הבדיקה

ט. בדיקה זו צריכה להיות בחורים ובסדקים [בקמטים שבגופה], כלומר שתשים “עד” על אצבעה ותסובבו באותו מקום בפנים, בעומק ובקמטים שבגופה. על כן תפשק רגליה, וכדאי שתשים רגל אחת על ספסל וכיו”ב ורגל אחת על הארץ כדי שתוכל להחדיר בעומק.

אם בבדיקה נמצא דם – יכולה לבדוק עוד פעם [או כמה פעמים] עד שתצא ממנה בדיקה נקיה לפני השקיעה. וראוי לה לנסות לבדוק עוד עד השקיעה, כדי שתמהר טהרתה לבעלה. ולכן כדאי שתקדים מעט את בדיקתה, כדי שאם תיפסל הבדיקה תוכל לבדוק עוד לפני השקיעה.

ובפרט אם היא ראויה להיכנס להריון יש חשיבות מיוחדת לנסות, בכדי שלא תתאחר טבילתה, כי לעיתים דחיית הטבילה במקווה עלולה לגרום שלא תיקלט להריון באותו חודש [כי אולי תאחר את מועד הביוץ בדחיית הטהרה].

ואם יש לה ספק על הבדיקה – תשלחהו לרב ולא תפסוק לעצמה, לא להחמיר ולא להקל.

בכל פעם ששולחים לרב ראוי להביא את הבדיקה בהקדם ולהיזהר שלא לעוטפו בנייר בצבע אדום וכיו”ב שעלול לשנות את צבע העד, וכן ראוי לקפלו באופן שצד הלח יהיה בפנים כדי שמראה השאלה לא יידבק בנייר, ואם עוטפים בניילון, יש לדאוג לאיוורור כדי שלא יעלה עובש [וכן כדאי שלא תשתמש

האשה בנייר טואלט אדום, שכן הוא עלול לגרום להפרשות בצבע אדום ולשאלות על טהרתה][9].

 

הנחת “מוך דחוק”

י. לכתחילה עליה להניח בתוך גופה “עד” מלפני השקיעה עד אחר צאת הכוכבים – והוא הנקרא “מוך דחוק”. אבל בדיעבד, אין זה מונע את תחילת הנקיים [וע”כ, כשהאשה חוששת שהימצאות המוך תגרום לה דם או שמכאיב לה (מחמת שפשוף העור) – תשאל רב האם יכולה להימנע מ”מוך דחוק”].

את המוך היא מניחה בגופה אחר בדיקת הפסק טהרתה ואין צריכה לדחוק את המוך בקמטים שבגופה. ומן הדין אפשר להשאיר את “עד הבדיקה” בגופה, אך רגילות הנשים להוציא את “עד הבדיקה” ואם נמצא נקי להכניס “עד” נוסף [או אותו ה”עד”] ואותו משאירות כ”מוך דחוק” עד אחר צאת הכוכבים.

ואם היה לה ספק על הבדיקה, הרי שאז כדאי שתכניס את ה”מוך דחוק” בגופה ותסובבנו שם בחורים ובסדקים לפני השקיעה, כי אולי פסולה הבדיקה ואין אפשרות להסתמך על ה”מוך דחוק” בלי שתסובבנו בגופה בחורים ובסדקים[10].

 

סוג “עד הבדיקה”

יא. “עד הבדיקה” צריך להיות מבד לבן. והיום מצויים בדים המיועדים לבדיקה בפיקוח רבנים, ומ”מ רצוי תמיד לוודא שלא שזורים בו חוטים או סיבים בצבע אדום וכיו”ב קודם שתבדוק עצמה בו.

וראוי ליקח בד רך שלא יפצענה. ואם המקום אצלה רגיש, יכולה להרטיב הבד במים ולסוחטו כדי שלא יפצענה. ואם עדיין חוששת לפציעה – תוכל להשתמש בג’ל על בסיס מים [KY] בכמות קטנה על ה”עד” או על גופה. אך ביום שבת אסור לסחוט את העד או למורחו בג’ל [וכן אין למרוח ג’ל מוקשה על הגוף בשבת ועל כן תכין לפני השבת עד לח או עד מרוח בג’ל הנ”ל. וראה להלן הלכה כד].

יש שבודקות בצמר גפן לבן ויש להיזהר לעגלו שלא יתפרק בגופה, אבל לא תבדוק בטמפון [וכן לא תבדוק במגבון לח].

אם בדקה בנייר לבן, שהוא סופג ואינו מתפרק בגופה ונמצא נקי – תשאל רב האם בדיעבד ניתן לסמוך על זה.

ובכל מה שבודקת, עליה לוודא לפני הבדיקה שהוא נקי לגמרי.

אם יצאה מביתה ושכחה לקחת עימה “עדי בדיקה”, הרי אם לובשת בגד לבן – תבדוק עם חלק מהבגד שהוא נקי ותשים על אצבעה ותבדוק. אבל אם הוא עשוי מחומר שאינו סופג – אין זו בדיקה. וכן אם בדקה באצבעה בלבד או בניילון – אין זו בדיקה, ולכן אם לבושה בבגד צבעוני או מחומר שאינו סופג, תבדוק בשעת הדחק בנייר לבן בתנאי שהוא נייר סופג ואינו חלק, וגם בתנאי שאינו מתפרק ע”י הבדיקה והנייר רך ונכנס לחורים ולסדקים ואח”כ תראה את הנייר לרב. ובכל מקרה של ספק מצד הצבע או מצד סוג העד – תשאל רב.

וכאשר בדקה בבגדה חשוב להודיע שמראה זה הוא בדיקה ולא כתם[11].

 

דינים הנוגעים לשבת ויו”ט

יב. אם הפסיקה בטהרה בערב שבת או בערב יום הכיפורים – אסורה לצאת ב”מוך דחוק” לרחוב וכיו”ב במקום שאין עירוב. ונחלקו המחברים האם תפירת שובל ה”עד” לבגדיה תתיר לה לצאת לרחוב, על כן יש לשאול רב.

אבל מותרת לצאת עם תחבושות וכיו”ב שמניחה כדי שלא יפול הדם על בשרה ויצערנה[12].

יג. חל יום הפסק טהרתה בשבת או ביום הכיפורים – תרחוץ בין ירכותיה במים צוננים או במים חמים שהוחמו מערב שבת או מערב יום הכיפורים.

ויכולה להוסיף בשבת מים חמים לתוך צוננים מרובים כך שלא יגיעו ליד סולדת וכן יכולה לתת מים צוננים בתוך מים חמים שהם בכלי שלישי ותרחץ ביד ולא בבגד שלא תבוא לידי סחיטה. וביום-טוב תרחוץ בחמין בין ירכותיה ואף מותרת לחמם מים ביום-טוב לצורך זה, ותרחץ ביד ולא בבגד כנ”ל.

ובתשעה באב תרחוץ באותו מקום ובין ירכותיה ואף מותרת לנקות בבגד, אבל רק במקומות הנ”ל[13].

 

ההנהגה בשבעה נקיים

יד. מזמן שמפסיקה בטהרה הבגד הצמוד לגופה צריך להיות לבן ונקי מכל כתם ולכלוך, אבל בגדים חיצוניים יכולים להיות צבעוניים.

ולעניין חלוק שינה, הרי אם לובשת בגד לבן צמוד לגופה – מותר שיהיה צבעוני [ויש מחמירות ללבוש לבן]. אך אם אינה לובשת בגד לבן צמוד לגופה – צריכה ללבוש חלוק לבן.

ובשעת הדחק, שאין לה בגדים לבנים – תוכל ללבוש צבעונים, אבל שיהיו נקיים ובדוקים מדם.

ובדיעבד, אם לא החליפה בגדה שהיה מלוכלך בדם – יכולה לספור. אבל אם פשעה ולבשה בגד מוכתם מדם – יש לשאול רב [כי לעיתים יש לחכם לפסול ספירתה אם מזלזלת בכך][14].

טו. וכן בלילה תשים סדין לבן ונקי במיטה תחתיה. אבל במנוחת היום אין מקפידים בזה.

ואם מתארחת במקום אחר וכיו”ב וקשה לה להחליף את הסדין – תשים תחת עיקר גופה סדין לבן ותצמידהו למיטה כדי שלא יזוז ממקומו.

ואם אין לה סדין לבן – תשים סדין צבעוני שהוא נקי ובדוק מכתמים ולכלוך.

ונהגו רוב הנשים שאין מקפידות שציפיות הכרים והשמיכות יהיו לבנים אם הן לובשות בגד צמוד לבן ונקי [וקצת נשים מהדרות שגם אלו יהיו לבנים, וכל אחת תחזיק במנהגה ובמנהגי משפחתה בזה].

אך אם אין היא לובשת בגד לבן צמוד – עליה להקפיד שציפיות הכרים והשמיכות יהיו לבנים[15].

 

סדר הבדיקות בשבעה נקיים

טז. בכל יום משבעת הנקיים עליה לבדוק גופה בעומק ובחורים ובסדקים [הקמטים שבתוך אותו מקום] פעמיים ביום:

האחת – בבוקר, בקומה ממיטתה. ואף אם קמה מאוחר תבדוק, וכן אם עדיין לא בדקה בקומה ממיטתה עליה לבדוק בשעה שנזכרה [ויש שאומרים לבדוק אם נזכרה עדיין לפני זמן “מנחה קטנה”, שהוא שעתיים וחצי זמניות לפני השקיעה]. ואם קמה לפנות בוקר או שהייתה ערה במשך הלילה – תבדוק זמן קצר לפני זריחת השמש.

והשניה תבדוק לפני השקיעה [ואם שכחה – אינה חייבת לבדוק אחר השקיעה].

וכן תבדוק את הבגד הצמוד לגופה ואת הסדין אם אין בהם כתם. ויכולה לבדוק גם לאור החשמל, ואם יש ספק – ישאלו רב [ויש להראות לרב בהקדם. ועדיף להראות לרב ביום ולא בלילה. ואם יש עיכוב עד שיתאפשר להראות לרב – יש לשמור בנתיים את ה”עד” שבו השאלה שלא יתלכלך וכיו”ב, וכן שלא יהיה במצב שעלול להעלות עובש או תולעים][16].

יז. אשה הנוסעת ממקום למקום – בודקת בוקר וערב לפי זמני המקום שנמצאת בו בזמן הבדיקה.

ואם נמצאת במטוס – תבדוק לפי הזמן של הארץ שלמטה מהמטוס [ואם יוצאת סמוך לזמן הבדיקה – ראוי שתבדוק לפני עלותה למטוס (או לכלי תחבורה אחר), מפני שאולי לא יתאפשר לה לבדוק בדרך], ולכן תקדים את הבדיקה, כדי שלא יהיה בזה ספק של לילה[17].

יח. בדיעבד, אם לא בדקה כל הבדיקות אלא בדקה בדיקת הפסק טהרה [אפילו ללא “מוך דחוק”] ובדיקה אחת ביום הראשון ואחת ביום השביעי [במשך היום עד השקיעה] – מועילה לה הבדיקה [וכן באשה שחוששת שהבדיקות יפצעו אותה, תשאל רב האם יכולה להסתפק בבדיקות הנ”ל בלבד].

ואם לא בדקה בשביעי אך בדקה בשאר ימים שלפניו – תוסיף יום אחד ותבדוק בו ותטבול בלילה אחריו. אך אם חשוב לה שלא לאחר הטבילה [כגון אשה שאז דווקא היא ראויה להיכנס להריון ע”י טיפול רפואי או מסיבה אחרת], ואפילו שלא בדקה עצמה חוץ מיום הראשון והפסק הטהרה – תשאל רב[18].

יט. אשה שבעלה נסע לזמן ארוך, ראוי שתבדוק עצמה כשפסק הדם, כדי לדעת חשבון וסת הפלגתה, כמו שיתבאר לקמן בע”ה, בפרק יג – פרק ד הלכה א. ואם יש ספק, אפילו אם יש סבירות כלשהי, שמא בעלה לא יסע וכן אם כבר נסע ויתכן שיקצר זמן שהותו ויחזור בקרוב – יש לה לבדוק כרגיל ורק שלא תטבול עד שיחזור בעלה והשלימה ספירתה [או לילה לפני שחוזר, אם השלימה ספירתה – ע”פ הוראת רב].

ואם יתכן שבעלה יבוא פתאום, כגון שהלך לשירות מילואים – תספור ותתייעץ עם רב מתי לטבול [וכשטובלת ובעלה אינו עימה – תעשה סגולה לשמירה, כדלהלן פרק ו הלכה כד][19].

כ. אשה שהחלה לספור נקיים ואח”כ הסיחה דעתה מספירתה מפני שבעלה היה אמור לנסוע וכיו”ב, ולבסוף לא נסע או שחזר במהרה, הרי היא יכולה להמשיך ספירתה ובלבד שבדקה לפחות בדיקת הפסק טהרה [ובדיקה אחת לפחות] ביום הראשון וביום השביעי, כנ”ל [ובשעת הדחק אם לא בדקה בשביעי – תשאל רב, כנ”ל בהלכה יח][20].

כא. נהגו הנשים להוציא בפיהן “היום יום פלוני לספירתי”, יש שאומרות כן בבדיקת הבוקר ויש שאומרות כן בבדיקת הערב. ויש שאומרות בשתיהן. ואם לא אמרה כן – אפילו שלא אמרה בשום בדיקה – מ”מ יכולה לטבול בזמנה[21].

 

דינים שונים

כב. אשה שראתה דם באמצע ימי ספירתה – עליה להפסיק בטהרה ולהתחיל למנות מחדש ז’ נקיים [ומותרת להתרחץ גם במים חמים בתוך שבעת הימים הנקיים ואין חוששים שחמימות המים תלבין את הדם שיצא ממנה]. אך לעיתים כדאי שתלך לבודקת הלכתית [בפרט אם היה דימום אחר מספר ימים שפסק הדם], שאפשר שתמצא שם פצע מדמם ופעמים שהרב יוכל לטהרה[22].

כג. אשה שנתקלקלה בתוך ספירתה – יכולה להפסיק בטהרה בו ביום ואין צריכה המתנת עוד חמישה ימים [כיון שכבר הייתה טמאה חמישה ימים], וכן אם טבלה ושוב נטמאה באותו לילה קודם ששימשה עם בעלה – יכולה להפסיק למחר [ואם ראתה דם למחרת אך עדיין לא שימשה עם בעלה מזמן טבילתה – תשאל רב אם אינה צריכה להמתין חמישה ימים][23].

כד. אשה שיש לה פצעים או שריטות באותו מקום וחוששת שידממו בזמן הבדיקה הרי אם יכולה לכסות באצבע אחת את המקום המשופשף ולבדוק – תעשה כן. ואם זה לא מתאפשר, תרטיב את ה”עד” במים ותסחוט [בימי חול] ותבדוק. וראוי לבדוק בעד רך ובעת הצורך תמרח [בימי חול] מעט ג’ל [KY□ על עצמה או על ה”עד” ותבדוק.

ואם עדיין מדמם או שמכאיב לה – תתייעץ עם רב [ולעיתים תוכל לספור רק בעזרת בודקת הלכתית][24].

כה. אשה שטעתה וטבלה במוצאי יום השישי לספירתה [במקום במוצאי יום השביעי], הדין הוא שאם לא שימשה – תבדוק למחרת ותטבול במוצאי יום השביעי [עם ברכה], ואם שימשה – תמתין ארבעה ימים [כולל היום ששימשה] ותפסוק בטהרה בסוף היום הרביעי ותלבש לבנים ותבדוק למחרת בבוקר ובערב ותטבול במוצאי היום שהשלימה [עם ברכה][25].

ובשו”ע שם פוסק המחבר, שאם תרחוץ עצמה מבפנים או תקנח עצמה מבפנים, תוכל למחרת להפסיק בטהרה ולספור יום אחד נוסף.

 

 

הערות

 


[1] ראה רמ”א בשו”ע יו”ד סי’ קצו סי”א. וע”ש, שאפילו אם לא שימשה עם בעלה [וגם אם היה במקום אחר] ממתינה חמישה ימים מזמן הטומאה, ורק בדם בתולים [אם לא היה גם דם וסת] מקילים בארבעה ימים, כמ”ש בט”ז סי’ קצג סק”ד.

וכל יום שהיו אסורים לשמש מצד הדין, יום זה מצטרף למנין החמשה ימים, כמבואר באחרונים [הובאו בספר טהרה כהלכה פט”ו סי”ז].

ואם הייתה אסורה לשמש מצד פקודת הרופא מחשש סכנה, כתב שם בסי”ח להקל בעת הצורך, שאם עברו חמשה ימים או יותר מזמן שהרופא אסר תוכל להפסיק מיד כשיפסק הדם ויש להתייעץ עם רב.

[2] ראה רמ”א סי’ קצו ס”א וראה גם בש”ך שם סקכ”ב.

[3] ראה רמ”א סי’ קצו ס”ג וספר פסקי דינים צמח צדק שם ס”ד.

ומדבריו מבואר דלכתחילה רוחצת כל גופה. ואם אין אפשרות לכך – תרחץ חצי גופה התחתון, ואם גם זה אינו שייך – תרחץ או לפחות תקנח “אותו מקום” במים או ברוק או בכיו”ב.

ובדיעבד, גם אם לא ניקתה גופה כלל אבל בדקה ומצאה הבדיקה נקיה – עולה לה בדיקה זו להפסק טהרה ויכולה על סמך זה להתחיל לספור שבעה נקיים, כמ”ש בתורת השלמים שם סק”ו.

[4] ראה המבואר לעיל בהערה 3. וע״ד המבואר בשו״ע סי׳ קצט ס״ג גבי חפיפה סמוך לטבילתה, שראוי להסמיך החפיפה כדי שלא תתלכלך בנתיים.

וכן הביא בספר טהרה כהלכה פט״ז ס״י לענין אשה הנמצאת בעבודה וכיו״ב. וכן בספר נטעי גבריאל הלכות נדה פמ״ה סי״ג.

ושם בסט״ו כתב, שאם הזמן דחוק – תבדוק עצמה ואח״כ תרחוץ. ע״ש.

[5] ראה רמ״א סי׳ קצו סעיפים א-ב. ובאם החלה לראות וסת או שמצאה דם בבדיקה ביום שמפסקת, אזי אכן מעכב שתהיה הבדיקה סמוך לערב ולא יותר מוקדם מזמן ״מנחה קטנה״, כמ״ש שם בפתחי תשובה סק״ב וכן בספר טהרה כהלכה פט”ז סל”ד.

אם בדקה ביום החמישי אחר השקיעה – עליה להפסיק בטהרה למחרת. ובדיעבד, אם לא בדקה למחרת – יכולה לסמוך על הבדיקה של היום החמישי שהייתה אחר השקיעה ולהחשיבה כאילו בדקה ביום השישי לפני השקיעה.

[6] ראה קיצור דיני טהרה סי׳ ד ס״ה. ואם זה היה דקות בודדות אחר השקיעה – תשאל רב, כיון שאדמוה״ז

פוסק בסידורו בסדר הכנסת שבת, שהשקיעה האמיתית היא מעט אחר שהשמש נעלמת ושוקעת מגגות הגבוהים שבעיר. ודעת הגר״ע יוסף בספר טהרת הבית ח״ב עמ׳ רסה להקל בדיעבד מעט אחר השקיעה. ע״ש. אך אצלנו נהוג להחמיר בזה, כנ״ל, ורק בתוך אותם הארבע דקות שמתאחרת השקיעה לדעת אדמוה״ז, יש לשאול רב, שכן יתכן שהדבר תלוי בעונות השנה ובמיקום הגיאוגרפי.

ואם היה דם – תוכל לנקות גם ע״י שטיפה במים ותוכל לבדוק שוב עד שקיעת החמה [ויש שכתבו (ראה ספר שיעורי שבט הלוי סי’ קצו סק”ה) להמתין קצת אחר השטיפה עד שתבדוק שוב, כי הדם עלול להתבטל במים שבתוך גופה].

[7] ראה רמ”א סי’ קצו ס”א. ש”ך שם סק”ד. ספר פסקי דינים צמח צדק שם ס”ג.

[8] ראה בהמצויין לעיל בהערה 7. ומה שמביא ספר פסקי דינים צמח צדק לבדוק לפני קבלת השבת ולפני השקיעה ואילו גבי הבדיקה שקודם הדלקת הנרות לא הוזכר לבדוק שנית קודם השקיעה – ההבדל בפשטות הוא, שכיון שהדלקת הנרות היא סמוכה לשקיעה, לכן א”צ לעשות שוב בדיקה נוספת. משא”כ הבודקות לפני תפילת ערבית במקומות שמתפללים מוקדם, כיון שיש זמן רב עד השקיעה – יש לכתחילה לבדוק שנית סמוך לשקיעה.

ויש שהסבירו, שכיון שהבודקות סמוך להדלקת נרות נותנות כבר “מוך דחוק” בגופן עד צאת הכוכבים [כיון שאי”ז זמן ארוך], לכן אינן צריכות בדיקה נוספת, שכן דבר זה גופא נחשב כבדיקה מסוימת.

משא”כ הבודקות לפני תפילת ערבית או קבלת שבת מוקדמת, כיון שיש זמן רב עד השקיעה, אינן נותנות “מוך דחוק” בגופן וממילא אינן במצב של בדיקה, ולכן עליהן לעשות בדיקה נוספת סמוך לשקיעה.

ובמקומות שמדליקים נרות שבת בשעה מוקדמת יחסית אך אחר פלג המנחה, ביותר מחצי שעה לפני השקיעה [כמנהג ירושלים], יתכן שראוי להן לבדוק פעמיים, לפני הדלקת הנרות וקודם השקיעה, כיון שהבדיקה הראשונה היא מוקדמת יותר מחצי שעה לפני השקיעה [כי לכתחילה ראוי שתהיה בתוך חצי שעה לשקיעה].

ולפי הסבר הספר חוט שני, שאם שמות מוך מאז הבדיקה אינן צריכות בדיקה נוספת, הרי זה יהיה תלוי האם היא שמה מוך מיד לאחר הבדיקה.

ויש לברר את המנהג בזה.

[9] מובן מצד הסברא וכמ״ש עד״ז ברמ״א בסי’ קצו ס״א ובקיצור דיני טהרה, קה”ת, סי’ ד ס”ג.

[10] ראה שו״ע סי’ קצו סעיפים א-ב, רמ״א שם ס”ב וספר פסקי דינים צמח צדק שם סק”א וסק”ב.

ועפ”ז כתב בקיצור דיני טהרה, קה”ת, סי’ ד ס”ד, שאם מכאיב לה ה”מוך דחוק” או שחוששת שזה יקלקלה – עליה להתייעץ עם רב.

[11] ראה שו”ע סי’ קצו ס”ו וספר טהרה כהלכה פט”ז ס”כ ואילך.

וע”ש בסכ”ב, שלא לבדוק בבד שאריגתו קלושה ועשוי נקבים נקבים.

[12] . ראה שוע”ר או”ח סי’ שו ס”י וסי”ח. ולענין האם מועילה תפירת ה”עד” לבגדה – בספר אוהל שרה פ”א ס”ט אסר לתפור ה”עד” בבגדה כדי להביאו לרב. אולם בספר נטעי גבריאל הלכות נדה פנ”ד סי”ג היקל בזה וע”כ תשאל רב.

[13] ראה שוע”ר או”ח סי’ שכו ס”א, שכתב שאינה צריכה לרחוץ אלא פניה

של מטה ובין ירכותיה.

ושם בס”ג אסר לרחוץ כלל בחמין שהוחמו בשבת אפילו בהיתר. ומ”מ, אם מוסיפין חמין לצוננים – אי”ז נקרא הוחמו בשבת, כיון שהחום עצמו הוא מלפני השבת, אע”פ שתערובת המים היא בשבת, כמ”ש בספר תהלה לדוד שם סק”י.

ואם מוסיפה מים חמים מכלי ראשון – תקפיד להוסיף רק מעט חמין, כדי שלא יגרום שהצוננים יגיעו לחום שהיד סולדת בו, כמ”ש בחידושי צמח צדק על הש”ס שבת פ”ג מ”ה, שראוי להימנע מזה, כיון שיש אוסרים זאת. וראה בספר שבת כהלכה פ”ב ס”ה ובהערות שם.

ולענין יוהכ”פ – כ”כ רבינו בשולחנו או”ח סי’ תריג סכ”א, שמותרת לרחוץ קצת בין ירכותיה בין בחמין בין בצונן, מכיון שעי”ז היא ממהרת לטבול ולשמש, כך שנחשבת רחיצה של מצוה [ולפ”ז יש לברר, האם במצב שמשום איזו סיבה אינה משמשת בליל טבילתה יהיה איסור לעשות הפסק טהרה ביוהכ”פ או אולי תעשה ללא רחיצה. ואפשר שאם יהיה קירוב עם בעלה ג”כ נחשבת מצוה. ויש לעיין].

ולענין יו”ט – ראה שוע”ר או”ח סי’ תקיא ס”א, שמתיר לחמם המים עבור

רחיצת מקצת הגוף.

ולענין תשעה באב – כ”כ בספר נטעי גבריאל הלכות בין המצרים פע”ב ס”א, ומשמע דעתו שתרחץ בצונן או בפושרין אך לא בחמין. ושם בפי”ב מבאר, שאשה שמפסיקה בטהרה מר”ח מנ”א עד ת”ב תמעט ברחיצה, כגון אם רגילה לרחוץ כל גופה לפני ההפסק טהרה, הרי בימים אלו תמעט ברחיצה [ותרחץ מחציה ולמטה].

ועד”ז אשה באבלות תוך שלשים יום תמעט ברחיצה.

[14] ראה שו”ע ורמ”א סי’ קצו ס”ג, ספר פסקי דינים צמח צדק שם סק”ד.

ובספר טהרה כהלכה פט”ז סעיפים מה-מו מחלק, שאם לבשה בגדים מוכתמים בדם מחמת טעות או מחמת שלא יכלה להחליף אז מקילים ותולים את הדם בימים שחלפו. ומ”מ, ראוי שתסמן את כמות הדם שנותרה בבגד מלפני ההפסק טהרה, כדי שתדע האם נוסף דם אחר ההפסק טהרה. אבל אם פשעה בכך – אין מתירין אלא אם כן מוכח שלא ניתוסף עוד דם אחר ההפסק.

[15] ראה רמ”א סי’ קצו ס”ג, וספר פסקי דינים צמח צדק שם סק”ד. ורמ”א בשו”ע או”ח סי’ תקנא ס”ג.

[16] ראה שו״ע סי׳ קצו ס״ד.

[17] ראה ספר נטעי גבריאל הלכות נדה פמ”ט סי”ז.

[18] ראה שו”ע סי’ קצו ס”ד וספר פסקי דינים צמח צדק שם סק”ה. ומ”מ, בשעת הדחק גדולה יש לשאול רב. וכן בזוג שהחלו לשמור טה”מ ושכחה לבדוק בשביעי – יש לשאול רב האם יש להקל כדי שלא יגרם, חלילה, היפך הטהרה. וד”ל. וכן משמע משו״ת צמח צדק סי’ קכג, שבשעת הדחק יש להקל ע”י הפסק טהרה ובדיקה ביום הראשון בלבד.

[19] מה שכתבנו שחשוב שתבדוק בדיקת הפסק טהרה הוא לפי דעת שוע”ר סי’ קפד סקכ”ב, שחשבון ההפלגות תלוי בזמן הפסק טהרה.

ומ”מ, אם לא בדקה, מסתבר שלעניין וסת ההפלגה יש לחשב כאילו פסק דמה בגמר שבעה ימים מתחילת נידתה, לפי דברי הגמ’ (נדה יא.), שאשה חזקה שמעיינה פתוח כל שבעה, וכנדפס בשו”ת שארית יהודה הנדפס בהוספות לשוע”ר ח”ה עמוד תקלא בהוצאה החדשה, וכמ”ש בספר טהרה כהלכה פכ”ד סמ”ו אות ג ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה פצ”ה ס”ד.

[20] ראה שו”ת צמח צדק יו”ד סי’ קנה.

[21] ראה ספר פסקי דינים צמח צדק סי’ קצו ס”ז. וכיום אין מנהג ברור בזה בין אנ”ש, יש שסופרות בפה פעמיים בכל יום ויש שסופרות פעם אחת ויש שאין סופרות כלל בפה.

[22] ראה שו”ע סי’ קצו ס”ו וספר פסקי דינים צמח צדק שם סקט”ז.

[23] ראה הש”ך סי’ קצו סקכ”ב ובספר פסקי דינים צמח צדק סי’ קצו סכ”ט.

ואם ראתה למחרת דם, אבל לא שימשה מזמן שטבלה – כתב בספר נטעי גבריאל הלכות נדה פמ”ד ס”ה להחמיר ולהצריכה המתנת חמישה 

ימים. אבל בספר טהרה כהלכה פט”ו ס”ו דעתו שרק אם נתעכב שימושה זמן רב עד שצפויה כבר להיטמא ואכן נטמאה, אז צריכה המתנת חמישה ימים גם אם לא שימשה מזמן טבילתה.

[24] ראה קיצור דיני טהרה, קה”ת, סי’ ד סי”ז ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה פמ”ו סי”ז ואילך. ושם בהערה כז מתיר גם בשבת להרטיב מעט את עד הבדיקה כדי שלא ישרוט. ע”ש.

[25] ראה רמ”א סי’ קצו סי”ג. וע”ש בש”ך סקכ”ב, שבמקרה זה

מסכים רמ”א לדעת הב”י שממתינה ארבעה ימים ולא חמישה ימים.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email