פרק ו – דיני טבילה

הקראת כתבה
יום ראשון א׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד
גמר טהרת האשה הוא ע”י הטבילה במקווה כשרה כדין. הטבילה היא מצווה: א) כדי להיטהר לבעלה. ב) לכמה פוסקים יש מצווה על האשה מצד עצמה לטבול בהקדם האפשרי, אלא שנהגו שלא תטבול אם אין בעלה בעיר [מחשש סכנה]. אבל כשבעלה בעיר והיא טובלת, הרי יש לה גם את המצווה של טבילה בזמנה – כלומר, להיטהר בהקדם האפשרי.
מאת הרב דב טברדוביץ
מתחת למים

 

 

הקדמה לדיני טבילה

גמר טהרת האשה הוא ע”י הטבילה במקווה כשרה כדין. הטבילה היא מצווה: א) כדי להיטהר לבעלה. ב) לכמה פוסקים יש מצווה על האשה מצד עצמה לטבול בהקדם האפשרי, אלא שנהגו שלא תטבול אם אין בעלה בעיר [מחשש סכנה]. אבל כשבעלה בעיר והיא טובלת, הרי יש לה גם את המצווה של טבילה בזמנה – כלומר, להיטהר בהקדם האפשרי.

על כן, כשבעלה בעיר חייבת לטבול ולא תדחה זאת גם אם, לדעתה, יש סיבה ואפילו אם גם בעלה מסכים – מ”מ, לא דוחים טבילה ללא הסכמת רב מוסמך [ולא להסתמך על דברי מכרים וכיו”ב!].

מן התורה אפשרית הטבילה ביום השביעי לטהרתה [אחר זריחת השמש], אבל חכמים אסרו זאת מכיון שאם תטבול אולי תבוא לשמש ביום, והרי אפשר שתראה דם בהמשך היום ואז היא תיטמא למפרע [כיון שלא השלימה את שבעת הימים], ולכן אמרו שתטבול רק בלילה שאחר שבעת הנקיים.

גם אם התאחרה הטבילה ליום השמיני או אח”כ [כגון שבעלה לא היה בעיר], עליה לטבול רק בלילה אע”פ שאין כאן חשש שתיטמא למפרע שהרי כבר נשלמו שבעת הנקיים, והטעם לזה, אמרו חז”ל מפני שאם תטבול ביום בנותיה עלולות להרגיש בדבר ועלולות ללמוד מכך לטבול ביום השביעי עצמו

[כי הן אינן יודעות שהיא ביום השמיני וגם אין מודעות לשינוי ההלכתי שבין הימים, כנ”ל].

וגזרו על כל אשה לא לטבול ביום גם אם אין לה עדיין בת. אך בשעת הדחק, כגון שלא מתאפשרת טבילה בלילה עקב מצב סכנה בלילה או מסיבה אחרת – תשאל רב אם מותרת לטבול בשמיני ביום וכיצד להתנהג בזמן שאחר הטבילה עד הלילה [ובשעת הדחק גדולה תשאל רב האם ניתן לטבול בשביעי ביום וכיצד להתנהג אח”כ עד הלילה].

כן יש בהלכה פירוט סדר הטבילה כדי שכל גופה יהיה בתוך המים ללא חציצה ושלא ידבקו חלקי הגוף השונים כדי שלא יחצצו, ובפרק שלפנינו יתבארו, בע”ה, הפרטים בזה.

 

זמן הטבילה

א. לאחר שכלו שבעת ימי הנקיים ועשתה הכנות לטבילה ובדקה גופה, כנ”ל בפרקים הקודמים, עליה לטבול בליל היום השמיני אחר צאת הכוכבים [סיום בין השמשות][1].

ב. במקרה של קושי לטבול בלילה, כגון שמסוכן לנסוע למקוה בלילה, או כל קושי אחר, כגון שהיא עובדת בלילה בזמן שהמקוה פתוח וכיו”ב – תשאל רב האם מותרת לטבול בשמיני ביום. וגם אם הרב מתיר, עליה להימנע מלהתקרב לבעלה [וגם תסתיר ממנו שטבלה עד אחר צאת הכוכבים], וגם לא יהיו לבד בחדר [במצב יחוד] עד הלילה. ויש מחמירים שלא יהיו באותה עיר עד הלילה ועל כן תתייעץ עם רב כיצד לנהוג.

ואם מתאפשר, יש לה לטבול ביום השמיני אחר השקיעה [בזמן בין השמשות אם לא תוכל להמתין עד הלילה. אבל לא תבוא לבעלה עד הלילה][2].

ג. בשעת הדחק גדולה יש לשאול רב האם יש להתיר לטבול ביום השביעי ביום ובתנאים האמורים שלא תתקרב לבעל ולא תהיה עימו במצב של יחוד, ויש שמצריכים שתשהה בעיר אחרת עד הלילה.

שעת הדחק גדולה היא כגון שהיא נמצאת בטיפולי פוריות וחשוב שהיא תהיה טהורה מיד אחר היום השביעי אך אין אפשרות שהיא תטבול בלילה; או במקרה שאם לא תטבול ביום תידחה הטבילה למספר ימים, כגון שהם עתידים לנסוע למקום שלא תוכל לטבול שם [או אם יש חשש שיכשלו אם לא תטבול ביום].

ובכל פעם שרוצה לטבול ביום בשעת דחק מסיבה כל שהיא – צריכה להתייעץ עם רב[3]!

 

טבילה בליל שבת ויו”ט

ד. חל ליל טבילתה בשבת או יו”ט מותרת לטבול בהם, אך אם יכלה לטבול קודם ודחתה את הטבילה לליל שבת או לליל יו”ט – תשאל רב האם מותרת לטבול אז[4].

 

טבילה במוצאי שבת ויו”ט

ה. חל ליל טבילתה במוצאי שבת, לכתחילה תעשה את עיקר ההכנות בערב שבת, ובמוצאי שבת תעשה שטיפה נוספת, תנקה שיניה ופיה וגם תבדוק את כל גופה [ואם בערב שבת לחוצה בזמן מצד ההכנות לשבת וכיו”ב או מצד בני הבית הנמצאים ואינה רגועה בשעת הרחיצה, תעשה את הרחיצה וההכנות במוצ”ש כדלהלן].

ואם לא התכוננה קודם השבת אז תקציב לעצמה לפחות שעה שלמה [60 דקות] להכנות לטבילה, כלומר, שגם אם תספיק לגמור את ההכנות בפחות מזה – לא תטבול עד שיעברו 60 דקות! כמו שנתבאר לעיל פרק ד הלכה טו[5].

 

שלא לאחר הטבילה

ו. הגיע מועד טבילתה ובעלה נמצא במקום – אסור לה לאחר טבילתה. ובזוהר הקדוש כתוב לשון קשה על אשה שמאחרת טבילתה כדי לצער את בעלה [או כדי לאלצו להיכנע לדרישותיה], וזה נאמר גם אם אין אפשרות שתתעבר אז.

גם אין לבעל לנסוע מביתו ביום או בליל טבילת אשתו [לפני התייחדות עם אשתו]. אם אינו חוזר בלילה [בזמן סביר לביתו], ואם יש צורך גדול או צורך מצווה – ישאל רב [ובשנה הראשונה לנישואין, כל פעם שהבעל רוצה או צריך לנסוע וללון בלי אשתו – צריך לשאול רב!][6].

ז. הגיע ליל טבילתה ורוצה לדחות הטבילה בגלל שזה כרוך בקושי בריאותי מיוחד או בטירחה מרובה, או שחוששת שירגישו בזה בני אדם וכיו”ב, עליה לשאול רב האם מותרת לדחות.

ויש לה לציין בפנייתה לרב האם זה בהסכמת בעלה או שבעלה דורש שתטבול, וכן חשוב לציין האם אפשר שתיקלט בהריון בלילה זה, וכן חשוב לציין האם כבר קיימו מצוות “פרו ורבו”, כלומר, שנולדו להם כבר לפחות בן אחד ובת אחת[7].

כשרות המקוה

ח. יש לאשה לטבול במקוה הנמצאת תחת פיקוח רב מומחה ירא שמים. וראוי להשתדל לטבול במקוה שעשוי בור ע”ג בור, כתקנת כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע.

ואם יש לה פקפוק בעניין הפיקוח על המקוה, תתייעץ עם רב[8].

ט. אשה שרוצה לדחות טבילתה בגלל שהמקוה במקומה אינה מהודרת בכשרות לדעתה, או בגלל שאין לה אפשרות לטבול בלילה זה במקוה בור ע”ג בור – תשאל רב האם יכולה לדחות טבילתה ותציין האם זה בהסכמת בעלה והאם אפשר שתיקלט בהריון בלילה זה וכן אם יש להם כבר בן ובת, כנ”ל[9].

 

מקום שאין בו מקוה

י. במקום שאין בו מקוה, תשאל רב האם יכולה לטבול במעיינות או בנהרות או בים וכיצד עליה לנהוג בטבילתה. וכן עליה לוודא שאין חשש סכנה בטבילה שם [מערבולות, זרמי מים חזקים, תהום עמוקה או בעלי חיים שיכולים לנשוך או לעקוץ], וכן לברר האם יש שם בוץ או אבנים או ליכלוכים שעלולים להידבק בגופה ותתייעץ עם רב[10].

 

הנהגות הטבילה

יא. מנהגנו שהאשה טובלת, מוציאה ראשה מהמים, מביטה למעלה מהמים ושמה ידה מתחת לליבה, מכסה ראשה [על ידי שהבלנית מניחה מגבת מעל וסמוך לראשה] ומברכת: “בא”י אמ”ה אשר קדשנו במצוותיו וציונו על הטבילה” וטובלת שוב. ונהוג לטבול לפחות שלש פעמים [אך מברכת אחר הטבילה הראשונה].

ויש שנהגו לומר בין הטבילות את התפילה: “יהי רצון מלפניך אדנ-י אלו-הינו ואלו-הי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך”, ויש שמוסיפות כמה בקשות ותפילות בעת רצון זו של טבילה[11].

יב. יש נוהגות לטבול מספר גדול יותר של טבילות, כגון שבע או תשע או מספר אחר. ומי שנהגה כך, לא תמעט מזה ורק אם יש לה סיבה רפואית יכולה למעט [כגון שהיא בהריון וחוששת לטבול הרבה במקוה חמה ואז אינה צריכה התרת נדרים] או ע”י התרת נדרים [ויכול בעלה לבקש התרה עבורה משלשה אנשים שאחד מהם, לפחות, יודע בהלכות נדרים][12].

יג. צורת הטבילה כתובה בשולחן ערוך: תעמוד ותרחיק מעט בין רגליה, תפרוש ידיה קצת לצדדים ותתכופף מעט לפניה עד שתהיה כולה במים.

וצריך שמי המקוה יהיו כשלשים סנטימטר מעל טבורה כדי שלא תתכופף הרבה ולא יווצרו קמטים בגופה [שלא יהוו חציצה]. ואם אין מספיק מים במקוה – תשתטח במים, טבילה כדג. ויש שנוהגות גם כשיש מספיק מים במקוה לטבול גם טבילה כדג [וראוי שאכן אחת משלש הטבילות הראשונות תהיה כדג].

ומעיד הרב יהודה-לייב גרונר שליט”א, שהרבי אמר לו גבי טבילה לגברים לטבול תשע טבילות ע”פ הסדר הזה: פשוט, כלומר טבילה בעמידה והטיית הגוף קדימה לתוך המים, ואח”כ טבילה כדג ושוב טבילה פשוט. וכך עוד ב’ פעמים: פשוט-כדג-פשוט ופשוט-כדג-פשוט, סה”כ תשע טבילות. ברם, לגבי טבילת נשים ענה הרבי שאין לו מסורת בזה.

הרבי שולל את הסברה שיטבלו כדג [בלבד], שכן הדבר יכול להביא למכשול, שתחזיק בידיה ויש חשש חציצה וחומרו נעשה קולו[13] [ואפשר שהשמועה בשם אדמו”ר הצ”צ אודות מעלת טבילה כדג נאמרה במקורה כשיש מעט מים במקווה, שאז עדיף לטבול כדג ולא להתכופף הרבה כמו שכתב אדמוה”ז ועוד פוסקים].

יד. תיזהר שלא תצמיד רגליה זו לזו ולא תצמיד ידיה לגופה ולא תסגור ידיה כאגרוף ולא תתכווץ ותתכופף יותר מדי. ואם עשתה כן – תטבול שנית. ואם זה קשה לה או שאינו מתאפשר – תשאל רב[14].

טו. לא תעצום עיניה בחוזקה ולא תפתחן ביותר. לא תסגור פיה בחוזקה בעת הטבילה. ואם עשתה כן בעת הטבילה – תטבול שנית. ואם זה קשה או שאינו מתאפשר – תשאל רב[15].

טז. על כל שערותיה להיות בתוך המקוה. ואם שערה צף מעל המים או שנתנה שערה בפיה – לא עלתה לה טבילה[16].

יז. אשה שאינה יכולה לטבול אלא אם כן מחזיקים אותה – מותרת חברתה להחזיק בה ובתנאי שתרטיב את ידיה במי המקוה [ולא תוציאן מתוך מי המקוה עד אחר הטבילה] ותאחז בה חברתה ברפיון ולא בכוח[17].

יח. בזמן שהיא טובלת צריך שבת ישראל מגיל שתים-עשרה שנה ומעלה, שומרת מצוות טהרה ושבת לפחות, תראה שכולה בתוך המים כולל כל השערות. ואם אין לה אפשרות לזה – תשאל רב[18].

           

לאחר הטבילה

יט. נוהגים שהאשה המטבילה אותה [הבלנית] אומרת “כשר” וכיו”ב, כי עי”ז מכריזין כן בשמים ובזכות זה תזכה לבנים טובים[19].

כ. לאחר טבילתה לא תרחץ כל גופה בבת-אחת עד הבוקר [ויש אוסרים כל היממה. אך יש להקל אחר שהיה קירוב גופני כלשהו עם בעלה ראה בהערה][20].

כא. כשתצא מן המים תראה את האשה המטבילה ואם אפשר אף תיגע בה [ויש מקפידות שגם בצאתן מבנין המקוה מסתכלות על הבלנית] ואם אין שם אשה ישראלית נוספת – תביט בתמונה של הרבי.

ואם ראתה דבר טמא, כגון גוי או בעל-חי טמא, קודם שראתה את הבעל או אשה ישראלית [או תמונת הרבי] – כנ”ל, ראוי שתחזור ותטבול [ויש שהיו נזהרות בכך שגם אחר שראו את הבלנית נזהרו מראיית דבר טמא עד אחר שבאו לביתן][21].

כב. אחר טבילתה תאמר לבעלה שטבלה [ולכתחילה לא תסתפק ברמז אלא תאמר בפיה שטבלה][22].

הצנעת ליל הטבילה

כג. יש לאשה להצניע את ליל טבילתה, שלא ירגישו בזה בני אדם [ומותר רק באופן ההכרחי, כגון שצריכה לדאוג לבלנית וכיו”ב], וכן על הבעל לדאוג שלא יתפרסם על ידו, כגון שלא יחכה במכונית ע”י המקוה במקום שרואים אותו ומבינים מדוע הוא ממתין שם. וכן אין לאשה לומר לבעלה שגם פלונית טבלה. וכן יש להשתדל שלא ללכת ולא לנסוע במקום ובזמן שנשים הולכות שם לבית הטבילה[23].

 

כשבעלה אינו בעיר

כד. אשה שבעלה אינו בעיר – לא תטבול גם אם סיימה את שבעת הנקיים, אך אם יש ספק שמא יבוא – תטבול ותיקח דבר לשמירה עד שיבוא, דהיינו, שבזמן השינה [בלילה] תשים תחת הכר סכין או תתכסה [על השמיכה] בבגד של הבעל או שתישן עם בת [גדולה] ביחד.

ואם ודאי שלא יבוא מיד אחרי ז’ נקיים, אבל יש קושי לטבול בזמן שיגיע – תשאל רב האם תוכל לטבול בלילה לפני בואו אבל אחר ז’ נקיים. ואם אכן הרב יאמר לה לטבול בלילה לפני בואו, הרי היא צריכה להיזהר בשמירה[24].

 

טבילה בערב יום הכיפורים, ביום הכיפורים ובתשעה באב

כה. בערב יוהכ”פ נהגו לטבול כולן [בלי ברכה], אך אין סופרות שבעה נקיים לטבילה זו [וכן אין מקפידות על כל דיני חציצה וניקיון לפני הטבילה]. ומדברי אדמו”ר הזקן משמע, שגם אשה רווקה ונשואה בימי טומאתה טובלות [אך כמובן שאין טבילה זו של ערב יוהכ”פ מתירה לאשה נשואה להיות עם בעלה אם היא בטומאתה!].

ואשה נשואה שהיא טהורה, טובלת שוב בערב יוהכ”פ, אבל בתנאי שלא תצמצם את האפשרות להיכנס להריון (וראה בהערה כאן)[25].

כו. אשה שחל ליל טבילתה בליל יוהכ”פ או ליל תשעה באב – תדחה טבילתה למוצאי תשעה באב או למוצאי יוהכ”פ.

ואם ליל טבילתה הוא בליל שבת שחל בתשעה באב, כיון שנדחה הצום – תטבול ותשמש.

ואם חל ליל טבילתה במוצאי שבת שבו חל צום תשעה באב, בין אם הוא ליל התשיעי באב ובין אם הוא ליל העשירי באב, כגון שתשעה באב חל בשבת ונדחה הצום למוצאי שבת, כיון שאסורה בתשהמ”ט [ושאר ענייני קירבה לבעל] – לא תטבול אז ותדחה הטבילה למוצאי הצום [וראה לעיל פרק ד הלכה כג בעניין ההכנה לטבילה אז].

[וכן בשבעת ימי אבלות שלה או של בעלה, רח”ל, או במצב של אנינות, תדחה טבילתה אחר גמר האבלות][26].

 

 

הערות

 


[1] ראה שו”ע יו”ד סי’ קצז ס”ג. ואם עברה וטבלה ביום [השביעי] – עלתה לה טבילה. ומ”מ, אם אפשר בקלות – תחזור ותטבול בלילה בלי ברכה וודאי שלא תתקרב לבעלה עד הלילה [ראה שו”ע ורמ”א שם ס”ה וש”ך סקי”א]. ואם טבלה בבין השמשות – א”צ לטבול שנית [כן כתב בפתחי תשובה שם סקי”ג]. ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה ח”ג פל”ג ס”ב מתיר בשעת הדחק לטבול בבין השמשות.

ובספר טהרה כהלכה פכ”א סי”ג כתב שבטבלה בשמיני ביום – א”צ לחזור ולטבול.

[2] ראה שו”ע ורמ”א סי’ קצז ס”ד. וראה בספר טהרה כהלכה פכ”א סעיפים יד-טז. ובהערות שם מוכיח מרוב הפוסקים שגם אונס פרטי לאשה זו נחשב כאונס ומתירין לה לטבול בשמיני ביום, כנ”ל. ובפתחי תשובה סי’ קצז סק”ג נוטה להתיר לטבול בשמיני ביום אם בעלה יוצא לדרך [ואינו יכול לעכב יציאתו].

[3] ראה ספר טהרה כהלכה פכ”א סעיפים יח-יט. ושם בס”כ מביא, שאם מתאפשר, יש לה לעשות הפסק טהרה ביום רביעי לראייתה והפסק נוסף ביום החמישי, וביום השביעי להפסק השני תטבול בשעת הדחק, כנ”ל. ושם בהע’ 49 מביא, שנחלקו האחרונים מה נחשב “שעת הדחק” כדי להתירה לטבול ביום השביעי, וע”כ פסק שם שרק כשתידחה הטבילה לשלשה ימים אז מקילים. ובפחות מזה יש להקל לפי שיקול דעת הרב [ובכל מקרה עליה לשאול רב].

ועד”ז כתב בספר נטעי גבריאל הלכות נדה ח”ג פל”ג סעיפים ד, ה, טז, יח ואילך. ומדגיש שם, שבכל פעם תשאל רב מורה הוראה.

[4] ראה רמ”א בסי’ קצז ס”ב ולדעתו מתירין אם לא יכלה לטבול קודם. ובפתחי תשובה סק”ג מקיל שאם דחתה הטבילה בגלל קושי [גם כשלא היה מוצדק לדחות טבילתה], מקילים לטבול בשבת. וכן אם הבעל יוצא לדרך מיד אחר השבת, מותרת לטבול בשבת. ובספר טהרה כהלכה פכ”א הע’ 18 מביא להקל בכל אופן חוץ ממצב שדחתה טבילתה בפשיעה, וכמ”ש בשוע”ר או”ח סי’ שכו ס”ז.

אך אם אין בעלה בעיר – אסורה לטבול בליל שבת, כמ”ש ברמ”א שם וזאת בנוסף להנהוג שאין אשה טובלת אם בעלה אינו בעיר. אלא שביום חול מקילים בשעת הדחק וצריכה לעשות דבר לשמירה, כדלקמן הלכה כד. אבל בליל שבת ויו”ט אסורה לטבול אם אין בעלה בעיר גם אם תעשה שמירה.

ומ”מ, אם קשה לה לטבול במוצאי השבת – תשאל רב.

[5] כן פסק בספר נטעי גבריאל הלכות נדה ח”ג פ”ו ס”ג ופל”ב ס”א. ומבאר שם בהע’ ב, שאע”פ שיש שהחמירו שלא תטבול במוצ”ש אם יכלה לטבול קודם מחשש שלא תמהר בהכנות ושמא לא תעשה כראוי [כי אולי תמהר כדי שתוכל כבר להיות עם בעלה].

אך כיון שהיום נתפשט המנהג שבכל מקרה שאשה לא עשתה חפיפה ביום [גם ללא אונס] מתירין לה להתכונן בלילה בתנאי שתקציב שעה להכנות והחפיפה כו’, שאז אין כבר חשש שתמהר, ע”כ אין להחמיר בטבילה במוצש”ק. עי”ש.

ושם מביא, שטבילה במוצש”ק היא סגולה לזש”ק [אך כמובן שאין לדחות טבילה למוצש”ק כדי לזכות לסגולה זו].

[6] ראה שו”ע יו”ד סי’ קצז ס”ב. ובב”י מביא, שאשה שמאחרת טבילתה כדי לצער את בעלה – עבירה היא בידה. ובזוהר מובא שגורמת כמה רעות בעולם [אא”כ לבעלה לא איכפת]. ובזה יש חיוב מצד חובתה כלפי בעלה, וגם לכמה דיעות יש לה מצוה להיטהר כשמתאפשר לה [טבילה בזמנה מצוה היא], אלא שנהגו שאם אין בעלה עימה, לא תטבול וכן נהגו להוסיף על זמן טהרתה מן התורה – שחייבת לספור ז’ נקיים. אבל כשמתאפשר לה לטבול כאשר בעלה נמצא עימה וספרה שבעה נקיים, הרי היא מקיימת גם מצוה של טבילה בזמנה.

ושמעתי מעשה בזוג מחו”ל שבאו לארץ-ישראל לכמה שעות אולם עקב שביתה פתאומית בשדה התעופה נאלצו להתעכב עוד יום, ובאותו לילה הגיע זמן טבילתה של האשה. קרובי המשפחה, שכמובן לא ידעו מכך, אירגנו לכבודם מסיבה, אך האשה התעקשה שלא לבטל טבילה בזמנה, ואכן הצליחה להתחמק לאיזה זמן ולטבול. הקב”ה שילם שכרה שנפקדה באותו לילה [ללא טיפול רפואי] בפעם הראשונה אחר שהיו נשואים יותר מעשרים שנה!

[7] אם בעלה רוצה שתטבול – חלה עליה, כאמור, חובה לטבול מיד כשיש לה אפשרות, ובפרט אם אפשר שתיכנס להריון [שאז גם אם שניהם מסכימים לדחות – יש לשאול רב!], וכמובא

בספרים שאפשר שדווקא בלילה זה צריכה לרדת נשמה זו לעוה”ז ואם הם לא יזכו בה עתה אפשר שתיוולד אצל אחרים, או שבגלל שתידחה הטבילה תתעכב הנשמה מלירד לעוה”ז ותגרום האשה לעצמה ולנשמה שהייתה צריכה להתלבש בגוף צער והיזק, ח”ו! ועל כן, אם לפי דעתה יש סיבה ממשית לדחות את הטבילה, עליה לשאול רב.

[8] ראה ליקוטי שיחות חי”ז הוספות לפרשת מצורע. וכמובא שם בעמ’ 476, שאדמו”ר מוהרש”ב הוא הפוסק שלנו ו”באתרא דרב – הלכתא כרב” דווקא אף שגם המקוואות האחרות כשרות לכל הדיעות, מ”מ יש להדר בכך כו’.

וכמה מעלות בזה, שעי”ז נשארים מי הגשמים ואין מתמעטין מארבעים סאה [שכיון שהם למטה והם קרים וכבדים, אין מתמעטין במהירות], לצאת גם את שיטת הראב”ד, שצריך שישארו רוב מהארבעים סאה של מי הגשמים עצמם וגם שאז נמצא כאילו טובלים בתוך מי הגשמים עצמם, כיון שטובלים

ממש עליהם כו’.

[9] ראה בהמצויין לעיל בהע’ 7. וכמובן, שאם לדעתה יש חשש של כשרות על המקוה, תציין זאת לרב [אבל לא תחליט לבד שאכן יש ספק על כשרות המקוה!].

[10] מעיינות וימים ודאי כשרים לטבילה, כמובא בשו”ע סי’ רא סעיף ב [ואדרבה – יש מעלה בטבילה במעיין], אלא שמבחינה מעשית זה כרוך, לעיתים, בקשיים, כגון אם יש שם אבנים וכיו”ב העלולים להיכנס בין אצבעות רגליה או ליכלוכים שונים שעלולים להידבק בגופה, או שמפחדת שלא יראוה אנשים או שמפחדת מחמת זרמי מים, או שקשה לה לטבול מחמת הקור.

ובנהרות, הרי אם המים באים מגשמים או מהפשרת שלגים – ה”ז פסול אם המים אינם עומדים [אלא זורמים]. ואם יש גם מים מהמעיין וגם מים מגשמים או מהפשרת שלגים, יש לברר אצל רב.

וכמובן גם להיזהר מטבילה במקום שאינו מוכר, שלעיתים יש שם תהום עמוקה ועלולה לבוא לידי סכנה, ח”ו.

ע”כ בשעת הדחק תברר הדבר אצל רב [וגם תברר בענין מי שישגיח עליה בטבילתה].

[11] ראה רמ”א בסי’ ר ס”א. ונתינת ידה מתחת לליבה הוא כדי לחצוץ בין ליבה לערוותה. ויש שמקפידות לחצוץ בזרוע היד ולהיזהר שכף היד לא תיגע בגוף מצד חשש איסור לברך כשכף היד נוגעת בגוף במקום זיעה. וכ”כ בספר נטעי גבריאל הלכות נדה פכ”ו סי”א.

והנה ברמ”א מוזכרות שתי טבילות. ונתפשט המנהג לטבול שלש טבילות לפחות, כמובא בספר חסידים ועוד ספרים, הובאו בספר נטעי גבריאל שם

פכ”ז ס”א.

התפילה “יה”ר כו'” הובאה בספר טהרה כהלכה פכ”ב סכ”ד. והוא מנהג נפוץ בין נשות אנ”ש לאומרה אחר שתי טבילות או אחר טבילות נוספות, אך לא לפני שתי טבילות.

[12] מספרים שונים מובאים בספר טהרה כהלכה פכ”ב סכ”ג ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה פכ”ז ס”ה.

וראה להלן בפנים הלכה יג דעת הרבי בענין מספר ואופן הטבילות לנשים ולגברים.

וכל מספר טבילות שהאשה נהגה יש לחשוש בזה לנדר וע”כ לא תמעט ללא התרת נדרים ורק במקרה של חשש לבריאות [שלה או של העובר] א”צ התרה, כי ודאי לכתחילה לא נתכוונה להדר במצב הנ”ל.

[13] ראה שו”ע יו”ד סי’ קצח סל”ה ובש”ך סקמ”ח.

ועד”ז בדיני תיקוני המקוה ועשייתה לאדמו”ר הזקן, שנדפס בשו”ע שלו ח”ה דף תלט [במהדורה החדשה]. וכתב בספר טהרה כהלכה פכ”ב סכ”ג, שגם כשיש מספיק מים לטבול בעמידה, כנזכר בשו”ע, רצוי שטבילה אחת לפחות תהיה במתיחת כל הגוף.

דעת הרבי אודות צורת הטבילה נדפסה בספר שערי הלכה ומנהג ח”ג עמ’ תקלד.

[14] ראה שו”ע סי’ קצח סל”ה. וראה בספר טהרה כהלכה פכ”ב ס”י ואילך, שאם ידיה או שאר איבריה היו צמודים לגופה באופן שלא מתאפשרת חדירת מים [ולא היו רטובים מקודם לכן] – לא עלתה לה טבילה גם בדיעבד. עי”ש. וראה בספר שערי הלכה ומנהג ח”ג עמ’ קד.

[15] ראה לעיל הערות 14-13. עי”ש.

[16] ראה שו”ע סי’ קצח סכ”ז וס”מ.

[17] ראה שו”ע סי’ קצח סכ”ח ובנו”כ שם.

[18] ראה שו”ע סי’ קצח ס”מ. ושם מובא, שבמקרה שאין אשה שתשגיח עליה, תעשה פעולה כדי להבטיח שהשערות יהיו במים כולן.

וראה בספר טהרה כהלכה פכ”ב סי”ח ובהערות שם.

[19] ראה ספר טהרת ישראל סוף סי’ קצח [ושם מביא, שהעדר אמירה כזו יכול להזיק, ח”ו]. ובספר טהרה כהלכה פכ”ב הע’ 77 מביא שנהוג לומר “כשר” [ולא “כדין טבלה”].

[20] ראה רמ”א בסי’ רא סע”ה.

וראה בספר טהרה כהלכה פכ”ב סכ”ט ובהערות שם, שיש שמתירין לרחוץ אחר שובה לביתה, אך כיון שאפשר לה לרחוץ חלקים מגופה ולא כל גופה בבת-אחת, עדיף שתעשה כן ולא תיכנס למחלוקת. ועי”ש שיש מי שאוסר אפילו אחרי ששימשה עם בעלה עד אחר הלילה.

ושם מביא, שיש מי שמחמיר גם ביום שלמחרת הטבילה.

ובשם הגרש”ז אויערבך זצ”ל מובא, שמקילין לרחוץ אחר ששימשה עם בעלה. ועד”ז בשיעורי שבט הלוי כתב להקל אחר שהיה קירוב גופני עם בעלה [ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה פל”ג מביא, שאיסור הרחיצה הוא עד הבוקר].

[21] ראה רמ”א בסי’ קצח סמ”ח. ובספר שערי הלכה ומנהג ח”ג עמ’ קה-קו מביא, שהיו נשים שהחמירו שעד בואן הביתה לא תראינה דבר טמא.

וידוע הסיפור (ראה ספר אוצר המדרשים, מדרש עשרה הרוגי מלכות. ובכ”מ) מאימו של רבי ישמעאל כהן גדול, שטבלה ואח”כ ראתה דבר טמא וטבלה, ושוב ראתה ושוב טבלה עד שבעה פעמים(!), עד שהשי”ת אמר למלאך שיתראה לה אחר טבילתה ובזכות זה נולד ר’ ישמעאל כהן גדול.

ובספר טהרה כהלכה פכ”ב סכ”ז מביא, שמ”מ אם אין אפשרות לטבול שנית – אין חשש בזה וכן אחר ששימשה עם בעלה א”צ לטבול שנית.

ושם בסכ”ח כותב, שאם אין אשה בלנית שם, תצייר לעצמה צורת בעלה או צורת איזה צדיק וחסיד [שאינו בחיים בעוה”ז] ונחשב לה הדבר כאילו פגעה באדם כשר תחילה.

[22] ראה שו”ע יו”ד סי’ קפה ס”א. וראה בספר טהרה כהלכה פכ”ב סעיף לא, שאין להסתפק ברמזים לכתחילה אלא יש לה לומר בפה מלא שטבלה או שבעלה ישאלנה ותאמר שטבלה. עי”ש. ועד”ז מבואר בשוע”ר סי’ קפה סק”ו.

[23] ראה רמ”א בסי’ קצח סמ”ח. ושם נאמר, שמי שהולכת במהומה ומרגישים בזה בני אדם, נאמר עליה “ארור שוכב עם כל בהמה” (דברים כז, כא).

אך מה שחייבת להודיע, כגון להזמין הסעה למקוה גם אם יבינו שזה עבור טבילה במקווה או להודיע שיחממו המקוה וכיו”ב, דברים שא”א למונען, כמובן שאין כל חשש בדבר ורק שלא לפרסם יותר מההכרחי.

[24] ראה ספר טהרה כהלכה פכ”א סעיפים ד-ו, ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה פרק ל. ושם נתבאר, שגם אם אין שייך תשמיש צריכה לטבול בברכה, בשביל קירוב עם בעלה, אך בתנאי שלא יכשל בשז”ל וכו’. ואם יש לה קירוב עם בעלה – א”צ לשמירה הנזכרת בפנים.

[25] ראה שוע”ר או”ח סי’ תרו סעיפים יא-יב.

וראה שם בסי”א, שעליה לנקות את עצמה בפנים באותו מקום אם שימשה בתוך ג’ ימים. ולכן, אם ערב יוהכ”פ חל בימים הסמוכים לטבילתה או בימים הסמוכים לוסתה, שרגילה להתעבר בהם – לא תנקה את עצמה, כדי שלא להשחית את זרע ההריון. ויש אומרים שלכן לא תטבול בערב יום הכיפורים. אבל לדיעה השניה תטבול מבלי שתנקה עצמה מבפנים. ועי”ש בסי”ב, שמשמע שהעיקר כדיעה השניה.

[26] ראה שוע”ר או”ח סי’ תריג ס”כ גבי יוהכ”פ ומובן שכן הדין בת”ב.

ולענין ת”ב שחל בשבת ונדחה, הנה המחבר בשו”ע בסי’ תקנד סי”ט מתיר בתשהמ”ט והרמ”א שם מחמיר. ובמשנה ברורה שם סק”מ מביא, שמתירים בתשהמ”ט כשהוא בליל טבילה. עי”ש.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email