פרק ט – דיני כלה

הקראת כתבה
יום שני א׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד
כל כלה לפני חופתה צריכה ספירת שבעה נקיים וטבילה, וזאת מכמה טעמים: א) משום שהייתה טמאה נדה בגלל הווסתות שהיו לה; ב) נקבע בהלכה, שסמוך לחתונה מקבלת כל כלה דימום [קל] בגלל חימוד – תשוקה לנישואין.
מאת הרב דב טברדוביץ
טבע

 

 

הקדמה לדיני כלה

כל כלה לפני חופתה צריכה ספירת שבעה נקיים וטבילה,

וזאת מכמה טעמים: א) משום שהייתה טמאה נדה בגלל הווסתות שהיו לה; ב) נקבע בהלכה, שסמוך לחתונה מקבלת כל כלה דימום [קל] בגלל חימוד – תשוקה לנישואין. וע״כ, גם אם האשה מתחתנת בזיווג שני בגיל מופלג והייתה בחזקת טהורה מזמן נישואיה הקודמים, למשל, התאלמנה, ח״ו, בגיל 80 ואח״כ נישאת שוב אע״פ שהייתה בחזקת טהורה – הרי היא צריכה לספור מחדש שבעה נקיים ולטבול, מכיון שודאי שבגלל חימוד הנישואין תראה מעט דם. ע״כ גם כל כלה [צעירה] יכולה לספור שבעה נקיים רק בסמוך למועד החתונה ואחר שידעה מקביעות זמן החתונה.

אבל אם לא ציפתה לנישואין אלו בזמן המיועד, הרי עליה לספור מחדש מהרגע שנודע לה על הנישואין שאמורים להתבצע בקרוב. וכן אם הייתה מיועדת להינשא ועקב סיבה מסויימת בוטלו הנישואין או נידחו למועד רחוק ואח״כ חזרו וקבעום לזמן הקודם, הרי עליה לספור מחדש שבעה נקיים, כיון שחשבה שהנישואין לא יתבצעו בקרוב ורק אח״כ נהיה שינוי, ולכן יש לה חימוד חדש המביא לדימום חדש. ועל יסודות אלו יתבארו ההלכות שלפנינו.

♦♦♦

הלכה נוספת המובאת בפרק זה נוגעת לחופת נדה.

ידוע, שבחתונה נעשים שני קניינים:

א) קנין הקידושין, שהוא ע״י נתינת הטבעת לעיני העדים לשם קידושין; ב) קנין נישואין, הנקרא חופה, שע״י קנין נישואין מותרים בחיי אישות.

וכתב הרמב״ם (הלכות אישות פ״י ה״ב), שאין קנין נישואין באשה נדה, שכיון שהיא אסורה עליו אין שייך אז חיי אישות, לכן אין אפשרות לעשות קנין נישואין [וניתן לעשות רק קנין קידושין].

אולם לדעת רוב הפוסקים גם בנדה שייך קנין נישואין, מכיון שכוונת הקנין היא על הזמן שתהיה מותרת לחיי אישות.

בשו״ע (אבן העזר סי׳ סא ס״ב) נפסק, שראוי לחוש לדעת הרמב״ם ולערוך החופה בזמן שהאשה טהורה. וכן הורה הרבי בכתב (ראה אגרות קודש ח״ט עמ׳ מה וח״ז עמ׳ פח) ובע״פ, להשתדל לערוך את החופה בזמן שהכלה טהורה.

כן מובא עוד טעם (ראה בזה בארוכה בספר טהרה כהלכה פ״ט ס״א וסי״ח ואילך), שיש להיזהר כדי שלא יבואו לידי חטא [וכן שלא יהיה להם איסור יחוד, כדלהלן].

באם יצא שהייתה לבסוף חופת נדה [כי נטמאה בזמן לא צפוי או שקבעו מועד החתונה הרבה זמן קודם ולא ידעו שיצא בזמן הטומאה], נזהרים מיחוד של החתן והכלה עד שתיטהר. כלומר, הם אסורים להיות בחדר סגור לבדם כמו כל איש ואשה שאינם נשואים יחד. ואע״פ שכבר הם נשואים יחד, מ״מ, מכיון שהיא נדה, חששו שיבואו לידי חטא. ואע״פ שבחיי כל זוג נשוי יש זמנים שהאשה נדה ומ״מ מותרים אז ביחוד, מבואר בשו״ע (שם ס״ד), שבמקרה

זה מאחר שעדיין לא שימשו יחד, יש חשש יותר שיבשלו וע״כ אסורים ביחוד עד שתטבול.

מצב זה יוצר גם חומרות בדיני היחוד, ולדעת הרמ״א (שם) בשני גברים בשרים עם אשה אחת בשעות היום [שלא בשעות שינה] אין איסור יחוד ועם שלושה בלילה [בזמן שינה] אין איסור יחוד, ובבללות בן הדין בחופת נדה עד שתטהר. אומנם בחופת נדה החמירו יותר [בי החשש גדול יותר, שהרי הם התחתנו בדי להיות ביחד] והצריבו שומרים מעולים יותר, דהיינו, ילדים מגיל 6 עד גיל 9 או עד גיל 12 מפני שבגיל גדול יש חשש שאם ירצו בני הזוג לחטוא אולי יפתו גם אותם לחטוא בדי שישתקו ולא יפרסמו, אבל בגיל הנ״ל אין להם יצר לזה ואין חשש שהקטנים יחטאו וממילא יזהרו בני הזוג מאוד מהם. אך לא קטנים פחות מגיל שש, מפני שאינם מבינים בדברים אלו, ולבן לא יחששו החתן והבלה מלחטוא.

וכן אפשרי שידורו החתן והבלה אצל זוג נשוי, שגם הם נחשבים שומרים מעולים, מפני שבל אחד שומר על בן או בת זוגו.

ומתוך יסודות אלו יתבארו ההלבות שלפנינו.

 

זמן ספירת שבעה נקיים

א. כל בלה צריכה ספירת ז׳ נקיים וטבילה לפני החתונה. ולבתחילה תספור באופן שתטבול בלילה שלפני החתונה. ובשעת הדחק מקדימים עד ארבעה לילות לפני החתונה [ואם גם ארבעה לילות אינם מספיקים ורוצים להקדים יותר – יש לשאול רב].

ונהגו שבשבוע האחרון לפני החתונה אין מדברים החתן והכלה ביניהם, גם לא באמצעות טלפון[1].

ב. הפסק הטהרה וספירת הנקיים אפשריים רק אחר קביעות זמן החתונה וסמוך לחתונה.

אם קרה שבאמצע ז׳ נקיים או אחריהם חשבו שלא תהיה חתונה [כגון עקב ביטול השידוך, ח״ו] או שתידחה לזמן ארוך ואח״כ מתקיימת החתונה במועדה או סמוך למועדה – יש לשאול רב האם הספירה של ז׳ נקיים קיימת או שצריך ספירה מחדש, מאחר שלא תמיד מסיחה דעתה לגמרי מהתאריך שנקבע (ורק בהיסח דעת גמור צריכה לספור חדש)[2].

אופן הבדיקה

ג. גם אחר ספירת ז׳ נקיים עליה להמשיך ולבדוק עצמה פעמיים ביום עד אחר ביאת מצוה [וגם אחר החתונה, אם עדיין לא התקיימה ביאת מצוה, עליה להמשיך ולבדוק עד ביאת המצוה][3].

ד. בדיקת הכלה להפסק טהרה וז׳ נקיים צריך שתהיה כמו בדיקה רגילה של ז׳ נקיים. אבל כלה בתולה בודקת רק בעומק האפשרי[4].

 

חופת נדה

ה. יש להשתדל לקבוע את מועד החתונה בזמן שהכלה תהיה טהורה. אם קרה שהייתה חופת נדה או שנטמאה לפני שהייתה עם בעלה [ראה בהערה] – אסורים ביחוד עד שתטבול. על כן, גם בחדר יחוד שנהוג להיכנס לשם אחר החופה, משאירים את הדלת פתוחה מעט, כדי שלא יהיה מצב יחוד.

ויש להודיע לחתן לפני החופה אם זו חופת נדה[5].

ו. כשהחתן והכלה נמצאים במקום סגור בלילה [בשעות שעלולים לישון], יש להשאיר ילד עם החתן וילדה עם הכלה ילדים בגילאי 6-9. ויש מקילים ומתירים עד לפני גיל 12 [ולשאול רב במידה ונמצאים ילדים בגיל 9-11], וביום מועיל שומר אחד מהנ״ל או אצל האיש או אצל האשה.

כן קיימת אפשרות שיתארחו אצל זוג נשוי, שהם נחשבים כשומרים גם בלילה [ויתייעצו עם רב][6].

 

 

הערות         



[1] ראה שו"ע סי'קצב ס"א ורמ"א שם ס"ב. ומה שאין משוחחים החתן והכלה הוא מצד חשש שלא יגרם לכלה שתראה דם מחמת חימוד.

ומ"מ, אם שוחחו – אין זה גורם לחשש טומאה.

בקובץ רז"ש כתב, שגם אם התחילו בספירת שבעת נקיים קודם, מ"מ, אין נמנעים מלדבר אלא בשבעת הימים שלפני החופה.

[2] ראה ספר פסקי דינים צמח צדק סי'קצב ס"ח ואילך.

[3] ראה ספר פסקי דינים צמח צדק סי'קצב ס"ה וקיצור שו"ע סי'קנז ס"א.

[4] ראה ספר פסקי דינים צמח צדק סי'קצב ס"ד.

[5] ראה לשון השו"ע סי'קצב ס"ד שכותב: "עבר וכנסה תוך זמן זה [ימי טומאה וכו׳] – אסורים ביחוד". משמע, שלכתחילה אסור לישא בזמן טומאה. וכ"כ בשו"ע אבן העזר סו"ס סא.

וזאת הן מצד דעת הרמב"ם בהלכות אישות פ"י ה"ב, שאין חופת נדה נחשבת כקנין חופה ונישואין אלא קנין קידושין בלבד (ראה לעיל בהקדמה) והן מצד החשש שלא יכשלו. ועיין בדגול מרבבה על השו"ע שם.

ויש להודיע לחתן קודם הנישואין שזו חופת נדה, כי יש המבארים בדעת הרמב"ם, שרק אם חשב החתן שהיא טהורה – אז אין כאן נישואין, כי זה קנין בטעות. אבל אם יודע שהיא טמאה, א"כ, אין כאן מקח טעות, כיון שדעתו על חיי האישות שיהיו אח"כ וה"ז נישואין גם לשיטת הרמב"ם לדעתם, וכמ"ש הרמ"א באבן העזר שם.

הרבי הורה בכתב (ראה אגרות קודש ח"ט עמ'מה וח"ז עמ'פח) וכן בהוראות בע"פ לקבוע את מועד החתונה מתאים לזמני טהרתה של הכלה, ואם בפועל היו הנישואין בזמן טומאתה – אסורים ביחוד עד שתטבול כיון שהיא אסורה. ואי"ז כמו באשתו נדה, שמותרים ביחוד, כי באשה נדה, שכבר בא עליה – אין יצרו תוקפו כ"כ, משא"כ בזו, שעדיין לא בא עליה – יצרו תוקפו וחוששים למכשול ולכן אסורים ביחוד.

[6] ראה שו"ע ורמ"א סי'קצב ס"ד. ובאחרונים דנו בדברי רמ"א באיזה גיל הם נחשבים קטן וקטנה לענין זה.

יש שכתבו מגיל 6 עד 9, ויש שהתירו עד גיל 11. על בן, כשיש גדולים מגיל 9 – יש לשאול רב.

וכן דנו האחרונים האם צריך שהחתן והבלה ישנו בחדרים נפרדים [עם שומרים] או שאפשר שיהיו בחדר אחד וישאר פתוח קצת. וע"כ, אם רוצים לישון באותו חדר שדלתו פתוחה – ישאלו רב.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email