פרק יג – הלכות וסתות ז. וסת קבוע ושאינו קבוע

הקראת כתבה
יום שני כ״ה סיון ה׳תשע״ד
לעניין ימי הפרישה חובת האשה לדעת אם יש לה וסת קבוע או וסת שאינו קבוע. אמנם לרוב הנשים בימינו אין וסת קבוע, בכל זאת יש לבדוק את העניין, כי על פי זה היא אשה קובעת את ימי הפרישה.
מאת הרב דב טברדוביץ
גברים רוקדים

 

 

קביעת ועקירת החשש

א. וסת קבוע הוא אם ראתה שלש פעמים רצופות כפי חשש וסת החודש ווסת הפלגה שהיה לה, כפי שמתבאר כל אחד במקומו. אבל אם ראתה כן רק פעם אחת או פעמיים הרי זה וסת שאינו קבוע.

וסת שאינו קבוע מתבטל ע״י שפעם אחת הגיע זמנו ולא ראתה בו, אבל וסת קבוע אינו מתבטל אלא ע״י ששלש פעמים לא ראתה בו וכפי שיפורט להלן, בעז״ה[1].

ב. היה לה וסת קבוע ושינתה פעם או שתיים – חוששת גם לקביעותה עד שתעקרנו שלש פעמים וגם לוסתה החדש [לעונת החודש ועונת הפלגה, אבל אינה חוששת לעונה בינונית עד שתעקרנו שלש פעמים].

היה לה וסת הפלגה שאינו קבוע וקיצרה הפלגתה, חוששת גם להפלגה החדשה וגם להפלגתה הקודמת [והחשבון מתחיל מהפסק טהרתה האחרון]. אבל אם היתה לה הפלגה קצרה ואחר כך היה הפלגה ארוכה, הרי נתבטלה ההפלגה הקצרה [שלא נקבעה].

ובוסת החודש אם שינתה חוששת לשני הזמנים, אלא אם כן עבר כבר יום החודש של וסתה הקודם ולא התחילה לראות שוב וסת באותו יום, שאז הוא נעקר. ובכל וסת שלא נקבע חוששת גם לעונה בינונית וליום החודש ולעונת ההפלגה [או לכמה עונות, אם לא עקרה אותן][2].

ג. וסת קבוע שנעקר אבל לא קבעה לה וסת אחר וחזרה אחר-כך וראתה פעם אחת בעונה של הקביעות, כגון שקבעה בעשירי לחודש ואחר שעקרתו חזרה וראתה פעם אחת בעשירי לאיזה חודש [ובאותה עונה שקבעה וסתה בעבר], הרי שמיד חוזרת לדין וסת קבוע ושוב תחשוש לו שלשה חודשים עד שתבטלנו שוב ולכן מאז לא תחשוש לשאר וסתות.

אבל אם קבעה וסת חדש לאחר שעקרה את וסתה הקודם, הרי גם אם תעקור את הוסת החדש ותחזור לראות בוסתה הקבוע הראשון – אין זה חוזר לקביעותו הראשונה וצריכה לקובעו מחדש בשלש פעמים[3].

ד. אבל וסת שאינו קבוע, כגון שראתה פעם או שתיים ועקרה את חשש הוסת ואחר-כך ראתה שוב באותה עונה של החשש הקודם – אין הוסת הקודם מצטרף והרי זה כאילו ראתה וסת חדש וצריך שתראה שלש פעמים חדשות כדי לקובעו[4].

 

חובת הבדיקה בעונת החשש

ה. בוסת קבוע, אם שכחה ולא בדקה בעונת החשש – עדיין מחוייבת לבדוק אחר-כך. אבל וסת שאינו קבוע, אם עברה העונה ולא בדקה – מותרת ואין צריכה בדיקה ועונה בינונית – דינו כוסת קבוע לענין זה [ומ״מ, ראוי לבדוק לפני תשמיש (ראה בהערה)] ועונה בינונית דינו כוסת קבוע לענין זה[5].

ו. בוסת קבוע, צריך הבעל לשאול את אשתו אם אכן העונה עברה ללא דם [ובדקה ונמצאה טהורה], אבל וסת שאינו קבוע – יכול בעלה לשמש עימה גם כשהיא מנומנמת ואע״פ שלא אמרה לו שהיא טהורה [כיון שלא הודיעה לו שנטמאה, אך ראוי לשמש כשהיא בדיעה צלולה והסכמה מלאה][6].

 

דיני וסתות בתקופת הריון ואחר הלידה

ז. מעוברת שמלאו שלשה חודשים להריונה, היינו מהיום ה-91 להריונה [הימים נספרים מליל טבילתה אם הייתה אז עם בעלה, אא״כ ידוע על תאריך מוקדם או מאוחר יותר לתחילת הריונה (ותשאל רב)] – נקראת ״מסולקת דמים״, כלומר, שאין מצוי אצלה [כ״כ] דם וסת.

ולכן, גם אם ראתה אז שלש פעמים באותם ימי החודש, כגון א׳ ניסן, א׳ אייר, א׳ סיון ובאותה העונה, וכן אם ראתה שלש פעמים בהפלגות שוות, מ״מ – אינה קובעת וסת אלא דינה כוסת שאינו קבוע וחוששת גם ליום החודש, גם לעונה בינונית וגם להפלגה ולכן חשש זה נעקר אפילו אם רק חודש אחד לא ראתה בו ביום, כגון שראתה בא׳ ניסן, א׳ אייר, א׳ סיון אבל בא׳ תמוז לא ראתה – הרי התבטל החשש ואינה צריכה שלש פעמים לבטלו[7].

ח. וסת שראתה לפני שהוכר עוברה, כלומר וסת שהיה לה עד החודש הרביעי להריונה – אין חוששים לזה כשנכנסת לחודש הרביעי להריונה. לדוגמא: הייתה רואה בא׳ לחודש ואפילו אם ראתה כן בקביעות וגם המשיכה בכך בשלשה חודשי ההריון הראשונים, מ״מ, כשהיא בחודש הרביעי – אינה צריכה לחשוש לזה כלל. ורק אם ראתה בו – חוששת לו חודש אחד, כדין וסת שאינו קבוע (כדלעיל הלכה ז), וחוששת גם לעונה בינונית ולעונת ההפלגה שהייתה אחר הזמן שהיא מסולקת דמים.

וכן אחר שעברו 24 חודשים אחר לידתה, אינה חוששת לוסתות שאינם קבועים שהיו לפני שהוכר עוברה, ולענין וסת קבוע ראה להלן בהלכה יב[8].

ט. ראתה וסת כל תקופת ההריון ואחר-כך ילדה – אינה צריכה לחשוש אחר הלידה לוסתה שמקודם הלידה[9].

י. מי שעברה הפלה וכבר עברו 41 יום או יותר ליצירת הנפל – דינה כיולדת לענין הנ״ל, ואינה חוששת לוסתות שהיו לפני ההפלה [ובענין חשבון 40 הימים כיצד נמנים במקרה שהרופאים אומרים שהעובר הפסיק להתפתח כבר מקודם או שמשערים שההריון לא התחיל בליל טבילתה – יש לשאול רב!][10]. יא. אם עברה לידה טבעית או הפלה מיום 41 ליצירת העובר – דינה כמסולקת דמים עד שיעברו 24 חודשים לפי הלוח העברי. ולכן, אם ראתה אז וסת – חוששת לזה ככל וסת שאינו קבוע ליום החודש, עונה בינונית ולהפלגה, אך אינה קובעת וסת. וגם אם זמן החשש הוא אחר כ״ד חודש חוששת לזה[11].

יב. היה לה וסת קבוע ועקרתו בזמן היותה מסולקת דמים ע״י שלא ראתה בזמן ההוא [וגם אם המשיכה לראות ועקרתו מצד שהיא מסולקת דמים], ואחר שנגמרו ימי ההנקה 24 חודשים קיבלה וסת, בכל זמן שתראה – חוזרת לחשוש גם לקביעותה הקודמת מלבד חששות הראייה החדשה. אבל אם נעקר כבר קודם זמן היותה מסולקת דמים, כלומר בשלשת חודשי ההריון הראשונים, ואין צריך לומר קודם ההריון – דינו ככל וסת קבוע שנעקר ואינה חוזרת לחשוש לו.

ואם עקרה וסת קבוע לפני היותה מסולקת דמים הרי אם אחר שעברו כ״ד חודש אחר הלידה ראתה שוב באותה העונה שהיה לה בזה וסת קבוע, אפילו פעם אחת – חוזרת לקביעותה [בין אם ראתה בעונת החודש או שראתה בעונת ההפלגה הקודמת, דהיינו שראתה שתי פעמים בזמן שכבר אינה מסולקת דמים ובין ההפסק לראייה החדשה הייתה הפלגה במספר עונות השווה לקביעותה לפני ההריון].

ומובן, שכל הנ״ל הוא אם אינה שוב מסולקת דמים, דהיינו שאם היא שוב בחודש הרביעי להריונה (או שהיא בכ״ד חודש אחר לידה נוספת) – אינה חוששת לוסתה הקבוע שקודם ההריון שלפניו [ורק אחר שתלד שוב ויעברו עוד 24 חודשים – תחזור לחשוש לוסת הקבוע הקודם, אם אינה בהריון נוסף אחר 90 יום להריונה][12].

יג. ילדה בניתוח קיסרי – תשאל רב האם יש לה דין מסולקת דמים[13].

יד. אם השנה שאחר לידתה הייתה מעוברת, כלומר שנה שיש בה שני חודשי אדר – הם נחשבים כשניים למניין כ״ד חודש. ולדוגמא, אם ילדה בא׳ בשבט ואחר-כך באותה שנה או שנה שלאחריה היו שני חודשי אדר – הרי היא מסולקת דמים רק עד א׳ טבת בסוף השנה השניה ללידתה[14].

טו. 24 החודשים נמנים מיום ליום, לדוגמא: אם ילדה בי׳ ניסן והשנתיים אחר-כך לא היו מעוברות – הרי היא מסולקת דמים עד ט׳ בניסן כולל אותו יום. ואם ראתה אחר-כך בי׳ ניסן ואחר-כך בי׳ אייר ובי׳ סיון – הרי היא קובעת וסת החודש [אם ראתה שלשתם באותה העונה וגם לא הייתה אז שוב בהריון אחר 91 יום להריונה].

יש לציין, שלענין זה היממה מתחילה מהלילה ולכן, אם ראתה בלילה שלאחר ט׳ ניסן, הרי ראייה זו יכולה להצטרף לקבוע וסת אם תראה גם בלילה שלאחר ט׳ אייר וגם בלילה שלאחר ט׳ סיון[15].

דינים שונים

טז. קבעה לה וסת פעמיים בחודש, כגון בא׳ בחודש וט״ו בו – קובעת את שתיהם [וכן אם לא היה קבוע – חוששת לשניהם].

ובאם היו שני הזמנים קרובים בתוך שבעה ימים, כגון א׳ ו-ז׳ בחודש – ג״כ חוששת לשניהם אם נקבעו [אם הפעם השניה הייתה אחר שבדקה והפסיק הדם, אך אינה חוששת לוסת שאינו קבוע אם היה בתוך שבעה ימים מתחילת ראייתה][16].

יז. הלוקחת תרופות לשנות זמן וסתה, עליה לחשוש לזמנים שהוסת צפוי להגיע בגלל התרופות, ואם נקבע לה וסת ע״י התרופות אינה חוששת לשום וסת אחר כל זמן נטילת התרופות. ואחר שפוסקת ליטול את התרופות, חוששת גם לעונה בינונית ויום החודש וגם לוסת הפלגה, אך אינה מחשיבה לוסת קבוע את ההפלגה שנוצרה בגלל נטילת התרופות. ולענין זמני החשש שהיו לה לפני נטילת התרופות, חוששת רק אם היה לה וסת קבוע ואינה חוששת לוסת שאינו קבוע וכמו אחר לידה והנקה, כמבואר לעיל בסעיף ח[17].

יח. אם שכחה מועד וסתה או שנסתפקה באיזה זמן ראתה – תשאל רב[18].

יט. אם קבעה וסתה ביום מסוים בחודש, כגון י׳ בחודש, ויצא שגם נקבע באותה הפלגה שלש פעמים, כגון הפלגת 24 ימים [48 או 47 עונות] – הקביעות נחשבת לפי ההפלגה ולא לפי החודש ואם תשנה את זמן הפסק טהרתה [או בכלל תשנה גם את זמן ראייתה] – תחשוש לוסת ההפלגה ולא תחשוש ליום החודש שראתה בו, שמאחר וקבעה וסת הפלגה אינה חוששת לחששות אחרים, כנ״ל בהלכה ב[19].

כ. פסקה בטהרה ביום החמישי לוסתה ושוב ראתה דם ביום שלאחריו או ביום השני, שהוא השביעי לתחילת ראייתה – אינה חוששת לו לגבי וסתות. ואם קבעה בזה וסת קבוע בשלש פעמים – הרי זו קביעות וסת ולכן מתבטלים כל שאר החששות.

ולדוגמא, אם קבעה ליום מסוים בחודש – תחשוש ליום החודש שראתה בו שלש פעמים ולא תחשוש לשאר ראיותיה ושאר החששות יום החודש, עונה בינונית והפלגה, כמו בכל וסת קבוע. אבל אם ראתה בימי שבעה נקיים, לאחר שכבר עברו שבעה ימים מתחילת וסתה – חוששת גם אם לא נקבע. ומובן שמונה הפלגתה מהפסק הטהרה האחרון בלבד.

ואם נטמאה מסיבה אחרת, כגון מדם בתולים, כתם, בדיקה רפואית וכיו״ב ואחר כך ראתה וסת או שראתה דם בבדיקת עד – חוששת לעונת החששות מזמן ראיית וסת או בדיקת עד בלבד. וכן לעניין חשש וסת נוסף מתחשבים בדם וסת או בדיקה בלבד, שאם חזרה וראתה בתוך שבעת ימים לתחילת וסתה או מאז שראתה דם בבדיקת עד אינה חוששת לעונת וסת אא״כ תקבענו בשלש פעמים.

אבל אם ראתה וסת או דם בבדיקת עד בתוך שבעת ימים לטומאת כתם וכיו״ב – ודאי חוששת לוסת לפי זמן טומאת הוסת או בדיקת עד וכנ״ל[20].

 

 

נספח לפרק ז

1. אשה שיודעת ע״י בדיקה שהיא בהריון והיא בתוך ג׳ חודשים הראשונים – לפי פשטות השו״ע אינה מסולקת דמים [ויש לה דין של כל אשה גבי וסת קבוע כו׳], וכן כתב בספר חוט שני [עמ׳ מז] ויש שחששו שמא היא מסולקת דמים [כי אולי נשתנה הטבע] כשברור שהיא בהריון כי אולי השתנה הטבע ולכן, אם ראתה באופן קבוע – תחשוש גם לכל החששות, כמו שאין לה קביעות [דעת הגר״ש וואזנר והגר״ע יוסף].

2. אשה אחר לידה בתוך 24 חודשים וראתה וסת שלש פעמים באותו יום 

בחודש או באותה הפלגה – לפי השו״ע אינה קובעת וסת. ויש שחששו שמא נשתנו הטבעים ובפרט אם ראתה הרבה פעמים ולכן קובעת וסת לחומרא [הגר״ש וואזנר והגר״ע יוסף].

3. לפי השו״ע, בזמן שהוכר עוברה – אינה חוששת לוסתותיה הקודמות. ויש המצריכים עקירה פעם אחת [עפ״י דעת יחיד המובאת בב״י בסימן קפט].

4. לשיטת אדמוה״ז, מסולקת דמים שראתה – חוששת לעונה בינונית. ויש פוסקים שמקילים [דעת הגר״ש וואזנר שמשמע להקל בשעת צורך]. ויש לברר דעת אדמוה״ז גבי מסולקת דמים שלא בדקה עונה בינונית, האם אסורה עד שתבדוק ככל אשה, או מכיון שהיא מסולקת דמים אינה צריכה לבדוק אחר העונה. ויש לעיין.

5. שנה מעוברת – לדעת אדמוה״ז – נחשבת 13 חודשים במניין 24 חודשים אחר לידה. ויש שמחשבים זאת ל-12 חודשים [עיין שוע״ר סי׳ קפד סקכ״ד].

6. אשה שנסתפקה מתי הייתה וסתה – יש דיעות שונות האם תחשוש וכמה תחשוש. וראה בספר טהרה כהלכה, שמקיל בזה ויש מחמירים יותר [גם ראה לעיל בסוף הנספח לפרק ד בענין ימים הנבוכים].

7. אם האשה מסופקת על זמן הראייה האם הייתה עונת לילה או עונת יום – לדעת אדמוה״ז, מן הדין אסורה רק בעונה המאוחרת יותר אבל ראוי לאסור בשניהם. והגר״ע יוסף פוסק להקל ולחשוש רק לעונה המאוחרת, אבל אם מצאה דם בעונה השניה [ואין ידוע לה שזה התחיל לפני העונה שנמצא הדם] לכל השיטות אינה חוששת לעונה הקודמת [אם אפשרי שכמות זו של דם יצאה בעונה השניה בלבד] כנ״ל פרק א הלכה טו.

8. אם קבעה לחודש ולהפלגה ביחד, יש שחששו גם לוסת החודש וגם לוסת ההפלגה.

 

 

הערות

 


[1] ראה שו”ע סי’ קפט סי”ג.

[2] ראה שו”ע סי’ קפט סי”ג וראה שוע”ר שם סק”ב, סקמ”ב, סקמ”ג וסקמ”ה. וראה לעיל בפנים פרק ג הלכה ו ופרק ד הלכה יב.

[3] ראה שו״ע סי׳ קפט סט״ז ובשוע״ר שם סקס״ט. וראה גם שו״ע שם סי״ד ובשוע״ר ס״ק נז-נח. ועי״ש, שאם הקדימה הפלגותיה וקבעה וסת חדש להפלגה – א״צ לחוש להפלגה הגדולה [אע״פ שלא נעקרה]. אבל אם תראה בהפלגת שלשים [שהיה לה בזה וסת קבוע וזה לא נעקר] אפילו פעם אחת – תחשוש לזה כמו לוסת קבוע, כיון שלא עקרה אותו מעולם, שהרי ראתה בהפלגה קצרה יותר ולא בהפלגה ארוכה יותר.

וראה לעיל בהלכות אלו בפנים פרק ד הלכה יא ואילך.

[4] ראה שו״ע ורמ״א סי׳ קפט סי״ג.

[5] ראה שו״ע ורמ״א סי׳ קפד ס״ט וסי׳ קפט ס״ד. ומכל מקום, רגילים לומר לאשה שתבדוק לפני תשמיש אם עברה העונה [של הפלגה], בין בדקה ובין לא בדקה, אלא אם כן יש לה סיבה חזקה לומר שכנראה שלא תראה דם בתשמיש, כגון שהוברר שהיא בהריון או שרגילה שלפני קבלת הוסת יש לה תחושות גופניות ועתה אין לה שום חששות, כך שהיא בטוחה שלא תקבל עתה – אז יכולה לשמש בלי בדיקה נוספת. אבל אם יש לה תחושה שהיא צריכה לקבל מיד וסת – תימנע בנתיים מתשמיש [ותשאל רב].

[6] ראה שוע״ר סי׳ קפט סקמ״א. ושם כתב, שבישנה ממש – אסור.

וראה גם לעיל הלכות טהרה פרק ז הלכה יז ובהערה 17.

[7] ראה שוע״ר סי׳ קפט סעיפים לג-לד ובשוע״ר שם ס״ק יד-טו. וראה בספר טהרה כהלכה פכ״ד סעיפים

צו-צח. ולעיל שם בפ״א הערה 22 מביא, שזמן השלשה חודשים נקבע ע״פ טבילתה לוסתה [ולא לפי טבילה לכתם].

ואם נראה שההריון התחיל בזמן אחר [ע״פ צילום וכיו״ב], תשאל רב האם לסמוך על הצילום וכיו״ב. וכן תברר האם לדעת הרופאים יש לה תאריך ברור לתחילת ההריון. וראה לעיל בפנים פרק ד הלכה טו.

[8] ע״פ שו״ע סי׳ קפט סל״ד וע״פ הנ״ל בהע׳ 2.

[9] כ״כ האחרונים. וכן משמע מלשון הרמב״ם, שאחר הלידה היא כאשה חדשה. וכ״כ בספר טהרה כהלכה פכ״ד סצ״ח ובהערה 154.

[10] כ״כ בספר טהרה כהלכה פ״א ס״ח ובהערה 22. וראה לעיל סוף הערה 7.

[11] ע״פ שו״ע סי׳ קפט סל״ד וראה לעיל הערה 7, ובספר טהרה כהלכה פכ״ד סק״ד.

[12] ע״פ שו״ע סי׳ קפט סל״ד. ובשוע״ר שם סקקט״ז משמע דעתו, לכאורה, שא״צ לחוש עד שתראה אחר כ״ד חודשים, דלא כדעת המחבר שם שחוששין אחר כ״ד חודשים גם בלי ראייה נוספת [אבל בספר טהרה כהלכה פכ״ד הע׳ 165 כתב בתחילת דבריו שאדה״ז לא הכריע בזה ואח״כ ממשיך שבספר פסקי דינים צמח צדק שם סקל״ג כתב שדעתו להקל, וכן משמע לכאורה מלשון שוע״ר שם. אולם אין הדברים מוכרחים כ״כ, וכפי שכבר העיר ע״ז בספר טהרה כהלכה שם.

אך מפשטות לשון רבינו משמע להקל, כנראה למעיין בדבריו שם. אבל אם עקרה לפני שהייתה מסולקת דמים – ודאי אין לחשוש עד שתראה בעונה שהיה לה בזה וסת קבוע.

וראה גם לעיל בפנים פרק ב הלכה יב ובהערה 12.

[13] בענין לידה בניתוח קיסרי, דנו בזה כמה מחברים ובספר טהרה כהלכה פכ״ד סק״ב נוטה לומר שהיא מסולקת דמים, וכמ״ש בביאורים בפ״א אות ג וע״כ תשאל רב.

וראה לעיל בחלק א של ספרנו עמוד קכב ובחלק זה הלכות טהרה פרק יא הלכה ו דין הנולד מניתוח קיסרי לענין מילה בשבת ופדיון הבן.

[14] ראה שוע״ר סי׳ קפד סקכ״ד [ובספר טהרה כהלכה פכ״ד הע׳ 155 מביא, שהחודשים הם חודשי השנה בין מלא בין חסר. ומשו״ת צמח צדק משמע שהוא לחודשי הלבנה. עי״ש].

[15] כן מסתבר ע״פ פשטות הלשון ״כ״ד חודש״. ועד״ז בשוע״ר או״ח סי׳ של ס״ו לענין יולדת, שאין מונין מעת לעת אלא מקצת היממה נחשבת כיום.

[16] ראה שו״ע סי׳ קפט סל״ב ובשוע״ר סקקי״ב.

ובמציאות של א׳ וט״ו – חוששת לשניהם, גם אם המשיכה לראות בוסת שלפניו, שהרי הספיקה לספור ולטבול. אבל אם היו לה זמנים קרובים, כגון א׳ וז׳ בחודש הרי אם ראתה בא׳ – אין שייך שתשמש בז׳, שהרי טמאה היא, ורק אם לא ראתה בא׳ יש נפקא מינה לחשוש לז׳ בחודש.

[17] וראה לעיל פרק א הלכה טז ובהערה שם, שיש הסוברים שמיד עם נטילת התרופות אינה חוששת לזמני החששות הקודמים ורק תחשוש לזמן שהתרופות אמורות להביא וסת. ויש שהחמירו שרק כשזה נקבע לשלש פעמים אינה חוששת לוסתות אחרות. עי״ש.

[18] בספר טהרה כהלכה פכ״ד סק״ז מביא, שיש בזה מחלוקת האחרונים ופוסק שם להקל כשהספק הוא על עונה אחת מתוך שלש עונות, כך שיש רוב להקל וע״כ תשאל רב. וגם אפשר שהרב יצליח לברר אצלה אולי יודעת ע״פ מאורע מסוים וכיו״ב מתי היה הוסת [או מתי יש לשלול אפשרות וסת] ועי״ז יתברר הספק [או שעכ״פ יתברר אם יש יותר משתי עונות בתוך הספק].

[19] כ״כ בספר טהרה כהלכה פכ״ד ס״ע ועי״ש בהערה 120. וראה לעיל פרק ד הלכה יד.

[20] ראה שוע״ר סי׳ קפט סקקי״ב, ששבעת ימי נדה אין גורמים חששות לוסת שאינו קבוע, אבל כשנקבעו – חוששין להם.

ומסקנת רבינו בקונטרס אחרון שם סק״ד וסק״ה, שגם לקולא קובעת וסת גם בשבעת ימי נדה, עי״ש [ודלא כמו שכתב בסקקי״ב. וכידוע שפוסקים כקונטרס אחרון, שהוא משנה אחרונה של רבינו].

אך בספר טהרה כהלכה פכ״ד סנ״ו פסק שרק אם שתי ראיות הראשונות היו ממעיין סתום אז קובעת גם לקולא, אך אם שלשתם היו ממעיין סתום – קובעת וסת רק לחומרא. ועי״ש בהערה 103. ומתוך זה מובן, שאם ראתה אחר שבעה ימים מתחילת ראייתה, חוששת בפעם אחת וודאי שיכולה לקבוע וסת אם תראה אז שלש פעמים בזמנים שווים [וכל זה כשהפסיקה בטהרה בתוך שבעת הימים או שפסק דמה אחר שבעת הימים וחזרה וראתה אחר כך].

ולענין כתמים וכיו״ב – כ״כ בספר טהרה כהלכה פכ״ד סנ״׳ט. ודבר מובן וברור הוא!

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email