אין בנסיונות ממש

יש לדעת, שכל הנסיונות באמת אין בהם ממש, כי אין שום מציאות שיכולה להסתיר על רצון ה׳, ובשעה שמתחזקים ולא מתפעלים מהם – רואים גם בעיני בשר איך שזה כלום.

בשעה שאברהם אבינו הוליך את יצחק אל העקידה, השטן העמיד את עצמו בצורת הר, בצורת נהר, וכשאברהם לא התפעל מזה אזי ראה שאין בו ממש. ומעשה אבות סימן לבנים, שכאשר לא מתפעלים מהנסיונות (בחיים הפרטיים ומכ״ש בעבודה הציבורית), לא מתחשבים עם שום חשבונות, ולא רק שלא מקטינים את ההוצאות אלא אדרבה, אז מתבטל הנסיון גם בעיני בשר.

ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו, כאשר הוא מתחשב עם הנסיון, אז הנסיון אמנם נהיה הסתר בפועל ממש רחמנא ליצלן, וכאשר הוא יודע שזהו לא יותר מאשר נסיון ולא מתחשב עם זה ומתנהג כך בפועל, אז יורדים כל המצרים, ונהיה הרחבה לעילא ולעילא.

(תרגום חפשי משיחת י״ב תמוז ה׳תשי״ד – בלתי מוגה)

בתוך הים ביבשה

[..] באם הוא הולך בהשליחות, ולא נעצר מפני שום דבר, אזי ברובא דרובא זהו לא יותר מאשר ענין של נסיון, וכמבואר מהו ענין הנסיון – שכאשר מתקרבים לדבר, הרי זה ע״ד שהיה בנסיון העקידה, שהשטן עשה בפני אברהם אבינו ים, ועשה הר וכמה וכמה ענינים כדי למונעו מלמלא את ציווי הבורא, אולם כאשר הגיעו קרוב, נוכחו לראות שאין שום ים ואין שום הר ואפשר ללכת לקיים את רצונו של הקב״ה,

אלא שהענין הוא שצריכים לקפוץ אל תוך הים ואז נוכחים לראות שזה בעצם ״בתוך הים ביבשה״, מכיון שהוא הולך בשליחותו של הקב״ה שהוא מלכו של עולם והוא הבעל הבית בעולם, ומכיון שהוא שלוחו, אזי נהיה ״שלוחו של אדם כמותו״.

(תרגום חפשי משיחת כ׳ מנ״א ה׳תשי״ט – בלתי מוגה)