ברכת "שוש תשיש" בשבע ברכות

הקראת כתבה
יום שלישי ח׳ אלול ה׳תשע״ד
ברכת "שוש תשיש" הינה אודות הגאולה האמיתית והשלמה, בביאת משיח צדקנו, שאז ירושלים תשיש ״בקיבוץ בניה לתוכה״ – קיבוץ גלויות, של כל בני ישראל, לירושלים עיר הקודש.
מאת הרב יוסף קרסיק
כחול

 

 

עידוד לזוג

"שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך .. משמח ציון בבניה".

 

להעלות זכרון ירושלים

א. ברכה[1] זו הינה אודות הגאולה האמיתית והשלמה, בביאת משיח צדקנו, שאז ירושלים תשיש "בקיבוץ בניה לתוכה" – קיבוץ גלויות, של כל בני ישראל, לירושלים עיר הקודש.

על הקשר של ברכת הגאולה ובניין ירושלים כתב רש"י[2]: "לפי שאנו צריכים להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו".

אמנם עדיין צריך להבין: מדוע ברכה זו נאמרת באמצע הברכות העוסקות בדברי החתונה, בין ברכת "יוצר האדם", לברכת "שמח תשמח", לכאורה היה עדיף שהיא תאמר לפני שאר הברכות או אחריהן?

 

עידוד וזירוז לבניית הבית היהודי

ב. אולם באמת ברכה זו מהווה המשך לשלוש הברכות הקודמות – בכך שהיא מהווה עידוד ומרץ למימושם.

פירוש הדברים:

בברכות הראשונות מאחלים לבני הזוג: א) שהמטרה האמיתית לנישואיהם תהיה קיום מצוות הנישואין, "שהכל ברא לכבודו", כבוד הקב"ה, ולא רצונות ותאוות הגוף. ב) שיכירו בכך שהשותפות ביניהם אינה רק של בחירת הגוף אלא עם מהות רוחנית פנימית, שלשניהם שורש רוחני־נשמתי אחד.

מטרות אלו הינן נשגבות וקשות לביצוע, ובני הזוג צריכים כל מיני עידודים וחיזוקים לממש את הדברים, ולכן,

[בנוסף לדברי העידוד האמורים – שעל ידי זה מובטח להם שביתם יהיה מושלם (מציאות אחת), ומלא באושר ושמחה, לאורך ימים שנים טובות, הנה עוד מוסיפים ו]

מעודדים אותם בדברים על הגאולה, שיידעו שעל ידי מעשים אלו הם גורמים אושר, ישועה והצלה להם ולכל העולם כולו, בגאולה השלימה.

 

המשמעות הפנימית ב"עקרה"

ג. בנוסח ברכה זו – "ותגל העקרה בקיבוץ בניה כו'" – ישנו דבר תמוה, שתחילת הברכה סותרת לסופה:

בתחילה אומרים "עקרה" – שאין לה ילדים, ובסוף אומרים – ב"קיבוץ בניה", שיש לה ילדים?

אולם על־פי האמור שהמשמעות הפנימית בברכות אלו היא תיאור יצירת והווית בני הזוג – נבין את נוסח הברכה[3]:

שתי דרגות יש ביצירת בני הזוג: תחילה הם נוצרו כמציאות אחת, אז הם היו קרובים לדרגה הרוחנית של "ה׳ אחד", שבה הכל בבחינת אחד ואין ריבוי וחלוקה. ואחר כך השלב השני שביצירה – שהם התהוו כשני אנשים נפרדים, וזה נוצר בדרגה שבה חל ריחוק מהרגשת האחדות של "ה' אחד"[4].

ושתי דרגות אלו הן כנגד שני הדברים המוזכרים בברכה: "עקרה" ו"בניה":

"עקרה" – "אחד" (זוג אחד, נשמה אחת) בלי ילדים, מפני שיש קירבה לדרגה הרוחנית העליונה של "ה' אחד", שהכל בבחינת "אחד" ואין ריבוי והתחלקות.

ו"קיבוץ בניה" — יש ילדים, כלומר שקיימת התרבות וחלוקה, מורה על הדרגה בה יש ריחוק מההרגשה הרוחנית העליונה של אחדות "ה' אחד".

וברכה זו – "ותגל עקרה בקיבוץ בניה" – נאמרת לבני הזוג, ומשמעותה:

שהמעלה הרוחנית של בחינת ה"עקרה", הרגשת האחדות האמיתית של ה' אחד, תהיה מורגשת בעולם הפירוד, העולם הגשמי, שם קיימת חלוקה של "בניה" – "ותגל עקרה (בחינת אחד תגל, אפוא? בקיבוץ בניה (בעולם הריבוי, בעולם הגשמי)".

וזהו ב"קיבוץ בניה", שגם בבניה, מקום הריבוי – יהיה קיבוץ, אחדות של בחינת "ה' אחד".

 

 

הערות



[1] בהבא לקמן ראה – סידור עם דא"ח מאדמו"ר הזקן עמוד 272. מאמרי אדמו"ר האמצעי "דרושי חתונה, חלק א', עמודים: רנא, רעח, רפב, שיז ושל.

[2] רש"י במסכת כתובות דף ח, תחילת עמוד א.

[3] ראה דרושי חתונה א, עמוד רעז. ועוד.

[4] ובדרושי חתונה (שם) מבואר, שזו היא הסיבה (הפנימית) שארבע האמהות (שרה, רבקה, רחל, ולאה) מצד עצם טבעם היו עקרות, וילדו ילדים רק בדרך נס, כי אצל האמהות עצם טבעם היה הרגשת "ה' אחד", ללא ריבוי.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email