הריון לידה ברית פדיון הבן ותספורת

הקראת כתבה
יום ראשון כ׳ אלול ה׳תשע״ד
המנהגים של החסידים בענייני הריון לידה ברית פדיון הבן ותספורת כולל טיפים וסגולות לזרע חייא בר קיימא, ללידת בן זכר להריון קל ולידה קלה וכו’.
מאת הרב יוסף קרסיק
עמק

 

 

סגולות לילדים

 

א. דיוק וזהירות בשמירת דיני טהרת המשפחה – נדה, הפסק טהרה,

 

טבילה במקוה כשר וכו’ – הינם סגולה ללידת ילדים.

 

רצוי ללמוד את הלכות הטהרה לפרטיהם, אצל רב מורה־הוראה[1].

 

ב. בדיקת התפילין והמזוזות1.

 

ג. לימוד תורת החסידות, ומה טוב שלא יעברו שלושה ימים בלי לימוד חסידות. וכמו כן התעסקות בעבודת הקודש בקירוב לבם של ישראל לאביהם שבשמים, והפצת המעינות חוצה – מועיל לזכות לראות פרי בטן[2].

 

ד. לגור בארץ הקודש[3].

 

ה. לבדוק האם בשידוך שלהם היה פגיעה בכבוד מי שהוא או מי שהיא – ולבקש מהם מחילה[4].

 

 

 

סגולות להתברך בבן זכר

 

ו. קיום מצוות אהבת ישראל בהידור[5].

 

ז. נתינת צדקה כל בוקר, לפני התפילה. כדאי שהצדקה תהיה בעבור אכילה ושתיה של ילדים עניים5.

 

ח. הכנסת אורחים בסבר פנים יפות[6].

 

 

 

הנהגות בימי הריון

 

א. בשלושת החודשים הראשונים של ההריון מעלימים את הדבר לגמרי. ולא מגלים אפילו לבני המשפחה הקרובים ביותר[7].

 

ב. עד החודש החמישי אין מפרסמים את הדבר בפרהסיא, אבל מגלים לקרובים ביותר7.

 

ג. רצוי לבדוק את מזוזות הבית, אם לא בדקו אותם בשנה האחרונה[8].

 

ד. על האשה להקפיד ולמלאות בדייקנות את הוראות הרופאים בענייני

 

אכילה ושתיה, מיעוט טירחה יתירה וכדומה[9].

 

ה. להשתדל ככל האפשר להמנע מבדיקות פנימיות, ולעשות רק בדיקות חיצוניות. כמו כן אין לבצע בדיקת מי שפיר, גם אשה שהיא בגיל מבוגר (וזאת לעשות בצורה שלא תפגע ברגשות הרופא).

 

ו. הנהגת האשה בתקופת ההריון משפיעה על הולד, לכן, מנהג נשים צדקניות שבתקופת ההריון – הם משתדלות להוסיף בקיום מצוות ומעשים טובים[10].

 

ז. כמו כן, לטובת הולד שבזמן ההריון האשה תסתכל על דברים קדושים וטהורים, ותשתדל להמנע מלהביט על דברים לא טהורים.

 

ח. בתקופת ההריון כדאי שתתן כל ערב שבת ויום טוב לפני הדלקת הנרות – צדקה. וכדאי שזה יהיה במספר של 18 (חי), ולקופת רבי מאיר בעל הנס[11].

 

ט. מנהגנו שנשים אינן הולכות למקוה לאחר הכניסה לחודש התשיעי[12].

 

י. מובא בספרים[13] שבחודש התשיעי של הריון אשתו, ישתדל הבעל לפתוח את ארון קודש לקריאת התורה, ובצניעות וללא בליטות[14].

 

יא. על פי מנהג האריז”ל ב”כפרות” של ערב יום כיפורים – אשה בהריון לוקחת שלושה עופות:2נקבות ו־1זכר[15].

 

יב. ל”קוואטר” (הבאת התינוק לברית), ול”שושבינין” (ליווי החתן והכלה לחופה), אין לוקחים בני זוג שהאשה בהריון[16].

 

 

 

בעיות בהריון

 

אשה שיש לה בעיות שונות וקשיים שונים בעת ההריון כדאי שתנהג כדלקמן[17]:

 

א. על האשה להשתדל, בלי־נדר, לתת צדקה בכל בוקר מימות החול.

 

ב. לתת צדקה בערב שבת ויוס־טוב, לפני הדלקת הנרות, לקופת רבי מאיר בעל הנס.

 

ג. על הבעל להקפיד ולומר תהילים מידי יום ביומו, על פי החלוקה הידועה לימי החודש.

 

ד. בקריאת שמע שעל המיטה, לפני ברכת “המפיל’, יאמר הבעל את מזמור כ’ בתהילים: “למנצח גו’ יענך ה’ גו'”, וכשיגמור את המזמור יחזור עוד הפעם על הפסוק השני: “יענך ה’ גו”‘.

 

בעת אמירת מזמור התהילים יחשוב: “יהי רצון מלפני ה’ יתברך, כאילו שכיוונתי את כל הכוונות השייכות לזה”.

 

 

 

עת הלידה

 

א. בחדר היולדת בבית הרפואה וגם בבית יש לתלות “שיר המעלות” (הידוע ומפורסם בכל תפוצות ישראל, המובא בספר “רזיאל המלאך”) – כסגולה לשמירה כו’, הן ללידה עצמה שתהיה כשורה ובנקל, והן לימים שלאחר הלידה – לאורך ימים ושנים טובות, לאשה ולרך הנולד[18].

 

ב. כבוד קדושת אדמו”ר ה”צמח צדק” נשמתו־עדן, הורה לבניו שבשעת לידת כ”ק אדמו”ר מהר”ש יאמרו מזמורי תהילים אלו: א. ב. ג. ד. כ. כא. כב. כג. כד. לג. מז. עב. פו. צ. צא. קד. וממזמור קיב עד סוף התהילים[19].

 

ג. אין לבעל להיות נוכח בחדר הלידה בשעת הלידה[20].

 

ד. אומרים בשם כ”ק אדמו”ר שיולדת אינה מברכת שהחיינו[21].

 

ה. בעריסת התינוק מניחים דברי קדושה: “שיר המעלות”, וכדומה18.

 

רבים נוהגים להניח תמונות של האדמו”ר.

 

ו. צריך להשתדל שהתינוק לא יסתכל בצורות טמאות, וגם בגיל מאוחר יותר – שלא ישחק במשחקים שבהם צורות של חיות טמאות18.

 

ז. כ”ק אדמו”ר ציווה שבעיר־הקודש ירושלים, בין החומות, יכתבו “ספר תורה” מיוחד עבור כל ילדי ישראל, לזכות ולברכה כו’, ולקנות עבור כל ילד אות אחת בספר התורה, בסכום השוה לכל נפש – דולר אחד (ממטבע ארה”ב)[22].

 

 

 

מהלידה עד לברית

 

א. כאשר היולדת חוזרת לביתה מקובל שילדים, תינוקות־של־בית־רבן, באים מידי ערב עד ללילה שלפני הברית, ובמיוחד בלילה שלפני הברית – לבית שבו נמצא התינוק, ואומרים פסוקי תורה כסגולה לתינוק שנולד[23].

 

ב. מקובל לומר “קריאת־שמע”, ויהי נועם עד סופו ופסוק “המלאך הגואל”, ועוד פסוקים. ויש הנוהגים גם לומר את הי”ב פסוקים ומאמרי חז”ל הידועים, שנבחרו על ידי כ”ק אדמו”ר ללמוד במיוחד עם ילדי ישראל כו’.

 

ג. לאחר מכן נהוג לכבד את הילדים במיני ממתקים.

 

 

 

שלום זכר

 

ד. ליל שבת שלאחר הלידה עושים משתה ושמחה, והוא נקרא “שלום זכר”, ומקובל לכבד את המסובים במיני מזונות, פירות וכדומה. רבים נוהגים לכבד את המסובים ב”חומוס” (ארבעס)[24].

 

ה. נוהגים שאבי הבן עולה לתורה בשבת שקודם הברית.

 

 

 

הלילה שלפני הברית

 

ו. הלילה שלפני הברית נקרא “ליל שימורים” (וואך נאכט). נוהגים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בלימוד תורה. יש סדר לימוד מיוחד הנדפס בכמה ספרים (לדוגמא בסידור ר’ יעקב מעמדין)[25].

 

 

 

ברית המילה

 

א. השיקול העיקרי והחשוב בבחירת מוהל הוא – מומחיות בעשיית בריתות, ואחר כך יש להתחשב בעניינים רוחניים – ידיעת כוונות רוחניות כו’.

 

לכן, אם יש ספק באיזה מוהל לבחור: מוהל אחד הינו מומחה ואינו מתמצא כל־כך בכוונות, והשני יודע כוונות כר, אך מומחיותו קטנה מהראשון – יש להעדיף את המומחה[26].

 

ב. אם קיים ספק, אפילו ספק רחוק מאוד, שעשיית הברית תסכן את חיי

 

התינוק — צריך לדחות את הברית עד שהוא יחלים ויבריא לחלוטין, ולא יהיה שום סיכון לעשות לו ברית[27].

 

ג. תינוק שחלה במחלה שדוחים בגללה את הברית (כמו כשהתינוק “אדום” או “צהוב” וכדומה), לאחר שהבריא ממתינים עוד שבעה ימים מלאים ורק אז מלים אותו[28].

 

 

 

זמן ברית המילה

 

ד. אף על פי ש”זריזים מקדימים למצוות”, מכל מקום ניתן לדחות את הברית לשעות היום המאוחרות, אם אז יהיה ציבור גדול יותר, “רוב עם”, והשמחה תהיה גדולה יותר[29].

 

 

 

סנדק

 

א. מסופר על כ”ק אדמו”ר הריי”ץ, שפעם כאשר הוא כובד בסנדקאות – לבש את הטלית שלו אך הוא לא בירך עליה (אף שהיה כשלוש או ארבע שעות לאחר התפילה), וכן נהג גם כ”ק אדמו”ר[30].

 

ב. בעת היותו סנדק, נהג כ”ק אדמו”ר שהטלית היתה מונחת רק על כתפו ולא על ראשו, ולראשו חבש מגבעת[31].

 

ג. כ”ק אדמו”ר המליץ שלא לקחת שני כסאות נפרדים ל”כסא של אליהו הנביא” ול”סנדק”, אלא הסנדק ישב על אותו כסא של אליהו[32].

 

ד. אין מכבדים אדם אחד להיות סנדק אצל שני אחים או יותר, אבל הרב ה”מרא דאתרא” יכול להיות סנדק אצל שני אחים או יותר[33].

 

 

 

הברית

 

ה. חסידים הרוצים לכבד את ה”רבי” בסנדקאות ואין הדבר אפשרי, נוהגים להניח תמונה של ה”רבי” על ברכי הסנדק, תחת הכרית שעליה מניחים את התינוק[34].

 

א. האם המוהל לובש טלית או לא, אין אצלנו מנהג קבוע: במקום שנוהגים שהמוהל לובש טלית – שילבש, ובמקום שנוהגים שהמוהל לא לובש – שלא ילבש[35].

 

ב. אין מברכים ברכת “שהחיינו” בברית מילה[36].

 

ג. צריך להשתדל בכל היכולת שיעשו פריעה בנפרד[37].

 

ר. את המציצה צריכים לעשות בפה ולא על ידי כלי כלשהו[38].

 

 

 

סעודה

 

ה. לאחר הברית נוטלים ידים לסעודה. מנהג אנ”ש שבעת הסעודה אבי הבן אומר דברי תורה (מאמר חסידות) בנושא של ברית מילה[39].

 

ו. נוהגים בעת הסעודה לנגן את ניגונו של אדמו”ר הזקן המכונה “ד’ בבות”38*

 

ז. לאחר הסעודה בברכת המזון, לאחר “ממרום ילמדו כו'”, אומרים את “הרחמן לברית מילה” הנדפס בסידורים (ואחר־כך ממשיכים “הרחמן הוא יזכנו כו'”).

 

ח. בעת הסעודה (או אחריה) נותנים סכום כסף לישיבה. דמי קדימה עבור “שכר לימוד” לרך הנימול. כשיגדל בעזרת ה’ וילמד בישיבה[40].

 

 

 

קריאת שמות

 

א. נתינת השם לילדים נקבעת על־ידי ההורים, ומלמעלה מכוונים את ההורים לתת לילדיהם את השם הראוי והמתאים להם – “הקב”ה משים בפי ההורים השם”[41].

 

ב. בין ההורים עצמם, הסדר הנהוג בדרך כלל הוא – שנתינת השם לילד הראשון שייכת לאבא, השני לאמא, השלישי שוב האבא וכן הלאה (וכל זה כשאין מנהג קבוע אחר)[42].

 

ג. בכל־זאת, ברור ופשוט שהשם צריך להיות מוסכם ומקובל על שני ההורים[43].

 

ד. כדאי לקרוא לבנו אחר שם רבו, וכן החסידים נוהגים לקרוא לילדיהם על שם רבותיהם והרבניות[44].

 

ה. כשיש לצדיק שני שמות ואי אפשר לתת לתינוק את שני השמות (כי כך נקרא אחד מההורים וכדומה) – ניתן לקרוא לילד רק שם אחד משמותיו של רבו[45].

 

ו. כאשר קוראים לילד על שם רבו וכדומה, אין לצרף לשמו עוד שם נוסף (של אדם אחר)[46].

 

ז. בנוגע לקריאת שם על שם אדם חי – הדבר תלוי במנהגי העדות השונות: אצל הספרדים קוראים על שם אדם חי, ואדרבה זה לכבוד לאדם החי שקוראים לילד על שמו, ואילו אצל האשכנזים מקפידים ונזהרים שלא לקרוא שם לילד על שם אדם חי[47].

 

 

 

שם לבת

 

א. זמן קריאת השם לבת הוא בקריאת התורה הקרובה ללידה[48].

 

ב. ב”מי שבירך כו'” ללידת הבת אומרים “לגדלה לתורה לחופה ולמעשים טובים”[49].

 

ג. עושים סעודת שמחה כשקוראים שם לבת, להלל, לשבח ולהודות לה’ יתברך[50]

 

 

 

נרות שבת קודש

 

ד. ילדות קטנות, מגיל שהן מבינות את משמעות הדלקת נרות שבת (גיל שלוש בערך) – מדליקות נר אחד כל ערב שבת ויום טוב, ומברכות כמו נשים נשואות[51].

 

ה. בפעם הראשונה שהילדה מתחילה להדליק נר – היא מברכת ברכת שהחיינו, ועל הילדה ללבוש בגד חדש בעת ההדלקה (או כשההדלקה הראשונה היא בערב יום־טוב, שממילא מברכים שהחיינו).

 

 

 

פדיון הבן

 

א. מצוות עשה על כל איש מישראל לפדות את בנו הבכור לאמו הישראלית. ביום השלושים ואחד ללידתו[52].

 

ב. אם יום השלושים ואחד חל בשבת או יום־טוב – דוחים את הפדיון למחרתם ואין מקדימים[53].

 

 

 

סדר הפדיון

 

ג. אבי הבן ואמו לובשים בגדי שבת. ואת הבכור מלבישים בבגדים נאים, ומקשטים אותו בקישוטי כסף וזהב. ומניחים אותו על גבי טס של כסף, ומביאים אותו לפני הכהן (גם המוחזק בכהונה)[54].

 

ד. האב מודיע לכהן שהתינוק הוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית, ואומר לו: “אשתי הישראלית ילדה לי בן זה הבכור”.

 

ה. הכהן שואל את האב: “במאי בעית טפי בבנך בכורך או בחמש סלעים דמחיבת ליתן לי בפדיון בנך בכורך זה”. והאב אומר: “בעניא בבני בכורי זה והילך חמשה סלעים בפדיון דמחיבנא ביה”.

 

ו. האב נותן לכהן את דמי הפדיון – חמישה סלעים50, שהוא משקל של 96.2גרם כסף טהור[55], ומברך “על פדיון הבן”, וברכת “שהחיינו”.

 

ז. נוהגים להזמין לכל הפחות עשרה יהודים, שיהיו נוכחים בפדיון הבן52.

 

ח. נוהגים לעשות סעודה של מצווה לכבוד הפדיון. נהוג שנוטלים ידים עוד לפני הפדיון. זכות גדולה יש למשתתף בסעודה זו. והיא נחשבת כמו שהתענה פ”ד תעניות[56].

 

 

 

הפטורים מפדיון

 

א. בכור שאביו כהן או לוי, או שאפילו רק אמו כהנת או לויה – פטור מפדיון הבן[57].

 

ב. בכור שנולד בניתוח קיסרי – פטור מפדיון[58].

 

ג. אשה שהפילה, התינוק הנולד אחריו פטור מפדיון הבן[59].

 

ד. מועד ההפלה – הפוטר את הבן הנולד אחריו מפדיון:

 

הפילה לאחר שלושה חודשים להריון – הנולד אחריו פטור מפדיון. הפילה לאחר ארבעים יום מתחילת ההריון ולפני מלאות שלושה חדשים – הדבר בספק, ויעשו פדיון לנולד אחריו אך ללא ברכה. הפילה לפני ארבעים יום להריון – הנולד אחריו חייב בפדיון בכל הבכורות, שפודים ומברכים.

 

 

 

מהברית עד התספורת

 

א. נוהגים להשמיע בפני התינוקות שירי קודש (ויש שנהגו לשיר את הזמר “צימוקים ושקדים”, המדבר בשבח התורה)[60].

 

ב. כשהילד גדל מעט, והדבר אפשרי, מקובל בקרב יהודים יראי שמים להקפיד עמו בכמה עניינים של קדושה[61].

 

ג. ילד שמתחיל ללכת מלבישים לו כיפה, וישנם כאלו המלבישים כיפה עוד לפני זה, ויש המלבישים כיפה מיום הברית מילה.

 

ד. כאשר התינוק גדל מעט נוהגים אנשי מעשה ליטול לו ידיים ידים מידי בוקר.

 

ה. [הרבנית חנה נשמתה־עדן, אמו של כ”ק אדמו”ר, סיפרה שמיום לידתו של אדמו”ר כל פעם שהתעורר משנתו ורצה לאכול – נטלה את ידיו][62].

 

ו. כשמתחיל לדבר מלמדים אותו לאמר “מודה אני כו'”, מידי בוקר. וכן מלמדים אותו בעל פה את הפסוק “שמע ישראל גו'”. “תורה ציוה לנו משה גו'”.

 

ז. כ”ק אדמו”ר הרש”ב הורה לבנו אדמו”ר הריי”ץ[63]: מהלידה להלביש כיפה. מגיל של כחצי שנה בערך[64] ליטול ידי התינוק כל בוקר. כשיתחיל ללכת – להלבישו ציצית.

 

ח. כאמור לעיל מקפידים שהילד ימנע מלראות צורות של חיות טמאות, ואדרבה מניחים ליד מיטתו דברי קדושה, ויש המניחים תמונות של צדיקים וכיוצא בזה.

 

ט. עוד לפני גיל שלוש, בהתאם לכשרונותיו, מתחילים ללמד את הילד אותיות הא’ ב’ כו’[65].

 

 

 

מנהגי השינה

 

י. שירי ערש שמזמרים לילדים כדי להרדימם צריכים שיהיו עם מילים שיש בהם תוכן של קדושה[66].

 

יא. לפני השינה, נוהגים שהתינוקות מנשקים את המזוזה שעל פתח חדרם.

 

יב. ישנים עם כיפה[67].

 

[יג. כמה עצות לשינה רגועה – לילד שחולם חלומות רעים ונמצא בפחדים, או שמתעורר רבות באמצע הלילה וקשה עליו השינה[68]:

 

א לבדוק האם המזוזה בחדר השינה כשירה. ב להקפיד באמירת “שמע ישראל גו'”, וברכת “המפיל” לפני השינה. ג להקפיד שהוא אוכל כראוי, ולא חסר לו במנת מזונו. ד לבדוק שכל המזון שהוא אוכל במשך היום – כשר. ה לספר לו לפני השינה סיפורי חסידים (לדוגמא: מ”ספר הזיכרונות” של כבוד־קדושת אדמו”ר הריי”ץ). ו להניח סמוך למיטה מזוזה כשירה (עטופה כראוי). ז לתת צדקה].

 

 

 

תספורת

 

א. מנהג ישראל שאין מספרים את שערות הראש של הילדים עד שימלאו להם שלוש שנים[69].

 

ב. ביום מלאות לילד שלוש שנים מספרים את שערות ראשו, ומשאירים “פיאות” משני צידי הראש.

 

ג. לכבוד התספורת והפיאות – עושים מסיבה מיוחדת עם משתה ושמחה[70].

 

ד. את המסיבה ניתן לדחות בכמה ימים, אולם את התספורת עצמה מדייקים לעשות ביום ההולדת עצמו[71].

 

ה. כאשר יום ההולדת חל בימים שאין מסתפרים בהם (כגון שבתות, חגים, ימי הספירה, ימי בין המצרים וכדומה) – דוחים את התספורת לאחר אותם הימים, ובשום אופן אין מקדימים ומספרים את הילד לפני מלאות לו שלוש שנים[72].

 

ו. אם יום ההולדת חל בימים שמחג הפסח עד ל”ג בעומר – עושים את התספורת בל”ג בעומר. ואם יום ההולדת חל לאחר ל”ג בעומר – אין מקדימים לל”ג בעומר, אלא דוחים עד לשבועות.

 

ז. אין מסתפרים בראש חודש, ולכן כשיום ההולדת חל בראש חודש – יש להסתפר מיד למחרת ראש חודש.

 

 

 

מירון

 

ח. המנהג בארץ הקודש לעשות את התספורת במירון, על קבר התנא האלוקי – רבי שמעון בר יוחאי68.

 

ט. ילד שנולד בימים שמחג הפסח עד לל”ג בעומר – יש עניין גדול ומיוחד לספרו בל”ג בעומר במירון, שהוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי[73].

 

 

 

אחרי התספורת

 

י. מיום התספורת מתחילים לחנך את הילד לברך את ברכות השחר, ברכת המזון, וקריאת־שמע שעל המיטה וכן מלבישים לו טלית־קטן (ואילו גיל לבישת “כיפה” הוא זמן רב לפני גיל התספורת, כאמור)67.

 

יא. אף כי בדרך־כלל לא ניתן לקבוע גיל מדוייק לתחילת לימוד הילדים ב”חדר”, שכן זה תלוי בכל ילד וילד בהתאם להתפתחותו וכשרונותיו, מכל מקום מקובל להכניס את הילד ל”חדר” מגיל שלוש ומעלה.

 

“גן ילדים”, בו הילדים לומדים אלף־בית ועוד – נחשב ל”חדר”[74].

 

 

 

יום תחילת הלימוד

 

א. יום הכנסת הילד ל”חדר” ללמוד, הוא יום שמחה ושבח והודאה להקב”ה על הזכות להכניס את הילד תחת כנפי השכינה[75].

 

ב. בבוקר. יוליך האב את ילדו אל החדר, כשהילד עטוף בטלית, כדי שהוא לא יראה דברים טמאים, ובהגיעו לחדר, ימסור האב את בנו לחיק המלמד.

 

ג. מתחילים ללמוד עם הילד: אותיות א’ ב’, ואחר־כך סדר האותיות מהסוף להתחלה – תשר”ק כו’.

 

ד. מקובל להתחיל ללמוד את האותיות מתוך ספר קודש, וחסידים מתחילים מתוך השער של ספר ה”תניא”[76].

 

ה. בעת הלימוד – מורחים דבש על האותיות, והילד מלקק את הדבש, כדי לחבב עליו את הלימוד כו,73.

 

ו. אומרים עם הילד פסוקים: “תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב”. “תורה תהא אומנתי ואל שדי בעזרתי”. “ויקרא אל משה וידבר ה’ אליו מאוהל מועד”.

 

ז. יש הנוהגים להביא עוגה שנילושה בדבש, עליה כתוב: “ה’ אלוקים נתן לי לשון לימודים לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אוזן לשמוע כלימודים. ה’ אלוקים פתח לי אזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגתי” – והמלמד אומר עם הילד מילה במילה.

 

ח. מביאים ביצה קשה מקולפת, עליה כתוב: “ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אני נותן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק” – והמלמד אומר עם הילד מילה במילה.

 

ט. נותנים לילד לאכול מהעוגה והביצה.

 

י. זורקים על הילד סוכריות, ואומרים לו שמלאך מיכאל הוא הזורק[77].

 

יא. כדאי להרבות בנתינת צדקה ביום זה.

 

יב. יש הנהוגים שהאבא מתענה ביום זה, ובלילה עורכים סעודה של מצווה.

 

 

 

לימוד וחינוך הילדים

 

א. סדר הלימוד הוא: קודם מלמדים את האותיות, א’ ב’ כו’, ואחר־כך את הנקודות, קמץ פתח כו’. והילד אומר: “קמץ א’ א”[78].

 

ב. ללמד את הילד לקרוא את הנקודות בלשון הקודש, אולם אחינו הספרדים – הנוהגים מדורי דורות לקרוא בהברה ספרדית – אינם צריכים לשנות את מנהגם (שמנהג אבותיהם בידם)[79].

 

ג. חינוך ילדים, כולל גם סיפורי ניסים ונפלאות שאירעו לעם ישראל[80].

 

ד. ההורים חייבים כל יום להקדיש כחצי שעה מחשבה אודות חינוך בניהם, ולעשות ככל שבכוחם, ויותר מכפי כוחותיהם, לדאוג ולפעול על בניהם שיתחנכו בדרך טובה וישרה, ברוח ישראל סבא[81].

 

ה. בצוואת כ”ק אדמו”ר הרש”ב לבנו – אדמו”ר הריי”ץ61: עד גיל בר מצוה לא ללמוד שום לימודים חוץ מלימוד תורה. להשגיח מאוד שלא יקרא ספרים חיצונים. בשנת הי”א או הי”ב יתחיל ללמוד ספר התניא.

 

 

מקורות והערות

 


[1]לקוטי שיחות חלק יב, עמוד 178.

[2]אגרות קודש חלק ה, עמוד קפה. חלק יד, עמוד שמ.

[3]לקוטי שיחות חלק כב, עמוד 299.

[4]אגרות קודש חלק יח, עמוד לב.

[5]אגרות קודש חלק ז, עמוד נא.

[6]אגרות קודש חלק יט, עמוד שלג.

[7]אגרות קודש כ”ק אדמו”ר מהוריי”ץ, חלק ט, עמוד רפד.

[8]היכל מנחם חלק ג, עמוד קצא. ועוד.

[9]אגרות קודש חלק טו, עמוד קסה. היכל מנחם חלק ב, עמוד נא. חלק ג, עמוד קצ. ובנוגע לשלילת הבדיקות הפנימיות – פשוט שהכוונה לימי ההריון ולא לעת הלידה, או לפניה ואו אחריה.

[10]התוועדויות תשמ”ז חלק ב, עמוד 37.

[11]אגרות קודש חלק כ, עמוד ר. ועוד.

[12]אגרות קודש חלק חי, עמוד נא.

[13]עבודת הקודש מהחיד”א ס”ג, ס”ד. רפאל המלאך מערכת מעוברת.

[14]באגרות קודש חלק ז עמוד קח מובא מנהג זה, אולם שם לא כתוב שמדובר רק בחודש התשיעי להריון (ואולי המענה נכתב למי שאשתו היתה בחודש התשיעי), ובאגרות קודש חלק ו, עמוד כז, מובא המנהג “במענה על הודעתו אשר זוגתו תחי’ נכנסה בחודש התשיעי”. בחוברת “מנהגי חב”ד בענייני הריון כו'” לא הובא מנהג זה, ויש אומרים שכ”ק אדמו”ר מחק את המנהג.

[15]לקוטי שיחות חלק כב, עמוד 59.

[16]לקוטי שיחות חלק כב, עמוד 56.

[17]אגרות קודש חלק ה, עמוד קה. חלק ו, עמוד קד. באגרות אין מפורש שמדובר אודות אשה שיש לה בעיות וסיבוכים, אולם לכאורה כן משמע מהתוכן של הדברים, וגם מכמה לשונות הכתובים בהם (“מצב בריאות זוגתו”, “בטח ממלאה אחרי הוראת הרופאים”. מדובר אודות ה”חודש השני להריונה”, וכבר “דיברתי עם אבי'”, “כפי הוראות הרופאים – שביקרה אצלם”, ועוד).

[18]התוועדויות תשמ”ז חלק ב, עמוד 37.

[19]ספר התולדות אדמו”ר מהר”ש, שנערך ע”י כ”ק אדמו”ר, בתחילתו.

[20]שערי הלכה ומנהג חלק ד, עמוד לט. *

[21]בשם הריל”ג שי’.

[22]שיחות ניסן תשמ”א. עוד.

[23]ראה אוצר הברית (ירושלים תשנ”א, ויסברג), חלק ב, עמוד ריב. ועוד.

[24]ראה מקורות בספר אוצר הברית חלק ב, עמוד קצז ואילך. ועוד.

[25]ספר השיחות תש”ג, עמוד 155. חנוך לנער עמוד 5. ועוד.

[26]אגרות קודש חלק ז, עמוד רלב.

[27]אגרות קודש כ”ק אדמו”ר מהוריי”ץ, חלק ט, עמוד צ.

[28]פסקי דינים צמח צדק, יורה־דעה, סימן רסג. ובנוגע לצהוב – הוראת כ”ק אדמו”ר להחי”ק שיחי’ – הובא ב”מנהגי חב”ד בעניני הריון כו'”, עמוד 22.

[29]אגרות קודש חלק ד, עמוד קנד.

[30]שיחת ז’ אדר תשי”א. תורת מנחם חלק ב, עמוד 277. אמנם בהיכל מנחם חלק ג, עמוד רמה כתוב שהטעם שאדמו”ר הריי”ץ לא בירך הוא כי בברכתו על הטלית בבוקר כיוון להוציא ידי חובה את העיטוף בטלית לסנדקאות.

[31]“מנהגי חב”ד בענייני הריון כו”, עמוד 24.

[32]אגרות קודש חלק ד, עמוד קכט. אבל בהערות התמימים, אהלי תורה חוברת שיז, עמוד יא מובא מנהג אחר.

[33]רמ”א יורה־דעה סימן רסה, סעיף יא. ועיין במנהגי חב”ד בענייני הריון כו’ עמוד 23, ובההערות שם.

[34]היכל מנחם חלק ג’, עמוד רמב.

[35]היכל מנחם חלק ג, עמוד רמד. וראה הערות התמימים, אהלי תורה חוברת שיז, עמוד יא.

[36]מנהגי חב”ד בענייני הריון כו’ עמוד 31.

[37]אגרות קודש חלק טו, עמוד צב. אמנם, אם הדבר נעשה בדרך אגב – אין בכך מאומה, אבל לא לעשות כן לכתחילה ולפרוץ את גדר המילה והפריעה. היכל מנחם חלק ג, עמוד רמד.

[38]ובמקום הכרחי (שבאם יעשה בפה – יעבירו אותו ממשרתו) – יש לעשות מציצה על ידי שפורפרת מזכוכית. אגרות קודש אדמו”ר הרש”ב חלא א, עמוד שפז. אגרות קודש כ”ק אדמו”ר חלק טו, עמוד צב, עמוד שמא, ועיין שם בנוגע להנחת מוך בשפורפרת.

[39]מנהגי חב”ד בענייני הריון כו’ עמוד 33. *

[40]היום יום, כח אדר שני. בשנת תשי”א נתן כ”ק אדמו”ר חמש דולר, ואמר שזהו הערך שיש לתת כדמי קדימה.

[41]כתבי האריז”ל, ספר הגלגולים הקדמה כג. ועיין באגרות קודש חלק ט, עמוד קלו.

[42]אגרות קודש חלק ה, עמוד קכג.

[43]אגרות קודש חלק יג, עמוד קמו.

[44]ראה מנהגי חב”ד בעניני הריון כו’ עמוד 40. וראה בספר “זיו השמות”(ווילהלם, ברוקלין, תשמ”ח) עמוד 53.*

[45]“כפר חב”ד” גיליון 712, עמוד 13,

[46]אגרות קודש אדמו”ר מהוריי”ץ חלק ט, עמוד ריד.

[47]התוועדויות תשמ”ג, חלק ב, עמוד 760.

[48]אגרות קודש חלק יד, עמוד נו.

[49]אגרות קודש, כ”ק אדמו”ר הרש”ב זי”ע, חלק א, עמוד רי.

[50]טעמי המנהגים סימן תתקכט.

[51]לקוטי שיחות חלק טו, עמוד 168. ספר השיחות תש”נ, חלק ב, עמוד 481. ועוד. בשיחת שבת ויקרא תשמ”ב(התוועדיות, חלק ב, עמוד 1112) לא נאמר שצריך בגד חדש עבור ה”שהחיינו”. ועוד עניין: שם כתוב שמברכת שהחיינו רק המתחילה להדליק בגיל חינוך, אבל נערה בגיל בת מצוה (12) המתחלת להדליק – אינה מברכת שהחיינו].

[52]רמב”ם תחילת הלכות בכורים. טור ושולחן־ערוך יורה־דעה סימן שה, סעיף א, יא.

[53]שולחן ערוך שם, סעיף יא. לשון רבנו הזקן בשולחן ערוך אורח־חיים, סימן שלט, סעיף ו: “ימתין עד יום א’ בשבת”.

[54]פדיון הבן כהלכתו(ירושלים, תשנ”ג, אבערלענדער), עמוד רכה ואילך.

[55]שיעורי תורה (נאה) עמוד פב.

[56]אגרות קודש חלק י, עמוד פה.

[57]שולחן ערוך שם סעיף יח.

[58]שולחן ערוך שם, סימן כד.

[59]פדיון הבן כהלכתו, עמוד מב ואילך.

[60]שבת שופטים תשמ”א (חלק ד, עמוד 559). ועוד.

[61]התוועדויות תשמ”ב, חלק ב, עמוד 708. תשמ”ז חלק ד, עמוד 200.

[62]ראה ימי מלך חלק א, עמוד 113.

[63]“בחלק הצוואה הכללית ובו גם בענין הנהגה בכלל, והנהגה וחינוך לילד משנולד בפרט”. נדפס באגרות קודש אדמו”ר הרש”ב, חלק ב, עמוד תתקה.

[64]בלשון אדמו”ר: “אחר ימי העטיפה (וויקלען)”, שהוא בערך בגיל חצי שנה.

[65]לקוטי שיחות חלק ז, עמוד 350. אגרות קודש חלק יד, עמוד מ.

[66]התוועדויות תשמ”ז, חלק ב, עמוד 647.

[67]אגרות קודש חלק ג, עמוד שצז.

[68]אגרות קודש חלק ד, מכתב מ’תתק. חלק יב מכתב ד’רנט. חלק טו מכתב ה’תרכה. חלק יז מכתב ו’שיד, ו’שצד.

[69]ספר המנהגים חב”ד, עמוד 87. אגרות קודש חלק ז, עמוד רלה. חלק ה, עמוד כא.

[70]אגרות קודש חלק יא, עמוד ס.

[71]אגרות קודש, כ”ק אדמו”ר, חלק כב, עמוד שלו.

[72]לקוטי שיחות חלק יד, עמוד 378. אגרות קודש חלק חי, עמוד קצא.

[73]אגרות קודש חלק יד, עמוד לט.

[74]היכל מנחם חלק ג, עמוד רמז.

[75]קב הישר פרק עב. רוקח סימן רצו.

[76]התוועדויות תשמ”ב, חלק ג, עמוד 1244. תשמ”ג חלק ב, עמוד 792. תשמ”ז חלק ב, עמוד 449.

[77]ראה ספר השיחות תש”א, עמוד 30. ואין זה שקר מכיוון שעושים זאת בשליחות מלאך מיכאל. שיחת שבת פרשת פינחס תשל”ד. זאת חנוכה תשל”ט סעיף כח. תשמ”א חלב ב, עמוד 406.

[78]שיחת ג’ דסליחות תשט”ו, עמוד שנח. התוועדויות תשמ”ו חלק ב, עמוד 417. אגרות קודש חלק ח, עמוד פב. אגרות קודש כ”ק אדמו”ר הריי”ץ, חלק ב, עמוד תרטז.

[79]אגרות קודש חלק י, עמוד ה.

[80]שיחת שמחת תורה תשמ”א (חלק א, עמוד 247). ועוד.

[81]“היום יום”, כב טבת.

 

פרסום תגובה חדשה

test email