תניא לעם – פרק יא בשער היחוד והאמונה

הקראת כתבה
יום ראשון י״ז מרחשון ה׳תשע״ה
לא רק המידות והספירות נקראות בשמות למען הברואים, אלא גם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם וממנו השתלשלו המידות חסד וגבורה וכדומה, שנאמרו כדי להוות ולהחיות ולקיים את הנבראים, גם עשרה מאמרות אלו אינם אלא לנבראים. אבל למעלה הכל אחדות פשוטה ואינה מורכבת ואין הוא מתרבה או משתנה.
מאת הרב שלמה יצחק במהרי"ל פראנק
שמיים כחולים

 

 

מבוא לפרק

 

בהמשך לפרקים הקודמים ממשיך רבנו במהלך המבאר את ייחודו ואחדותו יתברך. וכל הגילויים הבאים ממנו יתברך, אינם אלא לגבי הברואים ולא לגבי הבורא יתברך. ולא עוד אלא שלא רק המידות והספירות נקראות בשמות למען הברואים, אלא גם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם וממנו השתלשלו המידות חסד וגבורה וכדומה, שנאמרו כדי להוות ולהחיות ולקיים את הנבראים, גם עשרה מאמרות אלו אינם אלא לנבראים. אבל למעלה הכל אחדות פשוטה ואינה מורכבת ואין הוא מתרבה או משתנה.

 

בעשרה מאמרות נברא העולם

 

והנה גם עשרה מאמרות, גם כן נקראו בשם "מאמרות" לגבי הנבראים בלבד. כי כמו שהמידות שבנשמת האדם כשבאות להתגלות במעשה, הן באות מלובשות באותיות המחשבה, כגון מידת חסד ורחמים שבנשמה, אי אפשר לבא לידי התגלות בפועל ממש כי אם על ידי שמחשב בדעתו ומהרהר מעשה הצדקה וחסד לעשותה בפועל ממש, כי אי אפשר לעשות בלי מחשבה, ואם מצווה לאחרים לעשות, כמו המלך, אזי מתלבשת מדת החסד וגם אותיות המחשבה באותיות הדיבור [וכן כשמדבר דברי חסד ורחמים לרעהו], כך על דרך משל מידותיו של הקדוש ברוך הוא כשבאות לבחינת התגלות פעולתן בתחתונים, נקרא גילוי זה והמשכת פעולה זו בשם "מאמר" ו"צירוף אותיות", שהרי אי אפשר שתהיה שום פעולה נמשכת ממידותיו הקדושות בלי צירופים הנקראים בשם "אותיות". כגון לבריאת האור ממידת החסד, נמשך ממנה המשכת פעולה וכוח לפעול ולברוא בו את האור, והמשכת כוח זה וחיות זו נקראת בשם מאמר ואותיות "יהי אור". כי אף שאינן כאותיות מחשבה שלנו חס ושלום, מכל מקום הם עניין המורה על התהוות האור מאין ליש, שלכן נברא האור מהמשכת כוח זה, ולא נבראו ממנו דברים אחרים שנבראו גם כן ממידת החסד, כמו מים וכיוצא בהם, מפני שנתלבשו בהם כוחות בבחינות צירופי אחרים, המורים על התהוות המים וכיוצא.

ונמצא, כי כל חיות וכוחות הנמשכות ממידותיו הקדושות לתחתונים לבראם מאין ליש ולהחיותם ולקיימם, נקראות בשם "אותיות הקדושות", שהן בחינת המשכת החיות מרצונו וחכמתו ומידותיו להתהוות עולמות ולהחיותם. והם שני מיני עולמות: עלמין סתימין דלא אתגליין, הם המתהווים וחיים וקיימים מכוחות והמשכות נעלמות, כמו אותיות המחשבה שבנשמת האדם על דרך משל, ועלמין דאתגליין, נבראו וחיים ומהתגלות שנתגלו כוחות והמשכות הנעלמות, הנקראות בשם "אותיות המחשבה", וכשהן בבחינת התגלות להחיות עלמין דאתגליין, נקראות בשם "מאמרות" ו"דבר השם" ו"רוח פיו", כמו אותיות הדיבור באדם על דרך משל, שהן מגלות לשומעים מה שהיה צפון וסתום בלבו. אמירה נובעת מהתפתחות של סדר השתלשלות כפי שכבר למדנו לגבי ההתפתחות באדם למטה קודם נוצרה בספירת החכמה ומשם התפשטה למוחין בינה ודעת וירדה למידות ומשם למטה למחשבה ודיבור וממילא דיבור הוא גילוי. ואם התפתחה ממידת החסד גילוי זה הרי שממידת החסד עצמה יכלו להתפתח דברים נוספים, וכדי שנדע בגלוי מה התפתח עכשיו הדברים נאמרים בדיבור כדי שנדע שאמנם מידת החסד משפיעה כאן אבל השפעתה היא בעניין זה או אחר. כך על דרך משל למעלה ממידת החסד יכלו להתפתח דברים רבים כמו "אור" או "מים" או "אהבה", וכדי שנדע מה מתפתח בעולם בבריאה נאמרו הדברים בעשרה מאמרות. כלומר הגילוי בא במאמר ודיבור על דרך משל באדם למטה. מכל מקום הדיבור יצר את הדבר שהיה במחשבה באותיות ונמשך דרך אותיות הדיבור לגלות את השפע היוצא מהחסד.

ועוד כשבאדם למטה מתפתחות שתי צורות התפתחות אחד המגלה לאדם עצמו והן נקראות אותיות המחשבה, וההתפתחות השניה היורדת יותר למטה היא התפתחות הנקראת אותיות הדיבור. כך על דרך משל מהאדם עצמו לגבי למעלה, ישנם שני סוגי עולמות עלמין סתימין היינו עולמות נעלמים והם כמו על דרך משל באדם "אותיות המחשבה" ועולמות הגלויים שהם על דרך משל באדם למטה נקראים בשם "אותיות הדיבור" אבל למעלה כשהוא נעלה מכל זה אנו משתמשים בגילויים של הבריאה במשל על הגילויים מהעולם המוכר לנו וקוראים את הגילויים האלו בשם "מאמר" להורות שזהו על דרך אותיות הדיבור למטה.

 

מהו "דבר השם" כשאין לו גוף?

 

אבל באמת, בחינת אותיות הדבור של מעלה, היא למעלה מעלה ממדרגת ומהות חכמה ושכל הנבראים, שהרי במאמר ואותיות: "נעשה אדם בצלמנו וגו'", נברא האדם בעל חכמה ושכל, או אפילו בהבל העליון לבד, כדכתיב: (בראשית פרק ב' פסוק ז') וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: ואם כן הדבור והבל העליון, הוא מקור החכמה והשכל שבנשמת אדם הראשון, הכוללת כל נשמות הצדיקים, שהם גדולים ממלאכי השרת. מקורו מהתלמוד מסכת סנהדרין דף צב' עמוד ב' "אמר רבי יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שנאמר בדניאל פרק ג' פסוק  (כה) עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא וַחֲבל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רביעיה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין: בתרגום ללשון הקודש ראיתי ארבעה גברים שווים מהלכים בתוך האש ואינם נשרפים. והיינו, לפי שאותיות דיבורו יתברך הן בחינות המשכות כוחות וחיות ממידותיו יתברך, המיוחדות במהותו ועצמותו יתברך בתכלית הייחוד, שהוא למעלה מעלה אין קץ ממדרגת חכמה שבנבראים. ולא נקראו בשם אותיות לגבי הנבראים, אלא לגבי מידותיו יתברך בכבודן ובעצמן. והנה, הן כ"ב מיני המשכות חיות וכוחות שונים זה מזה, שבהן נבראו כל העולמות עליונים ותחתונים וכל הברואים שבתוכם, שכך עלה ברצונו וחכמתו יתברך לברוא העולם בכ"ב אותיות הקבועות בפה ולשון, כדתנן בספר יצירה, [ותמונתן בכתב היא מורה על ציור ההמשכה, כמו שיתבאר לקמן], שגם אותיות הדבור והמחשבה שבנפש האדם, הן המשכות מהשכל ומידות שבנפש, ממהותן ועצמותן, כמו שנתבאר במקום אחר. אבל ברור שלגבי למעלה אין זה אפילו דמיון כלל כי הרי באדם עצמו הדיבור מתפתח ומתפשט מהחכמה דרך המוחין והמידות עד ללבושים. ואילו אצל הקדוש ברוך הוא הכל למעלה מכל זה וההוכחה לכך שהרי במאמר "נעשה אדם בצלמינו" נברא האדם למטה עם כל המורכבות שבו כולל המוחין והמידות והלבושים והכל בכל מכל. אם כך המאמר הוא לא בא בהמשך לחכמה אלא למעלה מעלה מחכמה ושכל. נמצא שמהבל העליון שבו נוצר אדם הראשון כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים שבו כלולים כל נשמות הצדיקים שהם יותר ממלאכי השרת וכל זה בא מההבל ממילא כל חכמת האדם וחכמת הצדיקים ודעת מלאכי השרת הכל בטל ומבוטל בפני ההבל העליון. ומאחר ומלמעלה ירדו לעולם כ"ב מיני המשכות וכנגדן יש כ"ב אותיות התורה לכן נקרא מעשה בראשית ובריאת העולם בלשון "מאמרות" ודיבור אף שאין זה שייך כלל למעלה.

 

סיכום הפרק

 

הנה גם עשרה מאמרות נקראו בשם "מאמרות" לגבי הנבראים בלבד. כי כמו שבאדם המידות שבנשמת האדם באות להתגלות במעשה על ידי התלבשותן באותיות המחשבה, כי אי אפשר לפעול איזה מעשה מבלי מחשבה תחילה. כך על דרך משל מידותיו של הקדוש ברוך הוא כשבאות לידי גילוי פעולתם בתחתונים נקרא גילוי זה בשם "מאמר" וצירוף אותיות.

וכמו באדם למטה ישנם אותיות המחשבה שהם הגילוי לאדם עצמו ואינם לזולת, ואותיות הדיבור הם התגלות המידות לזולת, כך על דרך משל למעלה, ישנם עולמות סתומין שלא מתגלים והם נמשכים מהמשכות נעלמות כמו "אותיות המחשבה" שבנשמת האדם למטה, ואף בעולמות הגלויים נבראו מהתגלות המשכות נעלמות אך כשהן גלוים לזולת היינו לנבראים אנו קוראים אותם בשם "אותיות הדיבור" על דרך משל מהאדם למטה ולכן אנו משתמשים בהשאלה בביטוי לומר שהעולם נברא ב"עשרה מאמרות", על דרך אותיות הדיבור שבאדם למטה. אך כל זה רק לנבראים ואילו לגביו יתברך כל זה אינו תופס מקום.

והן באות מכ"ב מיני המשכות עליונות נעלמות שבהן נברא העולם על דרך משל מכ"ב האותיות שבדיבור בפה ולשון. 

 

סיפור חסידי לפרק

 

רבנו הזקן סיפר פעם לחסידיו על שני מאורעות שקרו בעת ובעונה אחת.

במקום אחד היה יהודי סוחר זעיר אך ישר דרך ואיש נאמן דרכו הייתה לקחת הלוואות מעשירים ולקנות סחורה ולהעבירה ממקום למקום ומזה הרוויח אף הוא והצליח תמיד להחזיר הלוואותיו ועוד להשאיר לו כדי פרנסתו. אנשים הלוו לו תמיד כספים כי ידעו את יושרו ואת נאמנותו.

באותו הזמן נסע הסוחר עם קרון מלא סחורה שרובה הייתה מכספים שלקח בהלוואות וחלקה אף לא היה שלו והימים ימי חורף קשה ובעת נסיעתו נקלע בטעות לתוך שלולית בוץ עמוקה והקרון החל לשקוע. ויש חשש שהסחורה תיפגם ויפסיד את הסחורה ויישאר ללא כל סיכוי לריווח ויתירה מזו עוד יהפוך לבעל חוב גדול. בצר לו הוא זועק לעזרה שיעזרו לו למשוך את הקרון מהבוץ, אך אין שומע לו.

לפתע עבר שם יהודי עשיר גדול ששמע את זעקותיו וניגש לעזור לו, אך יהודי זה היה מעודן בגופו ולא בעל כוח רב וכאן נדרש כוח כדי למשוך את הקרון החוצה. ניסה אמנם העשיר לעזור אך ראה שאין בו תועלת פנה ואמר בלבו: "ריבונו של עולם, ניסתי לעזור, אך לשם כך צריך כוח ואילו לי אין כוח אם היה צריך לתת כסף זה ברוך השם נתת לי בשפע והייתי עוזר בשמחה בכספי אבל כוח אין לי"!

ובמקום אחר הולך לו יהודי חוטב עצים בעל גוף גדול וכוח במותניו רב מאד, שומע זעקות שבר ממשפחה יהודית המוקפת כמה שוטרים שבאו לפנותם מביתם לאחר שאין להם לשלם שכירות, והוא החוטב עצים רץ לשמע זעקותיהם של היהודים לעזור כי חשב הוא שמישהו מציק להם על לא עוול בכפם וכבר החל להכות את השוטרים, אך הסבירו לו כי אין מה לעשות הם צריכים לשלם ואז יוכלו לשוב לביתם. אמר החוטב עצים בלבו: "ריבונו של עולם ניסיתי לעזור בכל כוחי שנתת לי בשפע, אך כאן לא צריכים כוח, כאן זקוקים לכסף וכסף אין לי, אילו היו זקוקים לכוח הייתי עוזר בשמחה רבה אבל כסף אין לי"!

חושבים אתם – המשיך רבנו הזקן שהקדוש ברוך הוא היה צריך להחליף את המאורעות לשלוח את העשיר למשפחה ואת החוטב עצים לסוחר? לכך אנו אומרים בתפילה רק "אתה, יודע רזי עולם"!!!

פרסום תגובה חדשה

test email