תניא לעם – פרק ט באגרת התשובה

הקראת כתבה
יום שלישי י״ט מרחשון ה׳תשע״ה
בפרק הנוכחי ממשיך רבנו לבאר שהאהבה והיראה הנדרשים לתשובה עילאה היינו מתוך התבוננות שכלית ולא באהבה ויראה טבעיים מתכונות נפשו הנולדות אתו. והחיבור של ה"א עליונה עם יו"ד של שם הוי"ה ברוך הוא הנקרא אתדבקות רוחא ברוחא בייחוד נפלא ועצום היינו מתוך עבודה ויגיעה ולא בדרך של טבע נפשו.
מאת הרב שלמה יצחק במהרי"ל פראנק
להחזיק, כחול, פרוח

 

 

מבוא לפרק

 

כשהבעל תשובה הגיע בעבודתו לעבודת תשובה עילאה היינו כבר חזר למקומו הה"א תתאה והתחבר עם הוי"ו ועתה החל בעבודת התשובה עילאה שעניינה להחזיר את הה"א הראשונה והעליונה ולחברה עם האות יו"ד של שם הוי"ה ברוך הוא ולמדנו בפרק הקודם על לימוד תורה מתוך אהבה ויראה שזהו הדרך לתשובה עילאה. כאן בפרק הנוכחי ממשיך רבנו לבאר שהאהבה והיראה הנדרשים לתשובה עילאה היינו מתוך התבוננות שכלית ולא באהבה ויראה טבעיים מתכונות נפשו הנולדות אתו. והחיבור של ה"א עליונה עם יו"ד של שם הוי"ה ברוך הוא הנקרא אתדבקות רוחא ברוחא בייחוד נפלא ועצום היינו מתוך עבודה ויגיעה ולא בדרך של טבע נפשו. ובהמשך מבאר רבנו שאת חטא פגם הברית שפגם במוח אפשר לתקן רק בתשובה עילאה בתיקון המוח היינו לימוד תורה ביגיעת מוחו והעמקת דעתו. ובזה ישיב את דברי הזוהר שהחוטא בפגם הברית אין תקנה לחטאו והיינו בדרך של תשובה תתאה אבל בתשובה עילאה אף הפוגם בברית יכול לשוב. וכדלהלן:  

 

האם רובצת על האפרוחים

 

וביאור העניין, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (חלק ג' ברעייא מהיימנא דף רטז עמוד א') ותיקונים בכמה מקומות, דבינה, איהי תשובה עילאה, בדברים פרק כב' פסוק ו' כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים וכו' אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: "אם" נחשבת בתורת הקבלה כמקבילה למידת הבינה בעוד שהחכמה מקביל ל"אב". וזהו ייחוד אבא ואימא. דהיינו, שעל ידי שמתבונן בגדולת השם בהעמקת הדעת, ומוליד מרוח בינתו דחילו ורחימו שכליים, ובטוב טעם ודעת, כעניין שנאמר: דברים פרק ל' פסוק כ' לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ משום, כִּי הוּא חַיֶּיךָ וגו' וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד וכו', וכן ביראה ופחד או בושה וכו', כנודע, אזי נקראת הָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים וכו' ספירת הבינה בהיותה הה"א עילאה המסמלת את התשובה עילאה הרי היא בחינת התבוננות כלומר ברגע שהבעל תשובה מתבונן בגדולת השם ומגיע מכך לאהבה ויראה שאינם טבעיים אלא מתוך התבוננות. משל למה הדבר דומה לילד קטן האוהב את הוריו אהבה עזה אך הוא עדיין אינו מבין את פרטי השתלשלות העניינים כיצד הם הוריו ומדוע עליו לאהבם בלב ונפש. אך כשילמד ויתבונן וישכיל תבוא אהבתו לאהבה ויראה של בינה היינו על ידי התבוננות. ולכן מביא רבנו את הפסוק בדברים פרק ל' פסוק כ' "לאהבה את השם אלוהיך וגו' כי הוא חייך וגו'" היינו משום שהוא חייך והבנת זאת בשכלך לכן הנך אוהב את השם אלוהיך זהו אהבה מתוך בינה והתבוננות.

ואז נקרא מצב זה בשם "והאם רובצת על האפרוחים" וכפי שכבר למדנו בחלק הראשון שאהבה ויראה הם הכנפים הגורמים לפרוח למעלה הרי שהבינה היא הפועלת על האפרוחים לפרוח.

 

אתדבקות רוחא ברוחא

 

והנה, עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא, כמו שכתוב: (שיר השירים פרק א' פסוק ב') יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וגו' כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן: כנודע. ועל זה נאמר: (דברים פרק ו' פסוק ה') וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: שהם הם כל חלקי הנפש, שכל ומידות, ולבושיהם מחשבה דיבור ומעשה, לדבקה כולן בו יתברך.

דהיינו, המידות, במידותיו יתברך, על המילים בפסוק בשמות פרק טו פסוק ב' עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ: פירשו בתלמוד מסכת שבת דף קלג' עמוד ב' פירושים שונים. אבא שאול אומר "ואנוהו" פירושו אני והוא כלומר תדבק בו יתברך ותלך במידותיו מה הוא רחום וכו' אף אתה היה רחום. וכדומה בדומה לו יתברך. והשכל, בשכלו וחכמתו יתברך, הוא עיון התורה, דאורייתא מחכמה נפקא, וכן המחשבה, במחשבתו יתברך, והדיבור, בתלמוד מסכת שבת דף קלח' עמוד ב' "תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר בעמוס פרק ח' פסוק (יא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהֹוָה: וכתיב בפסוק (יב) וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְהֹוָה וְלֹא יִמְצָאוּ: ורק בזכות הדיבור בדבר השם זו הלכה, לא תשתכח תורה מישראל וכמו שכתוב: בישעיה פרק נא פסוק טז' וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה: ובישעיה פרק נט' פסוק כא' וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהֹוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהֹוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: והמעשה, הוא מעשה הצדקה, להחיות רוח שפלים, כמו שכתוב: (שמות פרק כ' פסוק יא') כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה וגו' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: כנודע במקום אחר, וזו היא אתדבקות רוחא ברוחא בתכלית הדבקות והייחוד, כשהיא מחמת אהבה וכו'. בדרך כלל גילוי האהבה באה לידי ביטוי בחיבוק ונישוק שהוא קירוב עד כדי התדבקות פנים אל פנים ובנשיקה הרי זה דיבוק רוח ברוח. כך על דרך משל למעלה בין הבעל תשובה לבין שורשו ומקורו לדבק בשכינה והיינו לאהבה את השם אלוהיך בכל לבבך ובל נפשך כלומר בכל כוחות הנפש שלך בחכמה ומידות ובמחשבה דיבור ומעשה בחכמה היינו בעיון התורה במידות היינו במידותיו יתברך מה הוא רחום אף אתה, במחשבה זהו ייחוד במחשבתו יתברך, הדיבור זהו דבר השם שזהו הלכה ומעשה המצוות בכלל ומצוות הצדקה בפרט. ואזי כשהתדבקותו בבורא יתברך נובעת מהתבוננות ויגיעה למטה ואין היא טבעית מתכונות מולדות הרי זה תשובה עילאה ממש.

 

תיקון לפגם במוח

 

ולפי שפגם הברית בהוצאת זרע לבטלה, ואין צריך לומר בעריות, או שאר איסורי ביאה דאורייתא, או דרבנן (כי חמורים דברי סופרים וכו'), פוגם במוח, לכן תיקנו הוא דיתעסק באורייתא, דמחכמה נפקא.

וזהו שכתוב בתנא דבי אליהו: "אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום, מה ייעשה ויחיה? אם היה רגיל לקרות דף אחד, יקרא שני דפים, לשנות פרק אחד, ישנה שני פרקים וכו'". והיינו, כמשל חבל הנפסק וחוזר וקושרו, שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל, וככה הוא ב"חבל נחלתו" וכו'.

וזהו שאמר הכתוב: במשלי פרק טז' פסוק ו' בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וגו' וּבְיִרְאַת יְהֹוָה סוּר מֵרָע: והתלמוד במסכת ברכות דף ה' עמוד ב' מסביר את הפסוק שואין אמת אלא תורה וכו' שנאמר במשלי פרק כג' פסוק כג' אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה: ועון בית עלי בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה וגמילות חסדים, כדאיתא בסוף פרק קמא דראש השנה (דף יח' עמוד א'). מכאן באה תשובה לשאלת רבנו בפרק ד' על דברי הזוהר הקדוש שאין מועיל תשובה לפוגם בברית והסברו של הראשית חכמה שאין מועיל תשובה תתאה אבל מועיל תשובה עילאה כי אין לך דבר העומד בפני התשובה. ומסביר רבנו מדוע בפגם הברית נדרש תשובה עילאה דווקא שהיא כפי שראינו עד עתה שתשובה עילאה היא לימוד התורה ביגיעת נפש ויגיעת בשר ומתוך עבודה ויגיעה ולא באופן טבעי. והוא לפי שפגם הברית נוצר מקישוי אבר ההולדה ואין קישוי אלא בדעת כלומר הקישוי נובע מאחד מחלקי המוחין ממילא פגם הברית החל כבר במוחין לפני הפגם עצמו ואין משנה כאן לאן נזרע הזרע לבטלה אם בגוף של עריות או באיסור של חכמים או בכלל בהיותו לבטלה ממש. כי הפגם נוצר והחל מהמוח. לכן תיקונו הוא גם ביגיעת המוח בלימוד התורה.

ואדרבה יגיעת המוח חייבת לבוא בכפלים כמשל מחבל שהרי החבל הוא המשל לחיבור בין הנברא ללמעלה וכשהחבל נפסק ונקרע עושים קשר כפול לחזק אותו ולחברו שוב ולא מסתפקים בקשר אחד וזהו עצתו של אליהו הנביא. (אמנם בתנא דבי אליהו שיש לפנינו אין נוסח זה מופיע ולעומת זאת ניתן למצוא אותו במדרש רבה לויקרא, אלא שנראה לומר שהזכרת שמו של אליהו הנביא נדרשת לעורר את כוח סגולתו של הנביא אליהו בהיותו מלאך הברית) מי שהיה רגיל לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים או מי שהיה רגיל ללמוד דף אחד ילמד שני דפים.

זאת ועוד שהרי הכתוב אומר שבאמת יכופר עוון ואין אמת אלא תורה. בתלמוד מסופר כי בזמנו של עלי הכהן בבית המקדש בניו חופני ופנחס הפכו את השירות בבית המקדש לתאוות ממון שלהם וכשהיו באים תורמים חשובים עם בשר או זבח מכובד היו מתייחסים אליהם בכבוד גדול ואילו נשים שהביאו לקרבן יולדת ציפור קטנה היו דוחים אותם לסוף התור. וכל עוד שהאישה אינה מקריבה את קרבן היולדת אינה יכולה להיטהר לבעלה ולמנוע ממנה קיום העולם. לכן נענשו בית עלי שלא יאריכו ימים וימותו כולם בגיל צעיר ולא היו עוברים את גיל שמונה עשרה. ואף נשבע השם שלא יכופר להם עוונם בזבח ובמנחה. אלא שבתלמוד מסופר שאכן בזבח ובמנחה לא מכופר עוונם אבל בלימוד תורה ובגמילות חסדים מתכפר עוונם והראיה לכך על שני חכמי ישראל גדולי עולם בשם רבה ואביי שהם היו בני דודים או אחיינים ובאו מבית משפחת עלי הכהן ורבה שעסק בלימוד התורה חי ארבעים שנה ואילו אביי שעסק גם בלימוד תורה וגם בגמילות חסדים חי ששים שנה.   

 

סיכום הפרק

 

ביאור העניין כמו שכתוב בזוהר שבינה היא תשובה עילאה והאם רובצת על האפרוחים והוא מתוך התבוננות בגדולת הבורא יתברך בהעמקת הדעת אז נולדו במוחו ובינתו אהבה ויראה שכליים ואינם טבעיים הנובעים מאהבה המסותרת בלבו.

עיקר האהבה היא הדבקות רוח ברוח כמו על דרך משל בנשיקה והדבקות תהיה בכל נפשך כולל כל חלקי הנפש שכל ומידות והלבושים מחשבה דיבור ומעשה שהכל נדבק בשכינה השכל בתורה והמידות במידותיו הקדשות מחשבתו במחשבה אלוהית דיבורו בדבר השם זו הלכה ומעשיו מעשה המצוות בכלל וצדקה בפרט.

ולפי שפגם הברית נובע מפגם במוח, לכן תיקנו הוא במוח על ידי יגיעת מוחו בתורה. והיינו שינהג על דרך משל בחבל נחלתו שכשהחבל נפסק מחדשים את הקשר על ידי קשר כפול ולכן מי שרגיל לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים והרגיל ללמוד דף אחד ילמד שני דפים וכדומה. כי בחסד ובאמת היינו גמילות חסדים ולימוד תורה יכופר עוון.

 

סיפור חסידי לפרק

 

פעם השיא הבעל שם טוב הקדוש את אחד מצאצאיו וכיבד את הרב בעל התולדות יעקב יוסף לערוך את החופה וקידושין והלכו ביחד למקום החופה הבעל שם טוב והמחותנים והחתן יחד עם הרב. ובלווי תלמידיו הקדושים וכל המלווים.

בעברם ברחוב עברה מרכבה רתומה לסוסים ובה נסע יהודי. נפרד לרגע הבעל שם טוב ממלוויו ועצר את המרכבה שוחח מספר דקות עם הנוסע וכל הקהל מחכים וממתינים לבעל שם טוב. כששב הבעל שם טוב למסע החתונה והמשיכו בדרכם רמזו זקני החסידים לצעירים שבוודאי עם עזב רבנו את כל המלווים ופנה ליהודי זה בטח הוא צדיק נסתר לכן שילכו לעקוב אחריו ולידע מיהו. אכן שנים מצעירי התלמידים עקבו אחרי הנוסע ופנו אליו שלום עליך רבנו. הנוסע צוחק ואומר חמדתם לכם לצון ובאתם לצחוק ממני אין אני רב ולא רבנו. והם בשלהם אם רבנו עזב את מסע החתונה ופנה אליך כנראה שאתה צדיק נסתר ולכן גלה לנו מי אתה. והוא כשראה שאין הם מניחים אותו לנפשו עד שיתוודע אליהם השיב להם. אין אני צדיק נסתר ולצערי גם צדיק גלוי אינני. אני פשוט גנב מסובך שהסתבך בחייו ורבכם הנפלא והצדיק יש לו ראיה רוחנית למרחוק.

מעשה שהיה. גרתי בעיירה קטנה והתפרנסתי בכבוד. חברי ושכני בעיירה החליט יום אחד לנסות את מזלו בעולם הגדול הוא לווה כספים מתושבי העיירה ונסע לעשות עסקים. למזלו הזדמנו לו מספר עיסקאות טובות בדרכו והוא הצליח להרוויח כסף רב. כשחזר לביתו באו לבקרו בביתו חברים וידידים ובני העיר לשמוע ממנו על הצלחותיו ומסעותיו והבית היה מלא אנשים אני שהרגשתי בן בית אצל חברי נכנסתי לחדר סמוך כדי לעשן סיגריה במקום פחות חנוק מאנשים והנה אני רואה על השולחן מונח הארנק של שכני מלא בשטרות כסף ראיתי כאן חוסר אחריות מצדו של שכני והחלטתי ללמוד לקח הכנסתי את הארנק לכיסי במטרה להחזיר לו מאוחר יותר בתוספת אזהרה שכך לא מפקירים כסף בבית. אלא שבינתיים נתגלתה העלמות הארנק והבית היה כמרקחה ועוד לא הספקתי בארבע עיניים לשוחח עם חברי על הפקרת הכסף כבר החלו לחפש גנבים וחשודים ובעלי החובות צועקים שהוא עצמו גנב את הכסף כדי לא להחזיר ונהיה מהומה שלמה ואני כבר לא העזתי להודיע כי הכסף אצלי שלא יחשדו בי בגניבה ומשם העסק הסתבך עוד ועוד עד ששכני לקח את העלמות הכסף כל כך קשה שלקה בלבו. ונסתלק לבית עולמו וכל בני הבית בצער רב ובצרה והכסף צורב את כיסי ולא עזרתי אומץ להחזירו.

כעבור זמן עלה בלבי להשתמש בכסף ולהגדיל את הסכום בעסקים שונים וכשאמצא דרך להחזיר את הכסף למשפחת שכני הוא יבוא להם בריווח ניכר. כמובן שכאן בעירי לא יכולתי לעשות דבר מבלי לעורר חשד לכן עברתי לעיר אחרת והנני סוחר והגניבה מציקה לי ומעיקה לי על המצפון אך אין אני מסוגל למצוא דרך להחזיר את הכסף.

היום פגשתי ברבכם והוא ניגש אלי ואמר החזר מיד את הכסף ואני הבעל שם טוב יבוא לעירך להעיד עליך כי אין אתה גנב אלא פשוט הסתבכת בדבר שאינו הגון. ואין לכם מושג איזה אבן נגולה מעל לבי בשומעי ממנו את הדברים.  

פרסום תגובה חדשה

test email